"לאלתר לגאולה" שנת ה-100 • חג הגאולה

הרב מנחם ששון, רב קהילת 770 ראשון לציון 

חג הגאולה י"ב תמוז הגיע לפתחנו, ושנת ה-100 לחג הגדול ניצבת מול עיננו. ללא ספק, זהו הזמן המוצלח ביותר לעצור ולהתבונן מעט בנקודה פנימית אודות מהותו של יום בנוגע לנושא העיקרי ביותר – הגאולה האמיתית והשלימה: 

אם נביט על י"ב תמוז ממעוף הציפור, ונבקש לקבל את התמונה המלאה מלמעלה שמתמצתת את כל הפרטים והאירועים שנסובו בעקבותיו, נגיע למסקנה הפשוטה והמתבקשת: מיום זה בשנת תרפ"ז החל תהליך חדש של גאולה בעולם! לא רק גאולת הרבי הריי"צ, לא רק גאולת החסידים ויהודי רוסיה, כי אם "כל אשר בשם ישראל יכונה"; העולם עבר מהפך עמוק ושיטתי אל עבר הגאולה השלימה. 

אחת מנקודת הציון הגבוהות ביותר בנושא הגאולה שאירעו בזמנו של הרבי הריי"צ הייתה – כידוע לכל – פרסום הקריאה הידועה "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה" (בחודש סיון שנת תש"א); בתגלית מרתקת ממקד אותנו הרבי, שהקריאה העוצמתית הלזו – שהרעידה את העולם היהודי מתרדמת הגלות – החלה בעקבות גאולת י"ב-י"ג תמוז! 

באופן כללי מובן (בנוסף לטעמים נוספים), שהפצת המעיינות שהתאפשרה ביתר שאת ויתר עוז כתוצאה מחג הגאולה – היא זו שהניבה את התקופה החדשה הגאולתית בעולם כולו, ובפרט משעת יריית הפתיחה בעת אמירת המאמרים של הרבי הריי"צ עם יציאתו מבית האסורים אשר עליהם התבטא הרבי (דבר מלכות ש"פ דברים תנש"א, סעיף י"ג) "ויש לומר שבזה התחיל ה"לאלתר לגאולה""! 

ולפיכך, עלינו להודות להלל ולשבח לקב"ה על גאולתו של הרבי הריי"צ, ועל התקופה החדשה שאליה נכנסו מאז – תקופת "לאלתר לגאולה", הנכנסת כעת לשנת ה-100! לשיא שלימותה!

בכיה תקיעא בלבאי מסטרא דא – על הגלות המתמשכת כאשר "עובר עוד יום ועוד יום, עוד רגע ועוד רגע" (שיחת ט' אדר תשנ"ב), וחדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא – על הידיעה המשמחת כי מיום זה ואילך עם ישראל נמצא בתקופת הגאולה, "לאלתר לגאולה", והעולם כולו נמצא באטמוספירה אחרת מכפי שהיה עד אז. 

*

על מנת לחדד את החידוש המופלא בלשונו הקדושה של הרבי הריי"צ – "לאלתר לגאולה", עלינו לצלול למדרש מרתק בפרשתנו השופך אור אודות מהותם של נביאי האמת ביחס לגאולה: 

המדרש בפסיקתא רבתי (פיסקא מ"א) מבאר את ההבדל הקוטבי, החד והברור, בין יחסם הקר והאדיש של נביאי אומות העולם כלפי הגאולה, לעומת יחסם החם והפנימי של נביאי האמת של עם ישראל: 

כששואלים את בלעם אודות גאולת ישראל – הוא איננו יכול להתכחש לעצם התגשמותה, אך יחסו המנוכר ניכר בשעון הזמן שהוא מעניק להתממשותה: "אראנו", אנו נראה, אך "לא עתה". "אשורנו", זה יתגשם, אך "לא קרוב". הוא מדחיק את זמן הקץ לאופק הרחוק ביותר. 

לעומתו, נביאי ישראל מדברים בשפה אחרת לגמרי: קרוב, נאו, ממש! וכדברי ירמיה "הֵילִילוּ כִּי קָרוֹב יוֹם ה'" (ישעיה יג, ו), וכדברי מלאכי "קָרוֹב הוּא, כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בּוֹעֵר כַּתַּנּוּר" (מלאכי ג, י"ט), וכדברי יואל "תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן . . כִּי בָא יוֹם ה' כִּי קָרוֹב" (יואל ב, א), ועוד ועוד. 

זהו התסמין המובהק ביותר לנביא אמת. "פיו וליבו שווין", ודיבוריו משקפים את אשר על ליבו פנימה: הגאולה קרובה, המשיח על הסף, וכל רצונו ותשוקתו הוא התגשמות הגאולה כאן ועכשיו לטובת עם ישראל. 

זהו העומק שמסתתר מאחורי הקריאה הקדושה "לאלתר לגאולה"; זה עכשווי, מיידי, מעשי ומציאותי. זהו "לאלתר" אמיתי – מיד! ואת הקריאה הזו 'אימץ' הרבי מלך המשיח כחסיד אמיתי של הרבי הריי"צ לכל אורך שנות הנשיאות, עדי הצמדתה למילות קודשו הנבואיות בשיחת ש"פ שופטים תנש"א: "עד הנבואה העיקרית, הנבואה ש"לאלתר לגאולה" הנה זה משיח בא", 

כי בנוסף לכך שהנבואה עצמה היא "לאלתר לגאולה", הרי שסגנון דברי הנביא צריכים להיאמר בטון וקו זה – "לאלתר", עכשווי, מציאותי ומיידי! וזהו השוני מלהקת נביאי בלעם וחבר מרעיו לאורך הדורות שניסו לדחוק את גאולתנו ופדות נפשנו למרחק שנות חושך, כאשר מולם עמדו בפרץ נביאי האמת והדבקים בדבריהם שהנכיחו את בוא הגאולה לזמן הקרוב, "כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות". 

כדי להימנות על הצד האדיש והקר של חבורת בלעם לא צריך לומר בריש גלי שהגאולה "רחוקה" (וכפי שאמר פעם א' מבני ברק "בעוד 2000 שנה"), אלא מספיק שלא לדבר על כך שהיא "קרובה" ומיד מכניסים אותך ללא בירוקרטיה לחבורת בלעם. ממש כך, לא כי כך אומר ההיגיון, אלא כי כך אמר הרבי הצמח צדק (בית רבי, 180):

"אחרי הסתלקותו של רבנו הזקן, בעל התניא, שמע פעם אחת נכדו, ה'צמח־צדק', חסידים המדברים ביניהם ואומרים, כי עתה, לאחר הסתלקותו של הרבי, מי יודע מתי יבוא משיח־צדקנו?… 

אמר להם ה'צמח־צדק': "זה סגנונו של בלעם, שאמר 'אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב', אבל בני־ישראל צריכים לקוות לישועת ה' ולצפות לה בכל יום".

*

חסידים! י"ב תמוז זהו חג "לאלתר לגאולה"! חג הגאולה שהכניס אותנו לרכבת הגאולה הנוסעת ישירות אל בית המקדש השלישי בהתגלות נשיא הדור השביעי. אמנם היו הרבה תחנות בדרך, והמסע היה ארוך ומפתל, אך הקטר הכריז כבר מזמן שזו רכבת "לאלתר", כי לכולם ברור שהנה, תיכף ומיד, הרכבת מגיעה ליעדה הסופי – אל הגאולה האמיתית והשלימה. 

גוט יום טוב, גוט יום טוב!