הרב שניאור זלמן שניאורסאהן, שליח הרבי ברובנא, אוקראינה, מאמן ומטפל בכיר בשיטת itt, מפתח מודל גשר להצלחה – לתקשורת בין־אישית בונה להורים וצוותי חינוך
זה היה בפרוזדור של בית משפט בארצות הברית. עורכת דין יהודייה שיצאה להפסקת התייעצות שמה לב לילדה קטנה שנקלעה לדיון בין הוריה בתהליך גירושין עיקש.
בעוד ההורים ועורכי הדין מטיחים זה בזה האשמות, הרימה עורכת הדין את הילדה והעניקה לה חום ואהבה, ליטוף וקצת הסחת דעת מהטראומה שמתהווה ברגעים אלו. כשכל צד חושב על עצמו.
בפרשת בלק אותה קראנו השבת, התורה מספרת לנו על בלק, בלעם והאתון. בלעם לא יכול ללכת עם שרי מואב, אבל בלק סבור שהסיפור הוא דרג השרים. בלעם מכה את האתון – כי הוא בטוח שהיא התכוונה להתעלל בו. ברגע שבלעם הבין מה חוסם את האתון הוא מדבר אחרת. כשבלק מבין שהסיפור הוא בכלל לא השרים אלא בלעם, כי הוא לא יכול לעבור את פי ה' – הוא משנה כיוון.
את הסיפור של הפרשה אפשר להקביל למסלול של הישיבה. הבחור נכנס והציפייה היא שהוא יסיים עוד שש שנים. כל אבא, כל אמא מתפללים שיצליח, שיעלה ויפרח. גם הצוות מתפלל שיצליח. ואם הכל עובר חלק כמו שצריך – יהיו אפילו מי שיגידו תודה.
אבל מה יקרה אם פתאום הבחור החליט לנטות מהדרך לשדה, ואולי במשעול הכרמים – (כרמי שלי) עומד מלאך עם חרב, והבחור קצת נלחץ אל הגדר מזה ומזה ובלי כוונה לחץ על רגל של מישהו. ואם חלילה כבד לו והוא רובץ תחת משאו ?
הצוות יכוון אותו. השאלה היא האם עם המקל – כבר בפעם השלישית, ואולי יאמר: "לו יש חרב בידי".
לו רק היה אפשר לפתוח לבחור את הפה. לשאול שאלה מכוונת.
לדיין יש אזהרה שלא להיות כעורכי הדיינים – אסור לו לשאול שאלות מכוונות. אבל אם יש לך אפשרות להיות עורך דין מהצד, תוכל לעשות את זה מחוץ לפרוטוקול. להרים אותו קצת, לתת לו קצת חמלה. במקום "למה איחרת ?", "למה אתה ישן עד הצהריים ?" לשאול: איפה קשה לך ? ואולי לעשות את מעשה רבי יוחנן – לשלוח ולבדוק האם ומה יש בשק האוכל שלו.
וההורה גם הוא רוצה לומר משהו למשגיח, אך הוא בטוח שהמשגיח חפץ בפגישה ברמת דרג של שרים נכבדים מאלו. בעוד שכל הסיפור הוא שההחלטה אינה ברשותו. אולי של מישהו בכיר ממנו, ואולי ככל הנראה בכלל של תפיסה איך סמכות מתבטאת. וחוסר ההבנה הזו משאירה את הבחור בבדידות, מתוסכל, נושר סמוי. כשליבו נוהם בכאב עד למערכה הבאה.
באמת כולם מכוונים לטובה. בלק אפילו החמיא לבלעם: "ידעתי אשר תברך מבורך…" והאתון גם היא מבטאת את עצמה ברמת שפת אם: "מעודך עד היום הזה – ההסכן הסכנתי לעשות לך כה".
אבל לפעמים צריך להקשיב למה שבאמת צריך עכשיו בן שיחי.
נסו לראות מה באמת עוצר אתכם ונסו לבדוק מה באמת מפריע לילד שלכם. אתם תגלו שדברים משתנים.
נסו, תפעלו ותצליחו. באחריות.