גם לך יש מקום • הרב שניאור זלמן אבצן

הרב ​שניאור זלמן אבצן, מטפל באמנות (M.A)

לפעמים אנחנו רואים ילד שמקנא, אח שמקבל תפקיד בבית, חבר שמצליח יותר, ילד אחר שהמורה בחר בו.

ומיד עולה בנו הרצון לומר: "תפרגן", "תשמח בשבילו", "למה אתה מקנא?"

אבל אולי מתחת לקנאה מסתתר משהו אחר לגמרי?

אהרון הכהן רואה את הנשיאים מתנדבים לחנוכת המזבח, ו"חלשה דעתו", במבט ראשון זה יכול להישמע כמו קנאה.

אבל בפנימיות יש כאן עומק אחר – לאהרון היה אכפת, המשכן היה החיים שלו, זו הייתה השליחות שלו, המקום שבו הלב שלו נמצא, וכאשר הנשיאים לקחו חלק משמעותי בחנוכת המשכן הוא הרגיש פתאום בחוץ… כאילו יש משהו גדול שמתרחש, והוא לא שותף בו.

זה לא חוסר פרגון, זה כאב של אדם שרוצה להיות חלק.

הקב"ה לא מבטל את התחושה שלו, הוא לא אומר לו: "אל תקנא", "תתגבר", "מה הבעיה שלך?"

להפך, הוא רואה את הכאב, הוא מבין את הרצון להיות שייך

והוא מנחם אותו: "חייך, שלך גדולה משלהם".

גם לך יש מקום, גם אתה משמעותי, גם אתה חלק מהסיפור הגדול הזה.

וכמה פעמים זה בדיוק מה שקורה לילדים שלנו… ילד כועס שאחיו קיבל תפקיד, ילדה נפגעת כי חברה אחרת נבחרה, ילד שמתעצבן כשמישהו אחר מצליח, ולפעמים אנחנו רואים רק את ההתנהגות החיצונית.

אבל מתחת לזה יש קול קטן שאומר: "תראו גם אותי…", "תנו גם לי מקום…", "אני רוצה להיות שייך…"

וכשאנחנו מצליחים לראות את זה אחרת, משהו בתגובה שלנו משתנה, פחות מלחמה בקנאה, ויותר ניסיון למלא את הצורך שמסתתר מתחתיה לתת לילד מקום
לשתף אותו, להראות לו במה הוא משמעותי, להאיר את החלק המיוחד שרק הוא מביא.

ולפעמים, ברגע שילד מרגיש באמת שייך הקנאה כבר לא צריכה לצעוק.