אש, מים ושיר רוסי • משיח בפרשה

איך עוצרים טנק איראני?

יורים באנשים שדוחפים אותו…

השבת נקרא את פרשת חוקת המברכת והפותחת את חגיגת ימי הגאולה של י"ב-י"ג תמוז, חג הגאולה של האדמו"ר הריי"צ. הפרשה פותחת במילים:"זאת חוקת התורה", ומלמדת אותנו את חוקת הפרה האדומה, המצוה הבלתי נתפסת להבנה, ש"מטהרת את הטמאים ומטמאה את הטהורים".

השאלה הפשוטה הזועקת מהכתובים היא- למה מצות פרשה אדומה נקראת בשם "חוקת התורה"? האם זאת החוקה היחידה בתורה?! לכאורה, היה הרבה יותר מתאים להתחיל את הפרשה במילים:"זאת חוקת הפרה", ולא "זאת חוקת התורה"?!

שאלה זו נשאלה ע"י האדמו"ר הזקן (לקו"ת ריש פרשתינו) והתשובה עליה פותחת לנו אשנב לביאור נפלא המלמדת אותנו רבות על הבאת הגאולה נאו ממש!

האדמו"ר הזקן מסביר שבמילים "זאת חוקת התורה" התורה מלמדת אותנו שמצוות פרה אדומה כוללת את כל התורה , ולכן היא נקראת "חוקת התורה". הרבי מלך המשיח מסביר שכוונת האדמו"ר הזקן היתה לומר שמצוות פרה אדומה כוללת בתוכה את כללות מצוות התורה (ולא את ההגיון והשכל שבתורה), מכיון שכל מצוות התורה מתחלקות לשתי סוגים: מצוות של "רצוא", ומצוות של "שוב", או במילים אחרות ופשוטות יותר- מצוות שמטרתם העלאת האדם והעולם כלפי השכינה ("רצוא") או מצוות שמטרתם המשכת השכינה בעולם ולתוך מציאות הבריאה ("שוב"). המיוחד במצוות פרה אדומה הוא, שהיא כוללת "רצוא ושוב" יחד, "העלאה והמשכה" גם יחד, ולכן היא כוללת את כל מצוות התורה.

היכן מצינו במצוות פרה אדומה את החיבור הקוטבי והמיוחד הזה? 

מסביר האדמו"ר הזקן, שדבר זה בא לידי ביטוי ב"שריפת הפרה" וב"קידוש מי חטאת". השלב הראשון במצות פרה אדומה הוא "שריפת הפרה", כל אחד מבין ששריפה נעשית ע"י אש, וטבע האש הוא לעלות למעלה, העלאת התחתון, "רצוא". לאחר מכן, צריך לקדש את מי החטאת, ע"י שמערבבים את אפר הפרה ב"מים חיים", מי מעיין. טבע המים הוא לרדת למטה, ובכך אנו מקדשים את הנחות והירוד, המשכת העליון לתחתון, "שוב". זאת אומרת, ששני הגורמים המרכזיים במצוה זו הם- האש והמים, והם המייצגים את החידוש המיוחד של פרה אדומה, חיבור ה"רצוא" וה"שוב", לכן היא כוללת את כל מצוות התורה, ולכן היא נקראת בשם "חוקת התורה".

אבל, איך "אש" ו"מים" מלמדים אותנו על הבאת הגאולה? ומה זה קשור לתקופתנו אנו, כשאין לנו עדיין פרה אדומה?

לפני 51 שנה, בשנת תשל"ד, ערך הרבי מלך המשיח התוועדות לכבוד י"ב י"ג תמוז, ובמהלך ההתועדות צוה לנגן הניגון ""אי וואַדיע מיא ניע פּאַטאָנים אי וו אַגניע ניע סגאַרים", ניגון ברוסית, המבטא את מסירות הנפש של החסידים ברוסיה במאבקם לשמור על הגחלת היהודית מפני המשטר הקומוניסטי. משמעות הניגון היא:"במים לא נטבע ובאש לא נשרף". עוד פעם "אש ומים", אבל הפעם "אש ומים אחרים לגמרי….

לאחר הניגון פתח הרבי בביאור נפלא, המסביר לנו את ההוראה אותה אנו צריכים ללמוד מ"אש ומים", וכיצד לא להישרף וגם לא לטבוע!

"ענין ה"מים" הוא – "אין מים אלא תורה". ובכן: יהודי שחלקו בתורה, ויש לו חשק ומצליח בלימוד התורה, יכול לחשוב "לטבוע" בתורה, מבלי שתהיה לו שייכות לכל שאר הענינים.

ולכן יש להבטיח להקב"ה – ומתוך שירה וזמרה – "אי וואַדיע מיא ניע פּאַטאָנים", והיינו, שאע"פ שישנם מים שהם טובים ומתוקים וכו', אעפ"כ ("ניע פּאַטאָנים") לא נטבע בהם."

יהודי עלול לחשוב ש"אין לי אלא תורה", ואני פטור מכל התעסקות אחרת בעניני מצוות ובירור העולם, התעסקות בגמילות חסדים או עזרה לזולת. עליו לדעת שאסור לו לטבוע ב"מי התורה", כי כל האומר "אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו, כי אם תורה וגמילות חסדים"! (יבמות קט,ב)

לאידך גיסא יש כאלו שחושבים בדיוק להיפך, שלימוד התורה אינו שייך להם כלל, ומספיק שהם יתעסקו בקיום המצוות גרידא. וע"ז אומר הרבי:

"וכמו"כ צריך להבהיר לאידך גיסא:

בעל-עסק ששייך לאלו שעיקר ענינם הוא "מארי עובדין טבין", ענין המצוות – יכול לטעון שעבודתו תהיה באופן ש"ישרף" במעשה המצוות, שענינם בכללות הוא להעלות ולקדש את כל עניני העולם שבהם מקיימים את המצוות. ועל זה אומרים שלא נישרף במעשה המצוות, באופן שלא תהי' שייכות ח"ו ל"מים" (תורה) – כי, "גדול לימוד שמביא לידי מעשה, ו"לא עם הארץ חסיד", ולכן אין "להישרף" במעשה המצוות, אלא צריך לצאת ולשתות "מים", ולטבול "במי הדעת הטהור"

בהמשך, מסביר הרבי פן נוסף וחשוב הקשור עוד יותר להבאת הגאולה.

שלא "לטבוע" בעבודת הגלות..ושלא תכלה נפשו בתקוה וציפיה וגעגועים לגאולה". אלא מה כן?

צריכים להתעסק במעשה מצוות ("מים") אבל לא לטבוע במערבולת הגלות, ולשכוח שהעיקר זה הגאולה. יהודי צריך לזכור תמיד שצריכה לבעור בו "אש" של ציפיה ותקוה לגאולה. אמנם, אסור "להישרף" בדרך, ולשכוח שצריכים עבודה מסודרת ותמידית של לימוד התורה וקיום המצוות.

במילים פשוטות, כל אחד מאיתנו נוטה לצד מסוים, ישנם המעדיפים את ה"מים"-עבודת הגלות, לימוד התורה וקיום המצוות, כפי שהורגלנו מימי קדם, טוב לנו כך, ואנחנו יכולים "לשקוע" בעבודה הזאת עד כדי "טביעה במים", ולשכוח ח"ו על הצורך לפעול ולהרעיש עולמות להבאת הגאולה.

אחרים מתנהגים בדיוק להיפך, בעניני משיח יש להם "אש" אלוקית, להט ולהב בלתי מוסבר, להפיץ ולהניף בכל מקום ובכל אתר, על החשיבות להתעסק בעניני גאולה ומשיח, אבל כשמדברים איתם על קיום השו"ע, ועבודה מסודרת יומיומית שלימוד התורה וקיום המצוות בהידור, הם מתבלבלים. "מה לי  ול"מים" ? מה לי ולעבודה הגלותית? היומיומית?

המענה לאנשים אלו הוא, שאסור שה"קאך" במשיח ובעניני הגאולה יביא ל"שריפה" מוחלטת של העבודה בגלות, כי מוכרחים לשלב בין השתיים, מוכרחים לשלב בין שני הקוים, ורק ככה תהיה לנו "חוקת התורה" ו"חוקת הפרה" בגאולה האמיתית והשלימה?

ומה הקשר לטנקים, אתם שואלים?

אותה שנה, תשל"ד, היתה השנה הראשונה של "טנקי המצוות". באותה התוועדות, הסביר הרבי ש"טנק" הוא ר"ת של שלושה סדרי משניות. טהרות, נזיקין, קדשים. אמנם נשמע משעשע, אבל הרבי מלך המשיח למד מכך הוראה חשובה כיצד צריך להתעסק במבצעים בכלל, ואנחנו נלמד מכך בקשר לגאולה.

טהרות- צריכים לטהר עצמו מכל עניני פניה וכדומה. אסור שיהיו לנו כוונות צדדיות ואינטרסים אישיים, א"כ טהרה מוחלטת, אך ורק למען הענין!

הנהגה זו פועלת "נזיקין"-מטרת סדר "נזיקין" היא לבטל היזקים שיכולים להיגרם בין אדם לחבירו. כשאנשים רואים שאנחנו מתכוונים באמת, ולא למטרות רווח פרטי ואישי, זה מבטל את המניעה שלהם מלעשות דברים טובים בכלל, מלהתעסק בעניני משיח בפרט. 

ואז מגיע "קדשים"- אנו מקדשים שם שמים, ומביאים עוד קדושה בעולם ובאדם.

אז כשמחברים "אש" יחד עם "מים" בעבודת ה', מקבלים "טנק"- טהרות, נזיקין וקדשים!

נסיים בסיפור על מבצעים ללא על פניה אישית, שפועלים את פעולתם. 

ר' יוסף לוין, שליח חב"ד בקרית מלאכי, מספר סיפור מיוחד על מבצע תפילין: "לפני כמה זמן עבדתי באזור תעשיה קריית מלאכי. לאחר סיום העבודה הייתי עושה סיבוב עם התפילין כדי להניח לבעלי עסקים. כל יום היה לי מסלול קבוע, ובאמת ראיתי הצלחה גדולה במבצעים, רק משרד אחד גרם לי צער. מדי פעם הייתי נכנס למשרד הזה כדי להניח תפילין, אך ללא הצלחה.

"היהודי שעבד שם אמר לי שהוא לא מאמין במציאות הבורא, וכל פעם שאני הייתי בא היה לועג לי ולבקשתי. לא ידעתי מה לעשות", ממשיך לוין בסיפורו. "צמוד למשרדו הייתה מסעדה, שבה בעל המסעדה היה קבוע מניח תפילין אצלי. התייעצתי עימו כיצד להסביר לשכנו על חשיבותה של הנחת התפילין, ולפתע עלה לבעל המסעדה רעיון. הוא ניכנס למשרד של שכנו ואמר: 'תדע לך לנשק תפילין זה כמו לקבל מיליון דולר, מה אכפת לך אם החב"דניק הזה ייכנס אליך ורק תנשק את התפילין?' וזהו, הוא הסכים".

"ובאמת כך היה, מדי יום הייתי נכנס למשרדו והייתי שם לו כיפה, הוא היה מנשק את התפילין והייתי הולך. מדי יום כך אני נוהג, כבר כמה שנים", מספר הרב לוין.

"לפני שאני הולך לישון אני כותב דו"ח על כמות האנשים שהניחו תפילין. ערב אחד לפני שהתחלתי לכתוב דו"ח חשבתי על הבן אדם הזה שמנשק תפילין, אולי גם לכתוב עליו למרות שהוא לא מניח תפילין,  אבל בכל זאת יש בזה קשר למבצע תפילין, אז כתבתי על כמות האנשים שהניחו, ובחור אחד שנישק.

"למחרת עשיתי את המסלול הקבוע שלי, וכשסיימתי להניח תפילין לבעל המסעדה לפתע נכנס שכנו וניגש אלי ואמר: 'היום בא לי להניח תפילין'.  הוא הניח תפילין בהתרגשות רבה, ואני נזכרתי שרק אתמול החלטתי להוסיף אותו לדו"ח היומי. כשסיפרתי לו את זה הוא היה ממש המום.  הוא אמר לי שמסיבה לא מובנת נפל עליו חשק להניח תפילין. הוא המשיך מאותו יום כל יום להניח תפילין", ממשיך הרב לוין את שאירע.

והסוף המפתיע: "אחרי כמה חודשים סיימתי לעבוד באזור תעשייה קריית מלאכי ועברתי לבית דפוס באשקלון, כשבאתי להיפרד הבן אדם הזה אמר לי: 'אל תהיה עצוב, אני אקח תפילין ואניח לאנשים פה באזור במקומך'"…

שבת שלום!

__________

__________

__________

__________

מבוסס על לקו"ת ריש פרשתנו, מאמר ד"ה זאת חקת התורה תשכ"ט, והתועדות י"ב תמוז תשל"ד

____________________

שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.

הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:

עברית – לחצו כאן

אנגלית – לחצו כאן

רוסית – לחצו כאן

צרפתית – לחצו כאן

____________________