כשאבא קורא, אין הן נשמעות קללות

הרב שניאור זלמן שניאורסאהן, שליח הרבי ברובנא, אוקראינה, מאמן ומטפל בכיר בשיטת itt, מפתח מודל גשר להצלחה – לתקשורת בין־אישית בונה להורים וצוותי חינוך

״אני מבקש ממך טיפול מקצועי, ואתה נותן לי עצות טרנדיות״, אומר לי יהודי שבא לתהליך. איוב היה קטן לידו, לפי התיאורים שלו על כל הצרות שנפלו עליו.

ביקשתי ממנו לכתוב בכל בוקר שלושה דברים טובים שקרו לו ושעליהם הוא מודה. ביקשתי ממנו לחוות שוב את האירועים ופשוט לומר תודה. ואם אפשר לעשות זאת גם בערב, זה בהחלט מומלץ.

בפרשת כי תבוא מצווה אותנו התורה על מצוות הביכורים, לתת מראשית פרי האדמה.

ב״היום יום״, בתאריך שחל בדיוק במוצאי השבת הזו, מביא הרבי סיפור חסידי: רבנו הזקן היה נוהג להיות בעצמו בעל הקורא בתורה. שנה אחת הוא לא היה בליאזנא בשבת פרשת כי תבוא, ובנו, אדמו״ר האמצעי, רבי דובער, שהיה אז נער צעיר לפני בר מצווה, שמע את קריאת התורה מבעל קורא אחר.

עוגמת הנפש שנגרמה לו משמיעת הקללות שבתוכחה הביאה אותו לכאב לב ולחולשה גדולה. מצבו נמשך עד כדי כך, שכאשר הגיע יום הכיפורים הסתפק אדמו״ר הזקן אם יוכל להתענות.

שאלו את אדמו״ר האמצעי: ״הרי בכל שנה אתה שומע את פרשת התוכחה, ומדוע דווקא השנה השפיעה עליך הקריאה בצורה קשה כל כך?״

השיב אדמו״ר האמצעי: ״כשאבא קורא, אין הן נשמעות קללות״.

המוח שלנו מחווט להגן עלינו. הוא נמצא במוד של הישרדות. התודעה הזו מפקסת אותנו לשים לב לסכנות ולשמור על עצמנו כדי שלא ייגרם לנו נזק.

אבל לא מפני שככה בהכרח נכון לראות את המציאות, ולא מפני שהסכנה מוחשית וריאלית יותר מהטוב ומההזדמנויות להצלחה.

כל זמן שההגנות סבירות ומשמשות אותנו, נחבק אותן. אבל כשבן אדם מגיע להבנה שההגנות האלו עוצרות אותו ולא מאפשרות לו להתקדם – בתקשורת הבין־אישית, בזוגיות, בביקורת ובהלקאה העצמית – הוא מגיע לטיפול.

וכמה שזה נראה פשוט, הכלי הזה עוצמתי. הוא מאפשר לחווט את המוח לראות את הטוב, להפסיק להיות על אוטומט שרואה סכנה ונכנס לחרדה.

בני ישראל התכוננו לכניסה לארץ ישראל, ומציאות זו חייבה צורת פעולה שונה.

ברקע עמדה ההיסטוריה של המרגלים וטענתם: אמנם זו ארץ זבת חלב ודבש, אבל היא ״ארץ אוכלת יושביה״. ואחר כך הגיעו ארבעים שנה של תלונות.

כן, היה דרוש סוויץ׳ במערכת ההפעלה: הכרת הטוב.

ולא סתם לומר תודה.

על בעל השדה לרדת לשדהו ולחפש את הפרי הראשון שרק התחיל להופיע. הוא מסמן אותו בגמי ואומר: ״הרי אלו ביכורים״.

להכיר תודה כשהפרי רק התחיל לצמוח. הסכנות עדיין קיימות, ומי מתחייב שהוא לא יינזק עד שיהיה בשל?

תהיו במוד של הודיה, מצווה משה רבנו כשהוא מכין את עם ישראל לכניסה לארץ.

זה לא שאין בעיות. זה לא שאין צרעת בקירות. אבל תבדקו היכן הטוב מסתתר. חפשו אותו.

והשיעור של אדמו״ר האמצעי, רבי דובער, הנער הצעיר, משנה בכלל את המציאות:

״כשאבא קורא, אין הן נשמעות קללות״.

חודש אלול כבר רובו מאחורינו, ולכל אחד יש איזה פרפור בבית החזה. אולי החמצנו משהו. אולי תכננו לעשות שינוי, והנה עוד שנה חלפה.

בוודאי היו גם הרבה דברים טובים שעשיתם. בוודאי הצלחתם. חפשו את החוויה הנעימה, אמצו אותה אל ליבכם ואמרו תודה.

והכי חשוב, אל תשכחו להתקשר לאיש צוות מהישיבה של בנכם. לאותו אדם שאתם יודעים שבזכותו טוב לבן שלכם בישיבה.

ספרו לו על ההתחלה הטובה של בנכם ועל חלקו בכך. הודו לו. התחושה שתלווה אתכם תגרום לכם לעשות זאת שוב.

ולא צריך ללכת רחוק. הודו לאנשים הטובים שאיתכם: לאישה, לבעל ולילדים.

תהיו במוד של תודה.

קשה לכם? תתאמנו על זה מול המראה.

דמיינו למי אתם רוצים לומר תודה, אבל זה תקוע לכם בגובה בית החזה או בגרון, ואולי יש איזו תחושה לא נעימה בבטן.

אמרו תודה מול המראה, או סתם כך ביניכם לבין עצמכם. ותראו איך הדבר הקשה שלא מאפשר לכם לומר את התודה מתפורר ומשתחרר.

נסו והצליחו, באחריות.