מי אמר שחשוך פה? • משיח בפרשה

מה עושה הבחור הישראלי האופטימי? – לומד אנגלית

מה עושה הבחור הישראלי הפסימי? – לומד ערבית

מה עושה הבחור הישראלי הריאלי? – לומד לשחות….

לחילופין

מה זה אופטימיות?

זאת היא ההנחה או האמונה שה-כ-ל טוב ויפה, גם מה שמכוער…

השבוע נקרא את פרשת במדבר העוסקת ב….מדבר! בני ישראל חיו במדבר במשך ארבעים שנה, ולפעמים נראה לנו שאנו חיים במדבר במשך אלפי שנות הגלות. אמנם, החיים ב"מדבר" שלנו העכשווי הם חיים טובים, יש חשמל, מים זורמים, דלק וגז (עם המחיר לא יגיע לשמיים במשך הזמן הקרוב…) יש גם מחשוב וטכנולוגיה, ואפילו כבר בינה מלאכותית הצלחנו להמציא, אבל במישור הרוחני, בעולם הקדושה, ובענייני עבודת ה' יכול יהודי להיקלע למצב של דיכאון ודכדוך מהחושך הרוחני הסובב אותו.

לפעמים ה"חושך" הזה הוא חושך פנימי, ולפעמים זהו חושך הנובע מהסתכלות החוצה על העולם שמסביבנו. לפעמים אנו שוקעים ב"מרה שחורה" על המצב האישי שלנו, על הקיפאון הרוחני ועל אי ההתקדמות בעבודת ה' שלנו, ולפעמים אנו מתעצבים מהשמועות על מה שקורה בעולם, על האנטישמיות הגואה, על השפל הרוחני של העם השוכן בציון, על ההתמודדות הקשה  עם ההתבוללות ברחבי תבל, ואז אנו מרימים עיניים ו/או ידיים לשמים ושואלים את בורא עולם:"מאין יבוא עזרי?!" 

בהתוועדות מלאת שמחה שערך הרבי מה"מ בשנת תשמ"ב (באותה קביעות) עורר הרבי על החשיבות של עבודת ה' ועל ההכנה לקבלת התורה (כולל תורתו של משיח צדקנו) מתוך שמחה דווקא. הרבי אף עורר שע"י ההכנה הראויה למתן תורה יכולים בני ישראל לזכות בין רגע לגאולה השלימה.

באותה הזדמנות הרבי סיפר חידה המובאת בספר "בן המלך והנזיר" (דבר נדיר ביותר) "מהו דבר עגול שמחזיקים ביד ויש לו חור באמצע? ענה החכם: טבעת או אבן ריחיים". הרבי הסביר (על דרך הצחות) שכנראה החכם מעולם לא ראה אבן ריחיים, כי אם הוא היה רואה אבן ריחיים, הוא היה מבין שאי אפשר להחזיק אותה ביד! הוא כנראה רק ראה אבן ריחיים בתמונה, והוא חשב שכמו אפשר להחזיק את התמונה ביד, ככה אפשר גם להחזיק את האבן…

ההוראה שהרבי לומד מכך הייתה פשוטה וקולעת, כשלומדים עניין מסוים בתורה, ואותו עניין קשור למציאות העולם, צריך לדעת את המציאות האמיתית ועל פיה לשפוט. אי אפשר להתעלם מהמציאות הקיימת "ולחיות בעננים" (או בסרט..) ועפ"ז לחוות דעה בעניני התורה.

בקשר לכ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא מתו בין פסח לעצרת על "שלא נהגו כבוד זה לזה", אומרת הגמרא ש"היה העולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה". יהודי בעל "מרה שחורה" היה מסביר את דברי הגמרא (שכביכול) העולם היה ריק מתורה, שמם מעבודת ה', וללא כל סיכוי, בקיצור-מדבר שממה!

אבל, כשמסתכלים בראיית הרבי, ע"פ המציאות האמיתית כפי שהיא בתורה, האמת היא אחרת לגמרי. הרבי הסביר שבישיבתו של ר' עקיבא בבני ברק היו כ"ד אלף תלמידים, והם אלו שמתו בזמן הספירה. אבל, מלבד ישיבת בני ברק, היו לר' עקיבא (ועוד תנאים) עוד הרבה ישיבות, בעוד הרבה ערים, והיו עוד תלמידים העוסקים בתורה.

[עדיין הגמרא קוראת למצב זה "עולם שמם" כי אי אפשר להשוות את מה שהיה, למה שנשאר, עיי"ש באריכות]

 הראיה החיובית של הרבי מה"מ על מצב העולם, ועל מצבו של דורנו זה, על כך שהעולם אינו כזה שמם, והגלות אינה מציאות אמיתית. לעומת זאת, ההכרזה שדורנו הוא דור הגאולה, ולב ישראל ער הוא, היא הקו המנחה אותנו לדעת שהגאולה קרובה מתמיד. 

בהמשך ההתוועדות, הסביר הרבי זוהר מוקשה על יסוד תורתו של אביו המקובל, ר' לוי יצחק. גם כאן, מצא הרבי לנכון להחדיר לנו את השקפת העולם החיובית שלו. הרבי הסביר שמובא בספרים שבדורנו אין עמי הארץ כפי שהיה בזמן התנאים והאמוראים. כי מכיון שאין לנו תלמידי חכמים כמו בזמן הש"ס, מוכרחים לומר שאין לנו עמי הארץ כמו בזמן הש"ס, כי לא יתכן שתהיה ירידה גדולה כ"כ. כפי המשל הידוע של ננס העומד על גבי ענק, שלמרות היותו ננס, מ"מ מכיון שהוא עומד על כתפי בענק, הוא מסוגל לראות רחוק יותר מהענק עצמו.

אז נכון, אולי אנחנו "ננסים", אבל כאלו "ננסים" שרואים למרחוק, יותר מכל הדורות שלפני זה. וכפי הידוע, שכמו שעל האדם לדעת חסרונות עצמו כך עליו לדעת מעלות עצמו, על מנת לנצלם בשלמות בעבודה בפועל.

ובנוגע אלינו, ע"י הוספה בהכנות לקבלת התורה בשמחה ובטוב לבב, מתוך ידיעה ברורה שיש לנו (גם) מעלות, נוכל לבוא מיד לקבלת תורתו של משיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלימה!

נסיים בסיפור על מחשבות חיוביות גם שהמצב נראה אבוד.

פעם אחת נסעו מתנגד זקן וחסיד ישיש יחד ברכבת. שמע החסיד את שכנו המתנגד גונח ונאנח, וביקש ממנו שיספר לו מה מטריד את שלוות נפשו, אך הלה סירב ורק המשיך להיאנח. המשיך החסיד לשדלו שוב ושוב עד שנכנע המתנגד וסיפר:

"יש לי בן יחיד ומחר הוא צריך להתייצב לבחינה לצבא, ומי יודע, ייתכן שייאלץ להתגייס לצבא חס וחלילה…"

שמע זאת החסיד וצחק בקול גדול:

"שטויות והבלים! זו סיבה לדאגה?

חשוב על כך! הלא ייתכן שאחרי הבחינה יימצא שאינו מתאים לצבא ויצא לחופשי. אם כן, מדוע לדאוג?

אלא מה – חושש אתה שיגייסו אותו לצבא? ומה בכך? ייתכן שלא תהיה מלחמה, ואינך צריך לדאוג כלל.

אלא מה – חושש אדוני שתהיה מלחמה? ייתכן שלבנך לא יאונה כל רע.

אלא מה – ייפצע במלחמה? הרי שתי אפשרויות לפניו: אם יבריא – מה טוב ואין לך כל סיבה להיאנח. ואם לא יבריא חס וחלילה וימות, הרי שוב, למה לך לדאוג? הוא יזכה לגן עדן.

אלא מה – חס ושלום, לא יזכה לגן עדן? על זה אין טעם להיאנח. דבר עם בנך, כי בידו הדבר אם ייכנס לגן עדן או לא, בהחלט בידו הדבר…" 

הגאולה נמצאת בידיים שלנו!

שבת שלום!

__________

מבוסס על שיחת ש"פ במדבר תשמ"ב

____________________

שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.

הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:

עברית – לחצו כאן

אנגלית – לחצו כאן

רוסית – לחצו כאן

צרפתית – לחצו כאן