נחש מחיה מתים • משיח בפרשה

איך נחש שיכור זוחל?

בקו ישר..

אחד מהסיפורים (העצובים) בפרשת חוקת הוא סיפור הנחשים השרפים. הסיפור די פשוט, בני ישראל מתלוננים (מה חדש?) הקב"ה "משליח בהם" את הנחשים השרפים, שכשמם כן הם, נחשים שהורגים בארס פיהם את כל מי שהם נושכים. משה רבינו מתפלל בעד בני ישראל, והקב"ה מצווה עליו "עשה לך שרף ושים אותו על נס, והיה כל הנשוך וראה אותו וחי" (חקת כב, ח).

בדרך כלל, ראיית נחש גורמת לאדם לברוח "הרחק כמטחוי קשת", אבל ממתי ראיית נחש מביאה חיים?! למה הקב"ה ציווה למשה לעשות דווקא "נחש", למה לא יונה- סמל השלום, או אולי ציפור, בהמה או חיה אחרת, למה דווקא נחש? וכמו תמיד, מה הקשר בין כל זה לגאולה?

הנחש, בשורשו הרוחני, מסמל את המוות. מיתה באה לעולם ב"עטיו של נחש" (שבת נה,ב ובפרש"י) כתוצאה מעצתו של הנחש הקדמוני לחוה, וחטא עץ הדעת שנגרם על ידו. דהיינו, שלולא הנחש, לא הייתה מיתה בעולם! בנוגע לענייננו, אותם בני ישראל שננשכו ע"י הנחש, היו אמורים למות (אם הם לא היו מביטים אל נחש הנחושת של משה רבינו) לפי זה יוצא, שהבטה אל נחש הנחושת היא כמעין "תחיית המתים" בזעיר אנפין. לאור האמור, הקשר הישיר בין סיפור הנחשים השרפים לגאולה האמיתית והשלימה הוא שסיפור זה מלמד אותנו מוסר השכל חשוב בקשר לתחיית המתים ולעבודה הרוחנית הקשורה לכך.

סימוכים לקשר בין הנחשים השרפים לתחיית המתים אנו מוצאים בדברי המדרש "ימחה שמם של אפיקורסין, שהן אומרים אין תחיית המתים, הרי צורת נחש ממית עשה בו המקום חיים תחיית המתים" (ילקוט שמעוני עה"פ) זאת אומרת, שהמדרש רוצה להוכיח מסיפור זה, שביכולתו של הקב"ה להמית ולהחיות, בדיוק כמו שהוא עשה בנחשים השרפים, כאשר אותה דמות נחש שגרמה למיתה, היא זו שהביאה את החיים.

אבל איך נחש מחיה?

שאלה זו נשאלה כבר ע"י חכמי המשנה  והתשובה לשאלה זו טומנת בתוכה לימוד חשוב בעבודת האדם.

"וכי נחש ממית, או נחש מחיה? אלא, בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהן שבשמים, היו מתרפאים; ואם לאו, היו נימוקים." (משנה ר"ה ג, ח)

אלא, שתשובת המשנה רק מחזקת את שאר השאלות ששאלו לעיל. אם הנחש לא ממית ולא מחיה, אז למה ציווה הקב"ה למשה לעשות "שרף ולשים אותו על הנס"? למה דווקא נחש ולא חיה או סמל אחר?!

כדי לענות על כל השאלות האלו, עלינו קודם כל להבין את שורשה הרוחני של תחיית המתים, מהיכן היא מגיעה, ומה מקורה.

בתורת החסידות אנו מוצאים ביאור נפלא על מילות התפילה "מחיה מתים ברחמים רבים". המילים "ברחמים רבים" אינם מתייחסים לאיזשהיא מדריגה או ספירה, הם גם לא שייכים לאיזה שהוא עולם או בחינה, מילים אלו מייצגות את הבורא יתברך שהוא מקור הרחמים הרבים, למעלה מה-כ-ל! 

לפי ביאור זה, תחיית המתים מגיעה מעצמותו ומהות יתברך, מהקב"ה בעצמו, למעלה מכל עולם, ספירה או מדריגה. הביאור הוא פשוט, תחיית המתים אינה מגיעה ממקור החיים הרגיל, "כי עמך מקור חיים", כי לאחר שחיות האדם הסתלקה ועברה מן העולם, אי אפשר להמשיך אותה מאותו מקור בו היא הסתיימה, כמו שאי אפשר למזוג מים מבקבוק שנגמר, או אי אפשר למלאות צלחת מרק מסיר ריק. כדי להביא חיים למקום שאין, צריך להגיע לבורא יתברך בעצמו, שאצלו החיים והמוות שווים לחלוטין, ואז גם המת יכול לחיות, כי אין הבדל בין חיים למוות!

זאת היא גם הסיבה שהקב"ה ציווה למשה לעשות "שרף", ומשה עשה אותו "נחש נחושת". כי תחיית המתים מגיעה מעצמותו יתברך, ושם אין הבדל בין קליפה לקדושה,בין טוב לרע, בין מוות לחיים. במדרגה זו אנו יכולים לגרום לאתהפכא מן הקצה אל הקצה, ואז גורם המיתה (הנחש) נהיה גם סיבת החיים (תחיית המתים)!

נשמע פשוט, מגיעים לבורא יתברך ואז חיים לנצח…אבל איך מגיעים לשם?

זהו עומק דברי המשנה:"בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהן שבשמים", שעבוד הלב כולו (כולל היצה"ר הנמצא בחלל השמאלי של הלב) מביאה לתחיית המתים. או במילים אחרות, עבודת התשובה של בני ישראל, הכוללת בתוכה את הפיכת "הנחש" (היצה"ר) הנמצא בלבו של כל אחד לטוב, היא הכלי לחיים נצחיים ולתחיית המתים!

זהו גם הקשר בין סיפור זה לתחילת הפרשה, העוסקת בדיני פרה אדומה. כידוע, פרה אדומה מטהרת מטומאת מת, עליה צוטט במדרש את הפסוק:"מי יתן טהור מטמא" (איוב יד ,ד) כי אותה פרה אדומה שמטמאה את הטהורים, היא זו שמטהרת את הטמאים. גם בנחשים השרפים אנו רואים את אותה נקודה ואותו קשר, אותו נחש שגרם למיתה הוא זה שמביא חיים. לפי זה, המוטיב המרכזי של פרשת חוקת הוא סמל אתהפכא קיצונית, להפוך את שורש הטומאה לשורש הטהרה, את שורש הרוע לשורש הקדושה, ואת שורש המיתה לשורש החיים, כפי שאנו רואים במצוות פרה אדומה ובסיפור הנחשים השרפים.

ואם זה לא מספיק, אז עוד גימטריה יפהיפיה לשבר את האוזן. המילה "נחש" היא הגימטריה של…משיח (358)! כי כשמסתכלים בעיניים במבט גלותי, רואים בנחש רק את הרע ואת הטומאה, את החטא ואת המוות שנגרם ממנו. אבל, ע"י עבודת התשובה, ע"י שעבוד הלב לבורא (שדרך אגב, זוהי כוונת הנחת התפילין..) אפשר לראות ולהרגיש גם אחרת. אפשר להפוך את "הנחש" לכח של גאולה ו"משיח" נאו!!!

נסיים בסיפור מספר הזוהר (זוהר חדש פרשת בלק) על כוחה של התשובה לעצור נחשים וכל מה שבא יחד איתם. רבי אלעזר והחבריא קדישא היו הולכים בדרך, שמש חזקה טפחה על פניהם, והם עצרו לנוח בחלקת שדה מטופחת. עשבים, דשאים ומי מעין שזרמו בכל כיוון. נענה רבי אלעזר ואמר:מה נאה המקום הזה! בעוד שהם יושבים, צץ לפתע נחש גדול, כחום היום, ועבר לפניהם.

רבי אלעזר אמר לנחש: נחש, נחש, סטה מדרכך כי אותו האיש שאליו נשלחת, כבר חזר ושב בתשובה. תמהו החבריא קדישא על פשר הדבר. שאל רבי אבא את רבי אלעזר: מה זה? אבל רבי אלעזר לא ענה, ואף אמר להם לשתוק. לאחר מכן, המשיך רבי אלעזר לדבר לנחש "האיש אליו נשלחת הבטיח כי לא ישוב לחטא זה לעולם, כעת פנה אליך ולך למקום אחר". הנחש עמד במקומו וסירב לפנות את הדרך. המשיך רבי אלעזר "הנה מגיע גוי רשע, שהזיק ליהודי אחד, והוא ישן כעת במערתך, לך והרוג אותו" אז פנה הנחש לדרכו.

הסביר רבי אלעזר לחבריא שאותו נחש נשלח ליטול חיי יהודי מסוים על עבירה שהוא עבר. בעוד הנחש עשה את דרכו לאותו יהודי, עוד לפני שהוא הגיע אליו, החל היהודי להרהר בתשובה, והגיע להחלטה שהוא לא ישוב לאות חטא לעולם, וזה הציל את חייו!

שבת שלום!

__________

מבוסס על לקו"ש חלק יג חקת ב

____________________

שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.

הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:

עברית – לחצו כאן

אנגלית – לחצו כאן

רוסית – לחצו כאן

צרפתית – לחצו כאן