דרשת משיח בפרשה לפרשת וישב • להורדה

להורדת הדרשה בעברית

להורדת הדרשה באנגלית

***

לקפוץ לתוך האש

מבוסס על  לקו"ש חלק ל"ה וישב-חנוכה

מדוע סיכן יוסף את חייו?! ומתי מותר ליהודי למסור את נפשו?!

יענטא היתה יהודיה קשישה שהיתה מגיעה כל שבת לבית הכנסת. כל שנה שהיו מגיעים לפרשת וישב ולסיפור מכירת יוסף היא היתה מתייפחת בדמעות.שנה אחת, הרבנית העירונית שמה לב שיענטא לא בוכה…

"מה קרה, יענטא?!" שאלה הרבנית "כל שנה את ממררת בדמעות על הסיפור העצוב הזה.."

ענתה לה הזקנה: "בכל שנה הוא חוזר על אותה טעות, מה הוא הולך אל האחים שלו?! הפעם מגיע לו!"

פרשת השבוע, פרשת וישב, פותחת את סיפורו של יוסף ומכירתו ע"י אחיו. בהסתכלות ראשונית ושטחית נראה לומר שהנהגתו הפראית של יוסף הצדיק אינה תואמת והולמת את עקרונות התורה הבסיסיים. על פי התורה, החיים הם ערך עליון והיהודי מצווה לשמור עליהם. יוסף נהג, לכאורה, בניגוד גמור לעיקרון ההלכתי של שמירת החיים. הצצה קלה בפירוש רש"י על הפסוקים הראשונים של הפרשה מלמדים אותנו שיוסף היה מודע לחלוטין על הסכנה הגדולה הכרוכה במעשיו. יעקב שלח את יוסף לדרוש בשלום אחיו, הלך יוסף לשכם ולא מצא אותם. לפתע הוא פוגש איש אחד- המלאך גבריאל בכבודו ובעצמו- שמספר לו כי אחיו נמצאים "בדותן", במילים אחרות: הם מחפשים דרך להרוג אותך, תזהר!

ומה עושה יוסף? מתעלם וממשיך בדרכו לחפש את אחיו.. מדוע מפקיר יוסף את עצמו?! מדוע מסכן יוסף את חייו?!

לאור קושיות אלו, יש מפרשים (הרמב"ן לדוגמא) שנוטים לומר שהמלאך מעולם לא אמר מפורשות ליוסף על כוונת אחיו, הוא השתמש בלשון דו משמעית שיכולה להתפרש גם כאינדיקציה של מקום (דותן בתור שם של עיר או איזור) ויוסף לא הבין את הרמז שהמלאך ניסה לרמוז לו. הוא לא התעלם מהסכנה, הוא פשוט לא הבין במה מדובר..

אבל עיון בדברי רש"י בפירושו לגמרא (סוטה יג,ב) מלמד אותנו ששיטת רש"י אינה כזאת. רש"י סובר שהמלאך אמר לו נחרצות:"דיר בלאק"- זו סכנת חיים! ויוסף התעלם לחלוטין מכל סימני האזהרה. ועל כך אנו שואלים:למה?!

ישנה מחלוקת מפורסמת בין הרמב"ם לתוספות האם מותר לאדם מישראל למסור את הנפש על מצוה שאינה משלשת העבירות הידועות (ע"ז, גילוי עריות ושפיכות דמים). לשיטת הרמב"ם:"כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג, ונהרג ולא עבר, הרי זה מתחייב בנפשו"(יסודי התורה ה,א) הדבר אסור לחלוטין, התורה רצה לשמור על חייו של היהודי בכל מחיר, ואסור לו להחמיר על עצמו ולמסור את נפשו! לעומת זאת, דעת התוספות (ע"ז כז,ב) היא שהרשות נתונה בידי האדם, ואם הוא מחליט למסור את חייו על קיום מצוה, בין אם היא מצות עשה או לא תעשה, הרי ש"צדקה תחשב לו"!

לפי דברי התוספות נוכל להסביר את שיטת רש"י בקשר ליוסף. ליוסף היתה שליחות מפורשת מיעקב אביו, לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר (בראשית לז, יד), קיום השליחות משמעותה קיום מצות כיבוד אב, ואי קיום השליחות משמעותה ביטול המצוה. יוסף היה מוכן לעשות הכ-ל (!) על מנת לקיים את השליחות ולזכות במצות כיבוד אב, הכ-ל גם אם הדבר כרוך בסכנת נפשות! ולפי דברי התוספות, זה מותר.

אלא שכאן נשאלת השאלה, גם אם הדבר מותר, אבל מה ההגיון בהנהגה מעין זו?! זה הרי שגעון.. אז אמנם, היתר מצאנו, אבל למה שיוסף ירצה להתנהג כמו משוגע, אחרי הכל הוא לא טמבל?!

יתרה מזאת, השליחות שלו היתה:"והשיבני דבר", הוא צריך להחזיר תשובה ליעקב אביו, הוא צריך להעביר את המידע הלאה, אז אם הוא יהרג באמצע העבודה, באמצע ביצוע המשימה, יוסף ישאר קרח מכאן ומכאן, השליחות לא תתבצע, את המצוה הוא לא קיים, ואילו את החיים הוא איבד! מה הטעם להתנהגות פראית שכזו?!

הנמוקי יוסף, ר' יוסף חביבא, מגדולי הראשונים, בפירושו למסכת סנהדרין אומר משפט קצר וקולע ששופך אור ועל פיו נוכל להסביר את התנהגותו המוזרה של יוסף הצדיק. "אם הוא אדם גדול וחסיד ירא שמים ורואה שהדור פרוץ בכך רשאי לקדש את השם ולמסור עצמו אפילו על מצוה קלה כדי שיראו העם ולמדו ליראה את השם ולאהבו בכל לבם"

יוסף הצדיק לא היה פראי, הוא היה מורה! הוא לא היה משוגע, הוא היה מסור! הוא רצה לחנך את אחיו ואת היהדות כולה על חשיבות מצות כיבוד אב ואם. יוסף ראה זלזול, הוא ראה את שמעון ולוי הורגים את כל אנשי

שכם בניגוד גמור לרצון אביהם, הוא ראה כיצד ראובן מבלבל את יצועי אביו ובעיקר הוא ראה כיצד אחיו שונאים אותו רק בגלל שאביו אוהב אותו, דבר המהווה פגיעה חמורה בכבוד אביו! יוסף ראה ש"הדור פרוץ" וצריך ללמד אותם לקח גם במחיר מסירות נפש.יוסף חפץ להראות שהוא מוכן למסור את הנפש עבור

מצוות כיבוד אב, כדי שממנו יראו וילמדו.

אנחנו עומדים רגע לפני הדלקת הנר הראשון של חנוכה. ידועים דברי השל"ה שקיים קשר מיוחד בין פרשיות אלו לבין סיפור החשמונאים ומלחמתם הניצחת ביוונים. לאור הביאור הנ"ל, נוכל למצוא קשר ישיר בין מסירות נפשו של יוסף הצדיק לבין מסירות נפשם של מתתיהו ובניו, מסירות נפש לפנים משורת הדין ולמעלה מכל חשבון.

הנהגת המכבים הייתה פראית ומוזרה בדיוק כמו הנהגתו של יוסף. אחרי הכל,ממתי קיים חיוב מהתורה לצאת למלחמה?! גם אם נטען שבשעת גזירות השמד מוכרחים למסור את הנפש על כל מצוה ומצוה, אבל איפה כתוב שצריך להרים אקדחים ולזרוק רימונים?! איפה כתוב שצריך לארגן צבא של פרטיזנים ולברוח לגבעות?! בפרט שלא היה להם כל סיכוי לנצח…מדובר ב"מעטים מול רבים, חלשים מול גיבורים", תחשבו על צבא ארה"ב מול קבוצה של בחורי ישיבה מתלהמים, נשמע הגיוני?!

אלא, שהתשובה נעוצה בשתי מילים! צמד המילים:"כהניך הקדושים", החשמונאים ידעו שהם "כהניך

הקדושים", "הכהנים הגדולים" וחל עליהם הדין של "אדם גדול וחסיד ירא שמים", שמותר לו למסור

את הנפש בכל זמן ובכל מקום על כל מצוה, כדי לקדש שם שמיים ולתקן את הפרצות בחומות הדת. 

וכאשר מתנהגים במסירות נפש למעלה מכל חשבון, זוכים לראות תשועות ניסים ונפלאות, בימים ההם בזמן הזה!

וזוהי ההוראה הברורה אלינו, להתמסר במסירות נפש למעלה מכל חשבון והגיון להבאת הגאולה ע"י השקעת מאמץ נפשי לגילוי קדושת החיים בחיי היום-יום וגילוי מציאותו של הקדוש ברוך הוא בעולם, ולא להתפעל כלל מחשבונות של 'מאסר' הגלות. וכפי שראינו קודם, שעומדים ועובדים במסירות, רואים ניסים!

נסיים בסקירה קצרה על קורות חייו של האדמו"ר ממונקאטש, בעל ה'מנחת אלעזר' המלמדת אותנו על המסירות הנפש הדרושה להבאת הגאולה.

סיפר הרב משה יעקב וייס ז"ל, רב שכונת "נווה אחיעזר" בבני ברק ותלמידו של המונקאטשער:"”לא היה יום אחד שמורי ורבי לא הזכיר ודיבר על ’משיח‘. לא אשכח כל ימי חיי את ראש השנה, כאשר לפני התקיעות עמד ודרש בפני הקהל מתוך בכי רב באומרו ’יהודים, תעזבו את כל הדברים הצדדיים. אני יודע שלכל אחד יש בעיות בבריאות ובפרנסה, אבל מה שכולנו צריכים כעת להתפלל בראש השנה זה להביא את משיח‘

ביום הושענה רבה תרצ“ה נשא האדמו“ר ממונקאטש דברים לפני קהילתו, בדבריו דרש מסירות נפש כפשוטו על משיח כשהוא מסיים את דבריו במילים:" באם יאמרו לכם כי היום הזה ממש יבוא משיח לישראל בתנאי ואופן שאתם תמותו בו ביום, האם תקבלו על עצמכם מסירות־נפש עבור זה? ויענו כל העם: ”כן!“

דרשה זו, יחד עם מכתב שהוא כתב לאחר מכן בתור תשובה לתלמיד חכם מסוים שעירער על הדברים, נדפסו בספריו, ובשיחת ש"פ מקץ תשד"מ הזכיר הרבי את הדברים ואמר:"הלואי והיו מפרסמים את המכתב הזה.."

שבת שלום!

מבוסס על שיעור משיח בפרשה מהמחזור השני-תשע"ד, לשיעור המלא לחץ כאן

***

מעוניין לקבל כל שבוע את הדרשה לתיבת המייל שלך? לחץ כאן להרשמה