למה דווקא לחסידים היה את הכוח למסור את הנפש ברוסיה?

לוי זלמנוב, לחלוחית גאולתית

ימי חג הגאולה י"ב-י"ג בתמוז אינם רק ציון דרך היסטורי של שחרור הרבי הריי"צ ממאסרו, אלא הם ימים של חשבון נפש נוקב ומרומם לכל חסיד ו'לכל אשר בשם יהודי יכונה'.

באותם ימים אפלים ברוסיה הסובייטית, כאשר מסך הברזל סגר על המדינה וה'יבסקציה' רדפה כל זיק של יהדות, עמדה הקהילה היהודית בפני שוקת שבורה.

הניסיון היה עצום, והקושי לקיים תורה ומצוות כפשוטן גבל לעיתים קרובות בסכנת חיים ממשית.

מול המציאות האכזרית הזו, בלטו חסידי חב"ד במסירות נפש עילאית שאין לה אח ורע. בעוד שהיו עוד הרבה יהודים יראים ושלמים, תלמידי חכמים ואנשי מעשה, שלא מצאו בנפשם את התעוזה לעמוד מול המגף הקומוניסטי. ואף מצאו לעצמם היתרים הלכתיים מבוססים כדי לשרוד, החסידים לא ויתרו על קוצו של יו"ד.

הם פתחו חדרים במחתרת, הקימו מקוואות תחת אפיים של הבולשביקים, ושמרו על הרוחניות והגחלת היהודית ללא פשרות.

ומאין שואבים כוח כזה?

מאיפה מגיעה העקשנות הזו שלא להשתחוות לפסל הזמן, אפילו כשההלכה היבשה אולי מאפשרת להקל?

התשובה טמונה בעבודה הפנימית של חסידות חב"ד. כאשר חסיד לומד חסידות ברצינות, מתוך הבנה והשגה ברורה, ולאחר מכן מחבר את הדברים אל עבודת התפילה באריכות – מתבונן בהם, חושב עליהם ומפנים אותם בליבו – התורה והאלוקות אינן נשארות כחובה חיצונית או כמערכת חוקים יבשה בלבד.

הן הופכות לחלק בלתי נפרד ממהותו ומחייו!

אצל חסיד כזה, החיות האלוקית היא המציאות האמיתית היחידה, וממילא, כשנוצר צורך, מסירות הנפש למען רצון הבורא איננה החלטה הרואית רגעית, אלא תוצאה טבעית ומתבקשת. אי אפשר אחרת. זה החיים שלו!

בחג הגאולה הוכח לעין כל, כי חסידות איננה סתם עוד 'הידור מצווה' או חסידות של חומרה יתרה.

חג הגאולה גילה במוחש שבשביל להישאר יהודי ירא שמיים באמת – מוכרחים ללמוד חסידות, להתפלל באריכות, להתוועד ולדבוק בדרכי החסידים.

בלי החיות הפנימית הזו, בלי השמן של התורה, פשוט לא מצליחים לעמוד בניסיונות ובסופו של דבר נופלים.

רק התקשרות אמיתית ועבודה פנימית מבטיחות שהגחלת היהודית תמשיך לבעור לעד.

לכן, ימי חג הגאולה אינם רק ימי הודיה על העבר, אלא הם קריאה מהדהדת לכל אחד מאיתנו בהווה. זהו הזמן המדויק והנעלה ביותר להתחבר מחדש לאותה 'עבודה פנימית' שחסידי חב"ד מסרו עליה את הנפש.

כשאנו יושבים יחד בהתוועדות חסידית בי"ב-י"ג בתמוז, אנו נדרשים לשאול את עצמנו:

היכן מסירות הנפש שלנו בתוך שגשוג הנוחות המודרנית?

התשובה היא בכיבוש היצר ובהעמקת הקשר עם הבורא. זהו החג שנותן לנו את הכוח להקדיש זמן להתבוננות לפני התפילה וחיבור לדרכי החסידים, ולא להסתפק ביהדות שטחית מן השפה ולחוץ.

זה הרגע לתבוע מעצמנו פנימיות ואמת, כי רק דרך עבודה עצמית, יומיומית ועקשנית, נזכה להאיר את נשמתנו ולנצח את כל אתגרי הזמן.