השאלה לא מה אומרים – אלא מאיזה איכות של קשר אומרים

הרב שניאור זלמן שניאורסאהן, שליח הרבי ברובנא, אוקראינה, מאמן ומטפל בכיר בשיטת ITT

שיחת טלפון בשעות הערב המאוחרות.

מעבר לקו נשמע קול מהוסס. היה זה תלמיד בישיבה גדולה ומובחרת.

השיחה הסתיימה אחרי עשר דקות, שבהן פתרתי לבחור את הבעיה שאותה ביקש לפתור. אבל אינטואיציה פנימית אמרה לי שהשיחה היא רק גישוש.

אחרי שבוע קיבלתי שיחה נוספת שאישרה את התחושה הפנימית שלי.

בעדינות שכנעתי את בן שיחי שלא לדחות את הנושא העיקרי שלשמו התקשר. הוא שיתף אותי בקושי של חבר בישיבה שנמצא במצוקה. הוא ביקש עצה והדרכה כיצד לעזור לאותו חבר.

החבר קיבל הדרכה ועזרה ראשונית כיצד לפעול וגם להוריד מעצמו את העול.

מקרים דומים לזה התנקזו אליי בשנים האחרונות מאז העליתי את נושא הבדידות והנשירה הסמויה בישיבות. בין המקרים היו גם אנשי צוות שביקשו הכוונה כיצד לפנות להורים כדי לעזור לתלמיד, וחלק מהסיפורים הגיעו דרך חברים.

לאחרונה הצטברו מספר מקרים, שבחלק מהם יש לי היכרות אישית עם הורי התלמידים.

שמתי לב לכך שאני נכנס לדילמה כיצד לפעול מול ההורים.

לא הייתה לי התלבטות האם לעזור לבחור.

גם לא הייתה לי התלבטות האם ההורים צריכים לדעת.

היה ברור לי שכדי לעזור לאותם תלמידים צריך לשתף את ההורים, ובלי יותר מידי עניין אפשר לסייע לבחור ולהביא אותו למקום טוב.

ההתלבטות הייתה.

האם הפנייה תישמע כדאגה אמיתית לטובת הבן, או כביקורת על ההורים?

האם היא תתקבל כהושטת יד, או כהתערבות במקום שאיננו שלי?

התייעצתי, התחבטתי, וברוך ה' אפשר לומר שאת רוב המקרים הצלחנו להביא למקום טוב.

בפרשת בהעלותך שקראנו השבת, התורה מספרת על תפקידו של אהרן 'בהעלתך את הנרות, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות'.

חסידות מבארת – שבעה סוגים בעם ישראל. לכל אחד עבודת ה' המיוחדת לו. האחד עובד מאהבה משוך כמים. ויש מאהבה כרשפי אש. כל אחד ומדרגתו בעבודת ה'

כמובן, זה גם תפקידו של הצוות בישיבה – לראות את השוני שבין הבחורים ולסייע לכל אחד לפי דרכו ומדרגתו.

בהמשך הפרשה מסופר על אלדד ומידד: "ויתנבאו במחנה".

"וירץ הנער ויגד למשה". רש"י: יש אומרים גרשום – בן משה היה.

וממשיך הפסוק: "ויען יהושע בן נון משרת משה… אדוני משה כלאם".

אנחנו עדים כאן לאירוע שיש בו לכאורה ערעור על מנהיגותו של משה.

בוודאי היו עוד רבים שיכלו לספר למשה. ואולי גם לתת עצה כיצד לפעול.

מי שבפועל יעשה זאת יהיה בדרך כלל אחד משניים: או מי שעורו מחוספס ורגשותיו כהו, או מי שכל כך קרוב ואוהב, עד שהוא מרגיש מחויב לדווח.

גרשום הבן – מדווח. נטו מוסר נתונים.

יהושע מגיב כמשרת משה.

ומשה עצמו?

"ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם".

לגרשום ויהושע לא הייתה השאלה האם לספר או לייעץ.

שמתי לב אצלי – ככל שהקשר שלי עם ההורים היה קרוב יותר, כך היה לי קל יותר לפנות אליהם, וגם התגובה הייתה של הוקרה ותודה.

המאפיינים של הקשר משמעותיים מאוד.

האם אשתף?

האם אתערב?

או שאעדיף לשתוק?

ב"גשר להצלחה" אני נוגע בדיוק במהות הקשר.

אני מנווט לקשר נכון ויציב. קשר שמכבד, מוקיר ומכיר.

הגשר שבין אבא למחנך.

בין רב לתלמיד.

בין אב לבנו.

קשר בעל מאפיינים שיאפשרו לצוות לראות את התלמיד ואת הייחודיות שלו.

קשר שימנע בדידות.

קשר שאם הבחור מתמודד ומאותגר – הצוות יזהה בזמן, ופנייה להורים תהיה טבעית ועניינית, לטובת התלמיד.

או ח"ו חשש והמתנה עד להחמרת המצב.

אתם מוזמנים לבדוק מה מהות הקשר שלכם עם הצוות ושלכם הצוות עם ההורים. נסו לשפר ואולי לצקת מהות אחרת לקשר הקריטי עבור הבן או התלמיד.

תנסו.

תפעלו.

תצליחו – באחריות.