-
מתי יפסיקו הגויים לשנוא אותנו? מה יהיה עם האנטישמיות? מאיפה זה מגיע? • הדרשה נכתבה ע"י הרב ניסים לגזיאל, המותאמת לכל המעונין לומר דרשה בקשר עם פרשת השבוע והגאולה • לקריאה והורדה
יוסי סולומון|כ״ב באב ה׳תשפ״דיום אחד פנה הקב"ה למלאכים ואמר: אני עומד לברוא ארץ חדשה, אקרא לה ארץ ישראל. יהיו בה הרים צחורים משלג בצפון, אגמי מים מתוקים, יערות עם מבחר פירות, חופי ים שטופי שמש, אדמה עשירה..בקיצור ארץ זבת חלב ודבש".
"תושביה ייקראו ישראלים, והם יהיו יודעים בכל רחבי תבל"
המלאכים: "בורא יקר, האם זה לא מוגזם מדי, האין זו נדיבות יתר לאותם 'ישראליים'?!
הקב"ה: "בכלל לא, חכו ותראו, אילו שכנים אני הולך לתת להם…"
הרבה פעמים אנו שואלים את עצמינו, 'מתי יפסיקו הגויים לשנוא אותנו?', 'מה יהיה עם האנטישמיות הזאת? מאיפה זה מגיע?' יתכן שבפרשת השבוע (בשילוב ההפטרה) נוכל למצוא את התשובה יחד עם מוסר השכל חשוב בנוגע לעבודה הנדרשת מכל אחד מאיתנו בכלל, ובפרט בהבאת הגאולה.
זאת ועוד, השבת הנוכחית היא גם שבת מברכים (חודש) אלול, חודש הרחמים והסליחות, ובודאי שהדברים קשורים (בהשגחה פרטית) אחד בשני. אם כן, מהו הפסוק המרכזי בפרשה שיתן לנו תשובה נוקבת על האנטישמיות הגוברת? ואיך זה קשור להפטרה ולחודש אלול הממשמש ובא?
במאמר חסידות עמוק, המלא תכנים קבליים ומדריגות רוחניות, אותם ננסה לפשט בשורות הבאות, מלמד אותנו הרבי מלך המשיח מסר חשוב ואקטואלי. בפרשה נאמר: "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך ובך בחר ה להיות לו לעם סגולה מכל העמים" (ראה יד, ב) הרבי מחדש (ע"פ פירוש חדשני על פרש"י) שהפסוק מגלם וטומן בתוכו שלוש מעלות מיוחדות שקיימות אך ורק בעם ישראל, ובסדר מסודר, מהקל על הכבד.
א- "עם קדוש אתה" – קדושת עצמית שקיימת רק בעם ישראל, והיא כתוצאה מההתקדשות המתמדת של כל יהודי ע"י עבודתו בקודש, קיום התורה והמצוות. עד כדי כך ש"אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון", אז כל יהודי מלא במצוות ועי"ז הוא מתקדש.
ב- "מאבותיך" (פרש"י) – כל יהודי, באשר הוא, הוא בן לאברהם, יצחק ויעקב הנקראים בשם: "האבות הקדושים", מעצם היותו בן לאבות הקדושים, הרי כל יהודי מקבל קדושה עצמית, מעל ומעבר לעבודת ה' הפרטית שלו. כי כל אחד מבין, שכמה שהוא לא יעבוד את ה' וישקיע במרץ בקיום התורה והמצוות, הוא לעולם לא יגיע למדריגת האבות, ולכן הקדושה העצמית הזאת היא ברמה גבוהה יותר מאשר הקדשוה הראשונה.
ג- "ובך בחר ה'"- גולת הכותרת בקדושת ישראל היא בחירת הקב"ה בנו. בחירה שהיא ללא כל טעם וסיבה. הקב"ה לא בחר בנו כי אנחנו יותר חכמים, עשירים, מנומסים, אלגנטיים או מתורבתים מכל שאר האומות (אע"פ שאנחנו כן…) הוא בחר בנו בבחירתו החופשית והעצמית, מעל ומעבר לכל סיבה, רק כי הוא רצה בנו!
להוכחת הדברים, הרבי מלך המשיח מצטט מדרש (אותו מביא אדמו"ר הצ"צ ב'אוה"ת' בהקשר) האומר: "ישראל נרדפים מפני אומות העולם ובחר הקב"ה בישראל שנאמר.. והאלוקים יבקש את נרדף (קהלת ג,טו)". המדרש הזה נותן לנו אשנב של אור בקשר לשאלה אותה שאלנו בהתחלה. הקב"ה בחר בנו, והגויים רודפים אותנו, ואחד תלוי בשני. הקב"ה לא בחר בנו בגלל מעשינו, והגויים לא רודפים אותנו בגלל מעשינו. הקב"ה לא בחר בנו בגלל שכלנו, והגויים לא שונאים אותנו בגלל שכלנו, זהו ענין עצמי! (לצערנו..)
יהיו כאלו שיאמרו, שהשנאה קשורה עם האקטואליה, המצב הנוכחי בארץ הקודש, ובכלל השליטה היהודית (אם יש כזאת בכלל…) בארץ ישראל. בהמשך המאמר מצטט הרבי מדרש נוסף הנותן מענה ניצח גם לטענה זו. "הרבה דברים ברא הקב"ה ובירר לו אחד מהן, ברא ז' ימים ובחר הקב"ה בשבת.. ברא ארצות ובירר לו אחת מהן, ארץ ישראל, ברא אומות ובירר לו.. ישראל שנאמר ובך בחר ה'"!
ארץ ישראל היא המקום הנבחר, שבת הוא הזמן הנבחר, ועם ישראל הם העם הנבחר. הבחירה המשולשת הזאת היא לא סתמית. העולם בנוי על שלוש יסודות קיומיים, המכונים בתורת החסידות בשם: "עולם, שנה, נפש", דהיינו: מקום, זמן וחיות. כשהקב"ה ברא את מציאות היסודות האלו, הוא בחר באחד מהם לעצמו. כשהוא ברא את המקום, הוא בחר בארץ ישראל, כשהוא בחר את הזמן הוא בחר בשבת, וכשהוא ברא את החיים, הוא בחר בנו! ולכן מובן מדוע, המקום הנבחר (ארץ ישראל) והזמן הנבחר (יום השבת) ניתן דווקא לעם הנבחר (עם ישראל).
לסיכום, בחירת הקב"ה בנו היא הסיבה לנתינת ארץ ישראל לנו, והיא גם הסיבה לרדיפת האומות אותנו.
אבל, אחרי הכל, זה לא נשמע כ"כ חיובי…האם זאת אומרת שהאומות ישנאו אותנו לנצח? עד מתי?
ובכלל, איך זה קשור להפטרה, לחודש אלול, ולהבאת הגאולה?
ההפטרה השבועית עוסקת בזמן העתידי, לאחר ביאת משיח צדקנו, זמן בו מבטיח הקב"ה לעם ישראל: "ושמתי כדכד שמשותיך, ושעריך לאבני אקדח, וכל גבולך לאבני חפץ" (ישעי' נד, יב) מה זה "שמשותיך" ? כמה "שמש" יש לקב"ה? ככל הידוע לנו, בעולם יש רק שמש אחת…ולמה "אבני אקדח"..בעברית המודרנית זה לא נשמע כ"כ טוב…
לאור השאלות ששאלנו, ישנם, אמנם, מפרשים המסבירים שהמילה "שמשותיך" משמעותה שמשה של חלון או ויטרינה, אבל בתורת החסידות (ולפחות, במאמר הזה) מסביר הרבי את הדברים כפשוטם, יש שתי "שמש"ות בעולם. הא- שמש הוי', על משקל הפסוק: "שמש ומגן הוי' אלוקים" (תהלים פד, יב) הקב"ה הוא ה"שמש" המאיר ומחיה כל יצור קיים, והב- "שמש צדקה ומרפא בכנפיה" (מלאכי ג, כ) עם ישראל נקראים בשם שמש, כשהם עושים צדקה ומתנהגים בגמילות חסדים. אמנם, ביאור יפה, יש שתי שמשות בעולם, הקב"ה ועם ישראל, אבל מה זה אומר לנו? מהי משמעות הפסוק, לאור האמור?
לפי תורת החסידות (מיוסד על דברי התלמוד ב"ב ע"ה ,ב) המילה "כדכד" המופיעה קודם בפסוק משמעותה "להוי כדין וכדין", דהיינו לאחד ולחבר בין ב' השמשות האמורות. זאת אומרת, שבימות המשיח תהיה אחדות מוחלטת בין הקב"ה לעם ישראל. אחדות מוחלטת זאת תביא לידי ביטוי את הבחירה המוקדמת של הקב"ה בעם ישראל, עלינו דיברנו קודם. במילים פשוטות, וללא תסבוכת קבלית, הכוונה היא שלעתיד לבא תזרח בעולם "שמש חדשה", שמש שתביא אור, אור שיזרח ויאיר לעולם (ולאומות העולם) את הבחירה האמיתית של הבורא בנו, בעם ישראל, ובארץ ישראל. ואז, שהשמש החדשה תאיר, השמש המאוחדת של עם ישראל ושל הקב"ה, אז תתבטל השנאה ותתבטל הקנאה!
סיבת ביטול השנאה תהיה בעקבות המשכת בחירת הבורא בעם ישראל בכל סדר ההשתלשלות. למה הכוונה? מכיון שבחירתו של הבורא היא בחירה חופשית ועצמית, ללא כל סיבה וללא על טעם, רק כי כך עלה ברצונו, ולכן הבחירה הזאת לא חודרת את תודעת העולם הגשמי שלנו, או במילים אחרות, אומות העולם לא מסוגלים "לעכל" את הבחירה הזאת בנו, כי הם לא מבינים אותה והם אינם מסוגלים להרגיש ולחוש אותה, לכן הם מתנגדים אליה, וזה מתבטא ב…אנטישמיות!
לעתיד לבא, בחירת הבורא תחדור את כל המציאות, היא "תשתלשל" בכל המדריגות ובכל העולמות, היא תחדור את השכל האנושי ואת הלב הגשמי, היא תשפיע אור ("שמש", זוכרים..) וחינניות אפילו בעיני הגוים, העולם יבין ויפנים שהקב"ה בחר בנו, הלב האנטישמי העולמי יחוש את עוצמת הקירבה בין ה' לעם קרובו, ואז תתבטל השנאה.
ומה הקשר לחודש אלול?
כי הדרך להביא את התגלות בחירת הקב"ה בעם ישראל בעולם היא ע"י מידת הרחמים, וחודש אלול הוא חודש הרחמים (והסליחות). מדוע?
כי כמו שלבחירת הקב"ה אין סיבה, כך גם לרחמים אמיתיים אין סיבה. כשנותנים למישהו גמילות חסד אמיתית, לא כי מצפים לתשלום, ולא כי מגיע לו, עד כדי כך שאפילו הנותן בעצמו אינו מבין מדוע מעניקים לו בכזו עין יפה, זוהי מידת הרחמים היהודית האמיתית! וזה מה שיביא את בחירת הקב"ה בנו בגילוי בעולם בגאולה!
זאת היא גם הדרך לגאולה, כי כמו שחורבן הבית היתה בעון שנאת חינם, הרי שבנייתו העתידית תהיה בסיבת אהבת חינם. אהבת חינם משמעותה אהבה ללא סיבה, לא כי הוא עשה לנו טובה, לא כי מגיע לו, פשוט כי הוא יהודי, וזהו!
אז הקשר המרובע בין פרשת השבוע, ההפטרה, חודש אלול והגאולה מסתכם במשפט אחד פשוט: בחירה למעלה מכל סיבה, שמתבטאת באהבה ורחמים ללא כל גבול!
ונסיים בסיפור שהתפרסם לאחרונה בארצות הברית. מנחם ובני (שמות בדויים) היו חברי ילדות שלמדו יחד בחיידר בברוקלין. את חודשי הקיץ מנחם היה מבלה בהרים (קאנטרי בלע"ז) יחד עם סבו, בעוד שבני, שמשפחתו לא היתה יכולה להרשות לעצמה את הלוקסוס הזה, היה נשאר בברוקלין השוממה (בקיץ..)
שנה אחת החליט מנחם להזמין את בני לבלות את חודשי הקיץ ביחד, בהרים. הוא שאל את סבו, הרב כהן, היום הוא יכול להזמין חבר, וסבו ענה בחיוב. הסב התייחס לבני כמו אחד מהנכדים הביולוגיים שלו, עד שבני הרגיש ממש בבית, הוא אפילו התחיל לקרוא לרב כהן בשם: 'סבא' או יותר נכון 'זיידי'.
הסידור הזה עבר מצויין, והוא נמשך ככה שנה אחרי שנה, למשך שש שנים.
עברו עשר שנים, ולרב כהן כשלה כליה, והוא נזקק בדחיפות להשתלת כליה. ארגון "התחדשות" (renewal) המסייע במצבים כאלו ערך מבדקים על מנת למצוא תורם מתאים. בני נבדק גם הוא, והכליה שלנו נמצאה להיות מתאימה לחלוטין, בני ביקש מהארגון להישאר כתורם אנונימי. החדשות על מציאת הכליה נמסרו למשפחת כהן, והם קבעו תאריך לניתוח. לאחר הניתוח, שעבר בהצלחה רבה, הרב כהן נשאר להחלמה בבית הרפואה. שעות ספורות אחרי הניתוח נמסר לו מפי האחות שהתורם האנונימי מבקש להיכנס לחדרו ולפגוש אותו. דמיינו לעצמכם את ההתרגשות ברגע שהרב כהן ראה שמי שתרם לו כליה, היה…בני הנכד "המאומץ" שלו!
כי שנותנים בלי סיבה, מקבלים בלי הגבלה!
שבת שלום!
____
מבוסס על מאמר ד"ה ושתי כדכד שמשותיך תש"ל ועוד
____________________
שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.
הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:
עברית – לחצו כאן
אנגלית – לחצו כאן
רוסית – לחצו כאן
צרפתית – לחצו כאן
תגיות: משיח בפרשה