ברוב שירה וזמרה: "לוי, תתכונן למה שעבורו נולדת!"

שניאור זלמן נוימן, מגזין בית משיח

ארבע וחצי שעות של שיטוטים מתישים באזור הטקסטיל של רחובות נחלת בנימין בתל אביב. הרב מנחם הלוי רוזנטל מרחובות, עובר עם אשתו חנות אחרי חנות, מחפשים בד מיוחד לתפירת בגדי השרד של הלויים. הרב ישראל אריאל, ראש מכון המקדש, ביקש מהרב רוזנטל לתפור בגדי לויים לכל חברי פרויקט 'שירת הלויים' שהקים, בהתבסס על מחקר הלכתי והיסטורי שערך במכון לפני שנים רבות.

כשחשבו שאין סיכוי למצוא את הבד, קרה דבר מפתיע. "הלכתי לרכב, ומזווית העין אני רואה חנות שונה. פתאום אני רואה יהודי עם זקן ופאות עומד בפתח של החנות שלו, ולצידו גליל שמזכיר לי מאוד את האריג שאני מחפש!"

אבל אשתו לא הייתה משוכנעת. הם התדיינו ביניהם – זה האריג שהם מחפשים או לא?

בעל החנות, יוסף, התערב בשיחה ושאל מה הם מחפשים. כשהראה לו הרב רוזנטל את התמונה בטלפון, יוסף אמר: "זה הבד, זה אמנם טיפה שונה, אבל זה מה שאתה מחפש".

הרב רוזנטל השיב כי ליתר בטחון יתייעץ עם הרב אריאל.

היה זה ביום שני בשבוע. למחרת בשמונה בבוקר, הרב רוזנטל היה באמצע לימוד בחברותא. הטלפון מצלצל, כשעל הקו יוסף מהחנות.

"תשמע, השערות שלי סומרות", אמר יוסף בקול נרגש.

"מה קרה?",

"תקשיב, אשתך צודקת. מה שאמרתי לך אתמול לא נכון. זה לא הבד שחיפשתם. אתה יודע מה הבד הנכון? אתה לא תאמין. עכשיו הייתה פה משאית, הורידה לי גליל של הבד המדויק שחיפשת! האמן לי שלא הזמנתי את הבד, זה פשוט הגיע… תגיד לי איפה אתה גר ואשלח לך; אני לא מוכר לאף אחד. זה למקדש!"

לא עברו ארבע שעות, והגליל הגיע לבית הרב רוזנטל. "אתה מבין? הוא לא הזמין, ככה זה בא לו. הקב"ה שלח לו את זה. תגיד לי אתה, זה לא סיעתא דשמיא גלויה?"…

הקדוש ברוך הוא שולח מסר ישר ללב

הרב מנחם הלוי רוזנטל אינו איש של חלומות ומופתים. עד לפרישתו לגמלאות, עבד 32 שנה בעיריית רחובות כסגן הגזבר. הוא התמחה בפרויקטים רציניים וריאליים, ואלו היו עיסוקיו. אבל מהיום שהחל את פרויקט 'שירת הלויים', הוא חש סייעתא דשמיא עצומה שמלווה אותו בכל צעד.

כיום הוא משמש כסמנכ"ל 'מכון המקדש', והוא מאמין בכל ליבו שהפרויקט שהקים, הוא חלק מההכנות המעשיות לגאולה השלמה שבישר הרבי מלך המשיח.

הכל התחיל לפני כמה שנים, כאשר 'החברה לפיתוח הרובע היהודי' יזמה אירוע מיוחד של שירת לויים למרגלות שערי חולדה. "זה היה מאוד מרשים", מספר הרב רוזנטל, "היו שם מאות לויים שעמדו ושרו. מי שיזם את העניין וניצח על השירה, היה המוזיקאי איציק וייס".

במהלך האירוע, אמר וייס משהו שחדר ישר לנשמה: "אני מאוד מקווה שמכל מאות האנשים שעומדים כאן ושרים, יקום גרעין רציני של לויים, שבאמת יתכונן לשיר שירה מיטבית על הדוכן, לעמוד ולשרת בבית המקדש".

"הדברים שלו נכנסו לי ישר ללב. לפעמים מישהו אומר לך משהו וזה נכנס לך לתוך הנשמה, ואתה מרגיש שהקב"ה שולח לך את המסר – וזה מה שקרה לי. אמרתי לעצמי, 'זה באמת נכון. צריך לעשות את זה!'.

"ההיגיון הוא פשוט: לכל מצווה שאנחנו עושים. צריך להתכונן – בפרט שירת הלויים, שכן ידוע, שמשה רבינו התאמץ חמש שנים ללמד את הלויים לשיר! אם כך, כשתיכף ומיד שופרו של משיח יתקע, מה נעשה? אם לא נתכונן, לא נדע לשיר! הוא צודק, צריך להתכונן".

מעניין לציין, שהלוי הראשון ששורר, היה משה רבינו, והוא היה אף המורה הראשון לשירה זו, כנאמר במדרש רבה: "כמה יגיעות יגע בן עמרם עד שלימד שירה ללויים".

השגחה פרטית במעלה השוק

"מהרגע שזה הדהד לי במחשבתי, הדברים התחילו להתגלגל בסיעתא דשמיא. זה פשוט לא ייאמן", מספר הרב רוזנטל.

יומיים אחרי האירוע, הוא עלה כהרגלו לירושלים לתפילה בכותל המערבי. "אני עולה במעלה השוק בעיר העתיקה, מולי מופיע לא פחות ולא יותר מאשר הרב ישראל אריאל, ראש 'מכון המקדש'. כבר מרחוק קרא לי בשמחה גדולה: 'רוזנטל! איפה אתה?'. לא הבנתי מה העניין, וכבר הוא מחבק אותי בחום. 'אני צריך אותך, אני צריך אותך!"'

מתברר שהרב אריאל רצה שהוא יקים שירת לויים במכון המקדש, כאילו קרא את רגשותיו והמיית לבו בדיוק בנושא זה ביומיים האחרונים…

"נשאתי עיני למרום. רק לפני יומיים איציק ווייס, והנה עכשיו זה הרב ישראל. איזו השגחה פרטית!"

למה הוא פנה דווקא אליך?

"הוא הכיר אותי באופן כללי, הוא גם ידע שאני לוי. אך לא מעבר לכך".

אבל הרב רוזנטל מרגיש את יד הקב"ה: "אתה מרגיש כאילו הקב"ה שלח אותו. גם אחר כך קרו הרבה דברים שהתקדמו במהירות בלי מאמץ, כאילו אתה רק צריך להתחיל וזה מתקדם מעצמו"…

דרושים לויים

עם כזו השראה כבר בהתחלה, הרב רוזנטל החל לפנות ללויים ברחבי הארץ וקריאה של חיבה בפיו: "התחלתי לפנות ללויים לבוא ולהצטרף לחבורה רצינית שמתכוננים לעבוד ולשרת לפני השם בבית מקדשנו שייבנה לעתיד לבוא. הגיע הזמן שנדע את המעשה שעלינו לעשות, וכשיגיע משיח, נהיה מוכנים ויודעים לעמוד ולשיר על הדוכן".

"אתה יודע בוודאי שבחסידות מוסבר שאתערותא דלתתא מעורר שתהיה גם אתערותא דלעילא.

"ככה התאספנו כמה עשרות לויים, ואנחנו מתמידים בזה כבר שנתיים וחצי. לאט לאט לומדים ומתאמנים לשיר, ללמוד את כוונות השירה, ולהתקדם. אם משה רבינו היה המורה שלנו, היה לנו עוד שנתיים וחצי לפחות כדי שנדע מה לעשות. אז פה לא זכינו שמשה רבינו מלמד אותנו, אבל אנחנו נשתדל לעשות את ההשתדלות שלנו".

אולם לפני שנתקדם הלאה – מן הראוי קצת רקע:

שירת ונגינת הלויים היתה חלק מקרבנות ציבור שהיה בהם ניסוך יין, אך לא בקרבנות של יחיד. לפחות פעמיים בכל יום היתה שרה מקהלה ותזמורת שלימה בבית המקדש בעת הקרבת שני קרבנות ה'תמיד' – תמיד של שחר ותמיד של בין הערביים.

מקהלת הלויים עמדה בכוננות מלאה לקראת סיום הבאת הקרבן, וברגע שהכהן היה מתחיל בניסוך היין על גבי המזבח, היא היתה פוצחת בשירה ונגינה.

כיוון שהשירה הינה חלק בלתי נפרד מן הקרבן וחיובה הוא מן התורה, דוחה היא את איסור הנגינה בשבתות ומועדים, ולכן גם בהם היו הלויים מנגנים, ואדרבא, באותם ימים היו מנגנים פעם נוספת בזמן הבאת קרבן המוסף, שאף הוא קרבן ציבור שמנסכים בו יין.

הגמרא לומדת מפסוקים שונים שעבודת השירה זהו חיוב מן התורה. אולם נחלקו חכמים, האם עיקר החיוב מן התורה הוא לשיר בפה או שמא עיקר החיוב הוא לנגן בכלי-נגינה, ולהלכה נפסק שעיקר שירה – בפה.

הרב רוזנטל, יצרת פרויקט מעורר השראה. אבל מה בעצם צריכים ללמוד? מאיפה מתחילים?

"שאלה מצויינת", מודה הרב רוזנטל. "בשאלה הזאת התלבטתי הרבה. לשם כך דיברתי עם רבנים מכל הגוונים, החוגים והעדות. השתדלתי גם לדבר עם כאלה שמבינים בפנימיות, כדי לדעת ולהבין מה צריכים לשיר, מה שרו הלויים, ומה היא פרטי עבודתם".

מבחינת הטקסט, הדברים ברורים: "בסוף מסכת תמיד מתוארים השירים שהיו הלויים אומרים בבית המקדש, כפי שאנו אומרים כל יום בתפילה את השיר של יום. אנחנו יודעים גם שהיו שרים את ההלל בעת הקרבת קרבן פסח. ידוע שבשמחת בית השואבה היו הלויים עומדים על חמש-עשרה המעלות מעזרת נשים לשער ניקנור, ושרים שם את חמשה עשר שירי המעלות שבתהלים".

"השאלה הגדולה היא: באיזה לחן?…"

ואז הגיעה התובנה: "יום אחד ה' האיר את עיניי. לעתיד לבוא יהיה "שיר חדש". במדרש כתוב: "כל השירות בעבר, נקראות בלשון נקבה. כשם שהנקבה יולדת, כך התשועות שעברו היה אחריהם עוד שעבוד. אבל התשועה העתידית, לא יהיה אחריה עוד שעבוד, ולכך נקראה בלשון זכר…"

"מבחינתי, המסר היה ברור וחד: גם אם נגלה באורח פלא מה היה הלחן בעבר – זה כבר לא רלוונטי, כיוון שאנו מצווים לשיר שיר חדש!"

"אנשים שואלים אותי כל כך הרבה, 'מה אתה מתיימר לשיר את שירת הלויים כשאתה לא יודע מה בכלל היה?' ואני מנסה להסביר שלדעתי מה שהיה, כבר לא רלוונטי, שכן יהיה שיר חדש. אני באמת לא יודע אם מה שאנחנו עושים זה אכן מה שיהיה. אבל נבוא למשיח ונאמר לו, 'תשמע, זה שיר חדש, מוצא חן בעיניך? זה מספיק מכוון? בזמן הגלות, כשהכל עוד היה חשוך סביב, טרחנו והשקענו להכין את השיר החדש לגאולה – וזה מה שאנחנו יודעים….

"אבל גם אם זה לא השיר שנשיר בבית המקדש, עצם זה שאנחנו לומדים לשיר שירת מקהלה בצורה מעולה, ככל שאנחנו יכולים, זה כבר חשוב. כל שיר צריך להשמע בהרמוניה – לפחות שלוש קולות…

"צריך לדעת לשיר בקצב, לדעת את המקצב הנכון ובשילוב הנכון, תוך התאמה הנכונה של הקול, העלאה והורדה. יש המון מה ללמוד במוזיקה, ובפרט בשירת מקהלה. האמת, מלכתחילה לא חשבתי שזה אתגר כל כך מורכב"…

בית מקדש אחד לספרדים ולאשכנזים, לחסידים ולליטאים

אחת המטרות החשובות שמדגיש הרב רוזנטל, היא לאחד את כל זרמי העם סביב העניין: "אני אומר תמיד, שיהיה לנו רק בית מקדש אחד… לא יהיה בית מקדש ספרדי, ועוד אחד אשכנזי, חסידי וליטאי… יהיה לנו בית מקדש אחד, וכולנו צריכים להיות בו. אז לקחנו לחנים מכל גווני העם, והתחלנו לשיר את המנגינות הידועות של ההלל, כמו "יברך את בית ישראל", וגם כמובן ניגוני חב"ד – כמו 'א-לי אתה ואודך' של אדמו"ר הזקן, ו'ימין ה" של אדמו"ר הצמח צדק.

"ניסינו להביא לכך שכולם ימצאו את עצמם. גם אנחנו הלויים, באים מכל השכבות, העדות והחוגים. יש אצלנו חסידים, ליטאים, ספרדים, תימנים, אשכנזים – כולם! הגיוון באמת מרשים. אז כולנו הולכים לעשות עבודה משותפת"…

מחפשים מלחינים יראי שמיים

לאחר שסיימו את כל שירי ההלל המוכרים, הגיע הזמן לצעד הבא: "פניתי למוזיקאים יראי שמיים, כמו גם לרבנים מוזיקאים, ויצאנו ב'קול קורא' למלחינים, שישלחו לנו לחנים למזמורי תהילים שאין להם לחן. חשוב להדגיש שאין מדובר בשיר על פסוק זה או אחר – בבית המקדש היו שרים את המזמור כולו".

"הקריטריונים לקבלת הלחנים מחמירים, והם צריכים לעמוד בכללים הלכתיים, כמו שמתואר במשנה. למשל, אי אפשר לחזור על מילה פעמיים. במסכת תמיד כתוב שבכל מזמור היו מפסיקים פעמיים באמצע המזמור לתקיעה, תרועה, תקיעה, ואז היו משתחווים. אז צריכים לשלב את זה בתוך המוזיקה"…

כשאני מספר לרב רוזנטל על המנהג החב"די שמחברים כל שנה ניגון חדש על הפרק האישי של הרבי מלך המשיח, ואם כן, גם בפרקי ההלל יש ניגון על כל פרק, הרב רוזנטל נדרך ומתעניין: "לא ידעתי על כך! איפה אפשר לשמוע את זה? בהחלט אפשרי שנשתמש גם בניגונים שאינם על הפרק כולו, נוכל לקחת את הקיים כשלד של הניגון, ולפתח אותו לכל הפרק. למה לא?"

40 לויים מתאמנים פעמיים בחודש

"אנחנו מתאספים פעמיים בחודש, ביום שישי", מספר הרב רוזנטל. "לשם כך מגיעים לויים מכל קצות הארץ, לפתח תקוה. אנחנו לומדים גם פיתוח קול. כמו כן לומדים על כוונות השירה, ועל משמעותה. יש שם הרבה עניינים שנלמדים לעומק, גם ממקורות חסידיים חב"דיים. בכל פעם אנחנו לוקחים קטע, מעיינים בו כדי באמת להבין את המשמעות, לא רק לשיר".

גם הלימוד עצמו אינו טכני בלבד: "חשוב שכל אחד יבין באמת מה הוא עושה בפעולת השירה, לאן היא מתרוממת, מה היא משפיעה, לאן היא עולה, מה היא מורידה. זה בהחלט עניין גדול. זו הסיבה שאנחנו מעיינים בדבר הזה כדי לעורר את הלבבות. זה מה שמייחד אותנו. יש לנו תפילה מיוחדת שאנחנו מתפללים בכל פעם לפני שאנחנו מתחילים את הלימוד".

כמה לויים משתתפים במפגשים אלו?

"כיום משתתפים כ-40 חבר'ה. מבחינה הלכתית, כל משמר לא יכול להיות פחות מ-12 לויים משוררים בפה – לבד מכלי נגינה".

ומה באמת לגבי כלי נגינה?

"הרמב"ם פוסק להלכה, שעיקר שירה היא בפה דוקא, ולכן רק היא צריכה להיעשות על ידי לויים דווקא, אולם השירה בכלים – אינה עיקר המצוה, ונועדה רק "לייפות" את קול שירתם של הלויים, ולכן – מלכתחילה רצוי שתעשה על ידי לויים, אבל גם ישראלים מיוחסים יכולים לעמוד על הדוכן ולנגן.

הרבי מה"מ מביא מהרוגוצ'ובער, שלעתיד לבוא, לא רק הלויים כי אם כל ישראל יהיו ראויים לומר שירה, גם שירה בפה.

באלו כלים? כלי הנגינה במקדש, כמו כל שאר כלי המקדש, היו בנויים על פי חכמה אלוקית, כפי שמעיד דוד המלך "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל לכל מלאכות התבנית".

במשנה ובגמרא נזכרים כלי הנגינה העיקריים ששימשו במקדש: חליל, כינור, נבל ועוד. מפרשי המשנה והגמרא נחבטו רבות בזיהויים, כיוון שכלי הנגינה שינו את אופיים ואת פניהם מדור לדור במשך כמה אלפי שנה. לדוגמה, החליל שאנו מכירים היום שונה הרבה מן החליל שהיה בתקופת אדמו"ר הזקן, מכל שכן ביחס לחליל שנזכר במשנה.

"ישנם כלים מגוונים שאפשר לנגן בהם", אומר הרב רוזנטל. "טרומבון, כינור, חצוצרות, צ'לו, תופים, חליל, חליל צד ועוד".

"לגבי הכינור, ידוע הרי שהכינור לעתיד לבוא יהיה בו שמונה ועשרה נימין. אנחנו בינתיים עם כינור של חמישה נימין…. הכינורות בבית המקדש, לא היו עם קשת, אלא היו פורטים עליהם"…

מטרת ההופעות – לעורר את הלבבות

האם יש לכם גם הופעות לציבור? לשתף את ציבור הישראלים, והכהנים, שיהיו חלק מהעניין, וגם כדי לעורר בציבור געגועים לבית המקדש…

"מה לנו ולהופעות לציבור? אנחנו רוצים להתכונן לעמוד על הדוכן עצמו", אומר הרב רוזנטל ועיניו מצטעפות. "אבל אומרים שהשיכור – כל מעייניו הוא להגיע לבית המרזח, שם הוא חוגג. אבל עד שהוא מגיע לבית המרזח, הוא גם צריך איזה כוסית או שתיים בדרך. כך גם אנחנו…

"המשל ברור: כתוב 'הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה'. מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים לעמוד ולשרת על הדוכן, זה ענייננו. אבל עד שנגיע לשם, צריכים לעורר את הלבבות לעורר את כלל ישראל, שיהיה להם את ההשתוקקות למקדש. ואם צריך לעשות איזו פעולה, איזה מעשה, איזו תנועה יותר מאשר הנעת שפתיים בתפילה בלבד, חשובה ככל שתהיה.

"מזה שנתיים, בחג הסוכות ערכנו מעמד של שירת הלויים בשילוב עם תרגול ניסוך המים, כולל שאיבת מים מנקבת השילוח, תקיעת חצוצרות וכו'.

"גם לקראת פסח האחרון עשינו מעמד מדהים. בי' ניסן, 'בעשור לחודש הזה', התקיים בירושלים מעמד מיוחד של הדמיית קרבן פסח. יזמו את זה ציבור חרדי חסידי והשתתפו בו כ-700 איש שכמהו 'להריח' את המקדש. הופענו במעמד הזה בשירת הלויים, והיה מרגש מאוד".

ואיך אנשים הגיבו?

"אתה רואה את האור בעיני האנשים. קודם כל אני מדבר על הלויים, אלה שבאים. זו חוויה מטלטלת ששמה אותך במקום אחר. פתאום אתה קולט שאתה עושה משהו נצחי, רב-דורות, שמייחד אותך כלוי. אתה משמעותי כלוי. אתה מתכונן באמת למשהו שיהיה במקדש. כשאני מסתכל על הלויים שמגיעים, אתה רואה אור בעיניים שלהם. זה סיפוק עצום לעסוק בדבר 'מקדשי'. אנחנו עושים דברים שלכולא עלמא הם ראויים והם צריכים להיעשות, והם חביבים לפני הקדוש ברוך הוא.

"גם מוזיקאים מקצועיים נפעמים: לפעמים, המנהל המוזיקלי – איציק ווייס – לא יכול להגיע, אז הוא שולח ממלא מקום. אתה צריך לראות את ההפתעה על הפנים שלהם. מדובר באנשים בעלי ידע מוזיקלי עשיר, יש להם לאורך כל השנה מקהלות ותזמורות – אבל היכולות המוזיקליות שהם מגלים בקבוצת הלויים, זה משהו רוחני. הם רואים בחוש שזה משהו אחר"…

השפעה אישית: "זה שם אותך במקום אחר"

אנשים רבים לומדים על הגאולה, חושבים על הגאולה וחיים אותה – אבל הפרוייקט של שירת הלויים, מחדיר את רגש הגעגוע, בצורה חזקה.

"אני זוכר כיצד בפעם הראשונה היה לי כל כך קשה לקחת את בגדי השרד, ולהתלבש בהם. לא התחברתי לזה… אבל אחרי שתי דקות אתה מבין שאתה במקום אחר. אתה לבוש בבגדים אחרים, יש לך משימה מעולם אחר, אתה מיוחד לדבר הזה, ואתה צריך להשקיע בו! קשה לתאר את ההרגשה השמיימית".

"אני קורא לכל לוי בכלל, וללויים חב"דניקים במיוחד, לקום ולהצטרף, לעמוד ולחזק את העניין. אני לא מבין איך אין לנו 100 חב"דניקים לויים לפחות בעניין… אין דבר יותר מתאים לתפיסה חב"דית, מאשר לשאוף באמת ולהשתדל ולעשות דברים בפועל.

"בשלב זה אנחנו רוצים להגיע לפחות ל-60 לויים שיבואו למפגשים, ילמדו את הנושא, יעמדו וישירו. כך זה יהיה באמת 'ברוב עם הדרת מלך'. זה קידוש השם גדול, וזה בטח יגרום לאחדות עצומה. שירה היא דבר שמחבר; היא אוספת את כולם. שלא לדבר על האתערותא דלעילא שזה גורם…

"אז אני קורא לכולם לבוא ולהצטרף לדבר המיוחד הזה. לוי, תתכונן למה שנולדת! הרי לא שאלו אותך אם אתה רוצה להיות לוי או לא. כמו שלא שואלים יהודי אם הוא רוצה להיות יהודי או לא… הוא נולד יהודי, ועושה מה שאומרים לו לעשות כיהודי. כך לוי צריך לדעת ללמוד, לעמוד ולשורר כדי שכשייבנה המקדש בכל רגע, תדע לעשות מה שמוטל עליך!"

פרויקטים נוספים: הכהנים זקוקים להכנה

לרב רוזנטל יש עוד פרויקטים שהוא טרם הצליח להגיע אליהם, "אבל קודם כל צריך לטפל בענין הכהנים", הוא מסביר. "הם לא יודעים מה הם צריכים לעשות בבית המקדש ועליהם לדעת את מלאכתם. איך אתה עושה הולכה, איך זריקה, אלו קרבנות אתה צריך להקריב. רוב הכהנים בימינו אינם יודעים מימינם ומשמאלם. הסיבה לכך היא, שלא מתעסקים בזה. עליהם לדעת, לשנן ולתרגל! יש הרבה דברים פרקטיים שבתרגולים מעשיים מגלים בעיות שלא עולות בזמן הלימוד התיאורטי".

"עלינו להסתכל קדימה, להתגעגע לגאולה ולטעום ממנה: רגע לפני הגאולה – שהיא ממש כאן לכל הדעות – צריכים לקום ולעשות משהו שאפשר".

"רבי יהודה הלוי כותב שירושלים תבנה 'כשיכספו לה תכלית הכוסף'. כמו שאדם רוצה שיהיה לו את החינוך הכי טוב, ואת הפרנסה הכי טובה, ואת הבריאות הכי טובה, והוא עושה מאמצים בשביל זה ולא מסתפק באמירה 'הקדוש ברוך הוא תשלח לי', אלא הוא עושה מעשים. כך גם בעניין הזה, עלינו לעשות מעשים בפועל כדי לקרב את הגאולה מתוך הדגשה של 'נכסוף תכלית הכוסף' – או אז הקדוש ברוך הוא יגאל אותנו במהרה בימינו. אין לי ספק בזה".

אנו מסיימים את הראיון בתקווה ובציפייה שתיכף ומיד ממש, נזכה להתגלות הרבי מלך המשיח שליט"א, וכל הלויים יחד עם כל העולם כולו ישירו לפניו: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

החוקר החסידי והבעל מנגן הרב לב לייבמן, חקר רבות את נושא הנגינה החסידית, ולצד זאת העמיק רבות בנושא נגינת ושירת הלויים בבית המקדש.

אלו ניגונים שרו הלויים? יש כיום חצרות חסידיות שבהן מתהדרים בניגונים שהיו מושרים בזמן המקדש. אכן יש לזה בסיס?

כידוע לכולנו מתוך ה"שיר של יום" שבתפילה, היו הלויים שרים על הדוכן מזמורי תהלים. באיזו מנגינה? במנגינת הטעמים (טעמי המקרא) של ספר התהלים. טעמים אלו שונים מטעמי הנגינה של שאר כתבי הקודש. אלו הם טעמים מורכבים במיוחד וקשים לביצוע.

לאדמו"ר הזקן היו בקבלה טעמי הנגינה של ספר תהלים כפי שהלויים שרו במקדש. הוא לימדם לבניו, נכדיו, ואף לנינו הגדול, בנו בכורו של אדמו"ר הצמח צדק – ר' ברוך שלום (הרב"ש, סב סבו של הרבי). הרב"ש לימדם לאחיו הצעיר, אדמו"ר מהר"ש. הגם שאדמו"ר מהר"ש היה בעל חוש בחכמת הנגינה, והיתה לו נשימה ארוכה (כידוע מתקיעת השופר שלפעמים היה תוקע 72 קולות בתרועה). מכל מקום, כאשר פעם אחת קרא בתהלים חצי פסוק עם טעמים אלו – דפק לו הלב דפיקות מואצות. עד כמה שידוע לנו, האחרון שקיבל וידע נגינות אלו, היה הרז"א, אחיו הגדול של אדמו"ר הרש"ב.

אדמו"ר הריי"ץ סיפר בענין נוסח הניגונים הקבועים אצל כלל ישראל (בתפילות), הנקראים 'סקארבאווע', שסדרם המהר"ל מפראג. ומעשה שהיה כך היה: בתקופה מסויימת בזמן המהר"ל היתה עת צרה ליעקב בגזירות קשות מצד שונאי ישראל, וביקש המהר"ל למעלה שיגלו לו ניגונים אשר בהם יוכלו כלל ישראל לעורר רחמים העליונים, ואז סידר את הניגונים הללו. אדמו"ר הצמח צדק אמר, שהניגונים שסידר המהר"ל הינם משירי הלויים שהיו במקדש, ולכן היו מקפידים על חזנים שלא יוסיפו משלהם בניגונים הקבועים.

אדמו"ר הזקן למד עם נינו ר' ברוך שלום גם את נוסחאות (ניגוני) התפלה. הרב"ש הצטער כל ימיו על ששכח תנועה אחת מהתפילות שלימד אותו אדמו"ר הזקן, תנועה שהיתה משיר הלויים בבית המקדש.

קרדיט תמונות: דור פזואלו, ששון תירם, רועי גולן, ארנון סגל