האספן, הקנאי והשורד • יריעה מרתקת אודות מבשר הגאולה

הרב אריה קדם

הביא לדפוס: שניאור זלמן נוימן, מגזין בית משיח

הצדיק המפורסם רבי שמעלקא מניקלשבורג, כיהן תחילה כרב בעיר שינובה. כבכל קהילות ישראל, גם בשינובה פעלה קבוצת קצבים. כל אחד מהם נהג לרכוש בהמות בשוק, להביאן לשחיטה אצל השוחט, ולמכור את בשרן. כמובן, לא כל בהמה נמצאה כשרה, ולעתים נאלצו הקצבים למכור לגויים במחיר מופחת את בשר הבהמות שנמצאו טרפות.

ואולם, קצב אחד מעולם לא הפסיד. השוחט לא מצא מום בבהמותיו אף פעם, דבר שעורר את חשדם של עמיתיו הקצבים. הם החלו לרנן כי הקצב והשוחט משתפים פעולה, ככל הנראה מכשילים את בני הקהילה באכילת טרפות!

השמועה הגיעה לאוזני רבי שמעלקא, והוא זימן את השוחט לבירור. השוחט העיד כי גם הוא מופתע מהתופעה, אך זו אכן המציאות – מעולם לא נמצא פסול בבהמותיו של אותו קצב. הרב, שהבחין באמיתות דברי השוחט, הזמין את הקצב ה'מוכשר' ושאל: "כיצד אתה מצליח לרכוש תמיד בהמות כשרות?".

הקצב השיב כי מנהגו לתת מדי ערב שבת בשר ליהודי בשם ר' נטע'לי לכבוד שבת. בתמורה, ר' נטע מתלווה אליו לשוק הבהמות ומצביע במטהו על הבהמות שעליו לקנות.

תשובה זו הפתיעה את הרב עוד יותר. ר' נטע היה מוכר כאיש פשוט, שתמיד היה שקוע באמירת פרקי תהילים, ועל כן כונה 'ר' נטע'לי אומר התהילים'.

לימים, התפרסם בזכות חיבורו "סידור עולת תמיד" ונודע כאחד מל"ו הצדיקים הנסתרים של דורו. אך באותה עת, איש לא ידע על מעלותיו, ולכן תהה הרב: מה לאיש תמים זה ולגילויים על-טבעיים שכאלה?

הרב, בענוותנותו, פנה בעצמו אל ר' נטע'לי ושאל: "מה מעשיך בשוק, האם אתה סוחר?". "כיצד אתה יודע אילו בהמות כשרות ואילו לא?".

"אליהו הנביא אומר לי", השיב ר' נטע בפשטות.

"אליהו הנביא?!" תמה הרב, "מה לאליהו בשוק, בין סוחרים גויים?".

ר' נטע הסביר: "בעת חורבן בית- המקדש, הגויים בזזו את הטלאים המיועדים להקרבה מלשכת הטלאים. במרוצת השנים, נולדו מאותם טלאים צאצאים רבים המפוזרים ברחבי העולם.

מכיוון שעל-פי ההלכה, אסור ליהודי ליהנות מוולדות של בהמת-הקדש, אליהו מקפיד להגיע לכל שווקי הגויים ולרכוש את אותן בהמות מיוחסות, שמקורן בטלאים שהיו בבית-המקדש. זאת כדי למנוע מיהודים להיכשל באיסור. את הבהמות הללו שוחט אליהו ומעלה כקרבנות 'תמיד' בבית-המקדש שבשמים".

כאשר נזכה לבניין בית-המקדש השלישי במהרה בימינו, יקריבו על המזבח במשך ארבעה ימים בהמות מאוצרו השמימי של אליהו. ההלכה מחייבת שהבהמות המיועדות להקרבה יופרשו וייבדקו ממום ארבעה ימים מראש – ובאותו זמן רק לאליהו יהיו בהמות מתאימות.

אוסף כבשים, וגם מקריב קרבנות

הרבי מלך המשיח שליט"א עצמו מזכיר את המדרש המתאר את אליהו מקריב קרבנות מדי יום בבית המקדש, ומתייחס לכך כפשוטו. בחודש אייר תשמ"ט, בעת ביקור הרבנים הראשיים, הרב אברהם הכהן שפירא והרב מרדכי אליהו, אצל הרבי, עלה הנושא. בשיחה (שהוגהה ונדפסה) דובר על כך שבית המקדש ייבנה בקרוב, עוד לפני פסח שני, וכל עם ישראל יבוא להקריב קרבן פסח. הרב אליהו שאל מניין ישיגו כבשים ראויים לקרבן, וכיצד יספיקו לבדקם ממום.

הרבי מלך המשיח השיב: "איתא במדרש שאליהו הנביא מקריב תמידין בכל יום, וכיון שכן, בוודאי ישנם גם כבשים הראויים לעוד קרבנות מן המוכן. ובעניין זה יכולים לסמוך גם על אליהו הנביא, שהרי, לא מדובר כאן על פסק דין הלכתי (שאי אפשר לפסוק ע"פ נבואה, כנ"ל), כי אם, על בירור המציאות (שאין בו מום). וכשנביא אומר שרואה בנבואה שאין בו מום, חשיב בדוק ממום. ועצ"ע".

בהזדמנות נוספת, הרבי אף ציין שנאכל ממש מן הקרבן שאליהו כבר הקריב! בשיחת הדבר מלכות בערב פסח תנש"א אחר הצהריים, אמר הרבי מלך המשיח שליט"א, שתיכף ומיד תבוא הגאולה, "ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים".

הרבי הוסיף: "ואף שבארץ ישראל כבר עבר הזמן דהקרבת הפסח – יש לומר, שתהיה האכילה מן הזבחים ומן הפסחים שהקריב אליהו הנביא, ש'אמרו עליו שהוא מקריב תמידין בבית המקדש אע"פ שהוא שמם שהרי בקדושתו הוא עומד'".

זוהי אפוא תכונה מעניינת של אליהו הנביא – אוסף בהמות לבית המקדש…

מסירות נפש ללא 'רעש'

תכונה מפורסמת הרבה יותר, המוזכרת רבות בשיחות כמאפיין של אליהו, היא הקנאות. למעשה, אנו מוצאים זאת כבר בהופעתו הראשונה של אליהו כנביא. בספר מלכים מתואר כיצד התגלה בביתו של חיאל בית האלי, אחד מנביאי הבעל. חיאל בנה את יריחו למרות אזהרתו של יהושע בן נון, שמי שיבנה את העיר לאחר חורבנה יקבור את כל ילדיו. וכך אכן אירע – כשהחל לבנות את העיר, קבר את בנו הבכור, וכשסיים, קבר את בנו הצעיר.

באותה תקופה שרר מצב קשה של עבודה זרה בעם ישראל, תחת שלטונם של המלך אחאב ואשתו איזבל. אליהו הנביא הגיע לנחם אבלים בבית חיאל. אחאב המלך, שנכח במקום, הטיח דברים כנגד האמונה בקדוש-ברוך-הוא. אליהו הגיב בקנאות: "חי השם אלוקי ישראל אשר עמדתי לפניו, אם יהיה השנים האלה טל ומטר, כי אם לפי דברי". מאותו רגע, פקדה בצורת קשה את הארץ.

אחאב רדף אחרי אליהו, וגם איזבל ביקשה לפגוע בו. אליהו נאלץ להסתתר על גדות נחל כרית, שם התקיים מלחם ובשר שהביאו לו עורבים.

כידוע, אליהו מגיע לכל ברית-מילה, ולכבודו מכינים 'כסא של אליהו'. הטעם לכך הוא "מנעו מלכות אפרים את המילה, ועמד אליהו וקינא קנאה גדולה ונשבע בשמים שלא יורידו טל ומטר על הארץ… אמר לו הקדוש-ברוך-הוא: 'חייך, שאין ישראל עושין ברית-מילה, עד שאתה תבוא ותראה בעיניך'".

הרבי מלמד בלקוטי שיחות (ח"ב) שעלינו לאמץ את הקנאות והמסירות נפש של אליהו לטובה. כל אחד מאיתנו צריך לפעול בקנאות ובמסירות נפש כמותו.

בקורות חייו של אליהו הנביא בולטות שתי תכונות מיוחדות: מסירות-נפש וקנאות. הרבי מלך המשיח מסביר כי מסירות-נפש אינה בהכרח מעשה קיצוני כמו קפיצה מראש הגג. היא גם לא חייבת להיות פעולה רועשת המושכת תשומת לב תקשורתית. אדרבה, כפי שנאמר לאליהו, "לא ברעש השם" – הקדוש-ברוך-הוא אינו מתגלה באווירה 'רועשת'. מסירות-נפש היא פשוט התמסרות אמיתית ומוחלטת, בכל מצב, למחויבויות שבתורה.

במיוחד, כאשר מזדמנת לנו מצווה כלשהי, עלינו להתעלות מעל מחשבות מגבילות כגון 'האם אני באמת מסוגל כעת לקיים את המצווה'. עלינו להאמין כי אם הקדוש-ברוך-הוא מזמן לאדם מצווה, הוא בוודאי גם מעניק לו את הכוחות הנדרשים לביצועה.

בנוסף, על כל יהודי 'להצית' את הקנאות שבנפשו. עליו לצאת מד' אמותיו ולקנא לכבוד השם – לגשת ליהודים אחרים ולשוחח עמם בדרכי נועם, בדברי רגש, בשפת הנשמה – ובכך להדליק את אש האמונה בקרבם. כפי שנאמר: "רשפיה רשפי אש שלהבת י-ה".

הליכה בדרכו של אליהו מזרזת את ביאתו אלינו "לפני יום השם הגדול והנורא", לבשר על הגאולה שתבוא על-ידי משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש!

אליהו הנביא, התשבי, או הגלעדי?

האזכור הראשון של אליהו בתנ"ך מציג אותו כבר כנביא מוכר. אך מהיכן הגיע אליהו? ומאיזו משפחה? במקרא אין אזכור מפורש למוצאו או לייחוסו של אליהו. במדרש רבה קיימת מחלוקת האם היה משבט גד או משבט בנימין. בזמירות למוצאי-שבת אליהו מכונה 'התשבי' ו'הגלעדי'. לפי פרשנים מסוימים, כינויים אלה מציינים את עיר מוצאו – יבש גלעד (המקום בו התרחש סיפור פילגש בגבעה). 'גלעדי' – שהיה מגלעד, ו'תשבי' – שהיה מהתושבים המקומיים.

יש דעה גם שהוא היה מחברי הסנהדרין, ולכן נקרא התשבי. ידועה גם האמרה "פינחס זה אליהו". הרמ"ק אף כתב ש"אליהו הוא מתושלח". אך אלה עשויים להתייחס לגלגולי נשמה. לגבי הזיהוי עם פינחס, הרבי מלך המשיח מביא גם את האפשרות שמדובר באותו אדם ממש, וכך סובר גם הרמב"ן.

זהו היבט נוסף של אליהו – "כושר ההישרדות" שלו. פינחס, לכל הדעות, האריך ימים באופן יוצא דופן. מתקופת דור יוצאי מצרים ועד היותו נביא בימי יפתח הגלעדי – תקופה של כ-300 שנה.

מסופר על יפתח, כי נדר שיקריב את הראשון שייצא מביתו לקרבן לה', ולבסוף בתו היא שיצאה ראשונה. חז"ל מספרים שגם יפתח וגם פינחס נענשו בעקבות המקרה. היה מצופה מיפתח, ששימש כשופט, שיבקש מפינחס להתיר את נדרו. אך התפתח מעין 'מאבק כבוד' – מי יגיע למי, השופט לנביא או להיפך.

פינחס נענש ו"נסתלקה ממנו רוח-הקודש מאתיים שנה" – וחישוב פשוט מראה שההפרש בין תקופת שלטונו של יפתח לתקופת מלכותו של אחאב הוא כמאתיים שנה. מכאן ניתן להסיק כי "היה דרך פינחס שיהיה נעלם זמן ארוך מהאנשים – ואחר-כך היה נראה (בשם אליהו)".

חי 500 שנה, ועלה השמיימה

אם כך, מסתבר שאליהו חי לפחות חמש מאות שנה – אריכות ימים מופלגת. יתרה מזאת, הוא אף עלה בסערה השמימה בגופו. חז"ל מונים תשעה אישים שעלו לשמים, אך במקרא רק אליהו מוזכר במפורש.

הרבי הרש"ב מביא בהמשך תרס"ו מספר 'עץ חיים' הסבר למיוחדות של אליהו, המהווה עוד היבט של כושר הישרדות יוצא דופן: בעוד שרובנו שהינו תשעה חודשים ברחם אמנו, אליהו שהה שם שנים-עשר חודשים – שלושה חודשים יותר מהרגיל! הרבי הרש"ב מסביר שתקופת ההכשרה הממושכת הזו העניקה לגופן יכולת להזדכך במידה שאפשרה לו לעלות השמימה יחד עם גופו הגשמי.

בסוף מסכת סוטה מובאת ברייתא המציינת שתחיית המתים תתרחש על ידי אליהו הנביא. הרבי מסביר בהתוועדות משנת תש"כ את העניין: מטרת תחיית המתים היא להחזיר את הנשמות לגופים שיוכלו להכיל את הגילויים הנשגבים של הגאולה האמיתית והשלימה. מכיוון שאליהו כבר עבר תהליך כזה של זיכוך, הוא יהיה מסוגל לחולל זאת עבור כולם.

אליהו עצמו חולל תחיית המתים, כמתואר בנביא כשהחיה את בן הצרפתית. בירושלמי יש מחלוקת האם היה זה יונה הנביא או חבקוק.

עד כה הכרנו את אליהו כאספן מיוחד במינו, כקנאי וכשורד – אישיות ששברה שיאים שאיש אינו מסוגל אפילו לנסות לשבור.

שלוש הופעות בעידן הגאולה

מסיכום כל דברי חז"ל עולה, כי אליהו הנביא צפוי להופיע בעידן הגאולה שלוש פעמים:

1. לפני מלחמת גוג ומגוג:

אליהו יבוא בעיקר כדי "לשום שלום בעולם". כלומר: לטפל ב"שנאות שבין בני אדם", או "לעשות שלום לישראל מן האומות". בנוסף, יחזיר אליהו אל חיק עם ישראל את כל המשפחות שהורחקו בכוח, יוציא מכלל ישראל את אלה שנכנסו בכוח (למעט משפחות שנשכח עברן והתערו בעם), וגם ידאג "להשוות המחלוקת" שיש בין החכמים בדברי תורה.

במסגרת יצירת אחדות הדעות בכל הנושאים התורניים, אליהו גם יפתור את כל הספקות הבלתי פתורים. בגמרא, לאחר הצגת בעיה שלא נפתרה, מופיע לרוב הביטוי 'תיקו', שמשמעותו הפשוטה היא – תעמוד. כלומר, הישאר בספק, מאחר שלא התקבלה הכרעה. אולם על פי המסורת, המילה 'תיקו' מתייחסת לאליהו הנביא והיא ראשי התיבות: תשבי יתרץ קושיות ואיבעיות (בעיות).

2. לפני התגלותו הסופית של המשיח:

אליהו יבוא לבשר על בואו הקרוב של המשיח. לכך מכוונים כשאומרים בברכות שלאחר קריאת ההפטרה: "שמחנו השם אלוקינו באליהו הנביא עבדך ובמלכות בית דוד משיחך".

יש דעות שאליהו יקדים את המשיח ביום אחד, ויש הסוברים – בשלושה ימים. על פי דברי הגמרא, אליהו ישמיע את הבשורה לשבעים ואחד חברי בית-הדין הגדול – הסנהדרין – שיתכונן מחדש בטבריה. יש אומרים, כי אליהו יהיה גם זה שיעניק סמיכת חכמים כהלכתה לחברי הסנהדרין ויהפכם לדיינים מוסמכים.

מדברי הגמרא משתמע, כי אליהו לא אמור לבוא לבשר בשבת – מפני החשש לחילול שבת, וגם לא בערב-שבת – "מפני הטורח". אולם מדברי הרמב"ם עולה, כי הוא עשוי כן להופיע בשבת ואז יסביר מדוע אין בכך שום חילול שבת. גם באשר לערב שבת, סביר להניח כי בני-ישראל מוכנים לשאת את הטורח – ובלבד שכבר יבוא מבשר הגאולה.

3. לפני תחיית המתים:

אליהו יבוא לחולל את תחיית המתים. כלשון חז"ל: "ותחיית המתים בא על ידי אליהו הנביא זכור לטוב, אמן". בתחייה יקומו הגופים מזוככים ומסוגלים להכיל גילויי אלוקות, ומכיוון שאליהו הוא היחיד שכבר הצליח לזכך את גופו ולהביאו להכלת אלוקות, עת עלה בסערה השמימה – הוא זה שגם יפעל זאת על כל הגופים.

עוד נאמר במדרש, כי אליהו יהיה מי שיחשוף ממקום מחבואם את צנצנת המן, צנצנת שמן המשחה ומטה-אהרון, שהוטמנו בימי יאשיהו מלך יהודה, ויש אומרים – גם את הכלי המכיל מי-חטאת – מי מעיין מעורבים באפר פרה אדומה, המיועדים לטהרת טמאי-מתים.

חשוב לציין, כי מקריאה שטחית של דברי חז"ל עלול להיראות כאילו קיימת מחלוקת לגבי מועד בואו של אליהו ומעשיו. אולם הרבי מלך המשיח מוכיח, כי המחלוקת היא רק על איזה עיתוי ואיזו תכלית נאמרה נבואת מלאכי "הנה אנוכי שולח לכם…". אך לכל הדעות, יופיע אליהו בכל המועדים ויבצע את כל הפעולות המתוארות.

להיכן נעלמה האות ו'?

מעניין לציין, כי האות ו' נעדרת כאן משמו של אליהו (אליה). בסך הכול, ישנם חמישה מקומות בתנ"ך בהם מופיע שמו של אליהו בלי ו' – ובמקביל, ישנם חמישה מקומות בתנ"ך בהם מופיע שמו של יעקב אבינו עם ו' – יעקוב. מוסבר על כך, כי "יעקב נטל אות משמו של אליהו (כ)ערבון, שיבוא ויבשר גאולת בניו".

מדוע דווקא חמש פעמים? המהר"ל מפראג (סבא-רבא-רבא של הרבי מלך המשיח) מסביר, כי האות ו' מזכירה צורה של אצבע, וחמש הפעמים מסמלות חמש אצבעות כביכול שניתנו מאליהו ליעקב כתקיעת-כף.

כמעט 'ביאת אליהו'

ישנו סיפור מעניין על בשורה שכמעט התבשרה על ידי אליהו, לפני דורות רבים. היה זה בשנת של"ג, בעיר הקודש צפת. יהודי פשוט, תמים וצנוע, שידע להתפלל אך לא ללמוד, זכה לביקור מפתיע. לילה אחד, לאחר שסיים לערוך תיקון חצות, נשמעו דפיקות בדלתו. "מי שם?", שאל בהפתעה. מעולם לא דפקו בביתו בשעות כאלה.

"אליהו הנביא", נענה קול מעבר לדלת.

האיש מיהר לפתוח את הדלת, ואל החדר נכנסה דמות מפיקה אורה. "באתי לגלות לך את שנת ביאת משיח צדקנו", אמרה הדמות. "אך בתנאי אחד: עליך לספר לי מעשה מיוחד שעשית ביום בר-המצווה שלך, שבגללו פסקו בבית-דין של מעלה כי תזכה שאתגלה אליך ואגלה לך סודות נעלמים".

השיב היהודי הצפתי בתמימות: "מה שעשיתי – עשיתי לכבודו של הקדוש-ברוך-הוא, וכיצד אוכל לגלות זאת לאחרים?! גם אם יעלה לי הדבר במחיר הפסד הסודות הנעלמים – אני מוכן לכך. לימדוני, כי יהודי צריך להסתיר את מעשיו הטובים ולעשותם למען הקדוש-ברוך-הוא בלבד!".

תגובתו זו של היהודי הצפתי עוררה בעולמות עליונים הערכה עצומה. להסכים להחמיץ את ידיעת הקץ – אך ורק כדי לשמור על טוהר הכוונה שבמעשיו!

לאחר דיון בבית-דין של מעלה נפסק, כי על אליהו, ששב בינתיים השמימה, לחזור ולהתגלות אל היהודי, ללמדו תורה ולגלות לו סודות נעלמים. וכך הפך האיש הפשוט לצדיק מופלא, יחיד בדורו, מבלי שאיש ידע מגדולתו.

כאשר הגיעה עת פקודתו ונפטר הצדיק לבית עולמו, הוחלט בשמים כי שכרו יהיה לרדת שוב לעולם הזה – אך הפעם ייאלץ להתגלות ולגלות בעולם דרך חדשה בעבודת השם. בדרכו זו, ימלא את העולם ברוח טהרה ורוח-הקודש, יאיר את לבבות ישראל באור חדש, יקדש שם שמים וימלא את הארץ דעה – ובכך יקרב את קץ הגאולה.

מנהיגם של הצדיקים הנסתרים בדרך שקדם לבעל-שם-טוב, רבי אדם 'בעל שם' מרופשיץ, גילה כי זו הייתה נשמתו של הבעל-שם-טוב.

בכל יום אליהו מגיע לטבריה

ביחידות לגבירים – משתתפים בקרן לטובת "מחנה ישראל" – שהתקיימה בז' תשרי תשנ"א, אמר הרבי מלך המשיח:

"ויהי-רצון – והוא העיקר – שכל-אחד- ואחד מאתנו יהיה "שליח" לבשר לעצמו, לבני ביתו ולכל היהודים בסביבתו, כי "הנה זה בא", "הנה אלקינו זה גו' זה ה' קוינו לו" (ב'-פעמים זה), והנה דוד מלכא משיחא, וכי אליהו הנביא כבר יום קודם היה בטבריא ובישר אודות ביאת משיח צדקנו.

ויש לומר, דכיון שמשיח יכול לבוא בכל יום, "אחכה לו בכל יום שיבוא", ואליהו הנביא צריך לבשר יום קודם על ביאת המשיח – מגיע אליהו הנביא לטבריא בפועל ממש כל יום ומבשר על ביאת המשיח (במיוחד) לאלו שעומדים במעמד ומצב ד"אחכה לו בכל יום שיבוא" – גם לאלו שאין אומרים זאת בדיבור (כמנהג חב"ד), אלא חושבים על-זה, ובפרט כאשר אומרים במזמור תהלים הידוע "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו".

אליהו יתגלה קודם בברוקלין

באותה יחידות של הרבנים הראשיים הנזכרת לעיל, אמר הרבי מלך המשיח דבר מפתיע:

"במדרשי חז"ל מצינו שמשיח צדקנו (אליהו הנביא) יתגלה תחילה בגליל, ובגליל גופא – בטבריא, ש"טובה ראייתה"; אבל, איש לא יקפיד גם אם אליהו הנביא יבוא בחוץ לארץ, אפילו בברוקלין, ולמחרתו יבוא משיח לטבריא" (ההדגשה לא במקור).

לסיכום, תפקידנו הוא להיות קנאים כמו פינחס, במסירות נפש. עלינו לא לוותר על שום פרט בתורה ומצוות. וכמובן, עלינו לפרסם את בשורת הגאולה לכולם, והעיקר שזה יקרה תיכף ומיד ממש.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד

(מתוך שיעור גאולה ומשיח שמסר הרב קדם ב-770 בית משיח, ועוד)