לפרסם את נביא דורנו • פרופ' ברנובר ע"ה

לפני כשני עשורים, לרגל הדפסת הספר “נביא מקרבך”, העניק מחבר הספר הרב פרופסור ירמיהו ברנובר ע"ה ראיון לעיתון בית משיח, והיתה זו הזדמנות ולשמוע ממנו את סיפורו של ספר הביוגרפיה החסידי על דמותו של הרבי מלך המשיח. עם פטירתו, אנו מביאים את הראיון כלשונו:

בחודש שעבר הפתעת את עולם הספרים החב”די בהפקה מרשימה של הספר “נביא מקרבך – הביוגרפיה של הרבי מלובביץ’”. תוכל לתאר לנו בקצרה את מהות הספר?

‘נביא מקרבך’, הוא למעשה גלגול שני או שלישי של הספר ‘בעין הלב’, שהוצאתי לאור לפני כמעט עשרים שנה, יחד עם העיתונאי אברהם נווה. ‘בעין הלב’, היה ספר בעברית, שיצא לאור מטעם ספריית מעריב, ונועד להעניק לקורא מבט פנימי על חב”ד ובעיקר על הרבי. הפרקים הראשונים בספר תיארו בתמציתיות את הרעיון האידיאולוגי של חסידות חב”ד, והמקום המרכזי של הרבי בחיי החסידים. שאר הפרקים, שמרכיבים למעשה את רוב הספר, עסקו בתולדות חייו ופעולותיו של הרבי למען כלל ישראל, תוך הדגשת מסירותו האין-סופית של הרבי לכל יהודי ויהודי.

איך עלה הרעיון לכתוב את הספר?

זו באמת נקודה מעניינת, משום שהרעיון לכתיבת הספר עלה גם אצלי וגם אצל נווה, באותו פרק זמן, מבלי שיהיה תיאום כלשהו בינינו.

זה היה בשלהי שנות הלמ”דים, כמה שנים לאחר שיצאתי מרוסיה. באותן שנים לא היה ספר אחד שיביא לציבור הרחב את סיפור חייו של הרבי מליובאוויטש. אנשים שמעו על הרבי בעיתונות, ברדיו, ופגשו את חסידיו בכל פינה. אנשים חיו עם הרבי, אבל מלבד תמונתו – לא הייתה להם היכרות של ממש עם חייו ופעלו. אני, שעבדתי הרבה עם אנשים מחוץ לחב”ד, חשתי בחסר הזה, וחשבתי שצריך לפעול בעניין. היה לי נסיון קודם בכתיבת ספרים, אבל היו אלה ספרי הגות ופילוסופיה, ומכיוון שרציתי שהספר על הרבי ידבר אל האנשים גם מהפן הרגשי-לבבי – לא יכולתי לכתוב את הספר לבדי.

באחד מביקוריי אצל הרבי, כמדומני בתקופת חג הפסח בשלהי שנות הלמ”דים, שמעתי על עיתונאי צעיר שמסתובב ב-‏770 ומבקש לדעת על חסידות חב”ד, על הרבי ועל שיטתו. כך פגשתי לראשונה את אברהם נווה.

נווה, בוגר ישיבות בני עקיבא, ופסיכולוג חינוכי במקצועו, התמחה בכתיבת ספרים לציבור הדתי לאומי. הוא הצליח לשלב כתיבה מרתקת ורעיונות רוחניים-ערכיים. הוא הכיר כמה מחסידי חב”ד בארץ ישראל, ואחד מהם המליץ לו לנסוע לכמה שבועות ל”בית חיינו”, ולהיות במחיצתו של הרבי. נווה היה יהודי חם עם נטייה חזקה לרוחניות, והרעיון מצא חן בעיניו. הוא הגיע איפוא ל-‏770, ובמשך כמה שבועות השתתף בהתוועדויותיו של הרבי, והעביר ימים ולילות בשיחות עם חסידים ואנשי מעשה ששהו באותה תקופה ב-‏770.

הוא כל-כך הושפע מדמותו של הרבי ומהפעילות החב”דית החובקת עולם, עד שגמלה בלבו ההחלטה להוציא ספר על הרבי וחסידות חב”ד.

ובדיוק בנקודה זו, נפגשנו…

נפגשנו כמה פעמים, וההתרשמות שלי ממנו הייתה מאוד חיובית. הוא היה אדם הגון עם נשמה מיוחדת. ראיתי את ההתלהבות הבלתי-רגילה שהוא היה נתון בה, את המסירות שלו ללכת להתוועדויות שנערכו בבתי החסידים בקראון הייטס עד השעות הקטנות של הלילה, וזה גרם לי לתת בו אמון. תחושתי הייתה, ששלחו אותו משמים על מנת לעזור לי להגשים את החלום.

מאז שיצאתי מרוסיה וזכיתי להפגש עם הרבי, במספר רב של יחידויות, שחלקן נמשך שעות ארוכות, פיעמו בלבי רגשות של אהבה חזקה והתפעלות עצומה מדמותו של הרבי. חשתי צורך עז להעביר את דמותו של הרבי גם מהפן הרגשי, וגם מהפן השכלי שכולל את משנתו הסדורה של הרבי. אברהם נווה, שהיה שילוב נדיר של עיתונאי, איש אמת ובעל רגש גדול, היה האדם המתאים ביותר למטרה זו.

מי שקורא את ספרך מכריכה לכריכה מתוודע לא רק לחייו ופעלו של הרבי מלך המשיח, אלא גם לעושר עצום של מושגים חב”דיים, ולמעשה לתמצית השיטה החב”דית. מי סיפק לנווה את הידע העצום הזה?

חלוקת העבודה בינינו הייתה כזאת, שאני מספק לו את החומר הרעיוני, את התכנים והמסרים, והוא יוצק את הרעיונות לתוך התבנית הסיפורית של הספר שכבר הייתה מוכנה ברעיונו.

התוכן שמופיע בספר זה המעט שהצלחתי ללמוד ולהכיר. שעות השיחה הארוכות שהיו לי עם גדולי חסידי חב”ד, הן ברוסיה בשנים בהן התקרבתי לחב”ד (ובפרט מורי ורבי, שקרבני ליהדות ולחסידות – הרה”ח ר’ נתן נטע הכהן ברכהן ע”ה), והן בשנים מאוחרות יותר בארץ הקודש – סיפקו לי ידע די נרחב, שתורגם לרעיונות ומסרים בתוך הספר.

יחד עם זאת, חשוב להדגיש, שלנווה היה חלק גם בעיצוב התכנים של הספר. השבועות בהם שהה ב-‏770 נוצלו על ידו באופן מקסימלי כדי להשיג מידע רב ומהותי על חסידות חב”ד. כאמור, נווה היה שילוב של עיתונאי ואיש תוכן, והוא השכיל לשאוב מהחסידים עמם נפגש ידע מקיף על דרכו ושיטתו של הרבי.

לאחר ששנינו חזרנו לארץ הקודש, היינו נפגשים מפעם לפעם ולאט לאט התקדמנו בכתיבת הספר. עבורי זה לא היה פשוט, מכיוון שרוב הזמן הייתי עסוק בעבודתי כפרופסור בפיזיקה, ואת מעט השעות שהייתי מצליח ‘לגנוב’ מלימודי הפיזיקה, הייתי מקדיש לכתיבת ועריכת ספרים. באותה תקופה עסקתי גם בהוצאה לאור של ספרים עבור ציבור דוברי הרוסית, ובין הספרים האלה, לבין העבודה באוניברסיטה, השתדלתי להקצות זמן למפגשים עם אברהם נווה, על מנת להתקדם בכתיבת הספר.

לא חששת שאחרי כל הפגישות נווה ‘יבשל’ ספר שלגמרי לא יהיה לטעמך?

לא. נווה היה עיתונאי מזן אחר. אדם הגון עם נשמה מיוחדת. צורת העבודה שלנו הייתה כזאת, שבנושאים התוכניים אני הייתי מסביר והוא היה כותב. אחר-כך הגהתי את החומרים הכתובים. כך נוצר הספר. לבסוף, כאשר הספר כולו היה מוכן, הוא העביר לי שוב את כל החומר להגהה סופית, ועברתי על הכל.

היו לי אמנם הערות ותיקונים, והוא תיקן את הכל. בסך הכל, הרוח והגישה של הספר, זה הכי קרוב לספר שהתרקם בדמיוני.

גם כאשר היו בינינו אי-אילו וויכוחים, בעיקר בתחום הסיפורי, הגענו מהר מאוד להסכמה. כי שנינו הפנמנו את התחושה שכאשר כותבים ספר על הרבי, ועל חב”ד – צריכים לבטל את ה’אני’, לפחות בעת כתיבת הספר. לא לחשוב מה אני רוצה ומה לדעתי יותר טוב, אלא לנסות לחשוב מה הרבי רוצה, מה טוב יותר לחסידות חב”ד.

בכל אותן שנים בהן עסקת בכתיבת הספר, עמדת בקשר רצוף עם הרבי, ביחידויות ומכתבים. סיפרת לרבי שאתם כותבים עליו ספר?

אתה בוודאי תתפלא, אבל לא כתבתי על כך לרבי. למרות שהרביתי לכתוב לרבי על כל פרט ופרט, הן בחיי האישיים ויותר מכך בחיי הציבוריים – חשתי שאינני מסוגל לכתוב לרבי שאני כותב ספר עליו. באותן שנים הייתי כותב לרבי בכל סוף שבוע דו”ח מפורט על פעילותי הציבורית במהלך השבוע האחרון, אולם על העיסוק בכתיבת הספר לא העזתי לכתוב לרבי

למה?

מי שקורא את הספר, מגיע למסקנה שאין עוד אדם בעולם כמו הרבי. זאת הרי הייתה המטרה העיקרית שלי בספר, שאנשים יכירו את גדלותו של הרבי. איך אני יכול לכתוב לרבי, שאני כותב עליו ספר, שמסקנתו היא שאין עוד אדם בעולם כמו הרבי?

אני אישית זכיתי להיות אצל הרבי ביחידות שעות ארוכות. הייתה לי פעם יחידות שארכה שלוש שעות וחמישים דקות. במושגי הזמן של הרבי, מדובר בשנות אור. מאוד התפעלתי מדמותו של הרבי, והרגשות שלי שאבו אותי אליו, להתקרב אליו עוד ועוד. להפוך את העולם כדי לבצע את הרצון של הרבי, להיות קשור אליו.

פעמים רבות חשבתי לעצמי: מה כל כך מלהיב אותי בדמותו של הרבי? אנשים נוטים לחשוב שכמדען התלהבתי מהידע המדהים של הרבי בכל המדעים. נכון שהבקיאות של הרבי בכל שטחי המדע, בלתי ניתנת להסברה בשכל אנושי, אבל לא זה מה שתפס אותי.

בסופו של דבר הבנתי שהמשיכה שלי להתקרב לרבי, נובעת משום שהוא הלב של כולנו. “לב כל ישראל”. את הרעיון הזה הבעתי בספר. לצד תיאור גדולתו המדהימה של הרבי בכל חלקי התורה, ולהבדיל בכל שטחי החיים, כאשר בכל שטח לחוד אפשר להגדירו כ’יחיד בדורו’ – המחשתי באמצעות סיפורים והתבטאויות של הרבי, שהרבי הוא למעשה הלב של כולנו. הוא שמזרים לכולנו את החיים, על כל חלקיהם, הגשמיים והרוחניים

מתי הסתיימה כתיבת הספר, וכיצד הגעתם להוצאת ‘מעריב’, שמטעמה נדפס הספר?

כתיבת הספר ארכה זמן רב. הזמן החופשי שיכולתי לארגן עבור הספר, היה מעט מאוד. והיו תקופות בהן נאצלתי לנסוע לחו”ל בתוקף תפקידי, ובמשך חודשים ארוכים לא יכולתי להפגש עם נווה ולהתקדם בעריכת הספר.

לקראת תשמ”ט הספר היה מוכן, וחיפשנו הוצאה לאור שתטול על עצמה את החלק הלוגיסטי של ההדפסה וההפצה. עניינו את ספריית ‘מעריב’ בספר שלנו, והם הדפיסו את הספר מטעמם. לצערי, הם לא פרסמו אודות הספר כמו שציפיתי, וכל עבודתם בזה הייתה רק לצאת ידי חובה. ייתכן שלאחר שראו את הספר המוגמר, המסר החזק של האמונה לא מצא חן בעיניהם. כך, לצערי, נמכר הספר באלפי עותקים בלבד, ולא בעשרות או מאות אלפים, כפי שאני ציפיתי.

אחרי שהוצאת את הספר “בעין הלב”, הייתה לכך התייחסות מהרבי?

מיד לאחר שהספר יצא לאור, הכנסתי את הבשורה הזאת בדו”ח השבועי שהייתי כותב לרבי, אולם לא זכיתי על כך למענה מהרבי.

מאוחר יותר, במהלך חלוקת הדולרים לצדקה, מסרתי לרבי את הספר. הרבי התבונן בו חלקיק שנייה, ומיד העביר את הספר לרב גרונר, ששם את כל הספרים בצד, בדרך לספרייה, ותו לא.

מובן מאיליו שהייתי שמח לקבל תגובה מהרבי על הספר, אולם לאחר שנים רבות של התבוננות בהנהגותיו של הרבי, יכולתי לתאר לעצמי שהרבי לא יקדיש רגע אחד להביט בספר שנכנס אודותיו. עבור הרבי, שזמנו יקר מכל יקר, זה ייחשב לביטול זמן של ממש.

* * *

בין פרקי הספר משולבים סיפורים רבים הממחישים ומתארים את גדלותו של הרבי. כאשר מדובר בסיפורי מופתים אישיים, במקרים רבים לא ציינתם את שמם המלא של האנשים שבדידם הווה עובדא. האם אין בכך טעם לפגם?

את רוב הסיפורים, שמענו – או אברהם נווה או אנכי – ישירות מבעלי המעשה, או מהשליח שזכה להיות ה’צינור’ שדרכו יעבור המופת של הרבי. כך שהסיפורים המופיעים בספר הם אמינים.

אבל היו חסידים שלמרות שהסכימו לחלוק איתנו את סיפורם הנפלא, ביקשו ששמם לא יפורסם ברבים. כיבדנו כמובן בקשה זו, והשמטנו את שמות בעלי המעשה.

היו כמה סיפורים, שבמהדורה העברית צויינו בעלי המעשה בשמם, מכיוון שלא ביקשו אחרת, אולם לאחר שיצאה המהדורה האנגלית וקיבלה פירסום בקנה מידה עולמי, היו כמה שהתקשרו וביקשו להסיר את שמם מהמהדורות הבאות. הם הסבירו שהפרסום העולמי בנושאים אישיים ומשפחתיים, לא נעים להם, וכמובן שבהוצאות הבאות כיבדנו את בקשתם זו. לכן, גם הסיפורים המופיעים בספר ללא שם, אין הכוונה שאיננו יודעים עם מי בדיוק אירע הסיפור, ורשמנו מפי השמועה, אלא הכל נרשם מפי בעלי המעשה, שלפעמים ביקשו להשאר בעילום שם, ומשום כך הסרנו את שמם.

במהלך הספר, בנסיון לתאר את גדלותו של הרבי, אתה מרבה לצטט פרופסורים ומדענים שהיו אצל הרבי והתפעלו מהידע המקיף שלו בכל התחומים. כמעט ולא הבאת בספר התבטאויות של גדולי התורה ואדמו”רים שהיו אצל הרבי, ויצאו אף הם בהתפעלות גדולה מהידע של הרבי שמקיף את כל חדרי התורה. האם לא החמצתם כאן נקודה חשובה?

אתה צודק שמדובר בנקודה חשובה, אבל כאשר הוצאנו את הספר חשבנו על קהל היעד שלנו, וקהל היעד של הספר הזה, הוא הציבור הדתי-לאומי, וכן מי שאינו שומר תורה ומצוות. בשביל שומרי תורה ומצוות, ובפרט לחסידים בחצרות חסידים, היה צורך בספר בסגנון אחר לגמרי. פרק אחד נוסף לא יספיק כדי להתאים את הספר לציבור החסידי, ולאידך, הוא לא יוסיף לציבור הדתי ובוודאי לזה שאינו שומר תורה ומצוות.

בהמהדורה הנוכחית של הספר, החלפת את שם הספר ל’נביא מקרבך’. שם עם הקשרים ברורים לנבואת הגאולה של הרבי. מדוע החלטת לשנות את שם הספר?

בשיחת שבת פרשת שופטים תנש”א, הורה הרבי לפרסם שיש נביא בדורנו, ושנבואתו העיקרית היא ש”הנה זה משיח בא”. באותה שיחה אומר הרבי באופן ברור ביותר, שיש לפרסם לכל אנשי הדור, שיש נביא בדורנו, ואפשר לפנות אליו לקבלת עצות והוראות, הן בחיים התורניים, והן בחיי היום-יום.

בדרך כלל, כשלומדים את השיחה הזאת, מציינים שהחידוש הגדול בשיחה זו, הוא, שהרבי מעיד על עצמו שהוא נביא. זה נכון, אבל בשיחה זו יש חידוש נוסף: לראשונה, יש כאן קריאה גלויה לפרסם לכל אנשי הדור אודות הרבי!

אמנם יש כמה שיחות שהרבי רמז בהם שתפקידם של אנשי הדור הוא לקשר יהודים לרבי, אבל מעולם לא הייתה שיחה כל כך ברורה, בה יורה הרבי לפרסם לכולם אודותיו, ואודות ברכותיו, עצותיו והוראותיו!

מכיוון שמהותו של הספר שלנו, היא, לפרסם את הרבי – לכן, היה זה אך טבעי שהספר שמקיים את הוראת הרבי משיחת שבת פרשת שופטים, ומפרסם לעולם כולו אודות עצותיו והוראותיו של הרבי נביא דורנו, ייקרא גם בשם שמבטא את עובדת היות הרבי נביא דורנו.

בנוסף לכך, מכיוון שבשיחה האחרונה שזכינו לשמוע מהרבי בכינוס השלוחים תשנ”ב, גילה הרבי שהשליחות העיקרית כיום היא קבלת פני משיח צדקנו – לכן החדרנו בכל הספר את הנקודה הזאת, ובפרט – בפרק האחרון, שעוסק בהרחבה באמונה הטהורה שהרבי מלך המשיח חי וקיים, והוא יגאלנו תיכף ומיד ממש.

קראתי את הפרק האחרון, ואני מוכרח לומר שהתפעלתי מהיכולת שלך לנסח מסרים אמיתיים, ספוגים באמונה חסידית טהורה, בשפה כל כך מרשימה ומעוררת השראה. אתה כותב על מושגים שנתפסים כמופשטים, כמו האמונה שהרבי מלך המשיח חי וקיים, והופך אותם בכתיבתך למושגים שניתנים לבחינה בכלים שכליים-הגיוניים. מה הנחה אותך, מה לכתוב, וכיצד לכתוב?

לגבי השאלה ‘מה לכתוב’ – הנחו אותי שיחותיו של הרבי. כל מה שמובא בשיחותיו המוגהות של הרבי, אשר התפרסמו בשעתן בעיתונות, הוא חומר שיכול להכתב. בזאת אין לי ספק. גם אם מדובר בהתבטאויות שעשויות להתפרש כקיצוניות, הרי הרבי בוודאי לקח זאת בחשבון, ובכל זאת מסרן לפירסום. משום כך, לא היה לי קושי גדול ב’מה לכתוב’.

הקושי הגדול היה ב’כיצד לכתוב’. לקחת את דברי הרבי מהשיחות, לצד האמונה הטהורה של החסידים שכל דברי הרבי לא ישובו ריקם, ולהעבירם לכתיבה עיתונאית, זאת עבודה קשה.

חיפשתי צורה של כתיבה, שתוביל את האדם למסקנה שהשכל איננו המדען הראשי. שהאדם יכול, בנסיבות מסויימות, לזרוק את השכל הצידה, ולהאמין. פשוט להאמין. והחוכמה הגדולה היא, לכתוב זאת בצורה כזאת, שהשכל עצמו יגיע למסקנה הזאת…

אני מכיר את הבעייה הזאת מקרוב, באופן אישי: לפני עשרות שנים, כאשר התחלתי להתקרב ליהדות וחסידות חב”ד, התחלתי לחשוב על מושגים מופשטים כמו תחיית המתים. זהו לב לבה של האמונה היהודית, אבל המושג הזה לא מתיישב עם השכל. בכלל לא. עבורי זאת הייתה בעייה קשה, כיוון שמילדותי התחנכתי לשלטון השכל בכל מכל כל. בשלב מסויים הבנתי, שחייבים לשכנע את השכל עצמו, שיש מצבים בהם הוא לא רלוונטי. במצבים כאלה השכל עצמו מסתלק הצידה, ונותן מקום של כבוד לאמונה הטהורה.

כך לדוגמא בנושא החיים הנצחיים של הרבי. הבאתי כמה תקדימים, ממקורות חז”ל, לאנשים שהיה נדמה כי אינם בחיים, בעוד הם ממשיכים לחיות בגוף גשמי. כאשר יהודי שמאמין בדברי חז”ל קורא על האירועים הללו, הוא מבין שיש אירועים יוצאי דופן, שבהם חוקי השכל וההיגיון אינם רלוונטיים. לאחר שהוא מגיע למסקנה זו, קל יותר להוביל אותו למסקנה, באמצעות ציטוטים מתאימים ממקורות חז”ל, שגם המציאות בימינו היא כזאת. אנחנו צריכים להניח את שכלנו בצד, ופשוט להאמין.

בנוסף לפרק האחרון, המתאר בשפה קלילה יחסית את האמונה של חסידים בהתגלותו הקרובה של הרבי מלך המשיח – הוספתי נספח מיוחד, שמבאר בצורה מעמיקה יותר, עם ציטוטים ומקורות, את האמונה במלך המשיח בכלל, ובדורנו בפרט.

הנספח נכתב במקורו למהדורה הרוסית, והושקעו בו מאמצים רבים על מנת לשמר את העמקות שבדברים, ויחד עם זאת להציגם בשפה שתהיה מובנת אף לדוברי רוסית שאין להם ידע בסיסי ביהדות.

לסיום…

זה המקום להודות לכל אלו שסייעו בידי בהכנת הספר לדפוס ובהפצתו, ובראשם מכון ‘ממ”ש’ הוצאה לאור, ו’חיש’ הפצת מעיינות.

אין לי ספק שכל ספר כזה שמופץ בציבור מחוץ לחב”ד, מהווה נדבך נוסף בדרך לגאולה האמיתית והשלימה. כולי תקווה שתהיה לספר תפוצה רחבה ככל האפשר, כדי לקיים באמצעותו את הוראת הרבי לפרסם לכל אנשי הדור אודות נביא דורנו, ובפרט נבואתו העיקרית ש”הנה זה משיח בא”, ושתיכף ומיד נזכה להראות באצבע ולומר ‘זה’ – הנה זה משיח צדקנו!