תם ולא נשלם: אגרות קודש תנש"א-תשנ"ב

בימים אלו רואה אור כרך מ"ב בסדרת אגרות קודש של כ"ק אדמו"ר מלך המשיח, ובו המכתבים והמענות מהשנים תנש"א-תשנ"ב, מה שהופך אותו באופן רשמי לכרך האחרון בסדרה, בציפיה ל"תורה חדשה". עם זאת, לחב"ד אינפו נודע כי מתוכננים לצאת כעשרים(!) כרכים של מילואים והשלמות.

לקניית הספר בחב"ד שופ

חב"ד אינפו מפרסם את המבוא המלא לכרך החדש:

ברגשי גיל והודי' להשי"ת לזכות רבה ונפלאה שהחיינו וקימנו להוציא לאור את כרך מב של אגרות קודש כ"ק אדמו"ר מלך המשיח, כרך החותם את סדרת ה"אגרות קודש" שעל סדר השנים (ה'תרפ"ה-ה'תשנ"ב), שנדפסו בהן כ-15,000 אגרות של נשיא הדור, ש"שמעו הולך בכל המדינות", ורבבות אלפי ישראל מכל שכבות העם בכל רחבי תבל שחרדו למוצא פיו, פנו אל הרבי בשאלותיהם בכל חלקי התורה, או לעצה, הדרכה ותושי' בחיי היום יום, ולקבלת ברכתו הק' על כל צעד וצעד בחייהם.

סדרת האגרות-קודש מתפרסת על גבי קשת רחבה מאוד של נושאים ובמגוון רחב מאוד של תחומים: תשובות וביאורים בכל חלקי התורה – בנגלה, קבלה וחסידות, בפשט רמז דרוש וסוד, בתורה ומדע, חקירה ותכונה, אגדה ופלפול; הוראות והדרכות המקיפות את כל שטחי החיים – בהלכה ומנהג, בעבודת ה', בהפצת היהדות והחסידות, והרחבת החינוך היהודי והחסידי ברחבי תבל, במלחמת ה' על שלימות התורה, שלימות העם ושלימות הארץ, בעסקנות הכלל, בעניני פרנסה ובריאות וכו'. ו"כל מבקש ה'" – "בהן ימצא מרגוע לנפשו ועצה נכונה לכל דבר הקשה עליו . . ונכון יהיה לבו בטוח בה' גומר בעדנו1".

בימים אלה, כאשר לעת-עתה איננו יכולים לקבל מכתבים ישירים מהרבי – הפכה סדרת ה"אגרות קודש" גם לערוץ של קשר עצמי וטמיר בין הרבי לחסידים. לא רק אנ"ש חסידי חב"ד, אלא מאות אלפים מישראל נוהגים כיום לבקש את ברכתו הק' ועצתו של הרבי, ולהניח את מכתבם האישי בין כרכי ה"אגרות קודש", בדרך פלא דואג הרבי להשיב לפונים אליו, באמצעות אחת מאלפי האגרות. רטט ורעדה פנימית נוגעת בלב ליבו של כל אחד ואחת, בקראו את האגרת שכתב הרבי לפני ארבעים או חמישים שנה – וכביכול נכתבה באופן מיוחד למצבו.

שנה של "קדושה משולשת"

בין הנושאים הנידונים בכרך זה, הוא יחודיותה של שנת ה'תנש"א. בשנה זו חלו שני ימי ראש-השנה בימי חמישי וששי, ויום השבת קודש הבא מיד אחריהם, תופעה זו חזרה על עצמה בכמה ממועדי השנה: חג הסוכות (בחוץ-לארץ), חג הגאולה י"ט-כ' כסלו, ימי הפורים וחג השבועות.

תופעה זו עוברת כחוט השני באגרות קודש ובהתוועדויות דהשנה2, ומהם במכתב כללי די"א ניסן, ה'תנש"א3 (תרגום חפשי):

כבר בתחילת השנה צויין כמה פעמים, ששנה זו מצטיינת ב"קדושה משולשת", כלומר רבים מענייני הקדושה של השנה הזאת מופיעים שלוש פעמים באופן של "חזקה" ("בתלתא זימני הוי חזקה").

השנה החלה מיד ב"חזקה של שלושה ימי קדושה רצופים (כאשר שני ימי ראש-השנה, ה"ראש" של השנה, הובילו מיד אל יום השבת-קודש); אחר-כך נשנתה "חזקה" זו (בחוץ-לארץ) פעמיים נוספות בחודש תשרי (בימים הראשונים והאחרונים של חג הסוכות). כך שבמשך חודש תשרי (החודש הכללי) היתה "חזקה" בתוך "חזקה".

לאחר מכן מכן חזרה תופעה זו על עצמה ב"ראש השנה לחסידות" – חג הגאולה של רבנו הזקן, י"ט-כ כסלו – וכן בימי השמחה של פורים.

משמעותה של "חזקה" (מלשון חוזק, תוקף) היא, שבשלוש הפעמים (של קביעות דבר-מה או של היותו חוזר ונשנה) חלה בדבר קביעות, ויש בטחון ותוקף שכך הוא יישאר.

ובזה מתבטאת ההוראה והנתינת-כח של ה"שנה משולשת" – שעניני קדושה, תורה ומצוות, מתחזקים השנה וחודרים בכל המציאות, כך שהם מותירים השפעה נמשכת גם על העתיד.

מלחמת המפרץ – מסימני הגאולה

במשך כל החדשים, מאז פלשה עירק לכווית (בקיץ ה'תש"נ) וכבשה את המדינה, תוך איום שבאם תהי' מלחמה היא תתקוף את ארץ ישראל, נעשו נסיונות תיווך להשקטת המצב. אך ביום רביעי, כ"ג טבת, כאשר התברר שכל נסיונות התיווך במפרץ הפרסי נכשלו, וכי המלחמה בפתח, הרבי נשאל שוב בקשר למצב הבטחוני בארץ הקודש, והשיב: "מה שאמרתי שארץ ישראל הוא המקום הבטוח ביותר, הוא מתוקף העניין ד"תמיד עיני ה' אלוקיך בה…" ומצד העניין דמקום המקדש שנמצא שם, והרי בזה אין שום שינוי".

בבוקר של ב' בשבט החל מבצע "סופה במדבר" – "מלחמת המפרץ", כפי שכונתה בארץ ישראל. כוחות הקואליציה פתחו בהתקפה אווירית אדירה על מטרות עיראקיות. עוד באותו הלילה ליל שישי, שיגרה עיראק אל עבר ערי ארצנו הקדושה טילי סקאד.

במשך כל החודש היתה ארץ ישראל במצב של מלחמה, כמעט מדי לילה נחתו טילי סקאד על ערי ארץ ישראל. חלק מהמסתגרים בחדרים קיבלו על ראשם את הטילים הלא-קרואים. בתים חרבו עד היסוד, רחובות שלמים הזדעזעו מעוצמות ההדף, ובנסים גלויים לא היו נפגעים בנפש.

הרבי המשיך לעודד ולחזק את תושבי ארצנו הקדושה, הן בהתוועדויות והן במעמדי חלוקת הדולרים בימי ראשון, והורה להתחזק בביטחון בה', לא לפחד ולא להפחיד, אלא יש לבטוח בהקב"ה השומר על בני ישראל בכל מקום שהם ובמיוחד בארץ עלי' נאמר כי "עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה",

ימים ספורים לאחר שהחלה המלחמה, בערב ש"ק פ' בא, שיגר הרבי מברק מיוחד לתושבי ארצנו הקדושה, בקשר למצב הבטחוני4:

שבת שלום ומבורך. וכפס"ד תוה"ק תורת אמת: וביום שמחתכם אלה השבתות וכבכל הלכה – לשון ברורה: שמחה נראית ונגלית.

בהמשך לזה, בהתוועדות דש"ק פ' בא ה'תנש"א5 הבהיר הרבי את דעתו הק' בקשר למצב המיוחד:

המאורעות דימים האחרונים בהענין "דמלכיות מתגרות זו בזו" מדגישים שנמצאים בסמיכות ממש להגאולה, כמבואר במדרשי חז"ל6 שענין זה הוא מסימני הגאולה.

ובלשון המדרש "שנה שמלך המשיח נגלה בו . . מלך פרס מתגרה במלך ערבי . . וכל אומות העולם מתרעשין ומתבהלין . . ואומר להם (הקב"ה לישראל) בני אל תתייראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם הגיע זמן גאולתכם". ופשוט, שמאורעות אלה לא יפגעו כלל וכלל בבנ"י, שהם בבת עינו של הקב"ה, "הנוגע בכם כנוגע בבת עינו" [שב"בבת עינו" ("אישון העין") גדולה ביותר הזהירות אפילו מנגיעה הכי קלה, שלא בערך הזהירות בנוגע לשאר חלקי הגוף], כולל ובמיוחד בנוגע לבנ"י הדרים בארצנו הקדושה, שכיון שהיא "ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה (שימת-לב מיוחדת) תמיד עיני ה' אלקיך בה (ומוסיף ומפרט) מרשית השנה ועד אחרית שנה" (מתחילת ועד סופה בשוה), הרי הוא המקום הבטוח ביותר.

ובנוגע לפעולותיהם של שונאי ישראל שמנסים לפגוע ח"ו – אין בהם ממש, ולא יעלה הדבר בידם, כיון ש"לא ינום ולא יישן שומר ישראל" ואלה שנפגעו באופן קל [אף שמצד גודל מעלתם של ישראל, "בבת עינו של הקב"ה", גם נגיעה הכי קלה היא דבר חמור] – יזכו תיכף ומיד לרפואה שלימה, ועד לתכלית השלימות שברפואה, באופן שעוקרת ומבטל החולי מלמפרע (ע"ד פעולת חכם – וכל בניך לימודי ה'" – כעקירת נדר מלמפרע).

ועד"ז בנוגע לכל בנ"י בכל מקום שהם – כמפורש בפרשתנו בנוגע להזמן שלפני ובסמיכות להיציאה ממצרים, ועד"ז בימינו אלה, הרגעי הגלות האחרונים: "ולכל בני ישראל הי' אור במושבותם".

והשייכות דמאורעות אלה לבנ"י היא – הידיעה ש"הגיע זמן גאולתכם" שלכן, עמדו הכן כולכם לקבלת פני משיח צדקנו, כולל ובמיוחד ע"י ההוספה בעניני תומ"צ, אשר, ע"י "מצוה אחת, הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, וגרם לו ולהם תשועה והצלה".

דבריו הברורים של הרבי פורסמו בכלי התקשורת בארצנו הקדושה וברחבי תבל, שנרעשו והשתוממו לנוכח עמדתו התקיפה של הרבי, ואמונתו האיתנה שלא יאונה להם כל רע, עד לעמדה מוחלטת שאפילו אין לצאת את הארץ בשל המצב. עמדתו הקדושה של הרבי נסכה עידוד רב והרימה את רוחם והגבירה הבטחון ברבבות אלפי ישראל ובמיוחד בתושבי ארצנו הקדושה.

הרבי לא רק קרא שלא לעזוב את ארץ ישראל, אלא שקרא לתושבי חו"ל לנסוע לארצנו הקדושה. הרבי דרש לא לשנות שום תוכנית וחלילה לא להראות פחד אלא ביטחון ברור באלוקי ישראל, וכי יש להמשיך בשגרה.

בעקבות ידיעה לפיה יש מקום לשנות תכניות של נסיעה לכינוס נשי ובנות חב"ד שהתקיים בימים אלה בארצנו הקדושה, מסר הרבי ע"י המזכיר מו"ה יהודה ליב גרונר, את הדברים הבאים (בתרגום מאידיש):

"יהודים המאמינים בהקב"ה, צריכים לעשות הכל כדי להראות את הבטחון שלהם, ולא לעשות חס ושלום דברים כאלו שמראים על העדר הבטחון. במילא יש לדאוג לכך שכל אלו שאמורות היו לנסוע – תסענה ותתוספנה עוד".

הרבי הוסיף, כי ישלח דולרים (שליחות-מצוה לצדקה) גם עבור הנוסעות באותו יום – כאשר ידווחו על הנסיעה.

לשאלה האם יש צורך להישמע להוראות הג"א – אטימת חדר, לבישת מסכת-גז ועוד בעת האזעקה – כיון שעפ"י תורה אה"ק הוא המקום הבטוח ביותר, ומאידך, ישנם הטוענים כי יש להם רגש של פחד, כיון שבכל זאת נחתו טילים.

הואיל הרבי לענות7:

דין בשו"ע8 – אל תפרוש מן הציבור, ובפרט במקום שיש גם פניית רבנים בזה.

להעיר מציווי יעקב: למה תתראו9.

כ"ז בנוגע למעשה.

בנוגע להרגש – כבר מילתי' אמורה כמה פעמים.

והזמ"ג – שבת (שבוע) שירה.

ובפרט שבכל מצב – אמרה תורה אור והבוטח בהוי' חסד יסובבנהו10.

במענה לשאלות באם לדחות את זמן החתונה בגלל המצב הבטחוני. הרבי שלל בתוקף שינוי דחיית החתונות ביום ובשעה שנקבעו מראש. באחת המענות כתב11:

לא לעשות שינויים שעי"ז מעודדים את האוייב שיוכל להפריע.

לאחר סיום המלחמה, פירסם הרבי מכתב כללי (מיום כ"ה אדר, ה'תנש"א), ובו הורה להפנות את מלוא תשומת הלב אל הנסים והנפלאות הגלויים שאירעו בימינו אלה, בימים הסמוכים לפורים שנה זו, לעומת הנסים בימי מרדכי ואסתר, שהוסתרו בתוך דרכי הטבע12 (תרגום חפשי):

היו אלה נסים גלויים לא רק לעם ישראל אלא גם לכל העמים, ועד ש"ראו כל אפסי ארץ" – הכל ראו את הניסים שהתרחשו בתקופה זו.

. .  על פי התנאים הטבעיים של העולם היה צפוי, שתהיה זו לא רק הכרזת מלחמה וכיוצא בזה, אלא שהמלחמה תגרור לתוכה עמים רבים ותתלהט עד כדי מלחמת עולם ר"ל; אך בפועל, למעלה מדרך הטבע, לא זו בלבד שנמנעה מלחמת עולם, אלא שגם המלחמה שפרצה – שככה.

בשעה שכל הסימנים הצביעו, שיש לצפות למלחמה קשה ולהכין צבא גדול ואדיר, מצוייד בכלי-נשק רבים ודווקא מהמתקדמים ביותר – הרי לאחר כל ההכנות, כפי שנהוג להיערך למלחמה ארוכה שאמורה להתמשך שבועות וחודשים – בא הנצחון בפועל בתוך זמן קצר ביותר!

הנצחון היה כל כך מופלא, שהוא מנע לא רק שפיכות דמים רבה בין אומות העולם (כפי שחשו תחילה), אלא הוא אף הביא לידי כך, שהאוייב ישחרר, ובצורה טובה, חלק משבויי המלחמה ואפילו חלק מאלה שנישבו בעבר.

– יש לנו ציווי והוראה בתורתנו: "אל תפתח פה" – להישמר מדיבורים של "מרה שחורה" – ושמכאן ולהבא יהיו רק בשורות טובות, בטוב הנראה והנגלה. –

יתירה מזו: אלה היודעים את המתרחש "מאחורי הקלעים" – המודעים לפרטים חסויים רבים שאינם מגיעים לידי פרסום – משיגים עוד יותר ויותר את פלאי הניסים והנפלאות בזמן הזה, בימים האלה.

במשך השנה הזאת – עליה נתנו יהודים את השם והסימן: "היה תהא שנת נפלאות אראנו", ועוד קודם לכן, בסיומה של השנה שעברה, שצויינה על-ידי יהודים בסימן: "היה תהא שנת ניסים" – הודגש פעמים רבות הקשר לדברים שחז"ל צפו מראש (בילקוט שמעוני ישעי' רמז תצט), על המלחמות שיתרחשו בחלק ההוא של העולם, שהן מהסימנים המעידים שמתקרבת הגאולה האמיתית על ידי משיח צדקנו.

ולאור ההתרחשויות והניסים שצויינו לעיל, צריכה להתחזק עוד יותר ההכרה, שזהו הזמן של ההכנה הקרובה למילוי ההבטחה "והיתה לה' המלוכה", כאשר כל העמים ישוכנעו ש"יש בעל הבית לבירה זו", והכרה זו תביא אותם "לקרוא כולם בשם ה' שכם אחד".

במענה נדיר למו"ה שלום דובער הלוי וולפא, מי"א ניסן ה'תנש"א, התבטא הרבי בקשר לזמן המיוחד וכתב13:

בטח חוזר דא"ח ברבים והזמן-גרמא (ימות-המשיח).

בהתוועדויות דשנה זו ושלאחרי' הצביע הרבי על כו"כ מאורעות שהתרחשו בעולם, שהם מסימני הגאולה אמיתית והשלימה והתחלת קיומם של יעודי הגאולה, והתחלת פעולתו של משיח צדקנו – אשר מנצח הוא כבר בכמה וכמה ענינים.

עשו כל אשר ביכולתכם להביא בפועל את משיח צדקנו

בשיחת אור לכ"ח ניסן ה'תנש"א14, התייחס הרבי לזמן המיוחד, והביע את זעקתו הפנימית בקשר למצב המיוחד:

ע"פ האמור לעיל ע"ד הדגשת ענין הגאולה (במיוחד בזמן זה – מתעוררת תמיהה גדולה: היתכן מבלי הבט על כל הענינים – עדיין לא פעלו ביאת משיח צדקנו בפועל ממש?! . . . דבר שאינו מובן כלל וכלל!

ותמיהה נוספת – שמתאספים עשרה (וכו"כ עשיריות) מישראל ביחד, ובזמן זכאי בהנוגע להגאולה, ואעפ"כ,  אינם מרעישים לפעול ביאת המשיח תיכף ומיד, ולא מופרך אצלם, רחמנא ליצלן, שמשיח לא יבוא בלילה זה, וגם מחר לא יבוא משיח צדקנו, וגם מחרתיים לא יבוא משיח צדקנו, רחמנא ליצלן!!

גם כשצועקים "עד מתי" – ה"ז מפני הציווי כו', ואילו היו מתכוונים ומבקשים וצועקים באמת, בודאי ובודאי שמשיח כבר הי' בא!!

מה עוד יכולני לעשות כדי שכל בנ"י ירעישו ויצעקו באמת ויפעלו להביא את המשיח בפועל, לאחרי שכל מה שנעשה עד עתה, לא הועיל, והראי', שנמצאים עדיין בגלות, ועוד ועיקר – בגלות פנימי בעניני עבודת השם.

הדבר היחידי שיכולני לעשות – למסור הענין אליכם: עשו כל אשר ביכולתכם – ענינים שהם באופן דאורות דתוהו, אבל, בכלים דתיקון – להביא בפועל את משיח צדקנו תיכף ומיד ממש!

ויה"ר שסוף-כל-סוף ימצאו עשרה מישראל ש"יתעקשו" שהם מוכרחים לפעול אצל הקב"ה, ובודאי יפעלו אצל הקב"ה – כמ"ש "כי עם קשה עורף הוא (למעליותא, ולכן) וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונחלתנו" – להביא בפועל את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

השיחה והביטויים החריפים זעזעו את ציבור הנוכחים, והדי הסערה שהתחוללה בעקבותיה הורגשו בעולם היהודי בכלל.

בהתוועדות בשבת שלאחר מכן, פרשת שמיני, נעמד בין השיחות אחד החסידים וקרא שמכיוון ש"צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים", מבקשים שהרבי יגזור שהגאולה תבוא מיד. את השיחה שלאחר מכן פתח הרבי והדגיש כי אין מקום להטיל את העבודה להביא את משיח עליו, אלא זוהי עבודתו האישית של כל אחד:

במקום לנצל הזדמנות זו.. בכדי שכל אחד יחליט בעצמו מה עליו לעשות, מנצלים זאת לחיפוש אולי ימצאו בשבילי עבודה חדשה…

יש לי מספיק עבודה, ואין מה להטיל עלי עוד עבודה; מה עלי לעשות יודע אני בעצמי. ובנוגע להבאת הגאולה – יודע אני בעצמי מה עלי לעשות, והנני עושה בזה עד כמה שידי מגעת, ולאחרי כל מה שנעשה עד עתה לא הועיל להביא את משיח בפועל (ואין כאן המקום לדון בטעם הדבר).

וממילא – אין מקום לנצל את זמן ההתוועדות כדי לחפש בשבילי תפקידים חדשים ולהטיל עלי עוד עבודה… הנני מוחל על הטובה, והיה עדיף שכל אחד יחליט מה עליו לעשות.

וכפי שאמרתי והדגשתי שהמשימה מוטלת עליכם לעשות כל מה שביכלתכם – שכל אחד צריך להתחיל לפעול בעצמו להבאת הגאולה!

גם בחלוקת הדולרים ביום ראשון שלאחר מכן, ל' בניסן, דיבר הרבי ברוח זו עם כמה מהעוברים – שעליהם להתמקד בעבודתם האישית ולא להטיל את האחריות עליו.

מענות בסגנון זה, ענה הרבי למכתבים ששלחו לו ובהם בקשה ודרישה שהרבי יתגלה.

למכתב של מו"ה גרשון מענדל גרליק וחסידי חב"ד ממילאנו שבאיטליה, שכתבו שהם "תובעים בכל התוקף והחוצפה שהרבי יתגלה", ענה הרבי15:

לא בזה מדובר כלל כ"א במענה על פי שכל למה שדיברתי ברור ובכהנ"ל אין אף תיבה אחת של מענה כיון שגם אחרים "עונים" עד"ז, ה"ז בירור שאין אצלם אף תיבה אחת של מענה. ולמה עלי מאטערין זיי ח"ו, ויעבדו ה' בשמחה וט"ל, והשם יצליחם. אזכיר עה"צ.

מו"ה טוביה פלס ומו"ה זוסיא ריבקין שלחו לרבי מספר ימים לאחר אמירת השיחה, כרטיס טיסה לארץ ישראל, הרבי הורה להם להחזיר את הכרטיס טיסה וכתב16:

להחזיר, כפשוט.

כי לא בזה מדובר כלל וכלל כפשוט עוד יותר.

בשיחת ש"פ תזריע-מצורע ה'תנש"א, הבהיר הרבי את הדרך הישרה כדי לפעול את ביאת והתגלות המשיח17:

ועל של פועל באתי – ובודאי יעוררו ויפרסמו בכל מקום ומקום:

כדי לפעול התגלות וביאת המשיח תיכף ומיד – על כאו"א מישראל (האנשים – הן יושבי אוהל (ישכר) והן בעלי עסק (זבולון), וכן הנשים והטף, כל חד וחד לפום שיעורא דילי') להוסיף בלימוד התורה (במיוחד) בעניני משיח וגאולה.

בהמשך לשיחה זו חסידי חב"ד והתמימים ברחבי תבל החלו לארגן שיעורים ברבים בעניני משיח וגאולה.

לאסיפת והחלטת התמימים שמקבלים על עצמם להוסיף בשמירת הסדרי והוספה בלימוד עניני משיח וגאולה בתורתו של נשיא דורנו וכו'. כתב הרבי18:

ויהא כ"ז בהצלחה רבה והענינים והזמ"ג ויה"ר שיהא באופן דלתקן את כו' סלה.

אזכיר עה"צ.

במוצאי יום שלישי, ג' באייר, נערכה אסיפה בשכונת קראון הייטס בהשתתפות כמה עשרות עסקנים, בה הוחלט על הקמת 'המטה העולמי להבאת המשיח'. משתתפי האסיפה חתמו על דו"ח ובו פרוטוקול האסיפה עם תכניות המטה ושמות חבריו ומסרוהו לרבי. שענה על זה:

כל זה נלקח להציון. אזכיר על הציון.

עסקני חב"ד אף החלו לפרסם בכל התקשורת ברחבי תבל ע"ד ביאת המשיח והדרך לזרז את הגאולה האמיתית והשלימה. על אחת המודעות ענה הרבי19:

נת' ות"ח ת"ח, ודבר בעתו מה טוב – ובנ"ד הנראה דוקא בעיני בשר ובאופן דממש,

ומתחיל ב"אני" ואח"כ "ודודי" – ויה"ר שיהי' (ודודי) כפליים (ובמילא לתושי') דכפל ה"ז ישועה.

אזכיר עה"צ.

קבלת המלכות

בנוסף החלה ההתעוררות בין החסידים על החשיבות לקבל את מלכותו של הרבי כמלך המשיח. ביום חמישי ד' באייר, חתמו כ-250 איש על טופס קבלת המלכות, בו הם מקבלים על עצמם את הרבי כמלך המשיח ומתחייבים להתמסר ולפעול כרצונו הקדוש. חתימות אלו הוכנסו לרבי וזכו למענה חיובי ומעודד:

נת' ות"ח ותהא פעולה נמשכת ובהוספה והזמ"ג.

אזכיר עה"צ.

צילום המענה של הרבי נתלה על קירות בית-הכנסת – 770 ועורר הדים רבים.

לאחר מכן התפשט נושא ההחתמות על קבלת המלכות לארץ הקודש, וכן בין נשי ובנות חב"ד, בהסכמת וברכת הרבי20.

ביום ראשון, ג' כסלו, ה'תשנ"ב, הגישה קבוצת נשים לרבי קופסה נאה ובתוכה טופסי חתימות. נציגת הקבוצה אמרה: "ב"ה יש פעילות נפלאה בכל מכל כל במבצע 'ובקשו את ה' ואת דוד מלכם' – ומצאו, ומתפשט תחת נשי חב"ד, ובכל העולם כולו ולכל השלוחות. אנו מקבלות בזה, נשי ובנות חב"ד את פני משיח צדקנו, כ"ק אדמו"ר שליט"א, ויוליכנו קוממיות לארצנו הקדושה תיכף ומיד ממש".

הרבי הואיל לענות:

אמן. [הרבי התבונן בקופסה, ואמר:] זה בשבילי? בשורות טובות. בשביל כל הענינים צריך לשלם לצדקה ותהי' הצלחה רבה, וללכת מחיל אל חיל עד שתלכו אל אלקים בציון בגאולה האמיתית והשלימה. ברכה והצלחה, הצלחה רבה.

להנהלת נשי ובנות חב"ד המרכזית, שהכניסו כתבות מכל רחבי תבל בקשר להתעוררות והכנות למלוה מלכה לקבלת פני משיח צדקנו שהתקיימה במוצ"ש כ"ח טבת, ה'תשנ"ב. ענה הרבי21:

נכלל בהברכה למכתב הקודם

שהנ"ל המשך

אלא שיהא בהליכה מחיל אל חיל

כיון שניתוספו עוד יומין זכאין ופעולות זכאיות והפעולה (היינו מעשה) עיקר

כפס"ד תוה"ק וביאורו בארוכה בדא"ח.

אזכיר עה"צ.

בעיצומה  של "סעודת קבלת פנים למשיח צדקנו", שנערכה ע"י נשי ובנות חב"ד המרכזית, פנו נציגות הנשים בכתב אל "הוד מלכותו כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח", והודיעו כי נשי ישראל בכלל ונשי חב"ד בפרט, מוכנות לקבל פני משיח צדקנו ולשמוע את דברי כ"ק  באופן של "תורה חדשה מאתי תצא" בסעודה שערכו לכבודו, ומתפללות שנזכה לגאולה האמיתית והשלימה עם ענני שמיא וכו' תיכף ומיד ממ"ש.

הנשים זכו למענה:

וכל המברך מתברך בברכתו של הקב"ה שתוספתו מרובה על העיקר, ובמיוחד ברכה מיוחדת בזמן מיוחד.

אזכיר עה"צ.

מו"ה חיים ברוך הלברשטם ששידר את חגיגת הסעודה ברחבי תבל, זכה למענה מיוחד22:

נת' ות"ח על הנח"ר שגרם וגורם. 

בקשר לתכנית "שבוע האשה היהודית", המאורגן ע"י נשי ובנות חב"ד ברחבי אנגלי', שמוקדש לנושא משיח. כתב הרבי23 :

נת' והמצו"ב – ות"ח.

ויהא בהצלחה רבה.

ובטח עומדות בקשר עם נשי חב"ד תי' דכאן לדעת ע"ד חגיגתן כאן לאחרונה.

מענה מיוחד קבלו נשי ובנות חב"ד המרכזית בשכונת קראון הייטס, על תכנית גדולה לפרסום זהותו של מלך המשיח בכל העולם24:

תפקיד כל הנהלה והנ"ל בכלל לנהל כפי שכלם ולא לשאלני ושאני אתבונן, שפרושו שאני מנהל, ודי הודעה כפשוט.

עבודת השליחות – קבלת פני משיח צדקנו

בהתוועדות דש"ק פ' חיי שרה תשנ"ב, בכינוס השלוחים העולמי, שהתקיים בחצרות קדשנו, קבע הרבי את החידוש בעבודת השליחות בשנה זו במיוחד, השליחות של משיח צדקנו25:

כמדובר לעיל (סעיף א), הודיע כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שכבר סיימו כל עניני העבודה, ועומדים מוכנים, "עמדו הכן כולכם", לקבלת פני משיח צדקנו.

כפי שרואים זאת (כמדובר כמה פעמים) גם בכך, שבמאורעות העולם נתקיימו כמה סימנים על הגאולה, החל מהסימן (בילקוט שמעוני) ש"הגיע זמן גאולתכם", כפי שנראה בזה ש"מלכיות מתגרות זו בזו", בפרט במדינות הערביים [כולל מה שראו בימים אלו, שבמה שכונה "ועידת השלום", הם הודיעו שהם מוכנים לוותר על כל הענינים למען "שלום" כביכול, ובפועל נתגלה ש"לא דובים ולא יער"! ואכ"מ].

וכבר נתקיים הסימן של השנה שעברה – ה'תשנ"א ראשי-תיבות הי' תהא שנת נפלאות אראנו, ובהוספה בשנה זו – והולך ונמשך – הי' תהא שנת נפלאות בה, (ו)בתוכה – שזה (הנפלאות) נעשה המהות והתוכן והנשמה של השנה.

ורואים בפועל איך שנפעל ה"וילחום מלחמת ה'" וינצח בכמה וכמה ענינים – ודוקא מתוך מלחמה של שלום. ונצחון הוא גם מלשון נצחיות, קשור עם הגילוי של "נצח": נ' – גילוי שער הנו"ן, צ' – שנת הצדיק (כפי שבנ"י קראו לשנה זו) וח' – הגילוי של משיח צדקנו, הקשור במספר שמונה (שמונה נסיכי אדם).

מזה מובן, שמאחר שהשלוחים עומדים כבר מזמן לאחר מילוי התחלת עבודת השליחות בהפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה, ומזמן לאחר אמצע עבודת השליחות, עד שכבר סיימו את השליחות (כהודעת נשיא דורנו הנ"ל), ואף-על-פי-כן עדיין לא באה בפועל ממש הגאולה האמיתית והשלימה – צריך לומר, שעדיין נשאר משהו לעשות כדי להביא את הגאולה בפועל ממש.

והוא: על-פי הידוע ש"בכל דור ודור נולד א' מזרע יהודה שהוא ראוי להיות משיח לישראל", "א' הראוי מצדקתו להיות גואל וכשיגיע הזמן יגלה אליו השי"ת וישלחו כו'", ועל- פי הודעת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, השליח היחיד שבדורנו, והמשיח היחיד שבדורנו, שכבר סיימו את כל העבודה – הרי מובן, שמתחיל להתקיים ה"שלח נא ביד תשלח", השליחות של כ"ק מו"ח אדמו"ר. ומזה מובן, שהדבר היחיד שנשאר עכשיו בעבודת השליחות, הוא – לקבל את פני משיח צדקנו בפועל ממש, כדי שיוכל לקיים את שליחותו בפועל ולהוציא את כל ישראל מהגלות!

. . מזה באה ההוראה בפועל שיש להוציא בעומדנו עתה בהתחלה ובפתיחה של "כינוס השלוחים העולמי":

לכל לראש – צריך לצאת בהכרזה ובהודעה לכל השלוחים, שעבודת השליחות עכשיו ושל כל יהודי מתבטאת בזה – שיקבלו את פני משיח צדקנו.

כלומר: כל הפרטים בעבודת השליחות של הפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה, צריכים להיות חדורים בנקודה זו – כיצד זה מוליך לקבלת משיח צדקנו.

וכמודגש בנושא הכינוס – "כל ימי חייך להביא לימות המשיח": כל עניני העבודה (בכל ימי חייך, ובכל יום עצמו – בכל פרטי ושעות היום) צריכים להיות חדורים ב"להביא לימות המשיח". לא רק "לרבות" (כפי שכתוב בכמה מקומות), שהוא (השליח) עומד ומחכה שמשיח יבוא ואז הוא יטול חלק בזה וייהנה מזה וכו', אלא "להביא" – הוא עושה כל התלוי בו כדי "להביא לימות המשיח" לשון רבים, לא רק ההתחלה של יום אחד, אלא של ימות (לשון רבים) – ימות המשיח (לא רק כאשר המשיח הוא "בחזקת משיח", אלא כל ימות המשיח – גם השלימות של "משיח ודאי" וכו').

והכוונה בפשטות היא – שמכינוס השלוחים צריכות לבוא ולהביא החלטות טובות כיצד כל שליח צריך להתכונן בעצמו ולהכין את כל היהודים במקומו ובעירו וכו' לקבלת פני משיח צדקנו, על-ידי שהוא מסביר את ענינו של משיח, כמבואר בתורה שבכתב ושבעל- פה, באופן המתקבל אצל כל אחד ואחד לפי שכלו והבנתו, כולל במיוחד – על- ידי לימוד עניני משיח וגאולה, ובפרט באופן של חכמה בינה ודעת.

והיות שזוהי העבודה בזמן הזה, הרי מובן שזה שייך לכל יהודי, בלי יוצא מן הכלל כלל.

לא להתבייש לצאת בריקוד בגלל הנסים גלויים!

כרך זה יוצא לאור בשנת הארבעים להוראתו הק' של כ"ק אדמו"ר מלך המשיח להדפסת אגרותיו26,

בקשר להדפסת אגרות הקודש, מבאר הרבי27:

החילוק שבין אגרת לספר הוא "שאנו רואים שהספר הוא נצחי תמיד בלתי יבוטל לעולם . . אך אגרת אינו נכתב אלא לפי שעה בלבד, ולא להתקיים כו' (תו"א מג"א קיט, א)".

וזהו החידוש שנפעל על-ידי הרבנים בני הגאון המחבר – (א) שאספו את אגרות הקודש שנשלחו על-ידי אדמו"ר הזקן למקומות שונים על-מנת "להעלות על מכבש הדפוס", כלומר, לעשות מ"אגרת" – "ספר" . . באופן של ספר קבוע לדורי דורות.

במעלת הלימוד בתורתו של נשיא הדור, מוסיף הרבי28:

בימינו אלה – לאחרי שפעלו גדולות ונצורות בהפצת התורה והיהדות, והפצת המעיינות חוצה, בכחו ובשליחותו של נשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר – ניתנו לכאו"א הכחות שיצליח לכוין אל האמת, ובפרט עי"ז שלומד ומתייגע בתורתו של נשיא הדור, ועוסק בהפצתה כו', וכדבריו בכו"כ ממאמריו ששלימות ההשפעה מרב לתלמיד (ש"בעין יפה נותן") הוא באופן שחושי התלמיד נעשים כחושי הרב, ובמילא, זוכה לכוין לרצון הרב כו'.

יתירה מזה, ע"פ המבואר בשיחת ש"פ ויקרא, ה'תשמ"ז29:

"צדיקים דומין לבוראם", וכשם שהקב"ה "נתן (הכניס) את עצמו" בתורתו, כמאמר חז"ל "אנא נפשי כתבית יהבית", עד"ז בצדיקים, ש"נותנים" (ומכניסים) את עצמם בדברי תורתם.

. . מובן שע"י ה"התקשרות לנשיא הדור – ע"י ה"התקשרות" עם כתביו, ספריו וכו', שבהם הכניס את עצמו כנ"ל – נמשך מקיום העצמי והנצחי של קדושת הצדיק והנשיא, לכל ההולכים "בדרך ישרה אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו נצח סלה ועד".

ובפרט ע"י לימוד הכתבים והספרים, והבאת הלימוד במעשה בפועל, הן בעצמו והן – ע"י הפצת המעינות (דהכתבים והספרים) חוצה.

ועי"ז מאירים אצלו "כל ניצוצין קדישין וכל האורות הקדושות הכלולות" בנשיא הדור – שכולל "הכל", כי הנשיא הוא הכל, וזה פועל "להבין ולהשכיל בתורתך [כולל ובפרט בנדון-דידן – הכתבים וספרים של הנשיא] וביראתך לעשות רצונך כל ימי חיי אני וזרעי וזרע זרעי מעתה ועד עולם (נצחי)”.

ובקשר לשנת הארבעים – דחג הגאולה י"ב-י"ג תמוז, בסמיכות למלחמת ששת הימים – מבאר הרבי30:

בארבעין שנין קאי אינש אדעתי' דרבי' – סוף דעתו ותבונתו וחכמת משנתו.

ולא רק בא אז וקאי אינש אדעתי' ותורת רבו (ע"י שמדקדק – במשך זמן זה – בהענינים והדקדוקי תיבות כו'),

אלא שבארבעים שנה נותן לו ה' "לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע" את עצם פנימיות כוונת מאורעות ימים אלו, ובלשון הכתוב: "את כל אשר עשה ה' לעיניכם בארץ מצרים גו' האותות והמופתים הגדולים ההם.

ובפרט – ע"פ תורת הבעש"ט אשר כל מה שאדם רואה וכל מה שאדם שומע הרי-זה הוראה מן השמים בעבודת השי"ת – וצריך-להיות קאי אדעתי' דרבי' (זה הקב"ה) בהוראה זו.

כולל ההתבוננות בנסים הגדולים המתרחשים בימינו אלו בארצנו הקדושה, וכלשונו הק' של כ"ק אדמו"ר מה"מ בשיחת אור לכ"ו ניסן, ה'תנש"א31, לאחרי הנסים במלחמת המפרץ (תרגום חפשי):

רואים בגלוי ממש איך שהתרחשו ומתרחשים נסים ונפלאות (בדוגמת הנסים ביציאת מצרים) לטובת בני ישראל ולטובת העולם כולו, החל מכך ש"למכה מצרים בבכוריהם", בכורי אומות-העולם עצמם ביטלו את הכח ושליטה של צורר היהודים וצורר כנגד אנשים אחרים (כולל לא-יהודים).

. . ויתירה מזה: הנסים מתרחשים בימות השנה שקשורים במיוחד עם נסים לבני-ישראל: ימי הפורים – כשאירע הנס ונצחון והגאולה דבנ"י והמפלה דהמן הרשע צורר היהודים (במלכות פרס ומדי), וכן (מיסמך גאולה לגאולה -) ימי חדש ניסן וימי הפסח – גאולת ישראל ממצרים, ובאופן דנסים ונפלאות.

. . ויהי רצון שלא יצטרכו לדבר ולספר אחד לשני על הנסים, כיון שכל אחד יראה ורואה זאת בגלוי, מראה באצבעו ואמר זה, ומכיר ומודה לה' על הנסים, עד שהוא לא מתבייש לצאת בריקוד בגלל הנסים גלויים!

ההכרה על הנסים, אומר הרבי בשיחת ש"פ וישב ה'תשנ"ב32, נוגע גם לביאת משיח צדקנו:

ההכרה וההודאה ונתינת השבח לה' על הניסים שהוא עושה, נוסף על היותם ענין של הכרת טובה – ה"ז נוגע גם לביאת משיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלימה, כפי שהגמרא אומרת: "ביקש הקב"ה לעשות חזקי' משיח . . אמרה מדת הדין לפני הקב"ה .. חזקי' שעשית לו כל הנסים הללו (שניצל מסנחריב ונתרפא מחליו) ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח".

עפ"ז מובן בעניננו, שפרסומי ניסא של הנסים שעושה הקב"ה בזמננו – הרי זה נוגע להבאת הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש!

ומזה מתקבלת הוראה עיקרית:

מאחר שכבר עומדים לאחרי כל הענינים, והגאולה עדיין לא באה – דבר נכון ביותר הוא לעסוק בענין של "פרסומי ניסא", לפרסם אצל עצמו ואצל הזולת, ובכל מקום ומקום – את הניסים שהקב"ה עושה עמנו, מתוך ידיעה שבזה קשורה הגאולה האמיתית והשלימה!

. . ויהי33 רצון שמיד ותיכף בסיום דשנת הארבעים – תבוא הגאולה האמיתית והשלימה, ויהי' השלימות ד"קאי איניש אדעתי' דרבי'" – לימוד תורתו של משיח מפיו של משיח, ועד תורה חדשה מאתי תצא, ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, והיו עיניך רואות את מוריך.

*

תם ולא נשלם, לאחר השלמת סדרה זו, מכינים אנו לדפוס אי"ה עוד כו"כ כרכי מילואים, מהאגרות שהגיעו לידינו לאחר הדפסת כרכי ה"אגרות קודש".

ובזה הננו פונים בבקשה כפולה ומכופלת לכל מי שיש תחת-ידו מכתבים מכ"ק אדמו"ר מה"מ שיש בהם משום תועלת הרבים (בעניני נגלה, חסידות, יראת-שמים, הפצת המעיינות וכו') לשלחם אלינו, על-מנת להדפיסם, ויהיו בזה ממזכי הרבים.

1) הקדמה לספר התניא.

2) לקמן אגרת יד'חצר, ובהנסמן בהערות שם.

3) לקמן אגרת יד'תקב.

4) לקמן – יד'תא.

5) סה"ש ה'תנש"א ח"א ע' 284-5.

6) יל"ש ישעי' רמז תצט.

7) לקמן – יד'תד.

8) או"ח סו"ס תקעד (מאבות פ"ב מ"ד. וראה תענית יא, א).

9) מקץ מב, א ובפרש"י.

10) תהלים לב, יו"ד. וראה בארוכה לקו"ש שמות שנה זו [לקו"ש חל"ו ע' 2 ואילך].

11) לקמן – יד'תו.

12) לקמן אגרת יד'תסז.

13) לקמן – יד'תקג.

14) סה"ש ה'תנש"א ח"ב ע' 474.

15) לקמן – יד'תקכו.

16) לקמן – יד'תקכא.

17) סה"ש שם ע' 501-2. ראה גם לקמן – יד'תקלד.

18) לקמן – יד'תקלה.

19) לקמן – יד'תרחצ.

20) ראה לקמן – יד'תתפז. יד'תתקלה.

21) לקמן – יד'תתסו.

22) לקמן – יד'תתעט.

23) לקמן – יד'תתצה.

24) לקמן – יד'תתקסב.

25) ראה סה"ש ה'תשנ"ב ח"א ע' 110 ואילך.

26) לעיל חל"ט – יג'רסט, ובהנסמן בהערות שם. וראה בפתח דבר שם בתחילתו.

27) בשיחת ליל ערב ראש-השנה ה'תשד"מ.

28) סה"ש ה'תשמ"ח ח"א ע' 240.

29) לקו"ש חל"ב ע' 23 ואילך.

30) אגרות קודש חכ"ד אגרת ט'שמא.

31) סה"ש ה'תנש"א ח"ב ע' 465 ואילך.

32) סה"ש ה'תשנ"ב ח"א ע' 185 (תרגום חפשי).

33) סה"ש ה'תש"נ ח"א ע' 272 (תרגום חפשי).