כל אשה ובת • הרב יהודה גינזבורג

הרב יהודה גינזבורג, שליח הרבי מלך המשיח בחיפה

לפני מספר שבועות ניהלתי טקס 'מסיבת חומש' עבור מאות ילדים והורים מבית ספר יוקרתי בחיפה.

הזדמנות נפלאה וכמעט יחידה להעביר מסרים לילדים ולהורים, לקרבם לתורה ומתוך חיוך ואהבה.

במהלך הטקס אמרו הילדים פסוקי תורה ורקדו עם ספרי התורה, אבל כשהגיע תור אחת המורות היא בחרה לברך אותם: 'אני מאחלת לכם שתקראו את סיפורי התורה שבספר בראשית. זה יהיה לכם ממש מעניין'.

ואת האמת היא ממש צודקת.  כי מסיפורי התורה, בפרט אלו שבספר בראשית אפשר ללמוד המון, גם אם קוראים את זה בפעם המי יודע כמה.

*

בפרשת השבוע 'חיי שרה' קוראים על שליחותו של אליעזר עבד אברהם למצוא שידוך ליצחק.

עשרות פסוקים מקדישה התורה לתיאור מדוייק של המסע בן יום אחד (כדברי המדרש 'היום יצאתי והיום באתי') שערך אליעזר, במהלכו מצא את רבקה והביא אותה אל השדה שם נפגשה לראשונה עם יצחק שיצא להתפלל מנחה ('ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב').

בסיום הסיפור אומרת לנו התורה הקדושה 'ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו ותהי לו לאישה ויאהבה, וינחם יצחק אחרי אמו'. בקריאה פשוטה סך הכל סוף נחמד, הם הגיעו יחד לאוהל של אמא שלו ושם המשיכו את חייהם.

אבל רש"י שמפרש בדרך כלל את הפירוש הפשוט בוחר לפרש כדברי המדרש – שיצחק הגיע לאוהל והוא ראה ענן קשור על האוהל כפי שהיה בימי שרה אמו, אחר כך ראה שיש ברכה בעיסה אותה עשתה רבקה וגם שהנר שהדליקה רבקה דלק מערב שבת עד ערב שבת הבאה. אז, ורק אז, 'ותהי לו לאישה'.

כלומר שהוא החליט להתחתן רק אחרי שראה את הניסים האלו.

אפשר להסביר בפשטות שיצחק לא סמך כל כך על אליעזר והבחירה שלו ולכן חיכה לראות את הסימנים והניסים שקרו. אבל הרבי רואה כאן משהו אחר, ומשימה עבור כל אחד ואחת מאיתנו (כן אלו שקוראים את הטור הזה) – בהשגחה פרטית.

מכך שהתורה מדייקת במילים 'האוהלה שרה אמו' שלכאורה מילים אלו מיותרות, לומד רש"י שהיו שלשה דברים:

האוהלה – משהו מיוחד שהיה באוהל – שענן היה קשור על האוהל לכבוד רבקה, כמו אצל שרה.

שרה – משהו מיוחד שקשור לשרה והוא מה שלמדנו בשבוע שעבר ששרה אפתה עוגות לאורחים "לושי ועשי עוגות", זאת אומרת שגם לרבקה היתה ברכה בעיסה.

אמו – מצוה מיוחדת הקשורה לאם – הדלקת נרות שבת בערב שבת.

עד כאן ההסבר של הרבי לפירושו של רש"י.

ומכאן לומד הרבי מסר נפלא:

המדרש מספר כי רבקה היתה אז בגיל שלוש שנים, שלכן רק אז שלח אברהם את אליעזר להביא אותה ליצחק – כי זהו הגיל הראשוני לנישואים.

והנה אנחנו רואים שרבקה הדליקה נר שבת כבר בגיל 3 עוד לפני הנישואין! (שהרי רק אחרי שראה את הנס החליט לשאת אותה לאישה) הנה מצוה מיוחדת שכתובה בפרשת השבוע והייתה מונחת בקרן זוית, עד שבא הרבי והוציא אותה לאור.

בשנת תשל"ה (1974) יצא הרבי במבצע מיוחד לעודד נשים ובנות מגיל שלוש להדליק נרות שבת. האמא שתי נרות (ואפשר יותר – לפי מספר הילדים) והבת לפני הנישואין נר אחד. כמובן שהבת מדליקה קודם כדי שהאמא תעזור לה, הרבי ביקש שבכל הפרסומים מאז ואילך בהם יופיעו נרות שבת יהיה גם נר שלישי, קטן יותר, באמצע.

השבוע למדנו יחד חברי המשרד של בית חב"ד ענינים בפרשת השבוע וכשהגענו לנקודה הזו, מתברר שאחד מחברינו למשרד בכלל לא שמע על ההוראה הזו! (הוא לא מבית חב"די)

מצוה פשוטה וקלה, ומה שנדרש מאיתנו להסתכל סביב ולהשפיע על עוד אישה ובת להדליק נרות שבת. וכדברי המדרש 'אם אתם מדליקים נרות של שבת אני מראה לכם נרות של ציון',  אור הגאולה האמיתית והשלימה על ידי הרבי משיח צדקנו, בקרוב ממש!

השבת אזכה להיות אצל הרבי עם שאר חבריי השלוחים מכל העולם כולו, בפרט בשנה זו שנקראת 'שנת הקהל' בוודאי נראה גם את הרחוקים ביותר, תוכלו לשלוח לי שמות ושם האמא לתפילה וברכה בהודעה חוזרת,  ובוודאי שתפילת השלוחים תתקבל ותביא כבר את הגאולה השלימה.

ואסיים בלשונו של הרבי בסיום השיחה האחרונה ששמענו ממנו בכינוס השלוחים תשנ"ב (1991): "מאחר שכבר סיימו את עבודת השליחות – בא כל שליח אל המשלח האמיתי, הקב"ה, ומודיע: עשיתי את שליחותי, ועכשיו הגיע הזמן שאתה, כביכול, תעשה את שליחותך [שגם הקב"ה הוא שליח …] "שלח נא ביד תשלח" – שלח לנו את משיח צדקנו בפועל ממש!"