למה אבא שלי התקשר ל-150 רבני בתי כנסת?

הרב יהודה גינזבורג

השבוע זכיתי להשתתף עם אחיי השלוחים מכל רחבי ארץ הקודש בכינוס שלוחי הרבי בישראל.

באחד המושבים נאם ידידי הרב יהודה טייכטל, שליח הרבי בברלין – גרמניה, שהגיע במיוחד לכינוס.

בין סיפור לסיפור הוא סיפר עוד סיפור קצר שתפס אותי, ואני שמח לשתף אותו איתכם.

הרב טייכטל סיפר כי נהג לכתוב אל הרבי מלך המשיח מכתב עם פירוט הפעולות ומה שעשה, מידי חודש, אלא שלא זכה לקבל על כך מענה מהרבי.

זה היה בעידן שבו היו מגיעים אל הרבי אלפי דפי פקס ואלפי מכתבים מידי יום, ונוצר עומס גדול כך שלא כולם זכו לקבל מענה.

בשנת תשנ"ב נסע הרב טייכטל עם כמה מתלמידי הישיבה לשליחות באוסטרליה, באחד החודשים ששהה בשליחות, קיבל על עצמו פרוייקט חדש, פרוייקט שדרש הקרבה נוספת ממעט זמנו הפרטי שנשאר לו, אך יוסיף בעשיה חיובית למען התושבים.

מאז, במשך שמונה חודשים ברציפות, זכה לקבל מידי חודש מענה ברור וברכה על המכתב שכתב (עד כ"ז אדר תשנ"ד, מאז הפסקנו לקבל מענה ברור מהרבי, עד הגאולה האמיתית והשלימה.

ובינתיים אנחנו זוכים לראות ניסים ונפלאות באמצעות מענה בספרי 'אגרות הקודש').

*

השבת, ערב חודש חודש סיון, נקרא את ההפטרה המיוחדת "ויאמר לו יהונתן מחר חודש, ונפקדת כי יפקד מושבך".

סיפור מרטיט ומיוחד, על אהבת דוד ויהונתן, ובו יהונתן מבקש מדוד שלא יופיע לסעודת ראש החודש אצל אביו שאול, ובכך יוכל לבדוק כמה גדולה שנאתו של שאול אל דוד.

זו הפטרה שקוראים אותה בדרך כלל פעמיים בשנה, ומעלה תמיהה שוב ושוב, מה קרה בערב ראש חודש, שעל כך זוכים להפטרה מיוחדת שאינה קשורה לפרשה?
האם כשערב שבועות חל בשבת נקרא הפטרה מיוחדת?

ומה הקשר בין ההפטרה לראש חודש? אמנם הסיפור התרחש בערב ראש חודש, "מחר חודש", אבל בכל זאת, תוכן הסיפור לכאורה אינו קשור.

מסתבר, שבדור שלנו זכינו לחידוש נפלא.

*

באחד מפתגמי ספרו הראשון של הרבי, 'היום יום', מביא הרבי כי לכל אחד מנשיאי-אדמו"רי חב"ד היה מאמר מיוחד אותו היה חוזר מפעם לפעם.

מתברר כי המאמר 'מחר חודש' היה בין המאמרים שהרבי חזר עליהם שוב ושוב, וכל פעם ביאר נקודה אחרת בפסוק ובדרושי החסידות עליו.

מהו תוכן המאמר?

ונפקדת – כי יפקד מושבך, שורש המילה "פקד" הוא גם מלשון זכירה וגם מלשון שכחה, ודווקא כשאתה נשכח – אתה נזכר. כשדוד נפקד ממקום מושבו – הוא נפקד ונזכר על ידי שאול.

כך גם בערב ראש חודש – היום בו הלבנה נעלמת מעינינו, מתברר כי דווקא אז מגיע הירח לדרגא הגבוהה ביותר של קירוב לשמש עד שזה נקרא "מולד הלבנה".
אז הוא ראש החודש והירח מתחיל לגדול שוב.

והמסר? כשאתה מתבטל ומבטל את עצמך, אתה מגיע לדרגה הגבוהה ביותר.

*

בספר 'לקוטי תורה' בו מבאר אדמו"ר הזקן בעל התניא את פרשיות השבוע והמועדים, הוא מזכיר זאת פעמיים בלבד, וכל פעם בקצרה.

הפעם הראשונה בפרשת 'פקודי' אז הוא מדבר על הפקידה של המשכן וכליו אותה פקד משה, והשניה, בפרשת השבוע, במדבר.

ספר במדבר נקרא "ספר הפקודים", על שם הפקידה והמספור של בני ישראל שבפרשתנו.

גם ההפטרה של השבוע (אותה לא נקרא השנה, כפי שהסברנו מקודם), מתחילה בפסוק "והיה מספר בני ישראל כחול הים, אשר לא ימד ולא יספר".

במאמר מבאר הרבי כי כעת במצבנו הגלותי, נדרש מאיתנו לבקש מהקב"ה שיפקוד ויזכור אותנו, כפי שאומר דוד המלך בתהלים "פקדת ארץ ותשוקקה",
הקב"ה מוריד גשם על הארץ ומשקה אותה.

לפי החסידות המילה "ותשוקקה" היא מלשון "השתוקקות".

מה שהקדוש-ברוך-הוא זוכר אותנו מביא אותנו לצמאון אהבה ותשוקה אליו.

אבל לעתיד לבוא נגיע לדרגא גבוהה עוד יותר, שלא נצטרך ונזדקק להתעוררות והשפעה מלמעלה, אלא דווקא על ידי העבודה שלנו, "אתערותא דלתתא" – התעוררות ה'למטה', נמשיך שפע גדול עוד יותר (כפי שביארנו לפני מספר שבועות בפרשת תזריע על מאמר חכמינו ז"ל "אישה מזרעת תחילה יולדת זכר").

*

מסתבר שהרבי מביא אותנו ברגעים האחרונים של הגלות ומאפשר לנו להרגיש ולהביא בפועל את הגאולה.

לא עוד רק להשתוקק ולחכות לגאולה, אלא בעיקר "להביא לימות המשיח", לעשות כל התלוי בנו להביא אותנו, וכחלק מזה גם את העבודה שלנו 'ונפקדת', לוותר ולהוסיף באהבת ישראל מתוך ביטול המציאות העצמית שלנו לטובת הזולת.

דווקא המעשה הקטן מצידנו, הויתור על הזמן האישי לטובת פעולה על הזולת, לוותר על המקום שלי כדי שלשני יהיה יותר נוח, הוא מביא את השפע הגדול מלמעלה "ונפקדת".

*

לפני ארבעים שנה בדיוק, גם קרה שערב ראש חודש סיון חל בשבת, ובהתוועדות הרבי חזר מאמר, אתם כבר יודעים איזה מאמר, "ויאמר לו יהונתן מחר חודש ונפקדת כי יפקד מושבך…", ובסיום המאמר אומר הרבי:

"ועל-דרך-זה בערב ראש חודש, שביום זה נאמר ענין זה ע"י יהונתן בפשטות בפעם הראשונה. ומיהונתן נמשך ענין זה בכאו"א מישראל, שהרי ענין והנאמר בפסוק לדוד [כפשטות הענין, ובמעשה בפועל, שמושבו של דור נפקד (נחסר)], והרי דוד הוא מלך ישראל, שממנו נמשך ענין וה לכל ישראל, כמו המלך שכל חיות וקיום העם נמשך מהמלך, ולא עוד אלא שדוד מלך ישראל חי וקיים, היינו שענין זה דדוד (מה שהוא מלך ישראל) חי וקיים לעולם ועד, ולכן נמשך ענין זה לכל ישראל במשך כל הדורות".

שבוע קודם לכן, ביקש הרבי שבאותה השבת פרשת במדבר, יתאספו כולם בעלות המנחה, לקראת צאת השבת, רגע לפני ראש-חודש-סיון בו הגיעו בני ישראל להר סיני לקבל את התורה ועמדו "כאיש אחד בלב אחד" – להתאסף מתוך אהבת ישראל.

זכיתי, שאבא שלי ע"ה היה מאלו שהתעוררו ודאגו לפעול את ההתאספות הזו בלמעלה מ150 בתי כנסת, וקיבלו על כך מענה וברכות מהרבי.

והשנה, 40 שנה בדיוק לאחר מכן, זו ההזדמנות שלנו להשלים את דברי הרבי, לא רק להתאסף יחד, אלא גם ובעיקר לבטל את עצמנו כדי להתאחד עם הזולת.

דווקא כאשר נשמעים קולות של הפרדה ומחלוקת, שנובעים בפשטות מתפיסת "מי בראש", אנחנו צריכים לבטל את עצמנו ורק כך תומשך לנו הברכה "ברכנו אבינו – כולנו כאחד".

*

שנזכה לבטל את עצמנו באמת בשביל מי שלידינו, מתוך הבנה שרק הביטול גורם את הפקידה והשפע – ונפקדת, כי יפקד מושבך.

שבת שלום וחודש טוב ומבורך!