-
עָבַר קָצִיר כָּלָה קַיִץ – וַאֲנַחְנוּ לֹא נוֹשָׁעְנוּ? • דעה
שלושים וחמש שנים חלפו מאז הלילה ההוא בשנת תנש"א, לילה שבו הרעיד הרבי את עולמנו במילים: "עשו כל אשר ביכולתכם". כחסידים, אנחנו חיים מאז בתחושת דריכות, אך המציאות היומיומית זועקת את פסוקו של ירמיהו: עָבַר קָצִיר כָּלָה קַיִץ – וַאֲנַחְנוּ לֹא נוֹשָׁעְנוּ • טור דעה לכבוד כ"ח ניסן תשפ"ו: על אחדות, שכל אנושי וגאולה בפועל ממש • לקריאה
א. סגל, בית חב"ד אזור
עָבַר קָצִיר כָּלָה קַיִץ – וַאֲנַחְנוּ לֹא נוֹשָׁעְנוּ?
שלושים וחמש שנים חלפו מאז הלילה ההוא בשנת תנש"א, לילה שבו הרעיד הרבי את עולמנו במילים: "עשו כל אשר ביכולתכם". כחסידים, אנחנו חיים מאז בתחושת דריכות, אך המציאות היומיומית זועקת את פסוקו של ירמיהו: עָבַר קָצִיר כָּלָה קַיִץ – וַאֲנַחְנוּ לֹא נוֹשָׁעְנוּ. השאלה מהדהדת ובצדק: אם הרבי אמר שהכל מוכן, מדוע הגאולה עדיין לא כאן? ואף שאלו "חשבונות שמיים", בכ"ז עדיין עלינו להביט פנימה, אל תוך הבית פנימה, וללמוד משהו מההיסטוריה ומהחסידות.
שיעור מההיסטוריה: תלמידי רבי עקיבא.
בימים אלו של ספירת העומר, אנו נזכרים בטרגדיה של עשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא, ואף שהיו "תלמידיו של רבי עקיבא" לא נהגו כבוד זה לזה. מדוע? אמרו חז"ל שאין דעותיהם של בני אדם שוות, ולכן כל אחד מהם השיג את תורת רבי עקיבא לפי דרכו ודעתו (וכן לפי שורש נשמתו – זה בקו החסד, זה בקו הגבורה וזה בתפארת). הם היו כה חדורים בכך שהפרשנות שלהם היא האמת, עד שלא יכלו לתת מספיק כבוד לדרך שבה חברם חדור באותה התורה עצמה. הקדוש ברוך הוא, המדקדק עם צדיקים, ראה בזה פגם. כאשר ה"אמת" שלנו מסתירה לנו את מציאותו של השני, אנחנו מפספסים את הכוונה העליונה.
ה"שכל האנושי" והכרזת הקודש.
בתוך חב"ד, אין מחלוקת על דבריו של הרבי. דברי הרבי הם "מלמעלה למטה", דברי אלוקים חיים "אשר רוח ה' דבר בם" והם "שוים לכל נפש" ושייכים לכל אחד ואחת. חילוקי דעות התעוררו מן ההתחלה בקייץ תנש"א סביב מה שבא "מלמטה למעלה" כ"שכל אנושי" – ההנהגות והתגובות של חסידים לשיחת כ"ח ניסן, ובראשן הכרזת הקודש יחי אדוננו. כדי להבין מדוע זה הפך לחילוקי דעות, עלינו לפתוח את הקדמת המלקט לספר התניא.
שיעור מהחסידות: "שכל אנושי" ו"רוח ה'".
אדמו"ר הזקן מסביר בהקדמה לתניא ש"ספרי היראה הבנויים ע"פ שכל אנושי, בוודאי אינן שוין לכל נפש, כי אין כל השכלים והדעות שוות ואין שכל אדם זה מתפעל ומתעורר ממה שמתפעל שכל חברו". כאשר עניין מסוים מגיע כיוזמה של חסידים (שהתחילו הרב דוד נחשון שי', ור' אבי טאוב ע"ה), הוא פועל בתוך גדרי ה"שכל האנושי". לכן, טבעי הדבר שאצל חסיד אחד זה יפעל התעוררות והתקשרות, ואצל חסיד אחר זה לא "יתפוס"… זו אינה פחיתות בערכו של החסיד או של הכרזת הקודש, אלא זו התפעלות שונה על פי "השכלים והדעות" שאינם שוות.
יתירה מכך ממשיך ומבאר שם אדה"ז באריכות, שאפילו בדברי אלוקים חיים, הרי שכל אחד לפי שורש נשמתו – זה בקו החסד, זה בקו הגבורה וזה בתפארת. ובפרט ב"הנסתרות לה' אלוקינו" – הרי שכל אחד ואחד לפי שיעורו שלו, לפי מה שמשער בליבו…
עָבַר קָצִיר כָּלָה קַיִץ וַאֲנַחְנוּ לֹא נוֹשָׁעְנוּ – היכן טעינו?
הבעיה אינה בעצם ההכרזה או באי-ההכרזה. הבעיה היא שבגלל חילוקי הדעות הללו, לעיתים חסר לנו בשלמות של "נהגו כבוד זה בזה". ידוע שהגלות האיומה והארוכה הזו של בית שני "גלות אדום" הינה בגלל שנאת חינם. (לעומת "גלות בבל" של בית ראשון שהייתה 70 שנים "בלבד" על אף שהייתה בגלל ע"ז ג"ע וש"ד)
ברוך השם, חב"ד גדלה, הולכת ומתעצמת בהפצת המעיינות, במוסדותיו של הרבי ובדרכו של הרבי, אבל עדיין לא הגענו לשלמות בעניין של "נהגו כבוד זה בזה". ייתכן שזהו העיכוב האחרון: הגאולה תלויה ביכולת שלי לכבד את הדרך שבה חברי בוחר לבטא את ה"התקשרות" לרבי, גם אם היא שונה במעט מהקו שלי. אחדות האמיתית אינה דורשת מאיתנו לחשוב אותו דבר, אלא לדעת להעריך את ה"התקשרות" של השני.
הסיכום למעשה: עוז ותעצומות באהבת חסידים.
מה עלינו לעשות ב-כ"ח ניסן תשפ"ו "עשו כל אשר ביכולתכם" בכדי לסיים את ה"עדיין לא נושענו"? התשובה היא, להוסיף עוז ותעצומות והשתדלות יתרה ב"דרכי החסידות הן, שכל החסידים יהיו כמשפחה אחת, על פי התורה, באהבה"
עלינו לשים לנגד עינינו את המטרה המשותפת: הבאת המשיח בפועל ממש. וכפי שהרבי תובע מאיתנו, עלינו לעשות הכל, אבל הכל, כולל בראש ובראשונה אהבת חסידים בתוך הבית פנימה. כאשר נזכה לשלמות בעניין הכבוד ההדדי ונפנים שכל חסיד, בכל קו של "התקשרות", הוא חלק בלתי נפרד מגוף אחד וגדול של "חיילי בית דוד", אשר נלחמים בכל אשר "חרפו עקבות משיחך" – נזכה להתממשות ההבטחה.
ה"מלמעלה למטה" של הרבי יפגוש את ה"מלמטה למעלה" המאוחד שלנו, ונראה בעיני בשר את הגאולה האמיתית והשלמה, תכף ומיד ממש, ובפועל ממש למטה מעשרה טפחים!
כתבות נוספות שיעניינו אותך:
-
ממש מוזר לומר שהכרזה שהרבי שליט"א מה"מ עודד במסירות נפש ממש (כעדות המזכירים, וכל הנוכחים במעמד) ולא רק מול החסידים, אלא (לעיתים) לעיני העולם כולו (מעמד ה'סאטעלייט'), הינה עניין של מלמטה למעלה ואין לכך שום שייכות לאתערותא דלעילא. בפרט לאור הסיפור הידוע אותו מביא הרבי שליט"א מה"מ (מאמר ד"ה 'לכה דודי' תשי"ד) שהרבי הריי"צ אמר לגבי דבר שאמר הרבי הרש"ב בדרך אפשר שהוא בוודאות – 'מה שאצלך הוא בדרך אפשר אצלי הוא בוודאות'. וכ"ש בנוגע להכרזה שהרבי עודד, וכל פעם שהגישו את ההחתמות הרבי ענה 'נתקבל ות"ח. אזכיר עה"צ', 'הזמן גרמא', וכיו"ב.
ובפשטות, (כפי שהגיבו לעיל) כל העבודה של קבלת המלכות היא דבר שצריך להגיע דווקא מצד העם, ולא שייך שנשיא הדור יאמר במפורש 'אנא קבלו על עצמכם את מלכותי כמלך המשיח, ותגידו יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד', אלא חייב שהדבר יגיע מצד העם, והוא יפעל זאת.
וכאשר מגיע מצב שזאת פעולת העם, והמלך לא רק שמתנגד (כפי שהיה בשנים הקודמות) אלא מוסיף ומעודד וכו', היש לך מלמעלה למטה גדול מזה?!!!
ועוד והוא העיקר: יצא לי להיות פעמים רבות ב'מבצעים' עם אנשים שאינם מכריזים 'יחי', ומשום מה לא ראיתי שהם מכריזים ומפרסמים לכל עובר ושוב ש'הנה הנה משיח בא', שזוהי הוראה מפורשת של הרבי בכמה וכמה מקומות (ולדוגמא ד"מ שופטים תנש"א, *ועוד רבות*), ואין להם כ"כ חיות בזה. משא"כ חסידים שחיים עם עם העניין של 'יחי', הדבר מגיע בטבעיות, כך שמסתבר שהדברים קשורים זה בזה..
ויה"ר שיפעלו הדברים בי ובהשומעים.
אמנם יש צורך דחוף להוסיף בכל עניני אהבת ישראל,
הרי שמטבע הדברים חייבים התייחסות מפורטת, וכדלהלן:
ידוע את מה שהחסידים אהבו אהבת אחים ביניהם,
ועד לאופן דמסירת נפש
ובכל זאת מצינו שביחס למי שהתנגד לתורת החסידות הרי שהאהבה התבטאה בצורה שונה
ובקשר לענין של תלמידי רבי עקיבא:
אכן כאשר כל אחד מנסה לרדת לעומקו של דעת רבו – הרי ברור שחייבים, ובמילא מובן שאפשרי הדבר למצוא דרך שתשכון האהבה
אך מי שמנסה לקרר,
או מי שבעצמו התקרר
הרי שכאן העיקרון הוא:
תוכחת מגולה ואהבה מסותרת
תודה על הכתבה הזו. ברורה, מקיפה ומובנת
יחי המלך המשיח!
א. בשיחת מטו"מ ה'תנש"א מסביר הרבי מלך המשיח שליט"א שסיבת הגלות בחוסר אהבת ישראל כבר נתתקנה וממילא אין אפשרות לומר שזה מה שנותר שמעכב את הגאולה – שיחה מפורשת מוגה!!!
ב. הרבי בעצמו כותב בכמה מקומות, ובראשן – בשבת משפטים ה'תנש"א, ב' ניסן תשמ"ח, תולדות ה'תשנ"ב ובריבוי מקומות שהעבודה כעת היא קבלת המלכות של מלך המשיח, בהדגשה על הכרזת "יחי", ואין צורך להזכיר את כל העידודים המפורשים דווקא על שירת יחי אדונינו (ובמקומות מסויימים בהדגשה – שהרבי לא מעודד דברים אחרים אלא מתחיל לעודד דווקא כששרים יחי – עיין בריבוי מקומות ביומן נ"ג)
ג. הרבי מסביר בריבוי שיחות שדווקא העם יכול לגרום להכתרת המלך, ובפשטות זו הסיבה לכך שדבר זה מגיע דווקא מהעם – כמובן בעידודיו המפורשים של מלך המשיח שליט"א – כיוון שהרבי בעצמו אומר שזה התפקיד של העם.
יחי המלך המשיח!
Privacy