מרב-סרן בצבא, הפכתי לשמחתי לטוראי בצבא הרבי • ראיון

שניאור זלמן נוימן, בית משיח

"יהודי יכול לחיות שנים רבות, בלי לדעת כמעט כלום על יהדות, ופתאום הקב"ה מחליט לשלוף אותו מהבור, דרך סימנים וחלומות מפתיעים"… כך פותח ר' משה בן קיש את סיפור חייו והתקרבותו לרבי מלך המשיח שליט"א.

משה נולד בנהריה לפני 77 שנים. "גדלתי בלי לדעת כמעט שום דבר שקשור לאמונה", הוא מספר בגילוי לב. "לא באשמתי, ממש 'תינוק שנשבה', שלא רואה בבית כלום. זה גם לא באשמת ההורים, שהיו ניצולי שואה ו'עשו ברוגז' עם הקב"ה".

"כיום, אני מתנחם בעובדה ש'ברוגז' אתה עושה רק עם מי שאתה מכיר בו…".

ההדחה שהצילה

את שירותו הצבאי עשה משה בחטיבת גולני. כשלוש שנים אחרי סיום השירות הסדיר, הוזמן לקורס קת"קים (קציני תצפית קדמיים). באותם ימים, התפקיד היה כרוך בסיכון חיים ממשי; היו שולחים קצינים בהסוואה במקומות שונים, והם היו מדווחים לגדוד התותחנים על המטרות. הדבר דרש מהלוחם לשבת לבד עם מכשיר קשר בשטח, ולכוון את האש במדויק – "ימינה" או "שמאלה" – ישר אל היעד.

הקורס ארך 40 יום, והחניכים עמדו כבר ממש יומיים לפני הסיום החגיגי. "היה זה ביום שישי", משחזר ר' משה, "וביום ראשון היינו אמורים לקבל את התעודה. לפתע הודיעו לנו: 'אתם לא יוצאים לשבת'. לא נימקו מה הסיבה. לא הייתה כוננות, ולכן אני ועוד חבר החלטנו לנסוע הביתה לשבת. חזרנו במוצאי שבת, ומסתבר שעשו ביקורת בזמן שלא היינו. מיד הודיעו לנו: 'אתם מודחים ולא מקבלים תעודה'".

באותם רגעים הייתה עוגמת נפש גדולה, אך כעבור חודשים ספורים, כאשר פרצה מלחמת יום כיפור, התברר גודל הנס: "הגל הראשון של המצרים והסורים שטף את החזית, הם עברו אפילו את המוצבים הקדמיים, וכל מי שמצאו פשוט ירו בו. כל הקת"קים שהיו שם נהרגו רחמנא ליצלן… זו הייתה השגחה פרטית מופלאה שנשארתי בחיים".

בעיצומה של האינתיפאדה הראשונה, נקרא משה לשירות מילואים ברצועת עזה כמפקד פלוגה. ביום הראשון להגעת הכוח, נערכה חפיפה עם המ"פ היוצא. הקצינים והלוחמים צעדו ברגל בתוך העיר עזה, כשלפתע ניתך עליהם "מטר" של בלוקים ואבנים – סכנת חיים ממשית ומיידית.

"שאלתי את המ"פ היוצא בתדהמה: 'למה אתה לא יורה עליהם?'", מספר משה, "והוא ענה לי בקול מפוחד: 'מה קרה לך, יש יועץ משפטי, בג"ץ…'. תמהתי ושאלתי: 'אז מה אתם עושים?' והוא השיב שהם יורים כדורי גומי. לא הייתי מוכן לקבל את המציאות הזו בשום אופן. החלטתי שאצלי בפלוגה זה לא יהיה ככה! אמנם לא אירה באש חיה, אבל אעשה משהו אחר לגמרי".

משה חזר לבסיס, מילא את הג'יפ הפיקודי ברימונים וירד חזרה אל תוך הסמטאות העוינות. הלוחמים צעדו בשני טורים ארוכים, והג'יפ שלו נע באמצע. כל מקום שבו העזו הערבים לזרוק אבן, משה זרק מיד רימון הלם – כזה שקורע את עור התוף מעוצמת הרעש. רוב האבנים נזרקו מתוך חלונות הקומה השנייה או השלישית, או מפתחי החנויות, ולא היה כמעט מקום אחד שממנו נזרקה אבן ולא נזרק אליו רימון חזרה.

התגובה המהירה והלא-קונבנציונלית הזו חוללה דרמה גדולה והקפיצה את הפיקוד. אחרי עשר דקות בלבד של פעילות, הגיע למקום ג'יפ בדהרה, מתוכו יצא השליש של מפקד האוגדה, רץ לעברו של משה וצעק בבהלה: "מה אתה עושה?".

משה ענה לו באדישות מופגנת: "זורק רימוני הלם".

"מה קרה לך? לא עושים דברים כאלה! ועוד לתוך בתים?!", נרעש השליש.

משה לא נשאר חייב והטיח בו: "מה, אתם לא עושים ככה? תסתכל מה הם זורקים עלינו!".

"כמה רימונים זרקת עד עכשיו?", שאל השליש בניסיון להבין את היקף האירוע, ומשה השיב: "רק שלושים".

השליש תפס את ראשו בתדהמה: "מה אתה מדבר, כל השנה שעברה בכל הגזרה זרקו ארבעה רימונים. אתה זורק בעשר דקות שלושים רימונים?…".

אולם המציאות בשטח הוכיחה מי צדק. "את התוצאות הטובות ראינו מיד", מסכם משה בסיפוק. "במשך 32 ימים, לא זרקו עלינו אפילו חצץ! זה היה פשוט לא ייאמן, בטח באמצע האינתיפאדה. הם פשוט הבינו מהר מאוד שעם משוגעים לא כדאי להתעסק…".

חלומות ידברו

"בצבא הייתי רב סרן, ובחב"ד היום אני טוראי. אבל אני הרבה יותר מתגאה בזה… אני רוצה להודות לרבי שהפך אותי לאחד החיילים שלו".

"הכל התחיל לפני כשלושים שנה", מספר ר' משה על הימים שקדמו למהפך בחייו. "הייתי מנהל המתנ"סים בנהריה, תחתיי עבדו 101 עובדים". התפקיד התובעני שאב אותו לחלוטין, והאירועים הרבים שבאחריותו התפרסו דרך קבע גם על פני שבתות וחגים. זו היתה שגרת חייו, ללא קשר גלוי לתורה ומצוות.

"באותה תקופה גם עברתי תהליך גירושין. הבנים שלי, תמיר ודרור, שהיו אז נערים בני 14 ו-16, נשארו איתי".

ואז, לאורך ציר של שנה אחת, השתנתה השגרה לחלוטין. שלושה חלומות מוזרים פקדו את משה בזה אחר זה.

"אני אדם עם רגליים על הקרקע, לא אחד כזה שחולם חלומות", הוא מחייך במבט מפוכח, "אבל הקדוש ברוך הוא מחליט איך הוא שולף כל אחד ולאן הוא מביא אותו".

הכל החל בחלום הראשון. "אני רואה בחלום קרובי משפחה שפוקדים עלי לנסוע מחר בבוקר למשרד הפנים, ולהוסיף לשם משפחתי את המילה 'בן'. עד אז נקראתי משה קיש, והם דרשו להוסיף כך שיהיה 'בן קיש'. קמתי בבוקר, מתוך דחף בלתי מוסבר, והחלטתי לעשות זאת. נסעתי למשרד הפנים בעכו, וביצעתי את השינוי. לא סיפרתי על כך לאף אחד; חששתי שייראה לאנשים מוזר – מה פתאום בן אדם חולם חלום ועושה כזה שינוי?".

אחרי כארבעה חודשים הגיע חלום נוסף, והפעם חלום שקשור כבר לעניינים של קדושה. שני רבנים עמדו מעל ראשו במיטה, פתחו מגילת קלף גדולה עם פרקי תהלים, וקירבו אותה לעיניו, עד שהיא נגעה ממש בריסיו.

"כשקמתי בבוקר", הוא נזכר, "זה היה כל כך מוחשי… חשבתי לעצמי: מה רוצים מהחיים שלי? פתאום שני חלומות כאלה מוזרים. בסדר, את החלום הראשון ביצעתי בדחף בלתי מוסבר, אבל מה החלום הזה בא להגיד לי? מקרבים לי תהלים לעיניים, מה רוצים שאעשה? הגעתי למסקנה הפשוטה – אני צריך לקרוא תהלים".

משה החל לחפש בבית ספר תהלים, אך לא מצא. לבסוף מצא שני ספרי תנ"ך שקיבל בעבר בסיום קורסים בצבא, והוא החל לחפש בתוכם איפה ממוקם בכלל ספר תהלים.

"במקביל פתחתי את הרדיו, כהרגלי", מתאר משה את ההשגחה הפרטית המצמררת של אותו בוקר. "המשפט הראשון שהקריין אמר היה: 'אנשי החמאס ברמאללה רצחו את החייל נחשון וקסמן' הי"ד. באותו רגע ממש אני פותח את התהלים בפרק י"ח, ומה המילים הראשונות שאני רואה מול העיניים? 'מאיש חמס תצילני'… אמרתי לעצמי: רגע, צירוף מקרים כזה? לא יכול להיות! באותו רגע החלטתי שכל יום אקרא פרק בתהלים. איפה שהספר ייפתח לי – שם אקרא, וכך עשיתי".

אחרי שלושה חודשים נוספים, הגיע חלום שלישי, חלום עוצמתי ומכריע במיוחד שממש 'הטיס אותו'. משה חש בכל נימיו כי הפעם מדובר במסר שמימי שאי אפשר להתעלם ממנו. הוא קם נסער והחליט ללכת להתייעץ עם רב מקובל גדול, שמישהו הכיר לו שבוע קודם לכן. הוא סיפר לו את החלום וביקש עזרה בפענוח, אך הרב פתח בספריו, חיפש ארוכות, ולבסוף הרים את עיניו ואמר לו: "משה, אני לא יודע מה זה. זה חסר משמעות".

התשובה הזו לא הניחה את דעתו והתחושה הפנימית המשיכה ללוות אותו.

תחילת הקשר עם המלך

באותה תקופה, דרך השגחה פרטית מופלאה, הכיר יהודי בשם שלמה וענונו. ההיכרות ביניהם החלה סביב עבודתו של דרור, בנו של משה, שהיה אז בחור צעיר שעבד כמשלוחן במסעדת 'פינגווין' המפורסמת בנהריה. לאחר שדרור פוטר מעבודתו עקב איחוריו הרבים, ניסה משה להתערב לטובתו. הוא פנה לבעלי המסעדה, שהיה חבר ילדות שלו, כדי לבקש שיחזירו את בנו למשמרת. הבעלים הבהיר כי אינו יכול לפגוע בסמכותו של מנהל העבודה, והציע למשה לגשת לדבר איתו ישירות.

משה ניגש אל מנהל העבודה – שהיה לא אחר מאשר אותו שלמה – והחל לשוחח עמו. שלמה התרצה והסכים להחזיר את דרור לעבודה, ותוך כדי הדברים גילו השניים שפה משותפת וקרובה, והפכו לחברים.

החיבור הזה התגלה כגורלי עבור משה. "שלמה היה בתהליך של חיפוש, של חזרה בתשובה", מספר משה, "והוא התחיל להכניס אותי גם קצת לעניין".

"יום אחד ביקש ממני שלמה להתלוות אליו לנסיעה אל הרב בני נחום, שליח הרבי מלך המשיח ביישוב שלומי הסמוך לנהריה, עמו הייתה לשלמה היכרות מוקדמת. 'אני בשלילת רישיון', השבתי, 'אבל ניקח את הרכב שלי, ואתה תנהג".

"אנחנו יושבים אצל הרב בני בבית", נזכר משה, "והוא מספר לשלמה שהלך לו המנוע של האוטו, והוא לא יודע מה לעשות. עוד מעט מגיע פורים, ויש לו הרבה פעילות לעשות בכל המושבים בסביבה. אמרתי לו: 'הרב בני, אני בשלילה, אני מוכן לתת לך את הרכב לשבוע'. הרב בני הגיב בהתפעלות גדולה. לא הבנתי בהתחלה מה קרה, ואז הוא פנה אלי ואמר: 'חצי שעה לפני שבאתם כתבתי לרבי, והרבי כתב לי שהפתרון יגיע אלי עד הבית, שלא אדאג. והנה הגעת אלי הביתה ואתה מציע לי רכב!…'".

הדבר עורר את סקרנותו של משה. "'לאיזה רבי כתבת?', שאלתי אותו. 'מה זאת אומרת? רבי יש אחד, ראש בני ישראל. הרבי מליובאוויטש', הוא ענה לי. היה זה אחרי ג' תמוז, ותמהתי על הדברים. השליח התחיל לצחוק ואמר בביטחון: 'למה, יש לך איזו שאלה לרבי? תכתוב בעצמך לרבי ותיווכח שהוא חי וקיים'".

למשה אכן הייתה שאלה פתוחה שהציקה לו חודשים ארוכים. "'אתה יודע מה, יש לי שאלה. לפני עשרה חודשים הוספתי שם, ואני רוצה לדעת אם יש בזה ברכה. כי שמעתי שכדי לשנות שם, צריך לקבל ברכה מרב, או לפחות להתייעץ עם מישהו'". הרב בני הסביר לו בסבלנות איך לכתוב ואיך להתכונן לפתיחת ספרי ה'אגרות קודש'.

"לקחתי באקראי את אחד הכרכים, פתחתי, אני מסתכל ורואה מכתב ארוך באידיש, ובצד מכתב קטן בעברית. אמרתי לו: 'אני לא רוצה באידיש'… וסגרתי את הספר. פתחתי שוב והספר יוצא בדיוק באותו מקום…".

הרב בני הבחין במתרחש והתחיל לצחוק בקול. "'מה אתה צוחק?', שאלתי אותו, והוא אמר לי: 'תקרא פה! הרבי רוצה להגיד לך משהו'. אני מסתכל בעיון בדפים ומגלה במכתבים רמזים מדהימים לשמי הפרטי ולשם המשפחה שלי, לצד התייחסות מפורשת לעניין של קריאת שם וברכות… הייתי בשוק מוחלט".

"זה הזיז בי משהו", מסכם משה בכנות, "אבל עוד לא גרם לשינוי ממשי בחיי באותו רגע".

העניבה החב"דית

משה חזר לשגרת יומו, וכמדי שבוע, אחרי העבודה במתנ"ס, יצא לרוץ על חוף הים. היה זה ביום חמישי, בשעה עשר בלילה; הוא לבש את בגדי הספורט שלו, רץ על החוף, כשהוא טרוד כולו במחשבות עמוקות על אותו חלום לא מפוענח.

תוך כדי הריצה, בצורה שאינו יודע להסביר, נפלה לו פתאום הבנה בהירה ישר לתוך הראש. הוא הבין בצורה עקיפה אך מצמררת את פשר החיזיון שראה בחלומו; המילים בחלום שהיו כ'קוד' לא מובן, קיבלו לפתע משמעות מוחשית ששיקפה במדויק את תמצית חייו עד אותו רגע. באותו רגע נחתה עליו ההכרה הברורה כי מדובר בקריאת כיוון דחופה שנשלחה אליו משמים, המרמזת לו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שעליו לשנות את חייו לחלוטין. התגובה המעשית לא איחרה לבוא. "למחרת רצתי לבית חב"ד וקניתי תפילין מהודרות".

במקביל, חברו הציע לו להצטרף לשיעור תניא עם הרב ברוך וילהלם, שליח הרבי מלך המשיח לנהריה.

"הוא אמר לי: 'מחר מתחיל שיעור תניא וכדאי לך לבוא'. שאלתי אותו מה זה תניא? והוא ידע שיהיה לי קשה להבין באותו שלב, אז הוא אמר לי שזה פשוט 'חוג לתנ"ך'… באתי לשיעור ולא הבנתי שום דבר. פעם, פעמיים, שלוש וארבע".

כאשר התחיל משה להבין מעט, הוא ניגש אל הרב נפתלי שפרינגר מצוות הבית חב"ד, והציג בפניו שאלה נוקבת: "איך אתם מתחילים ללמד תניא, שדן בעניינים חסידיים ורוחניים כל כך עמוקים, לפני שאתם מלמדים את הבן אדם הלכות מעשיות, שידע קודם כל מה לעשות?".

"השיטה שלנו היא כזו", הוא ענה, "מגיע אלינו בן אדם ערום ממצוות, אנחנו מלבישים לו עניבה, ופתאום הוא שם לב שהוא ערום, אז הוא מתחיל ללמוד הלכות וכל שאר הדברים".

"ברוך ה' מאז אני מתמיד בשיעור תניא עם הרב וילהלם כבר למעלה משלושים שנה. באותה תקופה הלכתי והתחזקתי, עד שהפכתי לחב"דניק".

"שריטה אין על אף אחד!"

כשהרב בני נחום החזיר את הרכב אחרי פורים, משה מצא בתא הכפפות ספר שנראה לו כמו תנ"ך.

"להזכירכם, לא הייתי בכלל 'בעניינים' עדיין, אלא רק בתחילת חיפוש דרכי", מעיד משה. "אני מוצא 'תנ"ך' וקופת צדקה, ואמרתי לרב: 'שכחת את זה באוטו'". הרב בני סירב לקחת אותם בחזרה והורה לו: "לא, תשאיר אותם שם". לשאלתו של משה לפשר הדבר, הסביר השליח: "זה מציל מתאונות דרכים. כל פעם שאתה נוסע, שים מטבע בקופה. והספר, חת"ת – זה ראשי תיבות חומש תהלים תניא. הרבי אומר שצריך שיהיה חת"ת בנסיעה". הוא אף הוסיף והסביר לו על הפסוק "ויסעו ויהי חתת אלוקים".

שבועיים אחר-כך, בנו הגדול של משה, דרור, בא לחופשה מהצבא, לקח את האוטו ויצא לבלות עם חברים בחוף בצת. באחד הסיבובים, הוא נסע מהר בשביל האדרנלין, וקיבל מכה בגלגל האחורי מסלע גדול. דרור יצא מהרכב, הסתכל ולאחר שלא ראה שקרה משהו רציני – המשיך לנסוע.

באותו לילה יצא דרור לבלות בקיבוץ חניתה, השוכן על רכס הרי ראש הנקרה. הוא היה ברכב יחד עם עוד שלושה חברים. בירידה התלולה מההר ישנם סיבובים מאוד חדים. "עקפתי רכב שלטעמי נסע לאט, ממש לפני היישוב שלומי", משחזר דרור את רגעי האימה. לפתע, הגלגל האחורי שחטף את המכה בצהריים פשוט התנתק ממקומו, וזאת במהירות של 90 קמ"ש תוך כדי סיבוב.

"האוטו מיד התהפך על הגג, ועפנו על העץ בצד הדרך", הוא מספר. "מרוב לחץ התחלתי לצחוק". הוא הסתכל וראה למרבה הפלא שלא קרה כלום לאף אחד. הם יצאו החוצה דרך החלונות שנשברו. הרכב עצמו נמחץ כליל והיה נראה "כמו אקורדיון"…

בשעה חמש בבוקר, התעורר משה לקול דפיקות בדלת ביתו.

"אני פותח את הדלת, דרור עומד בכניסה, מגיש לי את החת"ת והקופת צדקה, ואומר: 'זה מה שנשאר מהאוטו…'". הבן סיפר לאביו ההמום על התאונה הקשה ועל הנס הגדול שהתרחש בה. "היה איתך עוד מישהו ברכב?", התעניין האב. "שלושה חברים, הם כאן בחוץ". משה יצא החוצה כלא מאמין וראה את הפלא העצום במו עיניו: "שריטה אין על אף אחד! שריטה!".

הנס הגלוי הזה הכה גלים בנהריה כולה. כמנהל המתנ"ס, משה היה אדם מוכר מאוד בעיר. "בכל מקום שהלכתי, אנשים שראו אותי שאלו מה קרה. הם ראו את האוטו שלי מעוך, 'טוטאל לוס', ליד אחד המוסכים, ואפילו לא העזו להתקשר…". כשסיפר להם משה על ההצלה הפלאית בזכות החת"ת וקופת הצדקה, מיד ביקשו חת"ת גם לעצמם, מראש העיר עד לתושבים ומכרים.

ההיענות הייתה חסרת תקדים. תוך חודשיים-שלושה בלבד, מכר משה 530 ספרי חת"ת לתושבים. בית חב"ד המקומי פשוט לא עמד בקצב ההזמנות.

לא פעם פגש אנשים שסיפרו לו על ניסים משלהם שאירעו בעקבות החת"ת. אחד המקרים היה יוצא דופן: איש חקלאי שביקש ממנו שלושה חת"תים, פגש אותו יום אחד בעיר, בא אליו בריצה והתחיל לצעוק עליו: "אתה והספרים שלך!".

"מה קרה?", שאלתי. "הבן שלי נסע עם הטנדר שלו לקריות, נכנסה בו משאית, והרסה לו את כל האוטו", היתה התשובה.

"שאלתי אותו בחרדה: 'ומה קרה לו?'" משחזר משה. "'לא קרה לו כלום', הוא ענה. אמרתי לו: 'תגיד לי, אתה בסדר?? הפח נשבר ואנחנו נמלטנו. הוא ניצל ואתה בוכה לי על הפח?!'".

מקרה זה לא היה יחיד; היו לפחות עוד עשרה מקרים דומים של נוסעים שניצלו מתאונות קשות של "טוטאל לוס".

התגשמות כל הבקשות

במהלך שבע שנים חיפש משה שידוך. "כתבתי לרבי שאני כבר מיואש", הוא משחזר את התקופה המורכבת. "הולך לפגישות ולא מוצא, לא ידעתי מה אני צריך לעשות". המענה שקיבל מהרבי באגרות קודש היה חד וברור: בקשר לשאלתו בנושא השידוך, עליו להסתכל על העיקר ולא על הטפל.

משה היה בהלם. "על מה הסתכלתי? איך אמרתי לחבר שלי – אני מחפש יפה ועשירה. באמת זו הייתה סטירת לחי". בהמשך המכתב, הרבי כתב שעליו לחפש אשה עם יראת שמים ומידות טובות. "כמובן שזה שינה לי את כל הגישה", הוא אומר. בעקבות כך, הוא התחיל פשוט לרשום לעצמו על דף מה הוא באמת רוצה: "מבקש חב"דניקית. בת 38. אם אפשר שכבר היתה נשואה בעבר, אם אפשר בלי ילדים כעת, אבל שיהיו לנו ילדים משלנו. נאה. חכמה. יראת שמים". לא עבר הרבה זמן והוא קיבל הצעה, ממש "כמו שהולכים לסופר עם רשימה". הוא קיבל הכל אחד לאחד: "עשרה סעיפים. כולם V…".

"אני הייתי בן 52. ביקשתי אשה בת 38 כי רציתי עוד ילדים. אולי קצת חוצפה… אבל זה בדיוק מה שהיה. היא היתה בת 38, גרושה בלי ילדים". הם יצאו ל-6 פגישות והחליטו להתחתן.

בתקופה שלפני כן, אותו חבר שקירב אותו לחב"ד, שלמה, חלק איתו סגולה בדוקה. "כתוב בגמרא 'המתפלל על חברו נענה תחילה'". משה מיד הסכים ואמר לו: "אתה יודע מה? אתפלל עליך".

מה שקרה לאחר מכן היה פשוט מדהים, והוכיח עד כמה כל דבר מדויק בתורה. בחודש מנחם אב, לפני עשרים וחמש שנה, התחתן משה. חודשיים לאחר מכן, נסע שלמה לרבי מלך המשיח לחג הסוכות. "אחרי שבוע שהוא שם", מספר משה בחיוך, "הוא מתקשר אלי ואומר: משה, אני מתחתן…". מסתבר שהגיעה קבוצה מצרפת, המארח הכיר לשלמה מישהי רווקה, הם נפגשו, ואחרי כמה ימים החליטו להתחתן. "ב"ה הם התחתנו והקימו משפחה חסידית".

הנסים והמופתים המשיכו ללוות את בני הזוג גם בבניית משפחתם. כשנה וחצי חלפו אחרי החתונה ואשתו לא נפקדה. "נזכרנו שהסנדלר הולך יחף", משתף משה, "אנחנו כותבים עם אנשים לרבי, ואנחנו בעצמנו לא כתבנו".

"כתבנו שאנחנו מבקשים זרעא חיא וקיימא". תשובת הרבי ב'אגרות קודש' הייתה ברורה, עם הבטחה מדהימה: אם יקבלו מראש החלטה טובה לקרוא לבן שיוולד יוסף יצחק ע"ש כ"ק מו"ח אדמו"ר, מובטח לו שתפקד.

ההבטחה התקיימה במהירות. "אחרי שבועיים נודע לנו שהיא בהריון. וב"ה נולד לנו הבן יוסף יצחק". הבן גדל באווירה חסידית, למד בישיבה בצפת וב-770, והיום הוא פועל בשליחות המלך.

אך המסע להרחבת המשפחה טרם הסתיים. אחרי שנה וחצי, ביקש משה מהרבי ברכה לבת. כשפתח את ספר ה'אגרות קודש', הופיעו מולו ארבעה מכתבים, ובכולם מוזכרת הרבנית רבקה. ההוראה הייתה ברורה לו כשמש. "אמרתי לאשתי, פשוט מאוד. מה הרבי רוצה? שאם תיוולד בת נקרא לה רבקה. וגם אמא שלך ז"ל נקראה רבקה".

גם הפעם, הברכה לא איחרה לבוא. "ב"ה אחרי שבועיים, הריון", מסיים משה בהודיה, "ונולדה רבקה. ב"ה. זכינו לבן ובת".

מענה נבואי מהרבי, על הבחירות הלא מתוכננות

"כשחזרתי בתשובה נשארתי לעבוד במתנ"ס. תמונה גדולה של הרבי פיארה את משרדי, וכל העובדים בלי יוצא מן הכלל קנו חת"ת. בכל כינוס לעובדים, פתחתי בדברי תורה וחסידות. אך מסתבר שזה צרם לראש העיר. כנראה שהדבר לא כל כך התאים לו, והוחלט לפטר אותי, אחרי עשרים שנה בעבודתי. אבל בסוף הוא עצמו פוטר… מידה כנגד מידה".

הכל התחיל בבחירות המקומיות, כאשר ראש העיר הוותיק הוחלף באחר, אחרי שנים רבות. ראש העיר החדש רצה, יחד עם עוד מישהו, להכניס מנהל מתנ"ס אחר. את המשכורת משה לא קיבל מהעירייה אלא מ'החברה למתנ"סים', ולכן הם החליטו להערים עליו קשיים, עד שיעזוב מעצמו.

"יום אחד הם החליטו שבמקום שהעירייה תעשה קייטנות, המתנ"ס יעשה זאת. ראש העיר כתב לי שהוא רוצה 5 קייטנות: מחשבים, ספורט, אנגלית, אמנות, ואחת למגזר הדתי.

"'מאיפה התקציב?' שאלתי".

ראש העיר הרגיע אותו: "אל תדאג, אני אעביר לך תקציב לקייטנה".

נגמרה הקייטנה, והיו הרבה הוצאות. משה הגיש לו את החשבון, אך ראש העיר אמר פתאום: "מצטער, אין לנו כסף להעביר לך".

"איך לא תעבירו לי? אתה התחייבת!" תמה משה, אך התשובה שקיבל הייתה קרה ואטומה: "זה המצב, אתה לא תקבל את הכסף".

משה לא ידע מה לעשות מול המבוי הסתום הזה. הוא ביקש את ברכת הרבי, ופתח 'אגרות קודש' שהיה לו שם במתנ"ס. היה זה כרך כ"א עמוד רצ"ט, והוא נדהם לראות שהרבי מלך המשיח כותב שם: "במה-שכתב שלא יכלו לקבל עזרה ממשרדים בהנוגע לקייטנא".

"וואו!" משחזר משה את התדהמה שאחזה בו באותו רגע. הרבי המשיך וכתב: "מובן שזה מתמיה ומבהיל למאד, כי במה נשתנו שכמה וכמה מוסדות מקבלים בכל שנה ושנה עזר חשוב וגדול בערך התקציב דהקייטנא והם יוצאים מכלל זה?".

אך ההפתעה הגדולה באמת עוד חיכתה לו בהמשך המכתב. הרבי כותב עוד שורה, שאז משה עוד לא הבין את פשרה. מה שקרה למעשה הוא, שאותו ראש העיר שלא רצה אותו, שילם לאנשים שיצביעו לו בבחירות וגם הבטיח להם משרות. הדבר התגלה, וראש העיר הקודם הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, שקבע שיהיו בחירות חדשות לעירייה, וכך הודח ראש העיר.

אבל באותו זמן משה עוד לא ידע את זה. הרבי כותב באגרת: "והרי עוד מעלה נוספת – שעתה הוא הזמן קודם הבחירות שכמה מהמשרדים מעונינים שיהיו שבעי רצון מהנהגתם…".

"הרבי ניבא את זה חצי שנה לפני שזה קרה!", מתפעל משה. "הדיוק של תשובות הרבי באגרות קודש פשוט מהמם".

מבצעים זה המהות של חסיד

בהמשך הדרך עבד ר' משה כמורה לספורט בתלמוד תורה של חב"ד בקריות. כיום, הוא מטפל בבריאות טבעית, יועץ ומנחה, ובמקביל אחראי על כולל 'תפארת זקנים לוי יצחק' בעיר, ועוסק רבות ללא לאות במבצעי הקודש של הרבי מלך המשיח שליט"א.

"המבצעים זה הלב והמהות של כל חב"דניק!" הוא אומר בהתלהבות. "בהתחלה די חששתי מה יחשבו ומה יגידו, הרי לא נולדתי לתוך זה, אבל ברוך ה' ראיתי הצלחה. חזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם. גם כאלה שלא רוצים להניח, ולפעמים אומרים מילה לא יפה, אני מברך אותם. למדתי את זה מדוד המלך – יקללו המה ואתה תברך".

את השליחות היומיומית שלו הוא מיישם בשטח. יש לו דוכן תפילין באחת הפיצוציות, סמוך לתחנת הרכבת בנהריה. אנשים עוברים, יוצאים מהרכבת, והוא מציע להם להניח.

"יום אחד עובר יהודי כבן 60", הוא מספר. "אני שואל אותו: 'אולי אתה רוצה להניח תפילין?'. הוא עושה תנועה של ביטול וממשיך ללכת. הוא מגיע עד הכניסה לרכבת ופתאום חוזר אלי ואומר: 'אני רוצה להניח'. לא שאלתי אותו למה, אבל כשהוא הוריד את התפילין הוא סיפר מעצמו: 'הכלה שלי נמצאת כעת בחדר לידה, ופעם קודמת הייתה לה לידה מאוד קשה שכללה כמה ניתוחים וכו'. החלטתי להניח תפילין, אולי בזכות זה תהיה לידה קלה'".

ההמשך היה מופתי לחלוטין. "הוא התקשר אלי יותר מאוחר ושיתף: 'רציתי להגיד לך תודה. אתה לא מבין, בדיוק שבאתי היא נכנסה לחדר לידה, חמש דקות אחר כך היא יוצאת. מה קרה? היא כבר ילדה בת… חמש דקות על השעון! אני בעקבות זה רוצה להניח תפילין כל יום, אבל לא בדקתי אותם הרבה שנים'. הפניתי אותו לבדוק, ובהמשך פגשתי אותו שוב ברחוב והוא סיפר לי שהוא אכן מניח בכל יום".

משה לא עוצר בדוכן הרכבת. "אגב, פיזרתי בחמישה בתי קפה בנהריה תפילין, וזה קרה כי באחד מסיבובי המבצעים אמר לי מישהו: 'בגללך לא הנחתי תפילין אתמול!'. שאלתי אותו למה? והוא ענה: 'כי לא באת!'. מיד פניתי לבעל הבית ושאלתי: 'אתה מסכים שיהיו פה תפילין קבועות?'. הוא ענה לי: 'בטח! אעשה לך מדף מיוחד לתפילין'. משם זה המשיך והתרחב לעוד בתי קפה".

לצד ההצלחות, המבצעים מזמנים לפעמים גם אירועים מעוררי תדהמה. "יום אחד עשיתי מבצעים בפיצוציה הסמוכה לביתי, ותוך כדי שאני מניח תפילין לעובד במקום, הגיע פתאום יהודי מקיבוץ ראש הנקרה שבעבר סירב להניח תפילין. הוא יצא מהאוטו עם בחור כבן 18 בעל ראסטות, אמר שלום והלך למלא לוטו. הבחור שבא איתו נעמד לידי והסתכל בתפילין בהתעניינות".

"אתה גם רוצה להניח תפילין?", שאלתי. "'אבל אני לא יודע איך', הוא ענה. אמרתי לו מה לברך, עזרתי לו להניח, והוא הספיק להגיד שמע ישראל ועוד שניים-שלושה פסוקים. ופתאום זה שהגיע איתו, הדוד שלו כך מסתבר, בא בריצה וצעק 'מה אתה עושה?!', ותלש לו את התפילין ממש כשהוא באמצע… לקח אותו לאוטו ונסע.

באתי הביתה מזועזע לגמרי. אמרתי לאשתי: 'תראי עד איפה זה יכול להגיע. בסדר, קיבוצניק וזה, לא רוצה להניח, אבל איזו התנהגות?! אני לא יודע מה לחשוב עליו'".

התעלומה נפתרה באופן מפתיע ביותר. "למחרת קיבלתי תשובה. פגשתי אותו שוב, והפעם הוא הגיע לבד. ליהודי קוראים שמוליק. הוא ניגש אלי ואמר: 'תשמע, אני חייב לך הסבר. האמת, אני לא רוצה שהוא יניח תפילין. נכון שהוא הבן של אחי מארצות הברית, אבל אמא שלו גויה, ואני לא רוצה שהוא יניח תפילין כל עוד הוא גוי'. הייתי בהלם! תראו איזה צדיק. בעקבות המקרה הזה, החלטתי שאני לא קובע דעה על פי החיצוניות של יהודי".

שליחות בכל מקום ובכל מצב

חלק בלתי נפרד מהשליחות של משה מוקדש לעורר רבים על בדיקת תפילין ומזוזות, ויש לו סיפורים רבים על כך שהביאו ברכה גדולה בבריאות ובפרנסה. "חשוב מאוד להקפיד על הוראת הרבי לבדוק בכל שנה", הוא מדגיש.

"יום אחד פגשתי חבר מהתקופה שלמדתי בבית ספר 'רמז'. זה היה לפני שהבנתי את הרמז…", הוא אומר בחיוך. "אותו חבר, יהודי כבן 60 שעובד כמתווך דירות, הופיע מולי עם תחבושת על העין. 'מה קרה לך?', שאלתי. 'יוצא לי נוזל צהוב מהגלגל השחור בעין, והרופאים לא יודעים מה זה. הייתי בהדסה עין כרם אצל הרופאים הכי גדולים'. אמרתי לו שהרבי אומר לבדוק תפילין ומזוזות. הוא אמר לי: 'המזוזות חדשות, קניתי בחב"ד'. 'ומה עם התפילין?', שאלתי. 'מהבר מצווה לא בדקתי'. אחרי שבוע הוא פוגש אותי, 'משה, התקשר אלי המגיה וביקש שאבוא אליו. הוא מראה לי את הקלף, ו-90 אחוז מהאותיות ע' מחוקות בדיו שחורה!'. כמובן שהוא רץ לקנות חדשות, ואחרי עשרה ימים פגשתי אותו בלי התחבושת. זה נעלם לבד".

מופת דומה התרחש עם שכן שגר ממש בקרבת ביתו. "לא ראיתי אותו תקופה מסוימת, והשכנים סיפרו לו שהוא בבית רפואה. נסעתי לבקרו, והוא הראה לי את רגלו שהייתה נפוחה כמו בלון. נבהלתי ושאלתי מה קרה, אך השכן השיב שהרופאים אינם יודעים. אמרתי לו שאם הרופאים לא יודעים, תפילין ומזוזות צריך לבדוק. כדברי הרבי. הוא התחיל לצחוק ואמר: 'יש לי פאב, עובד בשבתות וחגים, מה לי ולזה?'. אמרתי לו: 'מה הקשר? אתה, כמו כל יהודי, צריך הגנה'. הוא אמר שיש לו רק מזוזה אחת קטנה בכניסה לבית. אחרי כמה ימים הוא בא אלי, אנחנו יושבים במרפסת, פתחנו את המזוזה. הלם. הכל שלם חוץ מהמילה 'ובלכתך'… וואו! הוא קנה מזוזות חדשות לכל הבית, וגם תפילין".

"כל חב"דניק הוא שליח, בכל מקום בו הוא נמצא. הפצת המעיינות, לקיים את השליחות של הרבי – זה הייעוד של כל אחד. לפעמים אתה מגיע למקום בלי שתכננת אפילו, ומשפט אחד יאיר את המקום ויהפוך משפחה שלימה".

"נסעתי פעם לאילת עם המשפחה", נזכר משה. "היה כבר מאוחר, היינו עייפים וחיפשנו אכסניה ללילה. מצאנו צימר פנוי בנאות הכיכר. בעל הבית מראה לנו את החדר שסגרנו איתו במהלך הנסיעה, ואני מביט ואומר לו: 'רק רגע, אין פה מזוזה!'. הוא אומר לי: 'לא, אנחנו לא שמים מזוזה…'. אמרתי לו: 'תשמע, אם הייתי יודע מראש לא הייתי בא לפה, אבל היות שכבר מאוחר, נישאר'. בבוקר כשקמתי, התחלתי להסביר לו על חשיבות המצווה והברכה שזה מביא. הוא הקשיב, והלך לדבר על כך עם אשתו, ומתברר שהיא חרדית בעברה… הם הסכימו. התקשרתי לשליח באיזור ים המלח, ודאגתי שיביאו להם מזוזות. הוא שלח לי אחר כך תמונה שהמזוזות מותקנות בכל החדרים, ובסוכות הוא כבר שלח לי סרטון שהוא עם לולב ועם כיפה, הולך ומתחזק ברוך ה', ואפילו הטביל את כל הכלים".

משה פועל לקשר יהודים לרבי מלך המשיח, במפגשים מזדמנים כמו גם את החברים הקרובים. "יש לי חבר בשם שמעון לנקרי. למדנו יחד שלוש שנים בבית ברל תואר ראשון בחינוך קהילתי, ע"ח החברה למתנ"סים. הוא היה מנהל המתנ"ס בעכו, ואני בנהריה, ונהיינו חברים כמו אחים. יום אחד הוא מופיע אצלי בבית ואומר לי: 'באתי להתייעץ איתך בענין חשוב'. אז כבר הייתי ברוך ה' חב"דניק, והוא אמר לי: 'אני רוצה לרוץ לראשות העיר עכו כדי להשפיע יותר'. אמרתי לו: 'למה אתה שואל אותי? תשאל את הרבי מליובאוויטש'. הסברתי לו מה עושים, הוא כתב לרבי וברוך ה' אכן נבחר לראש העיר. וכך גם ב-3 הקדנציות הבאות קיבל את ברכתו של הרבי מלך המשיח ונבחר שוב".

"אנחנו צריכים לחזק את ההתקשרות לרבי בכל דרך", מסכם ר' משה בן קיש. "לצאת למבצעים, לפעול ולהשפיע, לייצג את הרבי מלך המשיח כראוי, והעיקר שכך נזכה שהרבי יתגלה מיד. יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!".

תודתנו נתונה לרב נדב כהן – בית המדרש הדיגיטלי, על הסיוע

התקרבותם של שני הבנים, דרור ותמיר, היה תהליך בפני עצמו, שלקח עוד שנים מספר.

ועל כך יסופר בעז"ה בכתבה נפרדת