במשך עשרות שנים נהגו רבותינו נשיאינו לומר "לחיים" על משקה הבנדיקטין, ובשנים הראשונות לנשיאות נהג הרבי מלך המשיח לחלק ממשקה הבנדקטין בהתוועדויות, ואף שלח אותו למאורעות ולאישים שונים (בתוך המשלוח מנות ועוד).
בהוספות להמשך תרס"ו מובא מה שסיפר הרבי הריי"צ לרבי שלרגל סיום "ההערות לי"א מאמרים" "אלה הדברים – וה' אמר המכסה", קרא לו אביו הרבי הרש"ב "וציוני להביא בענעדיקטין", ואשר כן ארע גם עם אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר מהר"ש בעת סיום המשך וככה תרל"ז.
באחת השנים העיר אחד החסידים לרבי, שלכאורה יש חשש יין נסך, במשקה זה המיוצר על ידי אינם יהודים. לאחר שחזר על דבריו יותר מפעם אחת הודיע הרבי כי לעת עתה יפסיק לשתות "ברבים" את המשקה הזה עד ש"יבוא משיח צדקינו וישתה אותו יחד עם משה ואהרון", ומאז החל הרבי לחלק סמירנוף שהינו משקה וודקה.
כעת מתפרסם מענה מהרבי, מארכיון המזכיר הרב ניסן מינדל, בו נשאל לגבי כשרות המשקה:
יש ששאלו מה ראה האדמו"ר לשלוח בנדיקטין דווקא, שהוא כידוע, תוצרת נזירים, וסוד כמוס אצלם, ואיך אפשר להיות בטוח שהוא כשר?
ועל כך עונה הרבי:
נהוג כבר מכמה שנים אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר וגם אצל אביו להשתמש בבנדיקטין, והם היו כמה פעמים במדינה ששם מייצרים משקה זה ולא היה אצלם כל פקפוק בענין חשש תערובת יין, וגם ברור שלא נשתנה אופן התוצרת.
וליתר שאת היתה חקירה ודרישה בזה עוד הפעם לפני איזו שנים ונתאמת עוד הפעם.
ברם, לולא שנהגו כן בבית אבא משך דורות, ויש טעם בדבר שאין כאן מקומו, לא הייתי מחדש נוהג זה.
והנני שמח שיש מדקדקים במצוות כמו אלה המקשים ומי יתן וידקדקו כן בכל מצוות עשה ולא תעשה.