לפתח את השמחה • ראיון פורימי מרתק

יוסי סולומון, חב"ד אינפו

נולדתי בעיר רבאט שבמרוקו למשפחה מסורתית. קצת לפני בר המצווה שלי עלינו אני ומשפחתי לארץ, לאחר לימודי התגייסתי לצה"ל שם שימשתי כאיש אלקטרוניקה, ובה בעת התחלתי לעבוד באומנות.

לאחר גיוסי התחלתי להתקרב לחסידות חב"ד, רציתי לעזוב את כל האומנות שבה עסקתי ולהתחיל "חיים חדשים", אבל אז הסבירו לי שבחב"ד נוהגים לקחת את הכישרונות ולהשתמש בהם לעשיית דברים טובים, וגם עשתי הראתה לי מכתב שקיבלה מהרבי שבו היה כתוב שנמשיך להתעסק באומנות ולעשות מזה דברים טובים ברוח היהדות.

כיום אני מלמד במספר מקומות בארץ כמו אסנט בצפת, מודעות ברמת גן וכן מזמינים אותי לסדנאות שונות בארץ ובעולם שבהם אני מעביר סדנאות על שמחה.

איך מחנכים בשמחה?
צריך לדעת קודם כל שיש לנו את הזכות שיש לנו ילדים בכלל שאפשר לחנך, כי יש אנשים שלעת עתה לא זוכים לילדים, וצריך להסתכל על המציאות שהיא לא מובנת מאליו, צריך להסתכל על כך שזה שיש לנו ילדים זה מתנה מהבורא, ומתנה גדולה עוד יותר אם הם ילדים בריאים, ולנו יש שליחות שזכינו בה – לחנך את הילדים.

ספר לנו על סדנאות השמחה שלך

הורה זה מלשון מורה דרך, והילדים הם לא באים לספק לנו כהורים את החסכים שלנו אלא זה נשמות שהורידו לעולם הזה ואנחנו בתור הורים צריכים להוביל אותם לשליחות שלהם פה בעולם, זו עבודה לא קלה, כי בתחילה הילדים קטנים ועם הזמן הם גודלים ואיתם גדלים גם הדרישות שלהם.

הסדנא שלי מבוססת על מכתב שהרבי שולח לזוגות שיבנו בניין עדי עד, אז כולם חושבים שמדובר על בניין שצריך להחזיק לעד, ואני מסביר אותו שלא לכך התכוון הרבי, אלא שהבניין יהיה בכל הזמן בשלבי בניה חדשים.

בתחילה בונים את הזוגיות, עובדים על הקשר הזוגי, שני אנשים שבאים ובונים את התא המשפחתי שלהם על בסיס דבריו של הרבי, ומתוך זה מתחילה לצמוח משפחה.

אני מספר את מה שהרב שהדריך אותי לחופה סיפר לי, והוא הסביר לי רגע לפני החופה מה זה נישואין וחיים עם ילדים, הוא שאל אותי מה החופה אומרת לך? אז התחלתי להסביר לו את כל מה שלמדתי על החופה בחסידות, אז הוא אמר לי כן כן, אבל מה זה אומר תכל'ס? והוא הצביע לי על כיון החופה, ואמר לי מהרגע שאתה נכנס לחופה אתה נהיה חצי, עד עכשיו הייתה מה שאתה רוצה, כל הזמן היה שלך, עכשיו אתה צריך לחלוק את זה עם אשתך, וזה לא נגמר שם, אחרי זה מגיע הילד הראשון ששם אתה נהיה שליש ואחרי זה נולד ילד נוסף ששם אתה נהיה רבע וכך הלאה, וככה התחלתי להבין מה בעצם מחכה לי בחיי הנישואין, שכל ילד שיורד לעולם דורש ממך השקעה.

"ושננתם לבנך" – זו מצווה תמידית שכמו שמקיימים את המצוות בשמחה, כך צריכים לקיים גם את המצווה הזו בשמחה, עם כל הקשיים שבזה זה חלק מהיישוב העולם בשמחה, ככה לפי קבלה.

איך מחנכים את הילדים לשמחה?
צריך לפתח אצל הילדים את ההסתכלות הזו שלא הכל מובן מאליו, וצריך לפתח אצלנו את מה שמביא לשמחה שלהם.

אני תמיד שואל את האנשים בסדנת הצחוק שלי האם שמחת חיים זה מולד או נרכש? הרבה אנשים מתבלבלים, חלק אומרים מולד וחלק אומרים נרכש, אז האמת שהתשובה המדויקת היא גם וגם, כי מטבעו והרבי מדבר על כך בשיחות תינוק שנולד הוא שמח, ילד הוא אנרגטי וחי, ילד שלא שמח ולא אנרגטי הוא ככל הנראה לא ילד בריא.

אבל מה הבעיה? כשמתחילה תחרות בין האחים, ואנחנו צריכים לדעת שתחרות אי אפשר לעצור, כי ילדים תמיד יריבו, אבל אנחנו יכולים למזער את הקנאה שלהם.
בתחילה שמביאים כסף לילד הוא נהנה לשים את זה בקופה, אבל כשהוא מתפתח ומבין שעם כסף אפשר לקנות את מה שהוא רוצה, אז כבר יש לו קושי להכניס את הכסף לקופה.

ואנחנו צריכים להכניס לילד את המבט של אני שמח לקיים מצווה, שאני שמח להכניס את המטבע הזה לקופת הצדקה על חשבון הסוכריה שציפתי לקנות, וחשוב להסביר לילד שזה עוזר ליהודי אחר שאין לו, ילד מחפש חוויה, אז חשוב שניצור לו את זה מתוך שמחה וחסידות.

וצריך לדעת להתנהל עם הילד במידת החסד והגבורה יחד, מצד אחד להראות לו שאתה מבין אותו ואתה איתו ומצד שני לא לתת לו כל מה שהוא רוצה שאז הוא יחשוב שהוא יכול לבקש כל מה שהוא רוצה ואין מעצורים, וחשוב שתמיד נשתדל לגרום לכך שהילד בסופו של דבר יבין שאנחנו ההורים שלו ואכפת לו ממנו.

איך שולטים על רגשות הכעס שלנו?
מי שלומד תניא יש לו את זה בעור, אבל יחד עם זאת יש לו קושי ליישם את זה.

אם הבן אדם מבין שמה שקרה לו בא לעורר אצלו מחשבה למה זה קרה, ומה הקב"ה דורש ומצפה ממנו שהוא יעשה ברגע הזה, וכשהאדם חושב ככה אז הוא יכול להתגבר בקלות יותר על העניין שקרה לו.

לפני כמה שנים האשים אותי חבר טוב בדבר מאוד חמור שכאילו משפחה אחרת נפגעה כלכלית בגללי, והיה לי מאוד קשה לסלוח לבן אדם הזה, בלילה היה לוקח לי כמה דקות טובות לסלוח לכל עם ישראל בלילה, אבל לו לא הייתי מסוגל לסלוח, כי הוא ממש האשים אותי בדבר חמור שפגע בי, איך יכול להיות שהוא חושב עליי ככה.
שנה שלמה לא דיברנו, ואני כל הזמן ניסתי להבין למה בשמיים עושים לי דבר כזה, עד שבוקר אחד לפני שחרית הוא התיישב מולי, ואני לא יכלתי להסתכל עליו, עד שהבנתי מה אכפת לי מה הוא חושב עליי? שיגיד… למה זה אמור לעניין אותי מה הוא אומר עליי? אלא שזה חבר שאני רוצה שנהיה בקשר, אז היה קשה לי העניין.

לפתע, בבוקר אחד לפני שחרית הוא הגיע והתיישב מולי, ואני לא יכלתי להסתכל עליו, אז פשוט הנחתי את הידיים על הראש ואמרתי לעצמי כמו במנטרה "אני מוחל לפלוני", וחזרתי על זה כארבעיים וחמש דקות, ואיך אני יודע שחזרתי על זה ארבעיים וחמש דקות?  פשוט אני יודע ששמעתי את הקדיש האחרון של התפילה וחוץ מזה לא שמעתי כלום, כל התפילה הייתי שקוע ורכון על ידיי שאני מוחל לו, ופתאום מה הקפיץ אותי? יד שנגעה לי בכתף, ואני קפצתי וראיתי אותו מושיט לי יד, אומר לי סליחה שהוא טעה ומבקש שנישאר חברים טובים, ומאז אנחנו חברים טובים.

אבל אני זה שהייתי צריך לשחרר, כל זמן שאני לא מחלתי ומחקתי את זה מעצמי זה נשאר אצלו, ברגע ששיחררתי אז הכל נפתר בינינו.

אנחנו בתור יהודים שלומדים חסידות מביאים לנו טסטים שבודקים אותנו האם הבנו את מה שלמדנו ואנחנו מיישמים את זה, כמו שמשה רבנו ענה למלאכים שמה שייך שהקב"ה יתן להם את התורה, האם להם יש קנאה וכעס? אבל אצלנו יש, לא סתם התורה מספרת לנו בתחילת חומש בראשית על הקנאה בין קין והבל, גם אנחנו כל הזמן מתייחסים לכך שפלוני עשה לי כך ואלמוני לקח לי מכך, אבל אם אנחנו חיים בידיעה שהקב"ה הוא בעל הבית של העולם והוא מנהל את העולם, אז זה משחרר אותך מכל הכעס והקנאה, ואת זה עושים על ידי לימוד כל המאמרים בעניין השמחה של רבותינו נשיאנו, ובכלל לימוד החסידות מביא לשמחה, וזה התרופה הראשונה לכעס וקנאה – לימוד חסידות מביא כלים להתרומם מעל קטנות המוחין וכל מיני שטויות!

סיפור השזור בשמחה
בחלק מהסדנאות שלי אני נפגש עם סטודנטים שנמצאים בהתמודדות פיזית, רגשית ונפשית לא פשוטה, ופעם אחת נפגשתי עם סטודנט שלמד ארבע שנים באוניבריסטה והוא נכשל במבחני הסוף שלו והוא כבר התייאש מהתואר, ובדיוק הגעתי והעברתי את הסדנא, אחרי הסדנא הוא התקשר אליי ואמר לי תדע לך שהצלתה לי את החיים, אני הייתי שבור וכבר הרמתי את הידיים ובעטתי בתואר כי ממש הייתי שבור, אבל אחרי סדנאת השמחה שהסברתה לי עם החסידות קיבלתי כוח וזה נתן לי להיכנס לעבודה אישית עם עצמי לנסות לעבור את התואר שוב פעם והפעם ב"ה ניצחתי ועברתי את מבחני התואר שהייתי צריך לעבור, ומרוב שהוא היה כל כך מאושר הוא הביא אותי לאירוע עם כל המשפחה והוא אמר להם, בזכותו יש לי תואר, כי הוא כבר היה שבור, אבל סדנת השמחה בשילוב החסידות הרימה אותו.

ידוע שהרבי דרש מהרב שלמה מיידנצי'ק שנכנס עם משפחתו ליחידות אצל הרבי, והרבי אמר לו שהוא מעוניין לדבר איתו בארבע עיניים אחרי שהמשפחה שלו תצא מהיחידות, ואחרי שהם יצאו הרבי אמר לו שהוא לא  רצה לומר את החסרונות שלו מול המשפחה שלו אבל היכר השמחה ניכר היטב על פניך, וזה פוגע בו ובמשפחתו כי הוא ממש מקרין את זה על פניו, והוא חייב לקבל את השמחה על עצמו, הוא אמר לרבי שהוא מבטיח אבל הרבי אמר, לא התכוונתי שתצא מפה תתחיל לשמוח, אלא כבר כאן ועכשיו מולי אתה מתחיל לשמוח, ואז הוא ניסה לחייך מול הרבי, אבל הוא לא הצליח, אז הרבי חייך אליו ואז הרב מיידנצי'ק חייך ומאותו הזמן הוא לא הפסיק לחייך כל החיים.

מסר לפורים
הרבי אומר שלכל חג יש מאפיין, זו הארה אלוקית שבאה לטעון אותנו, והרבי אומר שסוכות זה חג שמחתנו שמטעין אותנו בשמחה עד לשמחת בית השואבה הבאה, אבל זה היה בזמן שהיה בית המקדש, אבל כעת שאין לנו בית המקדש ואת טקס ניסוך המים במקדש, אז הקב"ה נתן לנו חודש שלם לשמוח וזה חודש אדר, וזה חודש גם שמסמל על חודש של בריא מזלי, צריך לנצל את הימים האלו לשמחה, אם זה בריקודים או בכל אמצעי אחר, חייבים לעורר את השמחה! פורים שמח!