השערים הולכים ונפתחים אבל הסאגה לא נגמרת…

הרב יוסף יצחק קופצ'יק, בוליביה

בשלושת הפרקים הקודמים סיפרתי על הלידה בזמן העוצר הכבד על העיר לה-פאז בירת בוליביה, על הנסיונות הראשונים כדי שנוכל לקיים ברית לרך הנימול,  וגם על הנסיונות המורכבים יותר להביא מוהל או לצאת מהמדינה – נסיונות שלא עלו יפה.

*

יום שישי. יום לחוץ. כמו אצל כולם. הטלפון מצלצל. יש! אפשר לבוא למשרד! מזדרזים לצאת. תוך חצי שעה אנחנו במשרד. תוך שעתיים אנחנו בחוץ. יש תעודת זהות לרך הנולד.

היעד הבא: דרכון. בלי דרכון הבייבי לא יכול לצאת מבוליביה. ילד שנולד בבוליביה זכאי לדרכון בוליביאני. נוסעים לרשות ההגירה שם מנפיקים דרכונים. סגור. האמת? שמחנו… אפשר לחזור להתארגן לשבת בצורה רגועה…

יום שני. חוזרים לרשות ההגירה. להפתעתנו הפעם התהליך קצר. ממלאים טפסים. הולכים לשלם בבנק. ו… תוך שעה יש דרכון בוליבייני לבייבי ביד. וואו. זריז.

ועכשיו? – ויזה לארצות הברית. אין טיסה ישירה מבוליביה הרחוקה לישראל. עכשיו גם אין טיסות לאירופה. טיסות חילוץ נדירות היו למיאמי.

תוך כדי התעסקות עם הדרכונים, אנחנו מגלים, שלרוע מזלנו, פג תוקפו של הדרכון הישראלי (והויזה לארה"ב) של מענדלה, הבן הגדול. הוא לא נולד כאן ואינו זכאי לדרכון בוליביאני. איך לא ראינו את זה עד עכשיו? עכשיו זה כבר לא משנה. ההתעסקות הבלתי נגמרת של דרכונים ישראלים ובוליביאנים, ויזות ואשרות שהיה היא עסק שמצריך פקיד מיוחד…

תכלס, צריך מהר, אבל ממש מהר, להשיג דרכון חדש. אין שגרירות ישראל בבוליביה, אין קשרים דיפלומטיים. אני מתקשר ללימור הקונסולית בלימה. אשה ממש מיוחדת ונחמדה. עזרה לנו בעבר בכל מה שיכלה. וגם הפעם היא מאוד רוצה לעזור. אפילו עונה בטלפון האישי בשעות הערב, מחוץ לשעות העבודה.

"עם כל הרצון לעזור גם הפעם, אין כעת שירותי דואר בין המדינות. וגם אם כן, זה בטח יקח כמה שבועות" היא אומרת לי. "אני מחכה לחבילה כבר חודשיים. הכל סגור פה בפרו".

אני מטלפן למשרדי חברת המשלוחים הבינלאומית DHL . אין מענה טלפוני בימים אלה. נוסע למשרד שלהם. מחכה בתור.

"אין לכם משלוחים מפרו, מה עם מיאמי?" אני מנסה את מזלי.

"אין שירותים בינלאומיים" עונה הפקידה.

אם אין דרך להביא דרכון חדש למענדלה, לא נוכל לצאת מהמדינה…

וכי מה? נשאיר פה ילד?

אני חוזר לבית מיואש. זהו. אנחנו בכלא גדול. אין אפשרות לצאת מהמדינה.

"לא אירא רע כי אתה עמדי"…

כמה ימים חולפים ונודע לי, שיצאה טיסת חילוץ מיוחדת לאמריקאים מבוליביה למיאמי. אם כך, אז המטוס אמור לעשות את דרכו גם ממיאמי לבוליביה!

אולי נשלח את הדרכון בטיסה ממיאמי? אני מטלפן לקונסוליה בלימה והקונסולית מבטיחה לעדכן מיד את הקונסוליה במיאמי. הקונסול במיאמי, איש נפלא, יוצא מגדרו לעזור.

"אני מכיר פה מלא חבדניקי"ם. שלח אלי חבדני"ק עם תמונות והטופס".

יש לי חבר במיאמי, השליח שולם קליינמן. הוא תמיד אמר לי: "בכל ענין שתצטרך, רק תרים טלפון." עד כה לא ניצלתי את זה כמעט. לא נעים, אבל עכשיו הגיע הזמן. אני יוצר איתו קשר. ומסביר לו את המצב. שליח של הרבי הוא חייל. הוא עוזב את כל ענייניו ויוצא לדרך, להדפיס תמונות וטפסים, לנסוע לקונסוליה, לשלם, ולחזור לאסוף את הדרכון. אחרי שעתיים הוא מעדכן: "מחר הדרכון יהיה מוכן".

"מה מחר?? הטיסה הערב! אין הזדמנות נוספת!"…

שולם מסביר לקונסול אלי את הסיטואציה, והוא יוצא במיוחד מהבית להנפיק את הדרכון. אחרי שעה הדרכון ביד של חבר שלי קליינמן.

מה הלאה? בינתיים יצרתי קשר עם סוכן נסיעות יהודי מהקהילה, ובקשתי ממנו, שיסדר את המשלוח עם חברת התעופה הבוליביאנית. שום דבר טוב לא עובר בקלות. מתברר שיש להם חוק, שאסור להם לקחת דרכונים.

אני מתקשר לנשיא הקהילה. "אולי נפעיל קשרים? אולי נשיג מכתב בקשה מהקונסוליה לסייע למקרה הומניטרי?"

"אפילו אם תביא מכתב מביבי נתניהו, זה לא יעזור!" אומר לי נשיא הקהילה. "האופציה היחידה, שהאיש שלך במיאמי יסע למשרדים שלהם שם. וינסה לשכנע את הפקידים".

שולם השליח, חייל של הרבי! הוא נוסע לשדה התעופה, למשרדים כדי לגלות, שהם עדיין סגורים, למרות יש עוד 7 שעות לטיסה…

הוא מנסה את מזלו ונוסע למשרדים של החברה בעיר. בו זמנית אני הולך למשרדי ההנהלה של החברה בלה פאז. אנחנו מנסים ביחד משני המקומות.

לא עוזר שום דבר! הם לא מוכנים לקחת את הדרכון בשום אופן! לא מוכנים גם לתת פרטים על איש מהצוות, שאולי יסייע בתור אדם פרטי.

אולי ננסה את DHL שולם שואל. אני כבר בדקתי, אבל שולם לא מתייאש. נוסע למשרדים שלהם במיאמי. כן יש אפשרות לקחת את הדרכון, אבל יקח עוד שבועיים עד שזה יגיע. וגם זה לא בטוח….

כששואלים "מאין יהוא עזרי?" התשובה היא: "עזרי מעם ה'.."

שולם חוזר לביתו, ואחרי שעה יוצא חזרה. נוסע לשדה. ופשוט נעמד ליד הדלפקים של החברה, מנסה למצוא נוסע שיהיה מוכן לקחת את הדרכון. הבעיה: הוא לא בדיוק מדבר ספרדית…

ה' עוזר! בניסי ניסים הוא מוצא בחורה שטסה לבוליביה ומוכנה לקחת את הדרכון! אני מתאם איתה בטלפון את כל הפרטים בספרדית. הדרכון יצא לדרך. אני מעז לנשום קצת קצת לרווחה.

הטיסה נוחתת ב-4 בבוקר. היא אמורה להלקח מהשדה מיד לבידוד ממשלתי במלון. יש לנו 'חלון' קצרצר של 2 דק' : מרגע שהיא נכנסת לטרמינל ועד שעולה על האוטובוס. הטיסה לא נוחתת בלה פז אלא נוחתת בס. קרוץ. עיר שנמצאת שעה טיסה מאיתנו. אין לנו איך להגיע לשם… ובכלל, שם יש עדיין עוצר קפדני. אסור לצאת מהבתים.

אני יוצר קשר עם יהודי מקומי. הוא פותח במסע חיפושים אחרי נהג מונית אמין עם אישורים מיוחדים. זה לא פשוט בכלל. אחרי שעתיים הוא מוצא את ה'אוצר'. הנהג יחכה ב4 בבוקר בשדה. עם שלט מיוחד, יאסוף את הדרכון. אז יצא מהשדה (אסור להשאר היום סתם בשדה) רק בשש בבוקר נפתחים המשרדים של חברת התעופה בואה קרגו\ אז הוא יחזור בשעה שש וימסור להם את הדרכון למשלוח בטיסה ללה פז. בשעה 11 בבוקר הדרכון אמור להגיע בטיסה מיוחדת ללה פאז.

לפנות בוקר אני משכים. מתחיל להתכתב וכוסס אצבעות. הטיסה ממאימי נחתה בס. קרוז, אבל הנהג קצת מאחר לשדה… ה' יעזור. איחור של עוד כמה דקות והעסק יסתבך לגמרי. ב"ה, גם הבחורה קצת מתעכבת. ב"ה, הדרכון נמסר. עוד צעד אחד ויהיה בידינו. אחרי כמה שעות אני נוסע לשדה התעופה בלה פז. אני מקבל מהפקיד את המעטפה. הוא לא מבין את ההתרגשות הגדולה… ניסי ניסים!

מיד למחרת אני מגיש בקשה לוויזה לארצות הברית למענדלה (גם הויזה פגה לו) ולרך הנולד. הזכרתי כבר, שאין טיסות מבוליביה לישראל. הדרך מבוליביה החוצה עוברת דרך ארה"ב. הקונסוליה האמריקאית דורשת בתחילה ראיון ונותנת תאריך… לעוד חודש… אוי ואבוי…

אבל איך אמא שלי משננת לי כל הזמן? "איציק, אתה הרי יודע, שניסים יקרו לך בסוף. כמו תמיד. רק תצפה לראות איך בדיוק זה יקרה, ואתה צריך להאחז ולהאמין בהם- מעכשיו"….

הברכה של הרבי אכן ממשיכה ללוות אותנו. הקונסוליה וויתרה על הראיון! ביום שלישי, פתחו במיוחד עבורנו את שגרירות ארצות הברית. וקיבלנו ויזה על המקום. איזה התרגשות…. נותר רק להתפלל על טיסה יוצאת מבוליביה…

יום יומיים עוברים. סוכן הנסיעות היהודי המקומי מתקשר אלי.

"יש לכולם דרכונים? יש ויזות?"

"כן, למה?"

"בשורה טובה בפי!"

הנשימה נעצרת.

"בעוד שבועיים יוצאת טיסת חילוץ מלה פז לאמריקה! שם תוכל סוף סוף לעשות ברית לרך הנולד ומשם- לארץ הקודש!"

"זה היום קיווינו לו נגילה ונשמחה בישועתו!"

אני כותב לרבי על אפשרויות הטיסה. התשובה של הרבי מחזקת ומשמחת.  במקור הרבי מברך זוג לחתונתם ולקשר שלהם, אבל לנו יש את הקשר והמזל טוב שלנו:

"והנני בזה להביע ברכתי, שיהי' קשורם בשעה טובה ומוצלחת למזל טוב ובסימן טוב, וכאשר יגבילו זמן הנשואין, יהי' זה למז"ט מז"ט"

מסע חתחתים מאחורינו, את הברית לא הצלחנו לקיים בזמנה כי היינו "בדרך רחוקה". אנחנו מייחליםלהגיע סוף סןף למועד המיוחד לטהר את הרך הנולד ולהכניסו בבריתו של אברהם אבינו. והרי עונה במכתב:

"ואפילו אם בשעה שכל ישראל הקריבו קרבן פסח, והאחד שיה' טמא או בדרך רחוקה … בכל זאת איז דאס ניט פארפאלען, ועושים בשבילו מועד מיוחד, שלאחר שטיהר את עצמו יקרב לבית המקדש ויכנס לפנים מהאסקופה וכו'"

ברכת הרבי נותנת לנו המון כוח להסתער קדימה.

המיצר האחרון לפנינו. טיסת החילוץ כמו כל טיסות החילוץ, יקרה מאוד. מכפילים בעשרה כרטיסים – לבני המשפחה פלוס הבחורים שהיו לצידינו. טיסת החילוץ היא רק עד מיאמי ואז צריך להוסיף את מחירי הכרטיסים לישראל…

אנחנו מגיעים למחיר דמיוני של עשרים וחמש אלף דולר! 25.000$ לסוכן נתתי את המילה, והוא עשה הזמנה, למרות שאין לי מושג, איך אני משלם את הכרטיסים האלה. אנחנו תמיד בצד הנותן. עכשיו אנחנו חייבים את עזרתכם כדי לצאת מכאן!

ביחד נפתח את השערים!

לתרומה באשראי:

ביט/פפר/פייבוקס: 0587705851

לאפשרויות נוספות (כולל תרומה מוכרת לצורכי מס) לחץ כאן

או צרו קשר: http://Wa.me/59176569770

נ.ב. כל כך הרבה פניות קבלנו בעקבות המכתבים.

"יצאתם כבר?", "הברית כבר הייתה?", "מספיק עם המתח, גלו את הסוף", וגם: "האם זה קמפיין?"

אז האמת היא, שגם אני לא ידעתי אז את הסוף… את הויזות האמריקאיות וגם את ההודעה על טיסת החילוץ המיוחלת קבלנו רק לפני יומיים…