ריו מתכוננת לגאולה • ראיון מרתק

יוסי סולומון, מגזין בית משיח

ריו ד'ה ז'נירו היא אחת הערים הגדולות והמרכזיות בברזיל ובדרום אמריקה כולה. בעיר שוכנת הקהילה היהודית השנייה בגודלה בברזיל, המונה כ–25,000 יהודים. אלה גרים בכל רחבי העיר. קהילת חב"ד בעיר היא הוותיקה בברזיל, ומונה כ–50 משפחות, מעט מזעיר מול האתגרים שהעיר מציעה.

במהלך ביקור משפחתי קצר בריו, פגשתי את שליח הרבי לשכונת טיז'וקה, הרב אליהו קפרוב. בין שיעור אחד לפעילות אחרת, התיישב הרב קפרוב איתי לשיחה מרתקת על חצי יובל של שליחות בלב אחת השכונות המאתגרות ביותר בריו.

הרב קפרוב, איך הגעת לשליחות בריו? למה דווקא בשכונה כה רחוקה ומאתגרת?

"מסלול חיי הוא סיפור מאלף על כוחו של ה'קעמפ' החב"די והשפעתו הנצחית של הרבי מלך המשיח", פותח הרב אליהו. "גדלתי במשפחה מסורתית. שמרנו על כשרות בסיסית, חגים ובית כנסת בשבת, אך לא מעבר לכך.

"אחרי בר–המצווה שלי, חלה התפנית הדרמטית בחיי. זה קרה כאשר שלוחי הרבי הזמינו אותי ל'קעמפ ליובאוויטש' בארגנטינה. אבל הקעמפ הזה היה הזרע שנטע בי את אור החסידות והשליחות. משם, כבר המשכתי לישיבת חב"ד קטנה בארגנטינה שנועדה לבעלי תשובה. החוויה הזו עיצבה אותי מחדש, והפכה את המסורת המעורפלת, לדרך חיים ברורה.

"הפעם הראשונה שזכיתי להגיע לרבי, הייתה בשנת תש"נ, לאחר שזכיתי בהגרלה על כרטיס טיסה. מי שראה פעם אחת את פני הקודש של הרבי, יודע שמאותו הרגע, אין דרך חזרה.

"בגיל 20 נסעתי ללמוד בישיבה במוריסטון שבניו ג'רזי. זו הייתה תקופה מיוחדת. בכל ערב שבת היינו הבחורים נוסעים לשבות ב–770. היינו משתתפים בהתוועדות של הרבי, ובצאת השבת חוזרים לישיבה. התקופה הזו, בה היינו ספוגים בחיות ובאווירה קדושה, השפיעה מאוד על המשך חיי כחסיד וכשליח".

כנהוג באותה תקופה, לאחר שנת לימודים במוריסטון, יצא אליהו לתקופת 'שליחות'. היות שדיבר ספרדית רהוטה, הוא נשלח לישיבה בוונצואלה. לאחר מכן שב ל'בית חיינו', השלים סמיכה לרבנות, ולאחר זמן מה הכיר את רעייתו, בתיה, שמוצאה מברזיל.

לאחר חתונתם הוא המשיך ללמוד בכולל בארה"ב במשך שנה נוספת, ואחריה עברו לגור בברזיל. 

"לריו הגעתי בשנת תשנ"ז. תחילה עבדתי בתור מלמד בבית הספר היהודי בעיר, אך כעבור ארבע שנים – ובתמיכת שליח הרבי לריו הרב יהושע גולדמן – העזתי לקפוץ למים והתחלתי לשמש כשליח הרבי לשכונת טיז'וקה". 

האתגרים של חצי יובל: מלחמות קטנות וגדולות

"ידוע הפתגם 'כל ההתחלות קשות', אך האמת היא שבריו – גם ההמשך מאתגר לא פחות", מודה הרב אליהו בגילוי לב. 

"הקושי הגדול היה הפיזי והקהילתי. בתחילת השליחות בטיז'וקה, היינו בבחינת 'אי בודד'. גרתי לפני כן בשכונת לבלון, שם יש את כל מה שיהודי צריך – מקווה, בית ספר, חנות כשרה. אך אצלנו בטיז'וקה, לא היה דבר! רק עם השנים, ובחסדי שמים, הצלחנו לפתוח מאפייה כשרה, מקווה טהרה ומרכז קהילתי פעיל".

האתגרים לא נשארו כ'אתגרי בראשית', אלא ממשיכים להתקיים, יום יום ושעה שעה. "השליחות כאן אינה פשוטה כלל. ה'סטרא אחרא' תופסת כאן מקום רב", הוא מודה. "בתרבות הברזילאית הכל 'פתוח' – הליברליות ובעיקר: חוסר הגבולות. זה משפיע ישירות על ילדי השלוחים שגדלים כאן. הם מבינים שאין להם מה לחפש כאן מבחינה רוחנית, ולכן הם עוזבים לטובת קראון הייטס או ארץ הקודש – וכך אנחנו מזדקנים כאן לבדנו. את הנכדים שלנו אנחנו מכירים בעיקר דרך המסך… זה חלק בלתי נפרד מהמחיר של שליחותנו כאן", משתף הרב קפרוב בכאב גלוי.

"בנוסף לכל, מכת הגניבות והפשע כאן היא גדולה מאוד. מסוכן להסתובב ברחוב עם פריטים יקרי ערך, אפילו לא בתוך רכב כשהחלון פתוח. גם הקהילה היהודית חוותה כאן גניבות רבות. המצב משפיע ישירות על הפעילות היהודית שאנחנו מקיימים. אנחנו חייבים לקיים את כל הפעילויות בשעות אור יום, כי בלילה אנשים לא יוצאים מהבתים מחשש שייתפסו על ידי גנבים.

"יש גם אתגרים אישיים שכל שליח מכיר, ואצלנו הם בולטים במיוחד: בכל שבת אני צריך ללכת 12 קילומטרים כדי להגיע לבית הכנסת! זו הליכה שאני צריך לעשות בכל תנאי – בגשמים שוטפים או בחום גבוה של למעלה מ–40 מעלות. אלו הם אתגרים מורכבים, אבל זו הבחירה שלנו. זה מה שרצינו לעשות – להיות שלוחים של הרבי מלך המשיח, ואנחנו עושים זאת בשמחה. ברור לי שהרבי שלח אותנו לפה, אחרת מעולם לא הייתי חושב להגיע לפה מרצוני החופשי…"

התנאים הבלתי–אפשריים הללו, עם המצע שעמו זוג השלוחים צריכים להתמודד ביציאתם יום–יום מביתם לפעילויות ולעבודת השליחות. הקושי גדול – וזו רק נקודת הפתיחה…

מאבק נגד שמד ההתבוללות

אחת התופעות הקשות והנפוצות ביותר בריו, היא תופעת ההתבוללות. אני סקרן לשמוע כיצד הרב אליהו, שמתעסק הן בחינוך ילדים בבית הספר והן בפעילות יום–יומית עם הקהילה, נאבק בתופעה קשה זו.

"כשהגעתי לטיז'וקה לפני כמעט שלושים שנה, היו כאן שמונה בתי כנסת פעילים, גדושים במתפללים. כיום ישנם חמישה בתי כנסת בלבד, וגם הם – למעט שניים – אינם פעילים באופן רציף", אומר הרב אליהו בתיאור מזעזע של המצב הרוחני בעיר.

"כשהגענו לכאן, ראינו שאין אף שליח שעובד רק עם הצעירים, וזו הייתה הבנה קריטית, שכן ההתבוללות מתחילה בגיל צעיר. זו הייתה אחת הסיבות שמיד בהתחלה פתחנו בפעילות ייעודית לצעירים, ואנחנו מתמקדים בעיקר במי שטרם נישא. אנחנו יודעים שלהציל את מי שכבר התחתן עם גויה, קשה פי כמה עד בלתי אפשרי – אבל להציל מראש ולחנך כדבעי, זה בהחלט קל יותר".

בשנת תשס"ד, זכו בני הזוג קפרוב לחיזוק משמעותי. איש עסקים יהודי עשיר יזם תוכנית עולמית לקהילות יהודיות שמטרתה 'להציל את היהודים מהתבוללות'. כאן בברזיל קראו לתוכנית זו בשם 'קירוב'. הוא עזר להם כלכלית, והם מצידם פעלו רוחנית עם קבוצה של 300 יהודים מריו. "ברוך השם שהצלחנו להציל הרבה יהודים מהתבוללות", אומר הרב אליהו.

תוכל לשתף אותנו בסיפור אחד שבו הצלחתם להציל יהודי ממש על סף ההתבוללות?

"אחד מצעירי הקהילה הכיר גויה, והקשר ביניהם הלך והתהדק, עד כדי כך שהם היו לקראת חתונה. הנחמה היחידה הייתה שהוא לא התרחק מאיתנו, אלא הוסיף להגיע לאירועים בבית חב"ד. אבל אצלנו היה כלל מאוד ברור: גויה לא יכולה להיכנס לבית חב"ד!

"בגלל שהייתה לה קנאה וחשש שיקחו לה את החתן שלה, היא הייתה מגיעה עמו ביחד לכל אירוע, אבל ממתינה בחוץ, במבואת הכניסה. למרות שהיה לנו קשה לראות אותה מגיעה עמו, הבלגנו, כי חשבנו על נצחיות נשמתו ויהדותו.

"אחרי הרבה שיחות, הצלחתי לשכנע אותו לנסוע לישיבה בארץ הקודש למשך שלושים יום. מצאנו לו תוכנית מותאמת אישית: חצי יום לימוד תורה וחצי יום טיולים וסיורים. הוא היה בן יחיד להוריו, ולכן גם הסברנו להורים את חשיבות הדבר.

"במהלך שהותו בארץ ישראל, 'נפל לו האסימון' – כדבריו – שיהודי צריך להתחתן רק עם יהודייה. הוא החליט לעזוב את הגויה ולהתחתן רק עם יהודייה. היום הוא נשוי כדת משה וישראל, והוא בעצמו אדם מאמין שמקרב יהודים אחרים לתורה ומצוות", מספר הרב קפרוב בסיפוק.

"לצערי, בגלל שאין ישיבה חב"דית לחוזרים בתשובה דוברי פורטוגזית, אנחנו נאלצים לשלוח את הצעירים האלה לישיבות שאינן חב"דיות. לכן, לא כל מי שהצלחנו להציל מהתבוללות, הופך להיות חב"דניק מן המניין. אני מנצל את הבמה החשובה הזו ב'בית משיח' כדי לקרוא לכל מי שיכול להרים את הכפפה – לפתוח ישיבה לחוזרים בתשובה דוברי פורטוגזית, וכן מדרשייה דומה לבנות דוברות פורטוגזית. זהו צו השעה! הצלת עשרות ומאות נשמות תלויה בכך!"

שליחות יומיומית רב–ממדית

מה הם תחומי השליחות העיקריים בהם אתם עוסקים ביום–יום, מלבד המאבק בהתבוללות?

"השליחות כאן היא רב–ממדית ובלתי פוסקת", מסביר הרב קפרוב. "מלבד היותי מלמד בבית הספר היהודי בעיר, אני משגיח כשרות בבית תמחוי שנפתח כאן על ידי בית חב"ד המרכזי לטובת אנשים שזקוקים לאוכל. כמו כן אני מעניק כשרות לקייטרינגים שונים.

"בנוסף, אני מוסר כמה שיעורי תורה שבועיים בבית הכנסת 'מועדון הר סיני'. לפני כמה שנים הצלחנו לארגן קבוצה של צעירים יהודים מקומיים ונסענו איתם ל'בית חיינו'. הביקור הותיר בהם רושם עז והוביל להתחזקות משמעותית במצוות אצל רבים מהם.

"הייתה תקופה שבה עשינו מבצע 'בנק תפילין'. כל מי שלוקח על עצמו להניח תפילין בכל בוקר, קיבל זוג תפילין בחינם. חילקנו למעלה מ–200 זוגות תפילין, וזה גרם לקירוב עצום. זה הוביל לפתיחת מנייני תפילת שחרית חדשים בעיר.

"אשתי, הרבנית בתיה, היא יד ימיני והכוח המניע מאחורי הפעילות הנשית. בכל ראש חודש היא מארגנת תוכנית יומית לנשים החל מהשעה תשע בבוקר. אל התכנית מגיעות 60–70 משתתפות שקוראות יחד תהילים ומשתתפות בתכניות תוכן שונות שמעניינות אותן.

גם לצעירות, היא מעבירה שיעורי תורה, כשבנוסף מלמדת בתלמוד תורה".

כשליח במקום, בוודאי תוכל לשתף בכמה סיפורים של השגחה פרטית מהשליחות…

"ישנם סיפורים רבים, אבל אשתף בשלושה סיפורים שעולים בראשי כעת, שממחישים את כוחה של נשמה יהודית ואת ההשגחה הפרטית המלווה את השלוחים", אומר הרב קפרוב.

"אחד מבאי בית הכנסת בשכונה היה יהודי מבוגר שאביו היה גוי. בעקבות התנגדות האב, הוא לא נימול. לאחר תקופה של קירוב ליהדות, הוא החליט שהוא צריך להיות יהודי שלם ולעשות ברית מילה. בפאולו יש תוכנית 'ברית אברהם' עליה אחראי הרב נח גאנזבורג, המיועדת ליהודים מבוגרים שטרם נימולו. עזרנו לו לטוס לשם ולעבור ברית מילה כהלכה.

"בהמשך, הוא התחזק יותר ביהדותו והחליט שהוא רוצה להיכנס ללמוד בישיבה. שלחנו אותו לישיבה בארץ הקודש, וכיום הוא אברך כולל ובעל משפחה חסידית", מספר הרב אליהו בהתרגשות.

"מקרה נוסף עוסק בשני אחים שאמם יהודייה ואביהם גוי. היו להם חברות גויות, אבל הם הגיעו לתוכנית הקירוב שלנו. פעם אחת הם הגיעו עם שאלה קיומית: 'האם ללכת להתפלל בכנסייה, היות שאבינו גוי, או ללכת להתפלל בבית הכנסת, היות שאמנו יהודייה?' הסברתי להם בהחלטיות שמאחר שאמם יהודייה – גם הם יהודים לכל דבר, ומקומם הוא בבית הכנסת…

"באותה תקופה, הייתה תוכנית בבתי הספר בברזיל שהנערים נשלחו לארה"ב כדי ללמוד על תרבות שונה מהתרבות הברזילאית, והם נשלחו לשם. יום אחד הם התקשרו אליי משם ושאלו: "כחלק מהתוכנית, הציעו לנו עבודה, אבל המעסיק דורש שנעבוד גם בשבת – מה לעשות?"

"אמרתי להם שלא יעבדו בשבת בשום אופן, ושיאמינו בקדוש ברוך הוא שהם יסתדרו. הצעתי להם לגשת לבית חב"ד במיאמי ולשוחח עם השליח המקומי, הם שמעו והחליטו לשמוע לעצתי. בבית חב"ד מיאמי מצאו מישהו שהציע להם עבודה טובה יותר מזו שהייתה להם, ושאינה כרוכה בחילול שבת. 

"בהמשך שלחנו אותם לישיבה בארץ הקודש, הם המשיכו להתקרב, התחתנו, והיום שניהם רבנים בעיר ריו", משתף הרב אליהו – וממשיך מיד לסיפור נוסף:

"בראשית שנות שליחותי, היה יהודי מבוגר שהגיע מניו יורק. הוא תמיד שמח לבוא לבית הכנסת ולהשתתף בתפילות. מכיוון שלא הייתה לו משפחה בברזיל, הוא ביקש ממני יום אחד טובה אישית: "כאשר יגיע יום פטירתי, אני מבקש שתדאג להעביר את גופתי לניו יורק", שכן הוא רכש מקום קבורה בקווינס. הוא ביקש שאטפל בכל הבירוקרטיה והאישורים, ואף רצה לתת לי את הכסף מראש.

"הלכתי לשאול את אנשי ה'חברא קדישא' מה עלות הטיפול בכבוד המת, והם אמרו לי שהם מוכנים לנקוב בסכום רק לאחר הפטירה, כי אי אפשר לדעת מה יהיה הערך העתידי. לבסוף, נתנו לי את הערך העכשווי – 15,000 דולר. הוא ביקש מגיסתו בפלורידה לשלוח לי צ'ק. קיבלתי צ'ק של 15,000 דולר, אבל לא ידעתי מה לעשות בו בדיוק.

"בהשגחה פרטית, מצאתי יהודי שהסכים להמיר לי את הדולר לריאל (המטבע הברזילאי) מבלי לקחת ריבית. המרת כסף בריו בסכום כזה הייתה אמורה לגבות אחוזים נאים מהסכום, ומעשהו היה חסד עצום.

"כאשר אותו יהודי נפטר, הצלחנו לטפל בכל הבירוקרטיה. הלכתי עם הדרכון ל'חברא קדישא', שילמתי להם ועדכנתי את המשפחה שאני שולח אותו לקווינס לקבורה. 

"בהשגחה פרטית, כיוון שנפטר בתאריך הסמוך לכינוס השלוחים העולמי, יצא שליוויתי אותו בעצמי עד שהגיע לקבורה יהודית בקווינס, בדיוק כפי שביקש"…

ריו מתכוננת לגאולה

בארץ ישראל, בעקבות המלחמה נרשמה התעוררות רבה בקרב העם וההבנה כי משיח הוא הפתרון היחיד לכל הבעיות; כיצד מקבלים בריו ד'ה ז'נירו את בשורת גאולה ומשיח והתגלותו?

"תושבי ריו הם אנשים בטבעם 'חמים' ופתוחים לשמוע, ומשום כך קל יותר להעביר להם את המסר הגאולתי. אנחנו מסבירים להם את זה באמצעות מסירת שיעורי גאולה ומשיח בקביעות.

"אפשר לראות במוחש כיצד המסר מחלחל: בג' תמוז ישנה קבוצה קבועה של יהודים מריו שנוסעים ל'בית חיינו' עם הרב גולדמן. בכל יומא דפגרא יש התוועדות, ואנחנו מנצלים את ההזדמנויות האלה כדי לדבר עם אנשים על הרבי ועל 'ניצוץ משיח' הטמון בהם.

"הבשורה כל כך חדרה בצעירים, שישנם צעירים שאמנם אינם חב"דניקים בלבושם עדיין, אך כבר מגיעים לבית חב"ד, לוקחים עמם זוג תפילין ויוצאים לרחובות ריו כדי לזכות יהודים בהנחת תפילין!" אומר הרב קפרוב בעיניים נוצצות.

"גולת הכותרת היא המכביה: פעם בשנה מתקיימת בריו 'מכביה' – יום ספורט ליהודי ריו. אנו מנצלים זאת כדי להגיע עם עמדת תפילין ולהסביר ליהודים על חשיבות הנחת תפילין כדי לזרז את הגאולה. כשאתה רואה צעיר מזיע, אחרי ריצת 100 מטר, עוצר להניח תפילין לזירוז הגאולה, אתה יודע שריו ד'ה ז'נירו, מוכנה לקבל פני משיח צדקנו".