נגמרה לכם הסבלנות? חכו 3-4 שנים, זה ישתלם!

הרב יהודה גינזבורג, שליח הרבי מלך המשיח בכרמל הצרפתי, חיפה

במהלך מגפת הקורונה אני מוצא את עצמי בכובעים שונים. לעיתים בכובע המקשיב והמסייע לבעיות של אנשים שונים, לעיתים בכובע של הרב שצריך לברך ולהביא אופטימיות ולמבקש, ובעיקר – בכובע העיקרי שלי, אבא לשישה ילדים כן-ירבו שצריך לדאוג להם, להקשיב להם – וכמובן לחנך אותם.

אינני יודע איזה מבין הכובעים מאתגר יותר, אבל כובע ההורה רחב יותר בימים אלו.

תקוותי הרבה שבמהלך החודש וחצי האחרונים יצאתם לריצה, לנשום אויר, לביקור מרחוק אצל הסבא והסבתא, לעבודה ולקניות. ומה יעשו הילדים שמוצאים את עצמם חודש וחצי ללא מסגרת חינוכית?

*

בפרשת השבוע שלנו "אחרי-קדושים" אנו קוראים על מצוות ה'ערלה'. "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל. וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה'. וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם". שלש שנים בהם הפרות הם 'ערלה' – כלומר, הפרי אטום, מכוסה ומובדל מלאכלו.

תארו את עצמכם זורעים באדמה אפרסק, מחכים בסבלנות שהוא יצמח, ואחרי שהפירות היפים צומחים על העץ – אסור לכם לאכול. וגם לא למכור. וגם לא להנות מהם. לא בשנה הראשונה, לא בשניה ולא בשלישית. מתסכל?

מבטיחה לנו התורה כי אם נחכה לשנה החמישית נקבל ברכה גדולה יותר "להוסיף לכם תבואתו". וכפי שרש"י בעצמו מביא את דברי רבי עקיבא – 'שלא יאמר אדם הרי ארבע שנים אני מצטער בו חנם לפיכך נאמר להוסיף לכם תבואתו'.

נכון, זה קשה. זה גם לא מובן. מה רע בפירות של השנים הראשונות? ועדיין המצווה קשה להבנה.

אבל דבר אחד בטוח – הסבלנות משתלמת.

*

עם התפתחות הטכנולוגיה במאה ה-21 אנחנו עדים לחוסר סבלנות מופגן בכל דבר. אם זה בתור לסופר (2 מטר כבר אמרנו?), בהמתנה לרמזור (צפצף לו שיזוז) ומתי הפרק הבא יוצא לאור.

נכון, לפעמים קשה עד בלתי אפשרי לחכות, אבל הסבלנות משתלמת. לא רק כי בסוף נרוויח יותר, אלא כי הסבלנות הופכת אותנו לרגועים יותר, מסתפקים במה שיש, וחיים את הרגע במקום לחכות ליום בו נטוס לחלל.

לא רק כי האדם שתאפשר לו לעקוף יודה לך על סבלנותך, אלא גם כי כך תדע שאת הזמן מישהו אחד מנהל, מי שיצר אותו.

*

הילדים שלנו מלמדים אותנו כיצד צריך להתנהג בסבלנות. לפעמים עומדות לי דמעות בעיניים כשאני רואה את מידת הסבלנות של אחד מילדיי. כן, עוד עשר דקות. לא לרטון ולא לכעוס. לפעמים קורה גם להיפך – שהם חסרי סבלנות, אבל זה בגללנו – שאנחנו מראים להם דוגמא הפוכה.

לפני מספר שנים התפרסם סיפור על נערה שביקשה לבטל את חתונתה בגלל שחסרה לה מידת הסבלנות ואף קראה לעצמה "מכשפה".

הרבי עודד אותה להינשא, והבטיח לה כי הילדים ילמדו אותה את הסבלנות, ועד שיגיעו הילדים – תתנדב עם ילדים חולים.

*

אבל לדבר אחד כבר אין לנו סבלנות.

הרבי הבטיח לנו בנבואה כי "הנה זה משיח בא", הראה לנו כיצד בעולם מתרחשים אירועים של צמצום כלי נשק, קיבוץ נדחים לארץ-הקודש ועוד – וכי הכל חלק מהתחלת הגאולה.

אנחנו מאמינים, יודעים ובטוחים שהגאולה מגיעה, אבל אין לנו סבלנות.

הקורונה גבתה מאיתנו הרבה סבלנות, אבל יש גם הרבה נפטרים, יתומים ואלמנות. רק השבוע נפטר ידיד, שליח הרבי בהנובר שבגרמניה בגיל 43 בלבד (!) והותיר אחריו אלמנה ושמונה יתומים רכים.

ריבונו-של-עולם. אין לנו טענות, אבל גם סבלנות כבר אין. תשלח לנו בבקשה עוד היום את הרבי משיח צדקנו, שיביא לכולנו בריאות פרנסה ונחת, ילדים וזוגיות והרבה סבלנות. תודה לך השם על הכל!