-
הרב יעקב מאיר שטראוס, לא חלם שיום אחד ספריו יהיו כמעט בכל בית יהודי • לאחר שהמנהל ביקש ממנו לכתוב "משהו על בית המקדש" – שני העמודים הקצרים על הקרבנות הפכו לסדרת ספרים בעלת עשרות אלפי עותקים ותרגום לשלוש שפות • ראיון סוחף עם האיש שבנה את בית המקדש בדמיונם של רבבות • מאת שניאור זלמן נוימן • לקריאה
צילום: שניאור רייניץאבריימקה אייזנשטיין|כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ושניאור זלמן נוימן, מגזין בית משיח
כעומד לפני המלך
"מילותיו נבלעו בהמולה הנוראה שסביבם. הלחץ גבר בפתאומיות. מיליוני האנשים שהצטופפו בעזרת הנשים עמדו דבוקים זה לזה… קולות הצחוק והצעקות של הילדים שנשאו על כתפיים, ובכיות התינוקות, הפכו את הרעש לבלתי נסבל. 'אני מקווה שאצליח לשמוע את קולו של המלך בתוך ההמולה האדירה הזו', חשב לעצמו אליהו".
התיאור החי, הלקוח היישר מהספר 'שמחה בבית המלך', מכניס אותנו באחת ללב ליבה של ירושלים של מעלה, בואכה מעמד 'הקהל' המלכותי. אליהו הקטן, גיבור הסיפור, לא רק לומד על המצווה; הוא שם. הוא חש את הדוחק, את החום, את החשש שיאבד בהמון ואת הכמיהה לשמוע את דבר המלך. הקורא, צעיר כמבוגר, נסחף יחד איתו, ומגלה לפתע שמושגים כמו 'עזרת נשים', 'בימה' ו'מורא מקדש' אינם עוד ערכים במילון, אלא מציאות חיה, נושמת, כמעט מוחשית.
פתאום, דממה. "דמות אצילית וגבוהת קומה נראתה עולה במדרגות הבימה. מעיל התכלת שעל הכהן הגדול, זהר לאור הלפידים הרבים שהאירו את המקום, וזקנו הלבן העניק מסגרת אצילית לפניו הטהורות…". הנס התרחש, ואלפי התינוקות פשוט שתקו. השקט המוחלט, השכינה השורה על הקהל, חודרת מבין דפי הספר אל ליבו של הקורא.
היכולת הזו, להפיח חיים ורגש בהלכות ובפרטי פרטים של עבודת המקדש, היא סוד קסמו של מפעל הספרים הכביר של הרב יעקב מאיר שטראוס – חסיד ויז'ניץ ומלמד ותיק מבני ברק, שספריו הפכו לנכסי צאן ברזל כמעט בכל בית יהודי המצפה לגאולה.
לרגל ימי בין המצרים, בהם מעורר הרבי מלך המשיח שליט"א ללמוד על בית המקדש, והדגש בזמננו על כך שהלימוד הוא מתוך השתוקקות לבית המקדש השלישי, ומתוך ידיעה שזה קורה מיד – התיישבנו לשיחה בביתו של הרב שטראוס. גילינו איש צנוע, חדור אמונה פשוטה ותמימה בביאת המשיח, שרואה בכל פועלו הכנה אחת גדולה לבניין בית המקדש השלישי, ומספר בגילוי לב איך הכל התחיל בהשגחה פרטית.

שאל אותי התלמיד בציפיה: 'מתי ייבנה בית המקדש?'…
הרב שטראוס, קשה למצוא היום בית עם ילדים שאין בו לפחות אחד מספרי סדרת המקדש שלכם. אבל במבט לאחור זה הפתיע גם אותך. לא תכננת להיות סופר…
הרב שטראוס: "בהחלט. מעולם לא חשבתי שזה יהיה התחום שלי. אני מלמד בכיתה ח' בתלמוד תורה של ויז'ניץ בבני ברק כבר עשרות שנים. הסיפור התחיל לפני כשלושים שנה, בימי בין המצרים. נכנסתי יום אחד למשרד של המנהל, וראיתי אותו יושב עם מפה של בית המקדש, מנסה להכין משהו חינוכי עבור התלמידים, כמנהג הימים הללו ללמוד על ענייני 'בית הבחירה'.
הוא הרים את עיניו, פנה אליי ואמר: 'אולי אתה מוכן לכתוב משהו על בית המקדש?'. עניתי בפשטות, 'אני יכול לנסות'.
"ביומיים הבאים, אחרי שעות הלימודים, ישבתי בביתי וכתבתי סיפור קצר, כשני עמודים אורכו, על עבודת הקורבנות בבית המקדש. זמן קצר לאחר מכן, בסיום שנת הלימודים, התלמידים החזקים בכיתה עשו חזרה כללית על הלימודים, אך קבוצה קטנה של תלמידים חלשים יותר נותרה חסרת מעש. התיישבתי איתם, חמישה-שישה תלמידים, וסיפרתי להם את הסיפור הקצר שכתבתי.
ואז זה קרה. אחד התלמידים, בתמימות של ילד, שואל אותי: 'מתי ייבנה בית המקדש?'… הופה. הבנתי באותו רגע שיש כאן משהו. זה תופס אותם, זה מדבר אליהם. השאלה הזו מהדהדת במוחי עד היום, והיא הייתה הניצוץ שדחף אותי להוציא, ברוך ה', שורה שלימה של ספרים".
מהסיפור הבודד הזה נולדה חוברת, ומשם הדרך לספר הראשון הייתה קצרה?
הרב שטראוס: "לא כל כך קצרה. שנה לאחר מכן, זה התפתח לחוברת בת 12 פרקים שקראתי לה 'יומיים בבית המקדש'. אפשר לומר שהיא הייתה ה'אבא' של כל הסדרה. זה היה משהו מאוד פשוט. אחד התלמידים המוכשרים שלי צייר כמה ציורים ומפה של בית המקדש, הדפסנו את החוברות במדפסת הפשוטה של החיידר, ואפילו מכרנו כמה עותקים למוסדות לימוד נוספים. כשראיתי שיש לזה ביקוש, שאנשים צמאים לנושא הזה, החלטתי להוציא ספר שלם.
"כך יצא הספר הראשון, 'הזכיה הגדולה', שעוסק בקרבן פסח ובעליה לרגל. העבודה עליו לבדה ארכה לא פחות משש שנים! כל פרט, כל הלכה, כל תיאור, דרש לימוד ובדיקה. הבאתי את החומר לעיונם של שורת תלמידי חכמים, שהעירו הערות חשובות.
כשסיימתי, עמדתי בפני דילמת ההדפסה. כלל ידוע בעולם המו"לות הוא שאם סופר מדפיס אלף ספרים ומוכר את כולם, זה נחשב להצלחה גדולה מאוד. אני, ברוב טיפשותי, או אולי בסייעתא דשמיא, הדפסתי על ההתחלה 3,000 עותקים… חששתי מאוד שאתקע עם ארגזים, והנה, זמן קצר אחרי שהספר יצא לשוק, לקראת חג הפסח, המפיץ מתקשר ואומר לי שכבר נמכרו 2,500 ספרים! לא היה לזה שום הסבר טבעי. פשוט, בגלל שזה בית המקדש. זה מה שהציבור אוהב. וכל הציבור – חב"ד בטח, אבל גם ליטאים, חסידים, ספרדים – ממש כל המגזרים, כולם רוצים את בית המקדש".
ההצלחה הזו פתחה את התיאבון, והספרים הבאים יצאו בקצב מהיר יותר.
הרב שטראוס: "מאז, זה היה כמו מעיין שנובע ולא יכול להפסיק. כל שנה וחצי בערך יצא ספר נוסף. הספר הבא היה 'מול כסא הכבוד', שמדבר על סדר היום הרגיל בבית המקדש. תכננתי לכלול בו גם את חג השבועות, אבל החומר פשוט הצטבר והפך לספר שלם בפני עצמו. כללתי בו גם נושאים כמו פרה אדומה וטהרת מצורע. בספר הזה שזורות הלכות רבות, וכולל כ-800 מראי מקומות בשוליים.
"אחריו יצא 'מפי כהן גדול', המתאר בפירוט את עבודת יום הכיפורים. כאן הרשתי לעצמי להכניס עלילה רצינית יותר, על מרגלים שבאו מרומי לרגל אחר הכהן הגדול, לבדוק אם נכונה השמועה שהוא מתפלל למפלת הממלכה. מיקמתי את העלילה כ-70 שנה לפני החורבן, כשהרומאים כבר היו בשטח.
"'מנחה למלך' עוסק בשבת קודש במקדש, בחג השבועות ובמנחות בכלל. 'שמחה בבית המלך' פותח בתיאור מעמד הקהל, וממשיך עם שמחת בית השואבה ואירועי חג הסוכות. והספר האחרון בסדרה, 'המלך שב לביתו', מספר על חנוכה. זו כבר תקופה אחרת, ואליהו בן ה-10, גיבור הסדרה, מפנה את מקומו לילדים אחרים. הסיפור של חנוכה משולב במדרשי חז"ל, ושם הספר מסמל את הקב"ה ששב לביתו, לבית המקדש, בחנוכה. הספרים גם תורגמו לאנגלית, אידיש וספרדית.

8-88 – וגם מעבר…
הרב מתאר מפעל אדיר, הן מבחינת הכמות והן מבחינת עומק הפרטים. מהי צורת העבודה? האם הרב יושב ולומד את כל הסוגיות מחדש לכל ספר?
הרב שטראוס: "זה תהליך מעניין. הספרים המאוחרים יותר נכתבו ברובם במהלך 'בין הזמנים'. הייתי יושב במשך שבועיים ופשוט כותב ברצף. כשכתבתי על יום כיפור, למשל, כתבתי את רוב הדברים מהזיכרון, ממה שלמדתי פעם מסכת יומא. פה ושם פתחתי ספר, אבל בעיקר כתבתי לפי מה שזרם לי בראש, את הסיפור, את העלילה. רק אחר כך, כמובן, עברתי על הכל ובדקתי היטב במקורות שאין טעויות, והוספתי את מראי המקומות.
"בגדול, המקורות העיקריים הם משניות, גמרא ורמב"ם, בעיקר מסדר קדשים. בהתחלה בכלל לא היה לי מחשב, לא יכולתי לחפש מקורות בלחיצת כפתור. הכל היה עבודה עם ספרים. (מצביע על ספר רמב"ם על שולחנו) אתה רואה, ספר 'עבודה' של הרמב"ם (הפותח בהלכות בית הבחירה), הוא הכי שימושי… הכריכה כבר קרועה. לפעמים המקור הוא קדום יותר, כמו הפיוט 'אתה כוננת' המופיע בתפילת מוסף של יום הכיפורים, שיש ברמב"ם הלכות שהמקור היחיד שלהן הוא מהפיוט הזה. גם על הציורים הייתי צריך לעבוד קשה, לוודא שהכל מדויק לפי ההלכה, שלא יהיו טעויות.
"מעבר לדיוק ההלכתי, יש בספרים כמובן רובד נוסף של רגש. מישהו אמר פעם שהוא שמח ש'חסיד כתב את זה'… כך יש בספרים גם רגש, לא רק תיאור עובדות יבש. אני חושב שזה חלק מהעניין. כדי להמחיש מושגים, אי אפשר להישאר רק במישור הטכני. הרי למה חז"ל השתמשו כל כך הרבה בסיפורים? כי סיפור גורם למסר להיכנס הרבה יותר עמוק לראש וללב. לדוגמא את המסר של 'כל מה דעביד רחמנא לטב עביד' אנחנו מבינים הכי טוב דרך הסיפור על רבי עקיבא והשודדים. כך גם כאן, כשילד קורא על אליהו שמפחד ללכת לאיבוד בעלייה לרגל, או שמחפש מקום טוב לראות את המלך, הוא מזדהה. המקדש הופך להיות מקום שהוא רוצה להיות בו, וכמעט מרגיש שהוא שם ממש".
אגב, למרות שקהל היעד המקורי שלי היה ילדים, בפועל קוראים את הספרים מבוגרים רבים. אני חושב שאפילו יותר מילדים… כי גם מבוגר אוהב לקרוא הלכות ותוכן בקלילות. פעם פרסמתי שהספרים מיועדים לגיל 8-88. התקשר אלי חבר ואמר, 'למה אתה כותב עד 88? אבא שלי בן 90, והוא מאוד נהנה לקרוא'…
ישנו ספר נוסף שכתבתי, בשם 'בשערי המקדש', והוא מיועד מלכתחילה למבוגרים, הכולל בקצרה מושגים והסבר על בית המקדש והקרבנות.
בעקבות העיסוק הרב והידע בעניני המקדש, התחלתי גם בהרצאות בליווי מצגת ברחבי הארץ, לכל קהל וגיל. יצא לי להרצות גם במספר בתי חב"ד (ניתן לתאם בטלפון: 0527615549).

הכוח של המקדש, להפוך הכל לאישי ונוגע, הוא משהו שחז"ל מדגישים. יש דוגמאות לכך?
הרב שטראוס: "בוודאי. ישנו הסיפור המפורסם על יוסף משיתא. כשנכנסו האויבים לבית המקדש, הם הכריזו שכל מי שייכנס יוכל לקחת לעצמו כלי אחד. יוסף משיתא, נכנס והוציא את המנורה הטהורה. אמרו לו האויבים: 'זה כלי יקר מדי, לא מתאים למעמדך. היכנס שוב וקח משהו אחר'. הוא סירב. 'אני לא נכנס'. הם איימו עליו: 'אם לא תיכנס, נהרוג אותך'. והוא בשלו: 'תהרגו אותי, ואני לא נכנס שוב להיכל'. הם עינו אותו וחתכו את ידיו ורגליו, והוא צעק 'אוי לי שהכעסתי את בוראי!'. יצאה בת קול ואמרה: 'רבי יוסף משיתא מזומן לחיי העולם הבא!'.
"מה קרה פה? תוך רגעים ספורים הוא הפך מפושע ישראל לצדיק גמור, קדוש וטהור! זה הכוח וההשפעה של קדושת בית המקדש. נגיעה אחת בקודש יכולה להפוך אדם מקצה לקצה".
ישנם גם פרטים נסתרים יותר, שלא תמיד מוכרים, על מה שהתרחש במקדש?
הרב שטראוס: "ישנו פרט שלא מופיע בספרים. ידוע הסיפור שהכהן גדול, כשנכנס לקודש הקדשים, היו קושרים לרגלו חבל של זהב, כדי שאם יקרה לו משהו, יוכלו למשוך אותו החוצה. בבית ראשון, כשהכהנים היו צדיקים גמורים, לא היה בזה צורך. אבל ראיתי בספר קבלה, שבבית ראשון גם היה חוט, שיצא מהמעיל של הכהן הגדול עד לעזרה, אך היה לו שימוש שונה לחלוטין. אם הכהן הגדול היה רואה מבפנים ששם הוי' מאיר על ארון הברית, היה יודע שהמצב רוחני טוב. ואם חלילה לא, הוא היה מושך קלות בחוט, וזה היה הסימן לאחיו הכהנים שעמדו בחוץ להתחיל לזעוק ולעורר את עם ישראל לתשובה, שישובו אל ה' בכל לבם. זה היה כלי תקשורת רוחני".
חיים חדורים באמונה במשיח
מאחורי מפעל ספרותי כזה, שכולו סובב סביב הגאולה והמקדש, בדרך כלל מסתתר שורש עמוק יותר. האם הנושא הזה היה נוכח בחייך באופן מיוחד עוד קודם?
הרב שטראוס: "אני חושב שבזכות אבא שלי עליו השלום. הנושא של משיח היה כל כך חשוב לו, הוא פשוט חי את זה, ולכן אני מאמין שהוא זכה שהבן שלו יחבר ספרים על בית המקדש, דבר שמקרב את הגאולה. אבא שלי היה חדור באמונה אמתית ופשוטה בביאת המשיח. זה לא היו סיסמאות אצלו. כשאחי היה בחו"ל, הוא היה אומר לו 'תחזור מהר, משיח מגיע'. הוא חי את זה כפשוטו.
"יש סיפור שממחיש איך זה התחיל אצלו. הוא נולד בפרנקפורט, ובגיל שלוש עבר עם משפחתו לאנגליה, עוד לפני השואה. באותה תקופה לא היו שם בתי ספר חרדיים ראויים לשמם. הוא למד בבית ספר של גויים, ובערב קיבל שיעורים פרטיים ביהדות.
"יום אחד, סבא שלי נכנס לחדר וראה את אבא שלי, שהיה אז כבן 6 או 7, בוכה בכי תמרורים. 'למה אתה בוכה?', הוא שאל. אבא שלי סיפר שהמלמד שלו אמר שמשיח יבוא, ואז כולם יעלו לירושלים. הוא פחד שמשיח יבוא בזמן שהוא יהיה בבית הספר, וכשהוא יחזור הביתה, הוא לא ימצא אף אחד, כי כולם כבר נסעו לירושלים… סבא שלי, ברגישותו, הרגיע אותו והבטיח לו: 'אני לא נוסע בלעדיך…'. הוא גדל על הציפייה הזו מילדות, וזה מה שהנחיל לנו".
"אגב, אבא שלי סיפר לי שלפני מלחמת ששת הימים, היה מתח אדיר בלונדון. היו שם שתי קבוצות של צעירים, 'צעירי אגודת ישראל' ו'צעירי חב"ד'. צעירי אגו"י, מתוך דאגה כנה, הסתובבו בין הבתים ורשמו משפחות שמוכנות לקלוט פליטים מארץ ישראל, כי היו בטוחים שהמצב יהיה נורא. ואילו החב"דניקים, לעומתם, פרסמו לכולם שהרבי אמר שהכל יהיה בסדר גמור, שיהיה ניצחון גדול, ויש לצאת במבצע תפילין כדי להוסיף בזכויות. בסופה של המלחמה ראינו מי צדק".
האם קיבלת מהקוראים תגובות שמגלות כי גם הם חיים בזכות הספר באמונה טהורה בביאת המשיח?
הרב שטראוס: "בוודאי! הנה סיפור לדוגמא, שמראה איך אנשים חיים גאולה היום, כאן ועכשיו. התקשרה אליי פעם גיורת וביקשה לשאול שתי שאלות על בית המקדש. שאלה ראשונה: 'נשים לא הולכות יחפות. אז איך הן נכנסו לבית המקדש, לשם היה אסור להיכנס בנעליים?' (אכן, ביררתי ויש על כך הסברים שונים).
אבל השאלה השנייה שלה הדהימה אותי. היא אמרה: 'גר צריך להביא קרבן. בגאולה השלימה, אני אצטרך להביא עז לקרבן עולה. יש שני סוגים של עזים, סוג אחד שהציבור מעדיף, וסוג אחר שאני אישית יותר אוהבת. איזה עז אני אצטרך להביא?'. תראה איזה סוג של שאלות! היא כבר מתכננת את הקרבן שלה! זה מראה שהנושא חי בלבבות".
כשעוסקים בלהט בנושא מסויים בתורה, מגיעים גם חידושים מעניינים. תוכל לשתף אותנו?
הרב שטראוס: "אספר לך על חידוש שעלה בדעתי, וכאשר סיפרתי על כך בהרצאה לפני חסידי חב"ד, אחד מהם הראה לי שהדברים כתובים בלקוטי שיחות של הרבי. עבורי זו הייתה הפתעה מרגשת.
"וזה היה דבר המעשה: תמיד תמהתי על התופעה של הכהנים הגדולים בבית שני, שהיו קונים את הכהונה בכסף, וידוע שרובם המכריע לא האריכו ימים ומתו תוך שנה. שאלתי את עצמי, איפה השכל שלהם? תחשוב שבבית הלבן יש וירוס, שכל מי שמגיע להיות נשיא, תוך שנה מת. איזה מטומטם היה מגיע לשם? הרי ראית שנה אחרי שנה שזה קורה!
"אז בהרצאה ההיא אמרתי את החידוש שעלה בדעתי: שהיה שם גילוי אלוקות כל כך עצום, והתשוקה להיכנס לקודש הקדשים הייתה כל כך עזה, שהם היו מוכנים למסור את הנפש עבור הרגע האחד והיחיד הזה. זה היה שווה להם את הכל. ואז, אחד הנוכחים קם ואמר לי: 'כן, הרבי אומר את זה'.
"היסוד הזה, של התשוקה הבוערת ל'קרבת אלקים', מתרץ עוד הרבה קושיות. איך ייתכן שהמלך עוזיהו, שהיה צדיק, הלך והקטיר קטורת ונענש בצרעת? מה, הוא לא ידע את ההלכה? אלא שהוא פשוט לא יכל להתאפק! איך ייתכן שמאתיים חמישים איש ממקטירי הקטורת הלכו אחרי קרח, כשמשה רבינו אומר להם מפורשות שרק אחד יינצל? התשובה היא אותה תשוקה אדירה שגברה על ההיגיון".
כידוע, הרבי מלך המשיח אומר שלימוד ענייני גאולה ומשיח הוא הדרך הישרה והקלה להביא את הגאולה, ואף מה שמביא 'לחיות עם משיח'. נראה שהספרים שלכם נוטלים חלק בכך.
הרב שטראוס: "אני מאוד שמח לשמוע את זה. המטרה הראשונה של הספרים היא כמובן הידע. קיבלתי תגובות רבות על כך. למשל, אבא שהתקשר ואמר לי: 'הבת שלי בת שמונה מכירה את כל הספר בעל-פה. אפשר לבחון אותה'. אני עצמי לא זוכר את כל מה שכתבתי…
"אבל מעבר לידע, יש את הרגש. פשוט לחיות עם זה. כשילד או מבוגר קורא על בית המקדש בצורה חיה כל כך, זה מפסיק להיות משהו מופשט ורחוק. הוא מזדהה עם הילדים בסיפור, הוא נכנס יחד איתם להיכל… וממילא זה מעורר את הציפייה והגעגועים לבניין בית המקדש. אדמו"ר אחד אמר לי שלפני יום כיפור, הוא עובר על הספר 'מפי כהן גדול' וזה מכניס אותו לאווירה. זה מחבר את הלב".

הספרים שמביאים גאולה – רגע אחד קודם!
כשהרבי מלך המשיח יתגלה, מה הוא יגיד לך?…
"יש שיר שמספר על כך שבביאת המשיח הוא יגיד לכולם מי קרב אותו"… מחייך הרב שטראוס.
"זכיתי ברוך ה' לקחת חלק בכך! לדעתי אם הייתי מגיע לרבי בחלוקת דולרים, הרבי ודאי היה מאוד נהנה, ובטח הייתי זוכה לקבל דולר נוסף…
האמת שכבר כילד היה לי קשר עם חב"ד בלונדון, שם למדתי את הא'-ב'. שם גדלתי עד גיל 8, אז עלינו לארץ הקודש. כיום אני רואה את הפעולות של חב"ד ועל כך שהם עסוקים לפרסם על משיח, ואת דברי הרבי שמשיח בא תיכף ומיד, זה דבר נפלא".
לסיום, אחרי כל העשייה הברוכה הזו, מה התכניות לעתיד? אולי ספר נוסף בסדרה? על הגאולה ובית המקדש השלישי?
הרב שטראוס: "המשיח בא תיכף. זהו זה. אלה התכניות. לא נספיק להוציא עוד ספר, והנה הוא כבר בא!
אנחנו כל הזמן מדברים על 'בעתה' ו'אחישנה'. יכול להיות הבדל של דקה, נכון? וכי מישהו מעלה על דעתו שעם ישראל, אחרי כל מה שהוא עבר בגלות, לא יקבל את משיח דקה אחת קודם?! דקה! בטח שזה יהיה 'אחישנה'! לא יכול להיות שנחכה עוד דקה אחת מיותרת.
"לכן, אנחנו כבר לא צריכים עוד ספרים ועוד דגמים. כמו שכתבתי בסוף הספר של חנוכה: יש הרבה דגמים, דגם יפה, דגם מדויק, אבל אותנו זה לא מעניין. אנחנו צריכים את המקורי! שנזכה לו תיכף ומיד ממש".
"הוודאות הזאת, שמשיח מגיע ממש עכשיו, הולכת וגוברת ככל שעוסקים בענייני גאולה ומשיח. מי שלא לומד, לא 'חי' בזה, ולצערנו יש אנשים שאם תשאל אותם 'אתה רוצה משיח עכשיו?', הם יאמרו: 'תשמע, עוד שבוע הבן שלי מתחתן… אני לא יודע אם יבואו או לא יבואו לאולם… עדיף שיבוא עוד שבוע'. אחר יגיד: 'שיבוא אחרי החגים, אני לא יכול עכשיו, אני באמצע הקניות לחג. עכשיו לרוץ לירושלים, לחפש כבשים לקרבן?… אין לי זמן'.
לעומת זאת, אצל מי שלומד ענייני הגאולה ובית המקדש – זה מגביר אצלו את רגש הציפיה, והוא מתחיל לחכות באמת, בלב שלם, בלי תנאים. בעזרת ה', מתוך הלימוד והציפייה האמיתית, נראה תיכף ומיד את הגאולה האמיתית והשלימה".

תגיות: בית המקדש, הרב יעקב מאיר שטראוס, מגזין בית משיח, ראשי, שניאור זלמן נוימן
כתבות נוספות שיעניינו אותך:










