מה יותר נעלה מתפילה בדביקות? • הרב יהודה גינזבורג

הרב יהודה גינזבורג

אמנם עברו כמעט חודשיים מאז, אבל המאורע לא מש מזכרוני. עמדתי שליח ציבור בימי האבל אחרי אבא ע"ה באחד ה'שטיבלך' בחיפה, בו כל אחד יכול לגשת לעמוד החזן.

אחד המתפללים, כנראה היה צדיק יותר מכולם, והתפילה לקחה לו זמן ארוך יותר. הוא השתדל להתפלל בקול (בטח לא התכוון להפריע לאחרים, אבל כך קרה), וגם להעיר אם חלילה התפללתי במהירות גבוהה יותר ממה שהוא חשב.

תפילת שמונה עשרה שלו הייתה בדביקות עצומה, אין מה לומר, וחיכיתי לו למרות שרוב הקהל סיים כבר, כדי שלא יתרגז חלילה.

אבל בסוף התפילה, כשנשארו קצת יותר ממניין, ביקשתי אם אפשר לעשות לי טובה אישית, להישאר עוד דקה בבית הכנסת כדי שאוכל לומר משנה וקדיש כנהוג בחב"ד, הוא התפרץ בזעם שזה ביטול תורה, ועזב את בית הכנסת.

עד לרגע זה, למרות לימוד הזכות עליו שכנראה לא גדל בבית חסידי, לא הצלחתי להבין איך מצווה פשוטה וחשובה של אהבת ישראל לא קיימת, ורק תפילת שמונה עשרה באריכות היא העיקר…

בדרך כלל צריך לדבר בשבחן של בני ישראל, ותיכף תבינו למה סיפרתי את הסיפור רק עכשיו.

*

בפרשתנו 'אמור' נאמר "ונקדשתי בתוך בני ישראל".

על כך אומר המדרש שישנם שלשה כתות של מלאכים שאומרים קדוש לפני הקדוש ברוך הוא. הכיתה הראשונה אומרת "קדוש", השניה "קדוש קדוש" והשלישית "קדוש קדוש קדוש".

ב'פרשה החסידית' מבאר את המדרש בעל התניא בדביקות, בעמקות וביחד עם זה בפשיטות ובאריכות נפלאה.

השלב הראשון הוא לומר 'קדוש', שמראה על רצון שלנו להתחבר אליו יתברך, לצאת מהמקום הגשמי ומההגבלות ולהתבטל ולהתחבר אל האין-סוף.

אבל בכך רק אומרים 'קדוש' פעם אחת. התכלית היא בשני השלבים שלאחר מכן.

השלב השני שאומרים "קדוש קדוש", הוא המשכת השפע האלוקי והבורא יתברך למטה על ידי לימוד התורה, והשלב השלישי שאומרים "קדוש קדוש קדוש"
נפעל דווקא על ידי קיום מצוות מעשיות, שבהם ממשיכים אותו עד למטה מטה.

*

נכון אומנם שהשלב הראשון והבסיסי הוא הרצון לצאת מהעולם "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך", שגם הבהמה שבתוכנו ('שני יצריך יצר טוב ויצר רע') תרצה את הבורא ולהתבטל מלהשתמש ולהנות מהבלי העולם,

אבל חשוב מכל לזכור שזו רק הדרגא הראשונה.

לאחר מכן צריך להגיע לדרגת קדוש-קדוש על ידי לימוד התורה, והשלב השלישי שהוא נמוך יותר אבל גבוה יותר, מצוות מעשיות.

מצד אחד התחלת עבודת ה' היא בביטול הנחות העולם, להתרומם ולרצות להגיע ולהתדבק באין-סוף, וביחד עם זה, השלב הגבוה יותר הוא דווקא העשיה הפשוטה, קיום המצוות, שממשיכים את הבורא למטה.

תפילה באריכות ובדביקות היא מעלה נפלאה, אבל עוד יותר נעלה כשאחר כך מגיעה עשיית טובה ליהודי.

*

פעם ביקר רבי יוסף יצחק (הריי"צ), את אביו רבי שלום דובער (הרש"ב), במקום המרפא במענטאן שבצרפת, והלכו יחד על שפת הנהר.

בהילוכם, ביאר הרש"ב לבנו את המעלות בחשיבת עניני חסידות, שמונה מעלות גבוהות, ולבסוף אמר לו:

"שעה ארוכה הלכנו לאורך החוף, מבלי דבר דבר. כל העוברים עלינו והפוגשים בנו שמו לבם אל מראה פני הקודש המאירים באור אלוקי, ופתאום כמתעורר משינה פנה אלי, ויאמר: יוסף יצחק! שמע! כל אותם מעלות שמנינו בעניין של לחשוב חסידות בטלית ותפילין לפני התפילה, הן אצל חסידים והן אצל צדיקים, כל זה אינו בערך לגבי המעלה הנפלאה שהקב"ה מזכה, שמקבלים חוש ועריבות (געשמאק) בלעשות טובה ליהודי. עד שהזולת נהי' אצלו יותר יקר מעצמו.

שכן על עצמו הלא יכול הוא למצוא כמה טעמים מדוע מגיע לו ח"ו שיהי' לו לא טוב, אבל על השני הרי אין זה שייך כלל. כדאי לעמול חמשה ימים, חמש שעות בכל יום, ביגיעת בשר ויגיעת נפש בהשגה אלקית, מצד ה"בכן" שמגיעים לרצות באמת לעשות טובה ליהודי בגשמיות ובפרט ברוחניות.

וסיים במאמר מורנו הבעש"ט שאמר כ"ק רבינו הזקן שקיבל מר' מרדכי הצדיק, שיורדת נשמה לעולם, וחי' שבעים שמונים שנה, כדי לעשות ליהודי טובה בגשמיות ובפרט ברוחניות".

*

הרבי מלך המשיח דיבר על הנקודה הזו גם בקשר לרשב"י, שאחר 12 שנים שהיה במערה עם בנו ר' אלעזר יצא והיה שורף כל דבר שלא היה בדרגתו, ולכן חזר שוב למערה, וכשיצא פגש ביהודי שהולך עם שני הדסים בערב שבת ואמר להם "אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור".

אמר רשב"י לבנו "ראה כמה חביבות מצוות על ישראל". כי תכלית העלייה והקדושה היא לאחר מכן, בירידה וההמשכה למטה לפרטים הקטנים.

לכבוד ל"ג בעומר שיחול השבוע מאחל לי ולכולנו שמצד אחד נהיה בביטול ותשוקה אל הקודש, וביחד עם זה נמשיך את הבורא יתברך לפרטים הקטנים – "ונקדשתי בתוך בני ישראל", הקדושה נמצאת דווקא בפרטים הקטנים,

שיביאו תיכף ומיד את העיקר והמטרה, הגאולה האמיתית והשלימה על ידי הרבי מלך המשיח.

שבת שלום ומבורך ול"ג בעומר שמח.