Author Archive

זכרון להולכים: הרב אהרן אליעזר צייטלין ע"ה

היום חל יום היארצייט של החסיד הרב אהרן אליעזר צייטלין ע"ה, שנפטר בב' מר חשון תשע"ו.

תולדות חייו מתוך אתר חב"ד-פדיה

נולד במונטריאול שבקנדה בח' תשרי תשי"ד לאביו המשפיע ר' יהושע העשיל צייטלין ולאמו מרת רבקה. בשעת הברית, נקרא על-שם סבו, הרב אהרן אליעזר צייטלין.

בצעירותו למד בישיבות תומכי תמימים מונטריאול – שם היה לתלמידו של הרב מנחם זאב גרינגלאס – ותומכי תמימים 770.

בתשל"ה נשלח על ידי הרבי עם קבוצת בחורים לאוסטרליה, ובשנת תשל"ו נבחר על ידי הרבי להיות מקבוצת השלוחים שנשלחה לצפת.

בשנת תשל"ח נשא את רעייתו איטה רות (לבית ר' מרדכי צבי גרינוולד) בכפר חב"ד.

בהגיעו לצפת מונה למשפיע, לחבר ועד המנהלים (אך פרש ממנו בשנת תשנ"ו) ולמנהל רשת גני חב"ד, המונה כיום 34 גנים ו1500 ילדים.

בשנים עברו היה מביא ל770 קבוצה ממקורביו מצפת וקירב עשרות חסידים לרבי. לאחר מכן עמד בראש קבוצת הבנות מארץ הקודש הנוסעות מדי שנה בכ"ב שבט לרבי.

בשנת תשע"ה חלה ב'מחלה הנוראה' ל"ע. חסידי חב"ד בכל רחבי תבל הוסיפו בתפילות ובמעשים טובים לזכותו, והקדישו אף התוועדויות לזכותו, ואכן בימיו האחרונים חל שיפור במצבו; אך לדאבון לב, ביום ה' ב' חשון תשע"ו השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה, והוא בן 62. הלוויתו יצאה מ-770, לבית העלמין 'מונטיפיורי' בניו יורק ושם נטמן אחר כבוד.

זכרון להולכים: הרב אלעזר ליפש ע"ה

היום חל היארצייט של הרב אלעזר ליפש ע"ה, שנפטר בכ"ו תשרי תש"פ.

תולדות חייו מתוך אתר חב"ד-פדיה

נולד בעיר סווערש בפולין בכ"ג שבט תרפ"ט לר' יוסף יהודה ועטיל ליפש, שהיו חסידים של האדמו"ר מראדזין, ר' יוסף מרדכי אלעזר, 'בעל התכלת'.

בתקופת המלחמה ברחו מהנאצים ועברו לצידה הרוסי של הגבול (לקזאן), ובקיץ תש"א שלח אותם סטלין עם כל היהודים הפולנים לאוראל שבסיביר, שם נפטרה אימו ושם חגג את הבר מצוה שלו.

בתש"ו יצאו מרוסיה, והגיעו לפוקינג – שם נכנס הוא וכל אחיו ללמוד בישיבת תומכי תמימים שם למד אצל ר' ישראל נעוולער, והפך לחסיד חב"ד.

בשנת תש"ח עברו עם הרבה מחסידי חב"ד לפריז, שם למד אצל ר' ניסן נמנוב בישיבת תומכי תמימים ברינוא ובשנת תש"ט בהוראתו של הרבי הריי"צ עברו לארץ ישראל, אליה הגיע עם משפחתו בתאריך ד' ניסן.

בהגיעם לארץ, והוא כבר כבן 20, נכנס ללמוד בישיבת אחי תמימים בתל אביב אצל המשפיע ר' שלמה חיים קסלמן ור' חיים שאול ברוק. כאשר ר' חיים שאול פתח את ישיבת אחי תמימים הוא לקח אותו להיות הר"מ הראשון בישיבה, בעודו בחור.

בשנת תשי"ז נשא את רעייתו רבקה, בתו של החסיד ר' יהודה שמוטקין, וקבע את מגוריו בבני ברק. בעקבות הוראה מהרבי, עבר בתשכ"א להתגורר בכפר חב"ד, שם התגורר עד לפטירתו.

עוד בבחרותו בשנת תשי"ד הקים את סניף צעירי חב"ד בבני ברק וניהלו במשך כמה שנים.

בשנות הלמ"דים עבר לעבוד יחד עם חמיו בחנות תשמישי הקדושה שבבעלותו ברחוב אלנבי בתל אביב. בד בבד, החל למסור שיעורים קבועים בהלכה, גמרא וחסידות בבית הכנסת בית מנחם בכפר חב"ד.

הוא היה ה'זוכה בגורל' מתושבי כפר חב"ד לנסוע לרבי לתשרי תש"כ ותשכ"ה.

נפטר בבוקר יום שישי כ"ו תשרי תש"פ, והובא למנוחות עוד באותו יום בבית החיים באחיעזר, הסמוך לכפר חב"ד.

זכרון להולכים: הרב בן ציון ליפסקר ע"ה

הערב חל יום היארצייט של השליח הרב בן ציון ליפסקר ע"ה, שנפטר בה' תשרי תש"ע.

תולדות חייו מתוך אתר חב"ד-פדיה

נולד בה' תשרי תש"ד להוריו הרב אריה זאב ליפסקר ורעייתו מלכה.

לאחר נישואיו עם רעייתו שרה גיטל התגורר בלוד, וב'יחידות' בשנת תש"ל הורהו הרבי לעבור לנחלת הר חב"ד, שם למד ב'כולל'. לאחר ארבע שנות לימוד החל לעבוד כמחנך בתלמוד תורה בכפר חב"ד. אך הרבי הורה לו ללמוד חצי יום בכולל כדי לקבל סמיכה לרבנות. את הוראת הרבי ביצע, וקיבל תעודת כושר לכהן כרב שכונה.

בשנת תשל"ח מונה על ידי הרבי לשליח בעיר ערד ועם הגיעו לעיר נבחר לחבר לשכת הרבנות בערד, כשבחמש שנים הבאות מכהן בפועל כרבה הראשי של העיר.

רבה הראשי של ערד

בשנת תשד"מ אף התמנה לרבה הראשי של ערד ועל כך סופר בשבועון כפר חב"ד: בט' בניסן תשמ"ג התקיימו הבחירות הרשמיות לרבנות בערד. הרב ליפסקר התקשר למזכירות הרבי והודיע למזכיר הרב לייבל גרונר שהבחירות עומדות להתקיים תכף. כעבור רבע שעה הוא התקשר שוב, הפעם כדי להודיע על בחירתו.

אחר-כך סיפר לו הרב גרונר שעם קבלת הידיעה התפשט על פניו הק' של הרבי "חיוך נפלא של שביעות-רצון מיוחדת במינה". כעבור שבוע וחצי קיבל הרב ליפסקר מהרבי מכתב הנושא את התאריך י"א בניסן תשמ"ג. בתחילת המכתב כתב לו הרבי: "מאשר הנני קבלת הידיעות הטלפוניות, ות"ח", והרבי סיים בברכה "להצלחה רבה ברבנות ובעבודת הקודש בכלל".

בתקופה הקרובה הרבי חיזק ועודד אותו מאוד בעבודת הרבנות בערד. והחיזוק הזה היה נחוץ מאוד, לנוכח הרדיפות החזקות שהתחילו נגדו מיד כשהגיע לערד, גם מצד המימסד הדתי, וגם מצד הציבור הכללי שחלקו התנגד לפעילות החזקה של הפצת יהדות שהרב החדש התחיל לקיים בבתי-הספר בעיר. פתאום ביטלו את ההבטחה שנתנו לו בקשר לקבלת דירה, וניסו להצר את צעדיו בעוד תחומים.

באותן שנים נהג האדמו"ר בעל ה'לב שמחה' מגור לשהות בערד כשבעה חודשים בשנה, מטעמי בריאות, והרב ליפסקר זכה לקיים איתו קשר מיוחד במינו. "יום אחד סיפרתי לו על הרחבת פעילותי בתקופה האחרונה בערד, והוא הגיב במילים: 'יעצט וועסטו שוין פון זיי האבן מערער צרות' [='מעתה יהיו לך מהם צרות רבות יותר']… וכשסיפרתי לרבי מגור על הבעיות שעושים לי גורמים מקומיים, אמר לי: 'הם פשוט רוצים לסלק אותך מכאן'. והמשיך: 'מי שלח אותך לכאן?'…

תפקידים נוספים

הרב ליפסקר כיהן כמנהל בית חב"ד וראש מכון בר מצווה ערד, וכן היה חבר הנהלת בית דין רבני חב"ד בארץ הקודש.

פטירתו

עד היום האחרון, לא וויתר על תפילה במניין ועל הטבילה במקווה. הפעם האחרונה שהלך לבית הכנסת היה בראש השנה. במוצאי צום גדליה אושפז בבית החולים בילינסון וביום רביעי ה' תשרי תש"ע נפטר, ונטמן בחלקת חב"ד שבהר הזיתים.

המילים האחרונות שאמר טרם פטירתו היו 'אני אוהב את כולם' ואז אמר קריאת שמע עם חיוך. בהלוויתו הוכרז כי את מקומו ברבנות ערד ימלא חתנו הרב יעקב מנדלסון.

לרגל היארצייט הראשון, ה' בתשרי תשע"א, הוציאה לאור המשפחה ספר ביוגרפיה על הרב בשם "האיש של הרבי בערד", בעריכת ר' מנחם זיגלבוים.

זכרון להולכים: הרב מאיר שלמה הלוי ינובסקי ע"ה

היום חל יום היארצייט של החסיד הרב מאיר שלמה הלוי ינובסקי ע"ה, שנפטר בכ"ג אלול תרצ"ג.

תולדות חייו מתוך אתר חב"ד-פדיה

נולד בשנת תר"כ להוריו ישראל לייב הלוי וביילא רבקה ינובסקי. הוא היה רב ברומניה. נשא לאשה את הרבנית רחל ינובסקי בת ר' יצחק פושניץ, רבה של דוברינקה שעל ידי ניקולייב. לאחר חתונתו דר אצל אביו הגאון ישראל לייב בעיר רומנובקה, שם נולדה לו בתו הרבנית חנה שניאורסון, ביום כ"ח טבת תר"מ.

זמן מה לאחר חתונתו שהה אצל אדמו"ר מהר"ש בליובאוויטש יותר מחצי שנה, והיה מה'יושבים' (זיצערס) שישבו ולמדו תורה עד הסתלקות אדמו"ר המהר"ש בשנת תרמ"ג.

לאחר שחזר מהרבי המהר"ש, התגורר בבית סבו – הרב אברהם דוד לאוואט בעל 'שער הכולל' רבה של ניקולייב – עד פטירתו (בח"י אלול תר"נ), והוא גידלו וחינכו כבן.

ר' מאיר שלמה אף הסתופף בצילו של אדמו"ר הרש"ב.

אביו הרב ישראל לייב ינובסקי נפטר בשנת תרמ"ד.

בשנת תרמ"ו נולד לו בנו יחידו, וקראו על שם אביו ישראל (אריה) ליב, בתרס"א נפטר הבן ממחלת הטיפוס ל"ע. והדבר גרם לו כאב וצער גדול מאוד, עד אשר לא היה בכוחו לעסוק בשום דבר. עקב כך שלח לו אדמו"ר הרש"ב (בט' ניסן תרס"א) מכתב תנחומין.

רב בעיר ניקולייב

טרם פטירת סבו – הרב אברהם דוד לאווט – הפקיד מכתב אצל ראשי קהילת ניקולייב, בו ביקש שימנו את נכדו ר' מאיר שלמה לממלא מקומו כרב העיר, (מכיוון שאביו הרה"ג ר' ישראל לייב נפטר צעיר לימים, בחיי חותנו), לאחר פטירת סבו ראשי הקהילה לא איחרו למלא אחר צוואת רבם, ור' מאיר שלמה נתמנה כרבה של ניקולייב.

אודותיו

הרב ר' מאיר שלמה היה גאון גדול בנגלה ובחסידות, אוהב שלום ובורח מן הכבוד, היה גם בעל מנגן נפלא, ובעל חוש גדול בנגינה. כשהיה מנגן – היו צלילי הניגון חודרים לתוך מעמקי הלב וגם לב אבן היה נימוח. ואף חיבר כמה מניגוני חב"ד, אחד מהם הוא הניגון "רחמנא דעני". (הניגונים מופיעים בספר הניגונים וחלקם הושרו בדיסק שיצא על ידי בן עירו שמואל בצלאל אלטהויז). וכן ניגון ר"ג.

רבי מאיר שלמה נתקף פעם בעצמו במחלת הטיפוס – מחלה שהפילה חללים רבים בתקופה ההיא שלא הצליחו למצוא לה את התרופה המתאימה. מכיון שכך ובכדי למנוע התפשטותה נוהגים היו השלטונות להוציא את החולים למחנה הסגר מבודד הרחק מהעיר באין תרופה למחלתן היו אומללים אלה מתפתלים בייסוריהם עד צאת נשמתם ר"ל.

פרט לרופא אשר היה מבקר אצלם אחת ליום ונותן להם תרופה להשקיט כאביהם. לא הייתה לאיש שום גישה אליהם. וכך היו נופחים את נשמותיהם בודדים וגלמודים בימיהם ושנותיהם האחרונות עלי אדמות. ככל השאר נלקח אף הוא – רבי מאיר שלמה למחנה ההסגר המרוחק מהעיר בודד ומבודד וחסר אונים.

בהיוודע הדבר לידידו הנאמן ר' אשר גרוסמן. מיהר למחנה ההסגר וספר תניא בידו, באין אפשרות להיכנס לחדרו נעמד ר' אשר ליד הפתח. והחל לקרוא בקול רם את סימן יא באגרת הקודש הפותחת במילים "להשכילך בינה", באגרת זו מבואר כי אין רע יורד מלמעלה. ועל האדם לשמח בכל עת ושעה באמונתו בה' המטיב עמו בכל רגע וכו' והמאמין לא יחוש משום ייסורין בעולם וכי הכל טוב בתכלית וכו'. בתום הקריאה עזב ר' אשר את המקום וחזר לביתו, כך חזר ונשנה המחזה במשך שלושים יום רצופים מידי יום ביומו היה יוצא מן העיר אל המחנה הסגור וקורא בקול רם את הפרק התניא הנ"ל, בסופו של דבר יצא מהחולי וסיפר שלאחר ששמע הפרק התניא הנ"ל הרגיש כי מצבו הולך ומשתפר, והרגשתו יותר טובה.

הסתלקותו

הסתלק ביום כ"ג באלול תרצ"ג בניקולייב. לאחר הסתלקותו מילא את מקומו חתנו הרב שמואל שניאורסון (דוד אדמו"ר שליט"א) לרבה של ניקולייב.

אשתו הרבנית רחל ינובסקי נרצחה על ידי הנאצים בשואה בכ"ד תשרי תש"ב.

נכדו הרבי

היות רבי לוי יצחק סמוך על שולחן חותנו, אז נולד בנו בכורו, הרבי, בי"א ניסן שנת תרס"ב.

ברית המילה התקיימה ביום ח"י ניסן ב' דחוה"מ פסח (שהוא גם יום ההולדת של ר' אביו לוי"צ) בבית זקנו ר' מאיר שלמה ינובסקי בעיר ניקולייב שבאוקראינה.

ר' לוי'ק חגג באותו היום את יום הולדתו העשרים וארבע. רבים מיהודי ניקולייב השתתפו בשמחה גדולה זו, ושמעו דברי התורה מפי זקנו של הרך הנימול, ומפי אביו – רבי לוי יצחק – שדיבר באריכות על הקשר בין שני האירועים שהיו באותו היום. מסופר אשר בין המזומנים לסעודת ברית המילה היה החסיד ר' אשר גרוסמן שו"ב מעיר ניקולייב.

אך מאחר שהקפיד שלא לאכול מחוץ לביתו (כמנהג החסידים) לא טעם מאומה מן הסעודה שהוגשה. כשרבי מאיר שלמה שם ליבו להנהגתו של ר' אשר חלשה דעתו, ונענה לו: אשר! לאמיתו של דבר ראוי אתה לנזיפה כי אצלי מותר לך לאכול. אבל מה אעשה ואיני יכול לנזוף בך שכן הצלת פעם את חיי.

הרבי היה דר אצל זקנו בשנות ילדותו, כמה שבועות בסיום חדשי הקיץ, וזוגתו הרבנית מרת רחל, הייתה מטפלת ברבי.

הרבי לימד את אחד מניגוני סביו על המילים מהסליחות "רחמנא דעני", ביום שמחת תורה תש"כ.

שמו – מאיר שלמה

בהתוועדות שבת פר' נצבים-וילך – כ"ג אלול – תשמ"ט ביאר הרבי באריכות את המשמעות של השם "מאיר שלמה": "… וכן מצינו בבעל ההילולא רבי מאיר שלמה, שמצד אחד היה במצב של הפלאה ורוממות בהיותו בין ה'יושבים' אצל אדמו"ר מהר"ש, ולאידך גיסא היה מורה הוראה דניקולייב והצטרך להורות הלכה ולהשיא עצה אף בעניני מסחר, לבוא במגע-ומשא עם המלכות וכיוצא בזה.

אלא ששני אלו לא היו אצלו בסתירה, אלא אדרבה, מעלתו בתור 'יושב' אצל אדמו"ר מהר"ש נמשכה כל ימי חייו וכל עבודתו בהנהגת העיר הייתה מיוסדת וחדורה בכך שהיה 'יושב'."

בכמה התוועדויות נוספות הזכיר הרבי את צירוף שמות סבו, ובהערה למכתב כללי מזכירו הרבי בתואר 'הרב הצדיק'.

פעם פנה הרבי להרה"ת ר' מאיר שלמה יוניק, הצביע לעברו ואמר בחיוך: מסתמא וויסטו אז דו ביסט א נאמען נאך מיין זיידען {תרגום חופשי: מסתמא הנך יודע שאתה נקרא על שם הסבא שלי}. כשהרבי אמר "מיין" {שלי} הרבי הצביע על עצמו.

הרבי נוהג לומר אחריו "קדיש" ביום פטירת סבו.

תמונתו

הבהרה בעיתון בית משיח על פי עדות הרב שמשון חריטונוב, שהתמונה שהתפרסמה לא נכונה

תמונתו של ר' מאיר שלמה – נמצאה בדירת בתו הרבנית חנה שניאורסון לאחר פטירתה, והייתה למראה עיני הרבי בשנת תשכ"ו-ז ואז התבטא הרבי "דאס איז דער זיידע" (זהו הסבא).

לאחר כ"ז אדר תשנ"ב – הראו לרבי שוב את התמונה, ושאלו באם ניתן להדפיסה, והרבי ענה בחיוב. התמונה נדפסה לראשונה בקובץ "צדיק למלך".

התמונה השגויה

בשבועון בית משיח התפרסמה תמונה אחרת, אך לאחר שבוע התפרסמה הבהרה על פי עדות הרב שמשון חריטונוב שתמונה זו אינה תמונת הרב ינובסקי.

זכרון להולכים: הרב אברהם פריז ע"ה

היום חל יום היארצייט של החסיד הרב אברהם פריז ע"ה, שנפטר בכ"ב אלול תשכ"ח.

תולדות חייו מתוך אתר חב"ד-פדיה

נולד בפורים שנת תרמ"ט, בבוברויסק שברוסיה הלבנה לר' ברוך וזלטה פריז.

הייתה לו השתוקקות גדולה ללמוד תורה, לכן כאשר עוד לא מלאו לו 13 שנים, נסע לבדו לליובאוויטש, והחל ללמוד בחדר, כשבגר עלה ללמוד בישיבה, שם היה מ'התמימים החשובים' בישיבה. לאחר נישואיו התגורר בויטבסק שם הנחיל לאנ"ש את ערכי החסידות והנהגותיה כפי שספג בשנים בהם למד בישיבת תומכי תמימים.

בשנת תרפ"ו עלה לארץ הקודש, והמשיך להיות בקשר עם בית הרבי והחסידים. ר' אברהם התגורר בפתח תקווה, ועסק לפרנסתו בפרדסים. משראה שהעסקים אינם מספקים, פתח מכולת לממכר חלב וביצים, וכשהמצב הכלכלי הידרדר ירד לארצות הברית בשנת תרח"צ והתגורר שם עשר שנים, כשהוא מתאכסן בבית הרב אליהו ייאכיל סימפסון. בארצות הברית, עסק רבות בהפצת המעיינות במסגרת תפקידו בלשכה להפצת החסידות שיגר לכל רחבי תבל את שיחות הרבי הריי"צ, ועוד פעולות.

במשך מספר שנים עבד יחדיו עם הרבי נשיא דורנו בחדר אחד, ומיני אז היה לו קשר אישי ומיוחד עם הרבי.

ר' אברהם היה ידוע בכישרונו המיוחד לאמנות, הוא בנה דגם של בית המקדש במו ידיו.

בשנת תש"ט, שלחו אדמו"ר הריי"צ לארץ הקודש, כבא כוח מרכז לענייני חינוך. לשנה הבאה הסתלק אדמו"ר הריי"צ והרב פריז עודד את החסידים בארץ, להתקשר בלב ונפש לרבי נשיא דורנו. בשנים שלאחר קבלת הנשיאות מונה ל'מבקר' במוסדות חב"ד בארץ הקודש. מתוקף תפקידו זה, השתתף תדיר באסיפות של המוסדות, ודיווח לרבי על הנעשה בארץ.

התקשרותו לרבי ופרסומו כמשיח

התקשרותו העצמית של ר' אברהם לרבי הייתה מיוחדת במינה, לא רק בעומקה אלא גם בתוכנה. ר' אברהם התייחס לרבי כאל המלך המשיח עוד בשנים בהם חסידים לא נהגו להזכיר זאת. כבר בשנות הנשיאות הראשונות, ר' אברהם היה פותח כל מכתב אל הרבי במילים: "לכ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א". בדרך זו נהג גם לדבר על הרבי בכל התוועדות חסידית שהשתתף בה, ותמיד בביטחון מוחלט שלא ניתן לחלוק עליו.

ר' אברהם סבר, כי כשם שבין י' שבט תש"י לי' שבט תשי"א, הרבי סירב לקבל עליו את הנהגת הנשיאות, ורק לאחר שכל אנ"ש מארץ הקודש ומכל רחבי תבל שלחו לו 'כתבי התקשרות' נאות הרבי ליטול על שכמו את עול הנשיאות – כן הדבר גם בנוגע להתגלות הרבי כמלך המשיח. הדבר צריך לבוא על ידי 'אתערותא דלתתא'. כאשר עם ישראל בכל ואנ"ש בפרט, יתבעו מהרבי כי הוא יתגלה כמלך המשיח, והדבר יביא את הגאולה השלימה.

ר' אברהם גם גרס בשיטה שיש לקשר מה שיותר יהודים אל הרבי, לדאוג שלכל יהודי יהיה קשר אישי עם הרבי, לכתוב לו, לחשוב עליו.

לאור סברות אלו, החליט ר' אברהם להדפיס כרוז באלפי עותקים, ובו לבשר לעולם שהרבי הוא מלך המשיח. עוד לפני פרסום הכרוז דיווח על כך הרב פריז לרבי ונענה בתשובה שהמכתב נתקבל. הרב פריז שלח לרבי מכתב לאחר הדפסת הכרוז בצירוף דוגמה, וכתב שוב לאחר הפרסום ולא נענה בתגובה.

בחודש סיון הפיץ ר' אברהם את הכרוז באלפי עותקים. הוא עמד בעיבורם של הערים הגדולות וחילק את הכרוז לעוברים ושבים. לאחר פרסום הכרוז, היה מי שהתלונן על כך ובכ"ד סיוון הרבי ציווה על המזכירות להבריק מברק בהול לר' אברהם להפסיק לאלתר את הפצת הכרוז: "נבהלנו ממכתבו, ובבקשה תיכף להפסיק הפצת המכתב והכרוז, ולאסוף ולשלוח להמזכירות את כל הנשארים עד אחד. ומטובו לאשר תיכף מילוי ההוראה האמורה. מזכירות".

מיד עם קבלת ההוראה, החל לאסוף במהירות את כל הכרוזים שנשארו אצלו או בנקודות החלוקה שלו, ושלחם למזכירות הרבי. מאז, עסק בנושא רק בהתוועדויות פנימיות.

לימים סיפר נכדו ר' לוי פריז: "במשך עשרות שנים הטרידה אותי שאלה: כיצד זה שסבי הדגול, אותו חסיד שלא עשה דבר בחייו ללא ששאל על כך את הרבי, יוצא בפרוייקט שכזה ללא שכתב על כך לרבי? הרי מרגלה בפומיה של סביו שאפילו האם לקנות נעליים חדשות יש לשאול את הרבי, ומה קרה כאן? ורק לאחרונה התגלתה לי התשובה: סבי כתב גם כתב לרבי, שלושה שבועות לפני שיצא למיזם המהפכני, והודיע לרבי על המהלך המתוכנן. ורק לאחר שחסידים כתבו לרבי שהם "מתביישים ללכת ברחובות תל אביב", עצר הרבי את הפרסום".

בהתוועדות שבת פרשת בשלח תשכ"ד הזכיר הרבי בשיחתו את העובדה שר' אברהם היה כותב אל הרבי הריי"צ שהוא משיח.

בערב יום כיפור תשכ"ח איחל הרב יוחנן גורדון לרבי שיתגלה "כמו שרוצה אברהם פאריז" כשמסביר ומספר שכשכיבדו את ר' אברהם לברך אמר שמסכים בתנאי שיוכל לומר "(ברשות) אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח" והרבי צחק למשמע הדברים.

פטירתו

בתשעה באב תשכ"ח נסע ר' אברהם למערת המכפלה, אף שחש קודם לכן חולשה וכאבים, וביקש "לעורר רחמים רבים על כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א, ולא ביקש על עצמו, כשחזר מהנסיעה לביתו התמוטט מאפיסת כוחות, ר' אברהם הועבר לבית הרפואה "אסף הרופא", חודש וחצי התייסר בייסורים קשים, אך ביקש שלא להודיע לרבי על מצבו כדי לא לגרום לרבי צער.

גם בימיו האחרונים עסק ב'ופרצת', במאמר לזכרו שנכתב לאחר פטירתו בעיתון 'שערים' מספר הכותב: "סיפר לי החולה ששכב לידו באסף הרופא כיצד הניח עמו תפילין, אותו חולה המשרת כסמל במשטרת בית דגן, התפעל מגבורה רוחנית זו". בימיו האחרונים התבטא באזני בתו מרת פסיא שתחי' ווולף ואמר לה שהוא מיצר על כך שכנראה לא יזכה לראות את בנין בית המקדש, לאחר שזכה, תודה לה', לראות את המשיח.

ביום שישי, ערב שבת סליחות, כ' אלול, חלה הדרדרות במצבו והוא איבד את הכרתו. ההודעה על מצבו הוברקה לארה"ב כדי להודיע לרבי. בנוסף באמצע ההתוועדות ניגש הרה"ח שמואל לויטין לרבי וביקש ברכה עבור ר' אברהם, אולם הרבי לא הגיב על בקשתו. בשעת ההתוועדות בניו יורק יצאה כבר השבת בארץ הקודש, ובאותה שעה החזיר נשמתו לבוראה.

נפטר במוצאי שבת סליחות, אור לכ"ב אלול תשכ"ח ומנוחתו כבוד בבית העלמין 'סגולה' בפתח תקווה.

זכרון להולכים: הרב מרדכי דובקין ע"ה

היום חל יום היארצייט של החסיד הרב מרדכי דובקין ע"ה, שנפטר בי"ז אלול בשנת תשנ"ז.

תולדות חייו מתוך אתר חב"ד-פדיה

נולד בכ"ה אלול תרע"ט לאביו ר' יוסף ראובן דובקין, מבחירי התלמידים בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש בחצרו של אדמו"ר הרש"ב, ולאמו מרת רבקה לבית גולדשמידט, במשפחה שנמנתה על גזע החסידים עוד מתקופת אדמו"ר הצמח צדק.

אביו שימש כשוחט ובודק ביקטרינוסלב ונודע כאדם שמח ובעל מרץ, וזכה לקירובים מאת רב העיר הגאון רבי לוי יצחק שניאורסון אביו של הרבי.

בשנות נערותו החלו המהפכות ברוסיה, נשללה מאביו האפשרות לעבוד בשל היותו 'כלי קודש', ובשל כך נשלח מרדכי ללמוד רפואה במטרה שיוכל לפרנס את בני המשפחה, אך זמן קצר קודם שסיים את לימודיו פרצה מלחמת רוסיה-גרמניה והוא גויס כרופא צבאי בשירות הצבא האדום.

לאורך שנות המלחמה קיבל עיטורים רבים על גבורתו ומסירותו, הגיע לדרגת סרן, ושירת בפולין, בחזית הגרמנית, ובחזית היפנית.

כאשר נכנעה יפן והמלחמה הסתיימה, שב לרוסיה והתחתן עם מרת חיה בת החסיד ר' יואל איטקין בן דודו של הרבי, ולאחר החתונה קבע את מגוריו בכפר גלובוקה הסמוכה לצ'רנוביץ' ושימש כרופא.

בשנת תשכ"ג התמנה באזור מזכיר מפלגה חדש שרצה לאלץ אותו לשאת בפני כל הקהילה נאום הכולל דברי כפירה, ובשל סירובו הנחרץ פוטר מעבודתו, איבד את פרנסתו, ונאלץ לעבור עם משפחתו לצ'רנוביץ' שם התגוררו במרתף המסתור בבית הסבתא מרת איטקין כאשר ר' הילל רבינוביץ דואג לצרכיהם.

כעבור חצי שנה הצליח למצוא עבודה כרופא במכרות הפחם בקרפטים על אף שנכלל ברשימה השחורה, בשל הסכנה הגדולה שהיתה בעבודה במקום והשכר הנמוך דבר שגרם למחסור ברופאים.

לאורך זמן זה ניסו בני המשפחה להגיש אשרות יציאה ונדחו פעם אחר פעם, עד שלבסוף באופן חריג נקראו לבוא למשרד הפנים, וקיבלו מסמך של היתר יציאה שהיה עליהם לנצל תוך שבוע ימים, ובי"ג שבט תשל"ב עזבו את רוסיה עם רכבת לכיוון צ'כיה.

כשהגיעו לארץ התיישבו בכפר חב"ד, ועל פי הוראת הרבי החל לעבוד במרפאה המקומית ובמקביל מסר שיעורים בשולחן ערוך.

לקראת חודש החגים תשל"ג נסעו לרבי וראו אותו בפעם הראשונה, זכו לקירובים שונים, ואף ליחידות ארוכה, ואף במשך השנים שאחרי זה המשיך הרבי להרעיף קירובים, התעניין בו, ואף שלח לו מידי שנה מצה שלימה לכבוד חג הפסח.

רבים קיבלו הוראה מהרבי להתייעץ עמו כרופא וכ'רופא ידיד'.

בערוב ימיו עבר בהוראת הרבי להתגורר בסמיכות לבנו בעיר צפת שם נפטר לאחר מחלה בי"ז אלול תשנ"ז.

זכרון להולכים: הרב אברהם מאיר נתנאל דרייפוס ע"ה

היום חל יום היארצייט, של השליח החסיד הרב אברהם מאיר נתנאל דרייפוס ע"ה, שנפטר בי' אלול תשע"א.

תולדות חייו מתוך אתר חב"ד-פדיה

הרב דרייפוס נולד בשנת תשי"ג לפרופ' טודרוס דרייפוס בפריז צרפת. אביו היה מנהל בית הספר-תיכון הדתי 'מיימוניד' בעיר. בגיל 16 עלה עם משפחתו לארץ ישראל והתיישבו בירושלים, בשכונת קטמון. כבחור צעיר התחיל לחקור ולהתעניין באמונה באלוקים, ואדם שפגש המליץ לו ללמוד את תורת חב"ד שם ימצא תשובות לשאלותיו.

בעקבות אותו אדם עבר ללמוד בישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד, ולאחר תקופה מסוימת נסע ללמוד בישיבת תומכי תמימים המרכזית ב-770. בזמן שלמד ב-770 החלה נהירה של צעירים צרפתיים ל-770, וכן כמות נכבדה של מכתבים שנשלחו מצרפת. בדרך כלל המענות של הרבי יצאו בלשון הקודש, ודרייפוס נהפך לכתובת לתרגום המענות.

בשנת תשל"ה נישא עם בת הרב יונה מנדלסון ('שר המשקים דארץ ישראל') מהעיר העתיקה בירושלים.

כשנתיים לאחר נישואיו, בשנת תשל"ז, יצא לשליחות בנתניה בהסכמתו וברכתו של הרבי, ופעל בעיר במשך 34 שנים עד לפטירתו הפתאומית. הרב דרייפוס היה מהשלוחים הראשונים שהתחילו לפעול בעיר הרב מנחם וולפא, שהגיע שנים ספורות קודם לכן.

מיד בתחילת דרכו בשליחות החל לפעול במרץ, והתקבל באהדה אצל התושבים שפגשו בו. כשנפתחו גני חב"ד בשנים הראשונות לפעילות עבר בית בית לרשום ילדים, מה שמאוחר יותר הביא משפחות לחיי תורה ומצוות מלאים. עם השנים הסתעפה פעילותו גם בכיוון של פעילות כללית כמו הכשרת מטבחים וכדומה, והן בשטח הישיר של קירוב יהודים, כמו שיעורי תורה. במשך שנות פעילותו קירב אלפי משפחות לתורה ומצוות, ואלו הרגישו כלפיו כ'אבא'.

כאשר נבנה שיכון חב"ד בדרום העיר ומרבית חסידי חב"ד עברו להתגורר בשכונה, נשאר הוא במרכז העיר לנהל את הפעילות החב"דית. מרכז הפעילות היה בבית חב"ד ברחוב סמילנסקי, שם גם פועל בית כנסת חב"ד, בו היה רב ומשפיע הקהילה.

הרב דרייפוס נודע במיוחד בזכות טוב לבו, ולא פעם שילם על כך מכספו. פעמים רבות חתם ערבויות לאנשים מעוטי יכולת, כשלבסוף הוא נאלץ לשלם את הכספים. ברבות השנים החליט למסד את פעילות החסד, והקים את עמותת נתינה שנחשבת לעמותה הכי גדולה בנתניה.

בהיותו בגיל 58 בלבד קרסו כמעט כל מערכות גופו לאחר שעבר התקף לב, ונפטר כעבור זמן קצר בליל יום שישי י' באלול תשע"א.

זכרון להולכים: הרב דובער לברטוב ע"ה

הערב חל יום ה'יארצייט', של החסיד הרב דובער לברטוב (בערל קאביליאקער) ע"ה, שנפטר בז' אלול תש"ט.

תולדות חייו מתוך אתר חב"דפדיה

הרב דובער לברטוב נולד בקרמנצ'וג (לפי גירסה אחרת: בקרוקאוו) בשנת תרמ"ה.

בהיותו בן ט"ו שנים שלחו אביו ללמוד בישיבת לומז'ה, אך לאחר זמן מה הגיעה לאוזנו שמעה של ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, ומייד קם ונסע לליובאוויטש בה למד בין השנים תרס"א-תרס"ז.

הוא הוסמך להוראה, ולאחר נישואיו שימש שנה אחת כרב ושוחט בעיירה קאבילאק הסמוכה לפולטבה, ומשם קיבל את הכינוי "בערל קאביליאקער".

במשך הזמן למד גם את אומנות המילה.

בשנות המהפיכה הראשונות ברוסיה, כשהמצב בעיירות הקטנות הפך בלתי נסבל, עבר כמו רבים מהחסידים באותה תקופה להתגורר במוסקבה.

הוא היה מהדמויות הבולטות בפעילות בית הכנסת "מרינא רושצ'א", ערך בריתות במחתרת, אירגן התוועדויות רבות בביתו, והיה כתובת עבור כל הצריך עזרה גשמית או רוחנית. למרות הסכנה שבדבר לא שלח את בניו ל"שקאלע" (בית הספר בעיר) אפילו יום אחד, ולמד איתם בביתו.

עקב פעילותו נקרא מספר פעמים לחקירה בנ.ק.וו.ד. אולם בטרם הספיקו לאוסרו פרצה מלחמת העולם השנייה. בשנות המלחמה ברח לדרום והתגורר שם בכפר נידח, ולאחריה חזר למוסקבה.

בבריחה הגדולה של החסידים לאחר המלחמה, הצליחו שני בניו – ר' משה לברטוב ור' שלום לברטוב – לצאת מרוסיה. הוא עצמו גם ניסה לברוח, אך ללא הצלחה. בשלב זה, החלו חוקרי הנ.ק.וו.ד. להדק סביבו את החגורה.

כפי שעולה מתיק החקירה, מסתבר שהחוקרים שמו את ליבם בעיקר לקשריו עם הבורחים. המידע בתיק החקירה – שהינו תקציר מדיווחי הסוכנים השונים – פותח בפרשת הבריחה של שני בניו, ומציין את קשריו ועזרתו לאנשים שונים שניסו לברוח או היו קשורים לבורחים – כמו חתנו של ר' יעקב יוסף רסקין, ר' דוד ברוומן, שחמיו ברח מלבוב באותה תקופה.

בתיק מפורטים גם "פשעים" רבים אחרים: ארגון התוועדויות, ארגון "מלמדים" עבור בני החסידים, גיוס כספים עבור תלמידי התמימים, ועריכת בריתות.

בעניין האחרון נעוצה סיבת נסיעתו לקאזאן ממנה לא שב: הוא נסע לשם כדי לערוך בריתות למספר אנשים, אך שם תפסוהו הנ.ק.וו.ד. ואסרו אותו בעיר פאטמע. הוא נפטר מהתקף לב במאסרו בז' אלול תש"ט, לאחר שהטמאים ימ"ש גילחו את זקנו.

זכרון להולכים: הרב יעקב נוח קראנץ ע"ה

הערב חל יום היארצייט של החסיד הרב יעקב נוח קראנץ ע"ה, שנפטר בו' אלול תנש"א

תולדות חייו מתוך אתר חב"ד-פדיה

נולד בזמוטש שבפולניה לאביו ר' יואל, ומשפחתו שניצלה מידי הנאצים ימ"ש הגרה לארצות הברית והתיישבה בקונטיקט. בהגיעו לגיל מצוות ביקרו במקום מגוריו שני בחורים חב"דיים במסגרת "שליחות המל"ח", וכתוצאה מביקורם עבר לספסלי הישיבה קטנה של תומכי תמימים בברוקלין.

הוא עשה חיל בלימודיו ולמד בשקידה גדולה וכבר בצעירותו התגלה כ"משפיע" מוכשר ובתוך זמן קצר שימש כמדריך ומורה-דרך מוצלח לתלמידים הצעירים בישיבת תומכי תמימים נוארק.

בשנת תשכ"ד נשא את מרת פייגא בתו של הרב יעקב משה פרידמן ומיד לאחר חתונתו נסע לשליחות בעיר דטרויט שבמישיגן. שם פעל במרץ רב בקירוב אחב"י לאביהם שבשמיים בניהול בית הכנסת המקומי. פעולותיו הרבות בעיר, בקירוב יחידים וכן תלמידות צעירות, ניכרו ברבות הימים במשפחות חב"דיות רבות שניהלו אורח חיים חסידי.

כעבור שנים, התמנה הרב קראנץ לשליח הראשי בעיר ריצ'מונד שבווירג'יניה, וניסיונו העשיר עמד לו במקומו החדש.

הרב קראנץ ניחן בסגולות רבות; היה מסור ונתון בלב ונפש לעניני הרבי, למדן, משכיל בחסידות, מסודר, מחושב ודקדקן; 'פנימי' ששנא חיצוניות, "בליטות" והגזמה; בעל שכל בריא והגיון ברזל.

בכינוסי השלוחים שנערכו בכל שנה ב-770 היה מתבלט, הן בגלל גובהו הפיזי ומבנה גופו האיתן, והן בגלל אישיותו הקורנת. רבים מחבריו לשליחות נהנו ממנו עצה ותושייה בעת התלבטות או ברגע קשה.

בשנת תנש"א התגלה אצלו גידול ממאיר ובו' באלול השיב את נשמתו לבוראו לאחר 27 שנים רצופות בהן פעל בשליחות הרבי, ומנוחתו כבוד בבית החיים של אגודת חסידי חב"ד בניו יורק.

זכרון להולכים: הרב מרדכי אליהו שניאור ע"ה

היום חל יום היארצייט של הרב מרדכי אליהו שניאור (ר' מוניע) ע"ה, שנפטר בא' אלול תשס"ט.

תולדות חייו מתוך אתר חב"ד-פדיה

הרב שניאור נולד בט"ז בשבט בשנת תרע"ז לאביו ר' מאיר יצחק שניאור בעיר קלימוביץ' שלא נמנה על חסידי חב"ד. בבחרותו למד נגלה וחסידות ברוסיה ואוזבקיסטן והתקרב לעדת החסידים.

בימי בחרותו קודם שנתקרב לחסידות לימד בישיבה מחתרתית ומתלמידיו המפורסמים הם ראש ישיבת פונביז' הרב גרשון אדלשטיין ואחיו הצעיר הרב יעקב אדלשטיין רבה של העיר רמת השרון. תלמידיו אלו שמרו איתו על קשר קרוב במשך כל השנים והיו מגיעים לבקרו בכפר חב"ד.

לאחר מלחמת העולם השנייה, עלה לארץ הקודש, והיה בין תושביה הראשונים של כפר חב"ד. נשא לאישה את מרת גנסיה, בתו של הרב שניאור זלמן פלדמן – מי ששימש כיו"ר הראשון של ועד כפר חב"ד.

הרב שניאור נודע כגאון גדול ומתמיד עצום, והיה יושב ולומד תורה לילות שלמים, שקוע בלימוד התורה.

בין השנים תש"ט-תשנ"ג שימש כר"מ בנגלה בישיבת תומכי תמימים לוד. ומשנת תשנ"ג עבר לשמש כנו"נ. בכל שנות עבודתו לא נטל לעצמו חופשה, והיה מתייצב מידי יום בישיבה.

שנים רבות היה עושה את דרכו מכפר חב"ד ללוד רכוב על חמור.

דרכו בלימוד הייתה דרך הפשט וסלד מפלפולים של הבל, באמרו "קודם תדע גמרא רש"י". והיה לועג לאלו הלומדים מפרשים בטרם ידעו הפשט על בוריו. היה מדייק בכל מילה בפירוש רש"י ובמשמעותה על פני מה שכתוב בגמרא.

היה נוהג מדי שנה בחודש תשרי להגיע אל לרבי.

נודע כחסיד פנימי ופיקח מאוד, והתפרסם בהתקשרותו לרבי והוראותיו מתוך ביטול ואהבה גדולה.

נפטר בליל יום שישי, א' אלול תשס"ט.

זכרון להולכים: הרב מאיר אשכנזי ע"ה

הערב חל היארצייט של הרב מאיר אשכנזי ע"ה, שנפטר בכ"ו מנחם אב תשי"ד.

לתולדות חייו מתוך אתר חב"דפדיה:

צעירותו ונישואיו

נולד ביום ראשון של חנוכה, כ"ה בכסלו תרנ"ב, בעיר צ'רניהיב להוריו – הרב שניאור זלמן אשכנזי ומרת קיילא (לבית זיסלין), שניהם מגזע חסידי חב"ד.

בגיל 15 עבר ללמוד בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, שם למד כשנה, ונאלץ לעזוב מאחר שחלה במחלת ה'טיפוס', אך בזמן מועט זה הספיק לשאוב את רוח הישיבה ונהיה ל'תמים' מן המניין.

הרב אשכנזי קיבל סמיכה לרבנות, מהרב צבי תומרקין (אחיו של הרב יוסף תומרקין), ומרב עירו, וחמיו לעתיד, הרב חיים אליעזר סולובייצ'יק. בשנת תרע"ד, בא בקשרי השידוכין עם מרת טייבע ליבא, בתו של הרב סולובייצ'יק אך הנישואין נדחו מחמת גיוסו לצבא הרוסי בתקופת מלחמת העולם הראשונה. לאחר השתמטותו מן הצבא, נתמנה לרב בעיר ולדיווסטוק, עוד לפני חתונתו. מחמת התפשטות תנועת הקומוניסטים, ברחה משפחת חמיו לעיר חרבין שבמנצ'וריה, שם בשנת תרע"ז נישא.

לאחר נישואיו חזר לעיר רבנותו ולדיווסטוק, להמשיך את תקופת רבנותו. שם כיהן כרב במשך שבע שנים עד לשנת תרפ"ו.

רב בשנחאי

לאחר קבלת אישורים לעזיבת ברית המועצות, תכנן לקבל משרת רבנות בבוסטון, שבארצות הברית, אלא שבעודו עסוק בהכנות לנסיעה, הגיעה אליו בקשה לכהן כרב הקהילה האשכנזית בשנחאי שבסין. בני הקהילה התחננו אליו באגרת ששלחו, שיקבל על עצמו את משרת הרבנות המוצעת על ידם. הרב אשכנזי ידע את מצבה העגום של הקהילה בשנחאי, קהילה של יוצאי רוסיה שרובם התרחקו משמירת מצוות, ולאחר לבטים לא קלים החליט לקבל על עצמו את עול הרבנות בשנחאי.

בשנת תרפ"ו מונה לרבה של שנחאי, בה היו באותה עת שתי קהילות – ספרדית ואשכנזית. אל העיר הגיע עם הוריו, הרב שניאור זלמן אשכנזי ורעייתו ועם בני ביתו.

עם הגיעו החל לבסס את חיי הקהילה על יסודות איתנים, בטבעו ובמזגו הנעים הצליח ליצור קשר ידידותי עם שתי הקהילות, כפי הוראת הרבי הריי"צ אליו.

כחסיד חב"ד ערך מפעם לפעם התוועדויות חסידיות בהן השתתפו חברי שתי הקהילות, אשכנזים וספרדים יחד. הרבי הריי"צ ראה חשיבות גדולה בכך שרב חב"די מנהל בפועל את הקהילות היהודיות במקום נידח שכזה. מכתבים ובהם הוראות מיוחדות, שיגר הרבי אל הרב אשכנזי ואל בני הקהילות המקומיות. בין היתר ביקשו הרבי הריי"צ לקבץ נדבות מהקהילה המקומית עבור ה"חדרים" והישיבות בברית המועצות. הרב אשכנזי אכן הקים ועד מיוחד מבני הקהילה האשכנזית שפעלו בנידון, התרומות נשלחו אל הרבי הריי"צ, והרבי באגרותיו הודה לרב אשכנזי על התרומות שהשיג.

בתקופה זו שימש גם כראש השיבה בתומכי תמימים שנחאי, כמו כן פעל שם רבות עבור הפליטים, ובמיוחד עבור תלמידי תומכי תמימים ווארשא ותומכי תמימים אוטווצק.

בשנים קשות אלו קיבל הרב אשכנזי מענקים שונים מועד ההצלה בארצות הברית. בניגוד לדעת תורמי הוועד, החליט יו"ר הועד כי הכסף לא יגיע לידי תלמידי התמימים. מטעמי פיקוח נפש, כיוון שהתמימים היו עלולים לגווע ברעב, בצירוף העובדה שהתורמים רצו שהכסף יגיע גם לתומכי תמימים, העביר הרב אשכנזי את הכסף גם לתמימים. בעקבות מעשהו, נתבע הרב אשכנזי לדין תורה בידי חוגי ועד ההצלה. כאשר לכל אורך הדין תורה הוא זוכה להדרכה מרבותינו נשיאנו.

בשנת תרצ"ד עלו הורי הרב אשכנזי לארץ הקודש, ועמם נכדם הרב משה אשכנזי, שהחל ללמוד בישיבת 'תורת אמת'. בעקבות התקשורת הגרועה בין ישראל לשנחאי בזמן המלחמה, לא נודע לרב אשכנזי על נישואי בנו, עד ללידת בנם השני.

מגיע לניו יורק

רק לאחר עזיבת אחרוני הפליטים, והמקומיים את שנחאי, בשנת תש"ט, עזב את עיר רבנותו, ועבר להתגורר בשכונת קראון הייטס, שבניו יורק. מאז היה הרב אשכנזי לדמות פעילה במוסדות חב"ד בקראון הייטס. הוא שימש כיו"ר ועד להחזקת המוסדות – מרכז לענייני חינוך ומחנה ישראל וחבר באגודת חסידי חב"ד. כמו כן, היה הרב אשכנזי מן החסידים הפעילים בקבלת הנשיאות של הרבי לאחר י' שבט תש"י, והיה החסיד הראשון שנכנס אליו ליחידות.

הרב אשכנזי זכה לקירובים מאדמו"ר הריי"צ והרבי.

פטירתו

ביום רביעי, כ"ו באב תשי"ד, נפטר מתוך ייסורים לאחר מחלה קשה. בשיחת שבת פרשת ראה, ארבעה ימים אחרי הפטירה, הזכיר הרבי את ר' מאיר והוסיף כי "מו"ח אדמו"ר כבר דאג והשתדל עבורו בכל המצטרך לו".

אישיותו

אדמו"ר הריי"צ אמר עליו: "א ליכטיגע צורה, א צורה וואס לייכט" [= "צורה מאירה", צורה שמאירה].

הרב מרדכי לוברט, תלמיד ישיבה ששהה בשנגחאי, כותב על הרב אשכנזי "הרב אשכנזי, יהודי תלמיד חכם, מחסידי חב"ד, רב מקורי כמו שהורגלנו בבית, זקנו ופיאותיו המלאים מעטרים את פניו וטלית קטן, גדולה מכסה את בגדיו העליונים, עצם מראהו נתן לנו חיזוק גדול… הרב אשכנזי היה אהוב ומקובל על כולם, בעל מידות טובות, ולב רחום…".

הרב שמחה עלברג, יו"ר אגודת הרבנים, כותב בספרו 'עיני העדה' העוסק בדמויותיהם של רבנים: "… ההגדרה הקולעת וההולמת אותו ביותר היא: "איש חסיד וטוב לב, שכל כוונתו לשם שמים" זו הייתה תכונתו הנפשית בה התבלט בין עולם הרבנים, כאישיות מפוארה.. עשרים ושלוש שנים היה הרב אשכנזי רב בשנגחאי בכל אותם שנים עסק בתורה בקדושה ובטהרה, קדושים היו ימיו וקדושים היו לילותיו.. כמה עבודת השם הייתה בכל תפילת שמונה עשה שלו בימי חול.. יהודי קדוש היה בשנגחאי, ושמו היה הרב מאיר אשכנזי..".

זכרון להולכים: הרב יעקב יהודה העכט ע"ה

היום חל יום היארצייט של החסיד הרב יעקב יהודה העכט ע"ה, שנפטר בט"ו מנחם אב תש"נ.

תולדות חייו מתוך אתר חב"ד-פדיה

נולד בשנת תרפ"ד לאביו הרב יהושע הכט ובצעירותו התקרב לליובאוויטש יחד עם חמשת אחיו, והחל ללמוד בתומכי תמימים המרכזית.

שימש כרב בית הכנסת מאיר שמחה הכהן איסט פלטבוש. בשנותיו הראשונות בתור רב, היה מגיע לרבי (עוד קודם הנשיאות) והרבי היה מנחה אותו איך ומה לדרוש ולדבר בבית הכנסת.

הוא מונה על ידי רבותינו נשיאנו לתפקידים מרכזיים: חבר באגודת חסידי חב"ד העולמית ובמרכז לענייני חינוך, חבר במחנה ישראל ומנכ"ל של"ה.

במשך שנים רבות, הנחה את כינוסי הילדים ב-770 (את הראלי והפאראד).

בשנת תשי"ג הקים בהוראת הרבי, מחנה קיץ לבנות. השם שניתן למחנה בהסכמת הרבי הוא 'מחנה אמונה'.

פעם הרבי התבטא עליו: כי יש לו חסיד שמה שהוא עושה זה מה שהרבי רוצה.

היה מתרגם את השיחות של הרבי מאידיש לאנגלית בשעת ההתוועדות, נוסף על מה שהיה מתרגם את השיחות שנאמרו לילדים.

נפטר ביום ט"ו מנחם אב תש"נ, וזכה שהרבי ידבר עליו בשיחה, בה גם ביאר הרבי את שמו ואמר ש"יעקב יהודה" בגימטריא "רבי" היות ופעל בענייני נשיא הדור בחינוך ילדי ישראל. בשעת הלווייתו הרבי היה באהל וכאשר הרבי סיים להתפלל באהל הרבי הלך לחלק הקבר בה הוא נטמן באותו היום ושהה שם זמן ארוך

הרב הכט כתב ב' ספרים בשם Brimstone and Fire and Essays on Judaism

לזכרו, הונצחה ישיבת הדר התורה שעמדה תחת הנהלתו על שמו וקיבלה את השם "ישיבת קול יעקב יהודה – הדר התורה".

זכרון להולכים: הרב ראובן דונין ע"ה

היום חל יום היארצייט של החסיד הרב ראובן דונין ע"ה שנפטר בי"א מנחם אב תשס"ב.

תולדות חייו באדיבות אתר חב"ד-פדיה

נעוריו

נולד בי"ז טבת תרצ"ד בחיפה לרב תנחום דונין, שהיה דור שישי בחסידות חב"ד ותלמידו של הרב אריה לוין ולאמו מרת פייגא-רייזל. בצעירותו התגלתה אצל ראובן מחלת האסטמה ובעקבותיה נשלח בגיל צעיר ללמוד בפנימיית 'כפר עברי' של תנועת 'הפועל המזרחי הצעיר' בהרי ירושלים. אוכלוסיית הילדים בפנימייה והריחוק מהבית גרמו לראובן לרדת מן הדת ולהפסיק לשמור על תורה ומצוות. כשהתבגר התגלה אצלו כשרון בנהיגה ובשליטה על כלי רכב כבדים, והוא החל לעבוד כנהג שופל והתגורר בקיבוץ הדתי "לביא".

כשאחיו הצעיר, הרב אברהם דונין, עבר ללמוד בישיבת תומכי תמימים לוד ביקש באחת מפגישותיהם מאחיו ראובן שיקרא קצת מתורת חסידות חב"ד שהביא איתו. תחילה סירב ראובן אך לאחר בקשות חוזרות החל לקרוא ולהתעניין והדברים מצאו חן בעיניו. ראובן, שמצידו כבר היה בתקופת חיפוש משמעות לחייו, העמיק את התעניינותו ביהדות ואף נסע ללמוד לתקופות קצרות לישיבות שונות. ראובן לא מצא בישיבות הללו את המשמעות אותה חיפש והוא חזר לעבודתו כטרקטוריסט במחצבה. באחד מימי שישי נסע ראובן באוטובוס מחיפה לנהריה על מנת לשבות בנהריה, במהלך הדרך נוצר קשר עם יהודי חסידי שהזמין אותו לשבת הבאה לכפר חב"ד. ראובן החליט שכבר באותה שבת הוא יסע לכפר חב"ד, וכך עשה.

לאחר כמה ימים, בעקבות בקשת אביו, הוא החליט לנסות להתקבל לישיבה בלוד. כשהגיעו ראובן ואביו לישיבה, סירב המשפיע, הרב שלמה חיים קסלמן, לקבל את ראובן לישיבה. ראובן מצידו הבטיח שהוא יסכים לבצע את כל מה שידרשו ממנו כדי להתקבל לישיבה, ולבסוף קיבלו הרב קסלמן והצמיד לו כ'חברותא' את הרב משה נפרסטק שישמש לו כמעין חונך.

אצל הרבי

בשלב מסוים, הרגיש ראובן שהוא זקוק לחיזוק ביהדותו ולשם כך החליט לנסוע אל הרבי. המשפיע הרב קסלמן התנה זאת בכך שר' ראובן יסיים ללמוד, ורק אז נתן אישור לנסיעה. ראובן גייס את הכסף הדרוש, באמצעות עבודה בטרקטור, ונסע לרבי למשך חצי שנה. בתקופה זו למד בישיבה ב-770.

כאשר נכנס ליחידות אצל הרבי בפעם הראשונה, שאלו הרבי אם הוא מבין במכוניות וכעבור זמן קצר שאלו לשם מה נכנס ליחידות. ר' ראובן פרץ בבכי, והשיב שלא הגיע לאמריקה אלא כדי בשביל ללמוד בישיבה ב-770 ושהוא רוצה ללמוד כמו שצריך, הרבי ענה לו: "כיוון שהוציא עניניו אל הקדושה, אם כן, תשב ותלמד ובעוד כמה חודשים נתדבר". כאשר ביקש מהרבי דרך תשובה, השיב לו הרבי: "קודם יעלה על דרך תורה ומצוות מתוך שמחה וטוב לבב, אחר כך נדבר על תשובה".

מאז זכה ר' ראובן ליחידויות נוספות רבות כשרבים מהן היו באופן לא רשמי. לפעמים עמד לאחר תפילת ערבית במקום בולט כדי שהרבי יבחין בו, והיה יוצר קשר עין עם הרבי. לעיתים כשהיה מבחין בכעין ניד ראש, או בזיק של הבנה בעיניו של הרבי, היה נכנס אל חדרו, שם היה מציע לפני הרבי שאלות שונות לגבי חייו או בסדר לימודו.

ביחידויות הוא היה מזכיר לרבי על כך שהרבי אמר לו שהוא יורה לו דרך תשובה, בו' תשרי תשמ"ב, הסביר לו הרבי לראשונה במהלך היחידות, את עניין התשובה.

השליחות בחיפה

לאחר חצי שנה חזר הרב דונין לארץ, לא לפני שקיבל שליחות מהרבי להמשיך בעבודתו בטרקטור במקום "שיראו אותך מה שיותר אנשים", כיוון שאז יוכל להשפיע עליהם בענייני תורה ומצוות.

נישא עם רבקה לבית משפחת זוננפלד מירושלים. לאחר נישואיו התיישב בחיפה.

ביתו היה "בית חב"ד" אמיתי, עוד לפני שהמושג הזה הפך למוסד. ביתו שבשכונת ותיקי ההסתדרות בחיפה, היה פתוח לעשרות ומאות צעירים תושבי האזור שבאו לשוחח עמו בענייני אמונה וחסידות. רבים מבעלי התשובה שעשו את צעדיהם הראשונים בעולמה של היהדות, היו מוצאים בביתו – ביתם; שם היו אוכלים, ישנים ולומדים, כאשר ה"עזר כנגדו", מרת רבקה, הייתה מקבלת את כולם במאור פנים ובסבלנות רבה.

בשעות הערב הוא היה מרבה לצאת לקיבוצים או לבסיסי צבא, שם היה משוחח בענייני השקפה וחסידות עם השומעים שהתלקטו סביבו. והוא, בשפה הפשוטה והישירה, מחוספסת, היה כובש את לבבות השומעים. הוא היה מדבר אליהם בגובה העיניים, ובעיקר – מתוך הלב.

ואכן, השפעתו על הסביבה הייתה עצומה. במשך השנים קירבו ר' ראובן ורעייתו אלפי צעירים ליהדות. מאות מהם הפכו לחסידים יראי שמים. הוא לא היסס מלהיכנס לשיחה גם עם ה"גרעינים הקשים" של השמאל. פעם אף הזמין לביתו קבוצה של צעירים מהליגה נגד כפייה דתית. היום חלקם הורים למשפחות חסידיות.

מהפכת התשובה שחולל ר' ראובן מדהימה ומעוררת השתאות. הוא עצמו העיד באמת האופיינית לו כי "אינני יודע אם קירבנו מאות או אלפים. אני חושב שזה הגיע לממדים גדולים. אינני מנהל רישום. הם פזורים היום בכל קצווי תבל. אני יודע שבכל מקום בעולם יש בעלי תשובה שלנו".

בבית משפחת דונין היה כיסא מפואר ומלכותי, מיוחד ושמור עבור הרבי. ר' ראובן לא ידע חכמות, ולאחר ששמע פעם מהרבי כי הוא יבוא יחד עם המשיח לארץ הקודש, שאלו האם יבוא גם לחיפה, והרבי השיב: אם ירצה השם, אבוא גם לחיפה, והוסיף: זה יכול להיות אפילו מחר…

כשר' ראובן חזר לחיפה, החליט שאם הרבי יבוא לעירו, בוודאי ירצה לבקר בביתו-בביתם, ועל כן צריך להכין לו כסא ראוי.

ברבות השנים עזב ר' ראובן את עבודתו בטרקטור. אחת הפעולות הראשונות שר' ראובן היה עושה עם בעלי התשובה שהתקרבו היה לשלוח אותם אל הרבי, בהסבירו כי האור הגדול שם כבר יעשה את רוב העבודה, וכך אכן היה, כפי שמעידים תלמידיו הרבים.

בשנים האחרונות עזב את חיפה והתגורר ברחובות, אך המשיך לעמוד בקשר הדוק עם העיר ותושביה, שרבים מהם נמנים על מכריו. הוא שימש כמשפיע בישיבת חב"ד רמת אביב.

פטירתו

בשבת האחרונה לחייו (שהיה גם יום השנה של זוגתו רבקה), בתאריך י"א מנחם אב תשס"ב שהה בחיפה לרגל העלייה לתורה של נכדו, בן לחתנו הרב ירון בר זוהר.

לשבת זו הגיעו בני המשפחה מכל רחבי הארץ ומחו"ל.

כדרכו מדי שבת, הוא התוועד ארוכות, ובשעה 5 אחה"צ, עם סיום ההתוועדות באולם ישיבת חב"ד, אמר לנוכחים כי הוא חש ברע והתמוטט. צוות של מד"א שהגיע למקום ניסה לבצע בו החייאה במשך 40 דקות אולם הוא השיב את נשמתו לבוראה.

בהלווייתו שהתקיימה במוצאי-השבת השתתפו המונים, בהם: כל שלוחי הרבי מאזור הצפון, רבני ערים, מנהלי מוסדות, מאות ממקורביו ובני המשפחה. נטמן לצד רעייתו בבית העלמין בחיפה.

הפצת בשורת הגאולה והגואל

בעשור האחרון, מאז החל מבצע משיח וביתר שאת, לאחר שהרבי עודד את שירת ה"יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד". ר' ראובן, כחסיד ומקושר בכל לבו ונפשו, ידע כי זהו רצונו האמתי של הרבי, וכך אף היה מפרסם בכל מקום. הוא עצמו ענד על דש בגדו וכובעו סמל, דגלון קטן, של משיח. אם לא די בכך, הוא אף היה מסתובב עם שקית מלאה בסמלים שכאלה ומחלק לכל מי שרק קיבל על עצמו לענוד אותם. הוא הסביר זאת באומרו כי המילה "משיח" הכתובה על ה'דגלון' מסמלת את האמונה הטהורה בה מאמין כל יהודי ללא קשר לפרטים הנוספים. "משיח – בלי פשעטלאך וסיסמאות נוספות".

בכינוס גדול לקבלת פני משיח שהתקיים באולם הסינרמה בחודש אדר בשנת תשנ"ה, הזמין ר' ראובן את הרבי אל המעמד הנאדר בקודש.

ספריו

שהרבי יחייך

שני הכרכים 'שהרבי יחייך' נכתבו ונערכו על ידי חנוך שחר. הספרים הם ליקוט של דברים שאמר בהזדמנויות שונות, מחולקים לפי נושאים ומובאים מפי השומעים.

כרך ראשון של הספר "שהרבי יחייך" יצא לאור ליום היארצייט של שנת ה'תשע"א והופץ על ידי חב"ד שופ. מהדורה שנייה וכרך שני יצאו לאור ליום ה' טבת תשע"ו, בהוצאת חיש.

המפיץ, בעטיפת הספר הראשון, מתאר את הספר כ"מקבץ סיפורים ופנינים שמסופרים לראשונה מפי מושפעיו ומפיקי לקחו דבר בשם אומרו. באותנטיות, מבלי לגרוע מה"פלפל" האופייני לו מביא הספר את הסיפורים שנאספו בעבודת מחקר מקיפה ומעמיקה שארכה כחמש שנים, ומהווים נכס צאן ברזל הנותן הזדמנות גם למי שלא הכיר אותו פנים, לפגוש חסיד אמתי מסור בלב ובנפש לרבי ולהוראותיו שלא עשה מעולם הנחות לעצמו ולסובבים אותו והעמיד על הרגליים דור של מושפעים".

הטרקוטריסט של הרבי

הטרקטוריסט של הרבי – משפיע שסלל דרך הוא ספר המתאר את תולדות חייו, פועלו, משנתו ודרכיו של המשפיע הרב ראובן דונין. יצא לאור על ידי הוצאת מ. סופר הו"ל במגדל העמק בשנת תשס"ט.

הספר נכתב על ידי בנו הרב מנחם מענדל דונין, נערך על ידי הרב ישראל אלפנביין בסיוע הרב אסף חנוך פרומר.

דירה בחינם – מרחיבה דעתו של אברך

טור של מעלות מתוקות כמגדים

הרב פלד, בעל כושר לרב עיר, מו"צ בעמנואל, שליח ורב בישוב עינב, זכור לתלמידיו מהשנים הרבות בהם כיהן כר"מ שיעור ג' בישיבה הגדולה בצפת. כשרון ההרצאה של הרב בא לידי ביטוי בחיבור ספרו 'פה שח' על מסכת פסחים. אך המפורסמים שבפועליו של ראש הכולל הם אלפי התשובות הפרקטיות בהלכה למעשה, בענפי ההלכה השונים, אשר ענה לקהלי אנ"ש במסגרת 'מכון הלכה חב"ד' וכן בחוברות והלוחות שנערכו על ידו בהשקעה רבה ובטוב טעם והיו למדריך הלכתי ומורה דרך לחסידי חב"ד.

מזה מספר שנים שהרב פלד מתמסר לטפח את אברכי הכולל אשר נהנים מגאונותו והתמחותו בהנגשת ההלכה לחיי המעשה בשפה ברורה ומסודרת.

האברכים הסמוכים על שולחנו – זוכים באופן בלעדי לתשלום על שכר הדירה, מה שמאפשר להם להתקיים בכבוד ומעניק להם את רוחב הדעת לשקוד על קניין ידיעת ההלכה ולהעמיק בלימוד ההוראה.

כעת נפתחת ההזדמנות להרשם לשנת הלימודים תשפ"ה ולהיות חלק מהעיירה החסידית הראויה לתיאור מפורט:

הדשא של החסידים יפה יותר

יחד עם הלב הפנוי מתשלום שכר הדירה, נהנים האברכים ובני ביתם ממגורים באיכות גבוהה! שכן הישוב עמנואל מציע דירות חדשות ומרווחות בסגנונות מגוונים. לא לשווא קהילות חסידיות נוהרות אל הישוב שחווה תנופת התפתחות ומשתקעות בפנינה החדשה של משפחות האברכים.

הישוב גם טובל במרחבים ירוקים, גני משחקים רבים, טיילות מטופחות ונוף הרים עם אוויר צלול. הרחובות מתאפיינים בשלווה מרחיבת דעת יחד עם צביון חרדי למהדרין.

זו הסיבה שקהילת חב"ד בעמנואל המונה למעלה ממאה משפחות קולטת בשנים האחרונות משפחות צעירות שמחפשות עתיד חסידי תוסס בתנאי חיים אולטימטיביים.

 



מחוברים לחינוך ולריכוזי חב"ד

מוסדות חב"ד בישוב מתחילים במשפחתונים וגנים, ממשיכים בתלמוד תורה במבנה חדש ומפואר ובית ספר לבנות, כך גם ארגון נשי ובנות חב"ד שמתרחב ומשתכלל, לצד שפרה ופועה וסניפי צבאות השם לבנים ולבנות ואפילו בת מלך וועד חיילי בית דוד. בשנים האחרונות אף נוסד 'אגוד אברכים' שפועלים במרץ לרווחת אנ"ש. על כסא רב הקהילה מכאן פאר הרה"ג חיים קיז'נר שליט"א הנודע כתלמיד חכם עצום בכל מכמני התורה ונהנין ממנו גם במילי דחסידותא.

הישוב השקט והביתי, בו הילדים משחקים בבטחה במדרכות הרחבות ובכרי הדשא הרבים, רחוק סך הכל כ-45 דקות נסיעה מכפר חב"ד, 30 דקות מבני ברק ו-20 דקות מכפר סבא. הישוב יפה הנוף מחובר ונגיש בתחבורה ציבורית אינטנסיבית ומגוונת לבני ברק, פתח תקוה, ירושלים, ביתר עלית וערים נוספות, כמו גם ליישובי הסביבה ומחלפים מרכזיים.

השולחן ערוך, בואו ללמוד!

כשאברך צעיר בבית הכנסת 'בית מנחם' – המתחדש ומתפתח בעמנואל – מתמסר לעבודת התפילה במשך שעות, נראה כי השלווה האופפת את הישוב תורמת לכך. וכשחברו מרבה להתוועד בחמימות בכל שבת, הדבר אפשרי אודות לכך שילדיו נהנים מסביבה בטוחה המשופעת במתקני משחקים. אחוות הרעים והיוזמתיות בקרב צעירי הקהילה – מלמדת על הפנאי הנפשי בשל הנגישות למקומות עבודה ולמרכזי קניות.

הלוקסוס החב"די העמנואלי הינו בית חם לכל אברך שמחפש ללמוד ולפרוח בכולל הוראה רענן עם ראש כולל רב ידע ועתיר ניסיון, יחד עם תשלום מלגה ושכר דירה לשנה. כשאבא מרוצה מהבנה בהירה ומקיפה של הטור והשולחן ערוך, אמא שמחה על העלויות הנמוכות, הילדים נהנים מהדרך הבטוחה והירוקה אל מוסדות הלימוד, יש פנאי לטפח חיי משפחה חסידיים ולהשתלב בקהילה גדולה עם סגנון צעיר.

מהרו להירשם ובואו להתרשם! שנת הלימודים תשפ"ה תפתח בקרוב! הזדרזו לתפוס מקום של כבוד בקהילה חב"דית גדולה במרכז הארץ ולהכנס בתוך טור זהב.

ליצירת קשר – לחץ כאן

זכרון להולכים: ר' גרשון חנוביץ ע"ה

היום חל יום היארצייט של החסיד הרב גרשון חנוביץ ע"ה, שנפטר לאחר בב' מנחם אב תשע"ג.

תולדות חייו מתוך אתר חב"ד-פדיה

נולד בעיירה גלובקא השייכת כיום לבלארוס, לאביו ר' בן ציון ולאמו עלקא בתו של שמואל אברהם הלמן ואחות מחבר הספר בית רבי ר' חיים מאיר, משפחה חב"דית שורשית.

בילדותו למד אצל המלמד המפורסם ר' יוסי טישעס. לאחר מכן שלחו אביו ללמוד אצל מלמד בדאקשיץ, שם למד עד הבר מצווה.

אחרי הבר מצווה נסע ללמוד בתומכי תמימים שבווילנא, מוריו היו הרב ישראל זאב גוטסמן, הרב אושפאל והרב יהודה הבר.

לקראת תשרי תרצ"ח נסע לורשה ומשם לאטווצק כדי ללמוד בישיבת תומכי תמימים באוטווצק ששכנה ליד חצר הרבי הריי"צ. בתחלה למד בכיתה הצעירה ומוריו היו ר' יהודה עבר ור' ברוך פרידמן, לאחר מכן עבר ללמוד אצל ר' דוד טייטלבוים (ריקער) שמסר שיעורים בזאל.

בב' שבט תש"א הגיע ר' גרשון ברכבת לוולדיווסטוק ומשם עלה על האניה שהפליגה לקובה שביפן, שם הצטרף ללימודים בישיבת תומכי תמימים שנפתחה במקום.

ולאחר מכן לשנחאי. במשך שנים רבות היה סועד את ליל הסדר בביתו של אדמו"ר הריי"צ.

בסוף ימיו התגורר בקראון הייטס, נפטר בב' מנחם אב תשע"ג.

זכרון להולכים: הרב יחיאל יוסף ריבקין ע"ה

בשבת קודש חל היארצייט של החסיד הרב יחיאל יוסף ריבקין ע"ה, שנפטר א' מנחם אב תשכ"א.

תולדות חייו מתוך אתר חב"ד-פדיה

ימי צעירותו

ר' יוסף ריבקין, חונך וגדל באווירה חסידית. בבית הוריו קיבל דוגמה חיה לחיי חסידים אמתיים. אביו היה מרבה לנסוע לליובאוויטש לחסות בצל אדמו"ר המהר"ש ואדמו"ר הרש"ב.

בשנת תרע"ז, כאשר המהפכה הקומוניסטית עמדה בפתח, הקים בית חסידי עם רעייתו מרת שיינא, בתם של החסיד הרב משה ניסן ומרת חיה שרה אזימוב, מהעיר קלימוביץ' שבביילורוסיה.

לאחר החתונה קבע ר' יוסף ריבקין את מקום מגוריו בעיר קרמנצ'וג שבאוקראינה, שם הייתה קהילה חסידית לתפארת. הוא פתח את ביתו בפני החסידים שהגיעו להתוועד, בעיקר בימי מועד ופגרא. לאחר מכן עבר להתגורר בעיר קלימוביץ', סמוך לחמיו וחמותו, ושנים מספר לאחר מכן העתיק את מגוריו להומיל.

ר' יוסף ריבקין השקיע את חלבו ודמו כדי לחנך את ששת ילדיו בדרכי היהדות והחסידות.

מאסרו ושחרורו

באחד הימים דפקו אנשי המשטרה החשאית על דלת ביתו של ר' יוסף וביקשו ממנו את הזהב שברשותו.

ר' יוסף הכחיש כי ברשותו זהב, הם לא האמינו לו ואסרו אותו.

בבית הסוהר סבל ייסורים רבים. בתחילה רצו הרשעים לחתוך את זקנו שעיטר את פניו, אבל הוא התנגד בכל תוקף. הוא לא חשש מהם ואמר: 'אם אתם מתעקשים לחתוך את הזקן, תחתכו קודם את הראש'… כשראו את עמידתו התקיפה, עזבוהו לנפשו.

מאז עבר מסכת ארוכה של חקירות ועינויים, במהלכן הבהירו לו החוקרים שיודה על הזהב שברשותו. לאחר שעמד על דעתו, "ויתרו" לו, ואמרו כי כיוון שהוא נמנה על נכבדי הקהילה, בוודאי הוא יודע מי מחביא זהב. ר' יוסף סירב לומר מילה. כשהחלו לענותו, אמר להם: "גם אם תהרגו אותי, לא אגלה לכם דבר". הוא עונה עינויים קשים אך מילא פיו מים בכל הקשור ליהודים אחרים. החוקרים הציעו לו כי יגלה את הידוע לו על חבריו והוא ישתחרר מיידית לביתו, אך הוא בז להם.

מחדר החקירות הובל ר' יוסף למרתף צר בו שהו עשרות אסירים בצפיפות איומה. הוא הולבש במעיל עבה והועמד ליד התנור הלוהט שדלק במרתף. ר' יוסף שהיה חלש מהחקירות והעינויים, הצליח לעמוד רק בקושי; האסירים בעלי הכוח דחפו אותו כדי שיהיה להם מקום מרווח יותר לעמוד בו. הוא נדחק וסבל סבל רב, עד שלקה בליבו.

כשראו שלא יוכלו להוציא ממנו כלום, שלחו אותו הביתה, לא לפני ששלחו עמו שוטרים שייקחו ממנו את עשרת הדולרים והטבעת אותם אמר שיש ברשותו.

ניסיונות בריחה מרוסיה

בעקבות עמידתו על ערכיו לא לעבוד בשבת פוטר מכל מקומות עבודתו. כך נשארה המשפחה, הורים ושישה ילדים קטנים, ללא פרנסה. ר' יוסף הבין כי אי אפשר להמשיך לחיות כך, והחל לחפש לעצמו תעסוקה אחרת. הוא החל לעבוד בעבודות מזדמנות כמו תיקון מנעולים וכדומה.

באחד הימים נודע לר' יוסף, כי בעיירה יגורבסק הסמוכה למוסקבה ישנה אפשרות לקבל עבודה הביתה; הווה אומר עבודה עם אפשרות לשמירת שבת. הוא נסע לשם, ולאחר שבירר את העניין לאשורו, חזר הביתה והחליט לעבור ולהתגורר שם.

עם הגיעו למקום, החל לייצר סיכות ראש. בידיו הברוכות ובכישרונו המיוחד המציא פטנט מיוחד לייצור סיכות צבעוניות. למרות שהיה זה פטנט בלעדי, הוא לימד את הסוד גם לחסידים נוספים מבלי לחשוש להסגת גבול. לנגד עיניו עמדה המטרה לעזור ולהיטיב עם חסידים נוספים. העובדה שזה יגזול מפרנסתו הדחוקה, לא הטרידה אותו.

קיץ תש"א. הגרמנים ימ"ש פלשו לרוסיה, וכל הגברים נקראו להתגייס. ר' יוסף, שזקנו הלבין בטרם עת מחמת הצרות הרבות, התייצב בלשכת הגיוס וטען כי הוא מבוגר בעשר שנים מהגיל הרשום בתעודותיו. כהוכחה לדבריו הציג בגאון את זקנו הלבן. קציני הגיוס התרשמו שדבריו אמת, והוא נשלח לוועדה הרפואית שקבעה כי אכן חלה טעות בתעודות, וכי עבר את גיל הגיוס.

לאחר שזכה לקבל את הפטור, נפתחה בפניו הדרך לברוח מאזור מוסקבה שהופגז ללא הרף על ידי מטוסי הגרמנים.

יחד עם רבבות אזרחים, ובהם גם חסידים רבים, נמלטה משפחת ריבקין מאזורי הקרבות אל תוככי רוסיה, ולאחר טלטולים ממושכים הגיעו לטשקנט שבאוזבקיסטן.

שם חיו במצב לא נורמלי לחלוטין. כעשרים בני משפחה – המשפחה המורחבת – גרו בתוך דירת חדר! זו הייתה דירה של אוזבקים שלא היה בה ריצפה, ועל האדמה וזר קש עליו ישנו עשרים איש. בצד אחד של החדר ישנו הגברים ובצד השני הנשים.

רק לאחר תקופה ממושכת, מצאה כל משפחה דירת מגורים אחרת, והעניינים החלו לשוב למסלולם.

בתום המלחמה החלו אנ"ש חסידי חב"ד לברוח מברית המועצות דרך לבוב, באמצעות פספורטים פולניים מזויפים (בריחתם ההמונית של אלפי החסידים נקראה לימים בשם "יציאת רוסיה תש"ו"). רבים מחסידי חב"ד הגיעו ללבוב, שם המתינו להזדמנות נאותה לבריחה.

גם ר' יוסף עם ילדיו, יחד עם קרובי משפחה נוספים, הגיעו ללבוב כדי לנסות לברוח מברית המועצות.

לקראת הבריחה הקימו החסידים ועד מיוחד ולצדו בית דין, שארגנו את כל ענייני הבריחה. הועד הודיע כי כל אחד מאנ"ש צריך לתת את כל כספו לועד כדי שיהיה מספיק כסף להוצאות האדירות שהיו כרוכות בבריחה. ר' יוסף לא חשב פעמיים, ואת כל הכסף שהיה לו נתן לועד. לא עזרו תחנוני ילדיו שיותיר מעט לעצמם כדי שיהיה להם מה לאכול. הוא ביקש לסייע כמה שיותר בהצלת נפשות ולסייע לחסידים לצאת את מדינת הרשע.

באותם ימי אימה, נצטוו כל החסידים להישאר בבתים ולא לצאת לרחובות מחשש שייתפסו, יעונו ויגלו את הסוד הגדול של הבריחה. למרות המצב הקשה, ר' יוסף לא ויתר, ואירגן בביתו מנייני תפילה.

החששות היו מוצדקים, שכן בשלב מסוים נודע שהייתה הלשנה.

בדרך לארץ ישראל

בשלב מסוים הגיע לר' יחיאל ר' לייבל מוצקין, חבר ועד הבריחה, ואמר שאם רוצים – יש אפשרות לצאת מרוסיה דרך זלוטשוב. המקום נמצא במרחק של 30 ק"מ מלבוב.

לאחר שקיבל את אישור הרבנים יצא עם כל בני המשפחה במשאיות עד זלוטשוב. שם עלו על הרכבת שיעדה פולין. תחנתה הראשונה הייתה בלבוב, וזו גם התחנה האחרונה לפני הגבול.

כשהגיעו לגבול, נצטוו לצאת מהקרונות לצורך בדיקת הפספורטים. בדיקת הפספורטים החלה, וזה היה החלק המסוכן ביותר בנסיעה הזאת. הניירות היו מזויפים, והזיוף לא היה המוצלח ביותר בעולם, בלשון המעטה. לפתע החלה לנשב רוח חזקה וגשם עז שטף את בני המשפחה בה נמנו גם תינוקות. שוטרי משמר הגבולות שראו את המשפחה עם פעוטות, ריחמו עליהם והאיצו בהם לעלות חזרה לקרון הסגור והמוגן.

מיד לאחר שהרכבת עזבה את הגבול, אמרו "לחיים" בהתרגשות עצומה.

בפולין שהו כמה שבועות ולאחר מכן עברו לצ'כוסלובקיה, ומשם במשאיות סגורות הוברחו לאוסטריה, שם שיכנו אותם במחנות פליטים. גם זו הייתה תחנת מעבר עד שהגיעו לפריז, בה התגוררו כשנתיים ימים.

לאחר שנתיים ימים בצרפת, עלתה משפחת ריבקין ארצה, ובראשה ר' יוסף. בתחילה התגוררו במעברת העולים 'באר יעקב', ורק לאחר מכן הגיע עם משפחתו לכפר חב"ד שהיה באותם ימים בשלבי הקמה.

היה ממייסדי וממקימי כפר חב"ד.

במשך כל השנים התפרנס ר' יוסף מיגיע כפיו. כמו תושבים נוספים, גידל ר' יוסף בחצר ביתו עגבניות, אך את רובם חילק למשפחות נצרכות בכפר חב"ד.

פטירתו

בראש חודש מנחם אב תשכ"א נפטר ר' יחיאל יוסף ריבקין באופן פתאומי. היה זה יום שישי, כאשר בנו, ר' זושא, הבחין כי אביו לא הגיע לתפילת שחרית כמידי בוקר. הוא הלך לביתו שם מצא אותו על מיטתו ללא רוח חיים. נטמן בבית העלמין שומרי השבת, בני ברק.

זכרון להולכים: הרב שמעיה קרינסקי ע"ה

היום חל יום היארצייט של החסיד הרב שמעיה קרינסקי ע"ה, שנפטר בכ"ג תמוז בשנת תשכ"ג.

תולדות חייו מתוך אתר חב"ד-פדיה

נולד בסביבות שנת תרנ"ג לאביו ר' זאב אריה ולאמו מרת שרה רייזל קרינסקי.

בזמן לימודיו בישיבות, רכש בקיאות עצומה בש"ס ופוסקים, והשתלם במלאכת השחיטה, בי"ג אב תרע"ד נשא את מרת עטא, בתו של החסיד ר' אברהם דוד שמריהו אהרונוב (אראנאף), והתיישב בעיירה פולמט שמסצ'וסטס.

בהמשך קבע את מגוריו בבוסטון שם עבד כשוחט והשפיע בנוכחותו על יושבי העיר בזכות הקפדתו לחנך את ילדיו על יסודות התורה והמצוות, ושמירת דיוקן זקנו מבלי לגעת או לקצץ בו.

ביתו בבוסטון היווה מקום אירוח לחסידי חב"ד שהגיעו לעיר למטרות איסוף כספים וחיזוק יהדות בשליחותו של אדמו"ר הריי"צ, ובעקבות ביקוריו של ר' איצ'ה דער מתמיד, התחזקה זהותו החב"דית והוא העביר את בניו מישיבת תורה ודעת לישיבות 'אחי תמימים' ו'תומכי תמימים'.

נפטר בכ"ג תמוז תשכ"ג, ונטמן בחלקת חב"ד בבית העלמין מונטיפיורי, בסמיכות לאוהל כ"ק אדמו"ר הריי"צ.

זכרון להולכים: הת' אפרים וקסלר ע"ה

היום חל יום היארצייט של התמים אפרים וקסלר שנפטר בכ"ב תמוז בשנת תשס"ה.

לתולדות חייו מתוך אתר חב"ד-פדיה

נולד בבאר שבע יחד עם ארבעה אחים נוספים תאומים בכ' תשרי תשל"ט להוריו יוסף ושרה וקסלר. (החמישייה הראשונה בארץ שכולם יצאו בריאים ושלמים).

בצעירותו עת למד בישיבת בני עקיבא בבאר שבע השתתף רבות בשיעורי תניא וחסידות שנמסרו על ידי הרב משה דיקשטיין ור' רפאל בכר בהמשך עבר ללמוד בישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש צפת, ובשנת תש"ס נסע ללמוד בישיבת תומכי תמימים המרכזית ב-770 במסגרת שנת ה'קבוצה'.

כשהגיע לקראון הייטס הופקד על ניהול 'קופת בחורים', וסייע בהתמסרות למאות בחורים וחתנים, ודאג להם גם במישור הרפואי וגם בעזרה כספית כשהיו צריכים.

בשנים מאוחרות יותר נסע מספר פעמים לעזור לשלוחים ברחבי העולם, וחזר ללימודים ב-770.

בשלהי חודש סיון תשס"ה יצא מבניין פנימיית הישיבה, ונהג אפרו אמריקני, שיכור דרס אותו. הוא הובהל במהירות לבית הרפואה, שם איבד את הכרתו לאחר שקריש דם עלה למוחו. הוא נאבק על חייו במשך שלוש וחצי שבועות, עד שבכ"ב תמוז תשס"ה נפטר בבית הרפואה.

היות שהפטירה אירעה בערב שבת, לא היה שייך לקיים את הלוייה באותו יום, וביום ראשון הוטסה גופתו לארץ שם נטמנה בבית העלמין בבאר שבע.