איך לקבל מה שאתה רוצה • משיח בפרשה

שייקספיר נכנס לבית קפה ואומר למלצר: "להיות, או לא להיות… זאת השאלה!"

המלצר עונה לו: "אדוני, תחליט כבר, אתה רוצה תה או קפה?" 

סיפורו של קורח הוא תעלומה מקראית מפורסמת. שאלות רבות מפריעות לכל מי שלומד את הפרשה – "מה חשב קורח?! כיצד אדם הנקרא בפי חז"ל בשם "פקח", מעולל שטות גדולה כזאת?!". חוץ מזה, ידוע לכל באי שערי תורת החסידות, שלתורת החסידות יש הרבה מאוד מה לומר על קורח וכוונתו הפנימית, ולכאורה הביאור החסידי על מהותו של קורח, אינו תואם את פשוטם של הדברים.

בתורת החסידות אנו מוצאים שקורח היה "עתידני", הוא הקדים את זמנו. הוא רצה שסדר העבודה של ימות המשיח יתקיים כבר עכשיו, עוד לפני ביאתו. לעתיד לבוא, יהיו הלווים כהנים, ואילו הכהנים יהפכו ללווים (עיין בתניא פרק נ, והערת כ"ק אד"ש מה"מ שם, התבאר בעבר מעל שורות אלו ואכמ"ל) קורח רצה להקדים את המאוחר ולהתחיל את סדר העבודה "הגאולתי" כבר עכשיו, אלא שדא עקא הדבר בלתי אפשרי, ואף הרסני, כפי שמבואר בפסוקים ובאריכות בתורת החסידות.

אבל, כיצד זה מסתדר עם פשוטם של פסוקים? במקרא, דמותו של קורח מצטיירת כאדם גאוותן ושרלטן המחפש כבוד ושליטה, ולא כאדם גדול רוח מרומם מעם?!

יתרה מזאת, ישנם שאלות נוספות המקשות על הבנת הסיפור. לדוגמא: מה הביא את 250 אנשי קורח, שהיו ראשי סנהדראות משבט ראובן, לשטות כזאת?! להקריב קטורת, בה בשעה שהם יודעים (ומשה רבינו התרה בהם במפורש) ש"מי שיבחר בו הקב"ה יצא חי, וכולכם אובדים". איזה משוגע'נע מסכן את חייו בצורה כזאת?!

השאלה עוד מתחזקת, משה רבינו אף הצטרף אליהם באומרו:"אף אני רוצה בכך!" (רש"י עה"פ), קבוצת אנשים מגיעה לחלוק על כהונת אהרון, ומשה רבינו מצטרף אליהם?! למה?

בשיחה נפלאה מחדש הרבי מה"מ הסתכלות חדשה על מחלוקת קורח ורצונו האמיתי. קורח לא חלק על משה רבינו, קורח לא חלק על כהונת אהרון, קורח סה"כ רצה להיות כהן. אבל לא סתם "רצה", הוא רצה מאוד עד כדי מסירות נפש ואיבוד חושים ועשתונות. גם 250 ראשי הסנהדראות משבט ראובן לא באו לחלוק על משה רבינו, הם גם סה"כ רצו כהונה. הדברים, באמת, מפורשים במקרא -"ובקשתם גם כהונה" (קורח טז, י). קורח ואנשיו לא הכחישו שמשה הוא שליח ה' ושמעשיו הם על פי הקב"ה (אחרי הכל, הרי הקב"ה הבטיח למשה רבינו "וגם בך יאמינו לעולם", והבטחת הקב"ה בוודאי נתקיימה!) הם רק חשבו שע"י תפילה, בקשה ותחנונים אפשר לשנות את הרצון העליון. כמו שמצינו פעמים רבות במקרא שע"י תפילה או הקרבת קרבנות, צום ותחינה, אפשר לשנות את גזר דינו של אדם. כמו שתפילתו של משה הועילה לאחר חטא העגל וחטא המרגלים, כמו שקרבנות נח הועילו לאחר המבול, וכמו שתפילתו של אברהם הייתה מועילה לגזר דינם של אנשי סדום, אז מדוע שהיא לא תועיל לאנשים חסרי חטא וטובי לב, כשבט לוי (שלא חטא בחטא העגל ותמיד שמר על אמונה בה') ורצונם היה להיות כהנים?! למה שזה לא יועיל ויעזור?! זאת הייתה כוונתו האמיתית של אותו "פיקח"-קורח, אם תפילה מועילה לרשעים, למה שלא תועיל לצדיקים?!

זאת הייתה גם כוונת 250 אנשי שבט ראובן, הם לא התכוונו לחלוק על משה, הם רק רצו להיות כהנים גדולים – לא כדי להשתרר על ישראל, אלא כדי להיות בדרגת קדש־קדשים, לעמוד תמיד לפני הקב"ה ולשרת אותו. 

ועל זה ענה להם משה רבינו "גם אני רוצה בכך", הרצון להיות כהן גדול, מובדל מעניני העולם ומוקדש לעבודת ה', הוא רצון טוב ונאות, אבל בפועל "אין לנו אלא כהן גדול אחד"! (רש"י שם)

אלא, שלפעמים הרצון גובר על השכל. ותשוקתם להתקרב לה' הייתה כ"כ נפלאה וחזקה, שהיא העבירה אותם על דעתם, והם היו מוכנים להקריב קטורת אפילו רק פעם אחת על מנת להתקרב לה' בייחוד נפלא, גם אם זה יביא למותם. (בדומה לכהנים הגדולים בבית שני, שלא היו מוציאים שנתם, ואעפ"כ היו משלמים דמים רבים על הזכות להתמנות לכהן גדול ולהיכנס לקודש הקודשים ולו פעם אחת בלבד! הם ידעו שהם יכנסו ולא יצאו, ומ"מ התשוקה לקרבת ה' גברה על השכל הישר..)

ביאור זה עולה בקנה אחד עם פשוטם של כתובים. טענת קורח היתה, כידוע ש"כל העדה כולם קדושים-כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה'" (שם ,ג ובפרש"י) ומה הם שמעו בסיני? הם שמעו מפי הגבורה "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", ומפורש בבעל הטורים שם שכל יהודי הוא בדרגת כהן גדול! דברים אלו עוררו בקורח ועדתו את הרצון להיות כהן גדול בפועל. 

הרצון הזה הוא חיובי, ואפילו משה רבינו הסכים לכך, ולכן הפרשה נקראת בשם:"קורח", כי יש מה ללמוד מקורח. מקורח אנו לומדים שצריך לרצות!

דבר זה אמור לשמש מוסר השכל חזק מאוד בקשר להבאת הגאולה. עלינו לרצות, ולרצות באמת, כמו שקורח רצה! אמנם, עלינו להבין שאי אפשר לקחת את התורה לידיים, ועלינו לציית למשה רבינו שבכל דור ודור, עלינו לציית להוראותיו של נשיא הדור, הרבי מה"מ. עלינו לציית להוראות התורה, לומדיה ופוסקיה, הרבנים וראשי העדה. אבל בתוכנו פנימה, עלינו לדעת שכל יהודי ראוי להיות כהן, ואפילו כהן גדול, וכל יהודי צריך לרצות להיות כהן (גדול)!

כך גם בקשר לגאולה, עלינו לרצות את הגאולה באמת ובלב שלם. ועלינו להאמין שע"י האמונה, הרצון והציפייה לגאולה אנו מקרבים ומזרזים את ביאתה. וע"י האמונה השלימה והציפייה הדרוכה לביאת הגאולה יתקיימו בנו דברי בעל הטורים (יתרו יט,ו):"אילו זכו ישראל היו כולם כהנים גדולים [אלא שגרם החטא]. ולעתיד לבא תחזור להם: שנאמר "ואתם כהני ה' תקראו" (ישעיה סא,ו)".

נסיים בסיפור על הצורך להישמע להוראות נשיא הדור גם אם הדברים נשמעים תמוהים ובלתי מובנים. חסיד רווק צעיר בשם מאיר הגיע למגיד ממעזריטש, וביקש ברכה למצוא שידוך. 

"לך לשלום", אמר הרבי. "ואת הצעת הנישואין הראשונה שתבוא אליך – קבל". בדרכו הביתה לן החסיד בפונדק כפרי שבו שהו קבוצת שיכורים. אחרי דו שיח קצר, גילה החסיד לשיכורים על הוראת המגיד אליו.

מששמע זאת אחד מן החבורה, הוא הכריז: "מצוין! יש לי שידוך עבורך. אחותי היא גרושה טרייה ויש לה נדוניה של מאה רובלי כסף – והיא אפילו נמצאת כאן! אם אתה מסכים, נוכל לסגור את השידוך תיכף ומיד!"

למעשה, אותה נערה צעירה הייתה בתו של בעל הפונדק שנעדר מביתו באותה שעה. מאיר ענה: "טוב, אני מסכים".

השיכור הסביר לנערה את הבדיחה וביקש ממנה לשתף פעולה, והיא הסכימה. ואז אחד מהם הציע הצעה נוספת: "למה שלא נארגן את טקס הנישואין מיד? אחד מחבריו התנגד: "אף אחד מאיתנו לא יודע כיצד לכתוב 'כתובה' ולסדר קידושין". מאיר אמר שהוא יודע גם לכתוב את הכתובה וגם לסדר חופה כדת. הם לקחו מפה לבנה, קשרו אותה לארבעה מקלות מטאטא והחזיקו אותה מעל ראשם של בני הזוג בתור חופה. החסיד כתב את הכתובה ולאחר מכן קידש כדין את הנערה הצעירה.

אז החלו הבעיות, השיכורים החלו להכות את מאיר, והוא נמלט משם וישן בצריף של אחד מהגויים בכפר. בבוקר הוא העז להתקרב לדלת הפונדק, אך חשש להכנס פן יחטוף שוב מכות. בדיוק באותו רגע הוא שמע קול, "הנה מגיע 'אבי הכלה'!".

הצעיר ניגש לבעל הפונדק ואמר לו, "מה שלומך, חותני?" בעל הפונדק נרתע קצת. "על מה אתה מדבר?" הוא שאל. הבת, יצאה והסבירה: "אמש עשינו חופה וקידושין בתור בדיחה".

האב כעס, וביקש מן הצעיר לתת לבתו כתב גירושין והבטיח לו עשרים רובלי כסף עבור הטרחה. להפתעתו, מאיר סירב. בעל הפונדק העלה את גובה ההצעה שלו מספר פעמים, אולם בכל פעם נתקל בסירוב דומה.

"הרבי שלי אמר לי להסכים לשידוך הראשון שיוצע לי, וזה מה שעשיתי. אם אינך מסכים לשידוך, בוא ונלך לרבי יחדיו וניתן לו להכריע". 

בעל הפונדק ההמום הבין שאין לו ברירה אלא לנסוע למעזריטש. בהגיעם לשם, הוא שטח תלונתו בפני המגיד. "אני אדבר עם מאיר", אמר המגיד.

כאשר חזר בעל הפונדק לאחר שעות מספר, אמר לו המגיד: "שוחחתי עם מאיר והוא מסכים – בתנאי שתיתן לו אלף רובל כסף. אך מה ביחס לבתך? האם לא הגיעה השעה שהיא תתחתן? הרשה לי להציע לך שידוך מצוין עבורה. אני מכיר אדם צעיר, יהודי מלומד וירא שמים וגם מיוחס גדול".

"אני מוכן בשמחה" ענה האב.

"למאיר יש רק חיסרון אחד", המשיך המגיד. "הוא קבצן, בגלל עוניו הוא עושה רושם עלוב. אין צורך בגט ובנישואין נוספים. אני מבטיח לך: זה שידוך מן השמיים. אני מאחל לשניכם לנסוע הביתה ולזוג הצעיר לחיות באושר".

שבת שלום!

__________

מבוסס על לקו"ש חלק ח"י שיחה א' לפרשת קורח

____________________

שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.

הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:

עברית – לחצו כאן

אנגלית – לחצו כאן

רוסית – לחצו כאן

צרפתית – לחצו כאן