רעבע עד היום! • שיר מעורר לג' תמוז

היה זה לילה חשוך בשלהי חודש סיוון של שנת תשמ"ח,

הגב' עפרה גנדל עמדה יחד עם בנה על המדרכה המובילה אל ביתו של הרבי מלך המשיח.

על זרועה החזיקה את בנה הקטן בן החצי שנה, ממתינה בקוצר רוח לשובו של הרבי מה'אוהל' של חותנו, הרבי הריי"צ.

הגשם יורד, הקור חודר והזמן חולף עובר. התינוק בוכה בקול והאם בוכה בשקט, בליבה, משתוקקת שבנה הפעוט יזכה לראות את זיו פניו הקדושות של הרבי.

באותו הלילה הם כבר לא זכו לראות, אך לא הפסיקו לרגע אחד לצפות.

עד היום, ל"ב שנים מאז ג' תמוז תשנ"ד, עומדים האם ובנה, יחד עם עדת החסידים כולה באמונה ובביטחון שהנה בעוד רגע ממש יחנה הרכב פה, תיפתח דלתו ומלכינו משיחינו יבוא בהדרו ויוליכנו קוממיות לארצינו!

המילים נכתבו לרגל יום הולדתה של אם המשפחה, הגב' גנדל לאויוש"ט, על ידי בנה הרב שלום דובער, משפיע בישיבת חח"ל צפת, והוא מתפרסם כעת לקראת ג' תמוז ה'תשפ"ו.

לחן: ר' הלל מפאריטש.

קלידים והקלטה: ר' אלאור ולנר.

להאזנה:

מילים:

על המדרכה עומדת לה אישה, תינוק אוחזת בידה

מול בית המלכות, עם בנה האהוב, מחכה למלך שישוב

העולל רועד, עייף ומיילל, גשם זלעפות יורד

התאחרה שעה והאימא בשלה, לעזוב היא לא מוכנה

היטלטלה עד כאן, מעבר לים, חולמת היא רק על דבר אחד

לזה היא כה ייחלה, קיבצה לה עוד פרוטה, עם הילדים ועם בעלה

ממש כל רגע זה צריך לקרות, הרעבע מהאוהל יחזור

לכמה שניות כה נכספות בפני מלך יזכו לחזות

הרכב האפור אולי כבר ברמזור, זו מציאות או רק חלום

האדום-כחול מהבהב שם מרחוק, אולי זה המשמר כבוד

הבכי רק גובר, הקור מקפיא חודר, והזמן חולף עובר

אך היא כה צמאה, לזה השתוקקה, בשביל זה שווה כל הנסיעה

יחנה הרכב פה, תפתח דלתו, ויצא מלכינו בהדרו

יפסע כמה פסיעות אל תוך היכלו, אולי גם ינופף לשלום

הרי הכל שווה שלמספר שניות היא ובנה יזכו לראות

הבט בני באלו הפנים, דע כי זה הוא כל החיים

ז"ך אדר ראשון נפלאות בכל, מנופף הרעבע לשלום

לאוהל הוא נסע, קרה מה שקרה וחיש מהר התפשטה שמועה

מול משולשים חסידים ממתינים, רועדים בקול בוכים

מחיצות הוקמו, אמבולנסים שם חנו, ומלך ביופיו הם לא ראו

רעבע עד היום מול משולשים, חסידים לך ממתינים

באמונה בלי היגיון, בחושך ובקור, מבקשים רק אותך לראות

הרכב פה יחנה על שתי רגליו יצא, משיחינו בהדרו

שירת יחי תפרוץ, עם נחלי דמעות ולעינינו שוב יניף ידו

הרכב פה יחנה, על שתי רגליו יצא, משיחינו בהדרו

ושם בין ההמונים עדיין הם עומדים

האמא ובנה –

עכשיו הם רואים!