מה מברכים על לחם? • משיח בפרשה

כשחיבר רבי יעקב עמדין את ספרו "לחם מן השמים", בא אליו עם הארץ אחד ושאל: "רבנו, והלוא בברכת 'המוציא' מברכים המוציא לחם מן הארץ?

השיב רבי יעקב בחיוך: תלוי מי אתה, לחם שמים הוא לתלמיד חכם, לחם מן הארץ לעמי הארץ…

אחד הדברים שנפגוש בהם השבוע בפרשת בהעלותך זהו, המן. הלחם המדברי המסתורי שירד לבני ישראל בעת הליכתם במדבר, לחם שירד במשך ארבעים שנה ומאז….הוא נעלם!

האם זהו סופו של המן? האם המן לעולם לא ישוב? האם אנחנו נזכה לטעום מהלחם העסיסי הזה?! אחרי הכל, בפרשת השבוע התורה מתארת את המן במילים: "ועשו אותו עוגות, והיה טעמו כטעם לשד השמן". נשמע הרבה יותר מפתה מאשר קרואסון שוקולד ליד כוס קפה, ואפילו יותר מנתח צלי כתף לצד כוס יין משובח, לא?!

עובדה מעניינת בקשר להמן היא שהמן נקרא בתורה בשם: "לחם מן השמים", בספר תהלים מכנה דוד המלך את המן במילים: "דגן שמים" ו"לחם אבירים", לאור הנ"ל ישנם דעות בראשונים (ספר חסידים)  שעל המן בירכו בני ישראל ברכה מאוד מיוחדת. כולנו רגילים לברך "המוציא לחם מן הארץ" על לחם הנעשה מחיטה (או סוג דגן אחר) הגדל מן הארץ, אבל מה מברכים על "לחם מן השמים" הנעשה מ"דגן שמים"?

ר' יהודה החסיד (בספרו) פוסק שעל המן מברכים: "הנותן לחם מן השמים"!

נשמע קצת מצחיק, איך אפשר לפסוק דין על דבר שמעולם לא יקרה? הרי, אין לאף אחד המן, לא קונים אותו בסופר, וגם אי אפשר להזמין אותו במאפיות המובחרות, וגם אם תחפשו באמזון, סביר להניח שלא תמצאו מישהו שמוכר "לחם מן השמים", אז מה הטעם בפסק של ר' יהודה החסיד?

הרמ"ע מפאנו, במאמר "שבתות ה'" מחדש דבר נפלא, המסביר במעט את פסקו התמוה של ר' יהודה החסיד. ידוע לכולם, שבימות המשיח הולכת להתרחש סעודה גרנדיוזית, סעודה חלומית ומפוארת, הידועה בשם: "סעודת הלויתן ושור הבר". סביר להניח, שכמנה ראשונה יגישו את הלויתן (דג, לא?!) ובמנה עיקרית יגישו צלעות שור הבר (ובקשר לקינוחים אולי נדון בפעם אחרת…) אבל איזה לחם יאכלו באותה סעודה? על מה יברכו המוציא? הרי אין סעודה ללא לחם, ואין לחם ללא ברכה!

מסביר הרמ"ע מפאנו, שבסעודת הלויתן ושור הבר יאכלו מן! לחם מן השמים! ואז, באמת, יברכו עליו "המוציא לחם מן השמים"!

אבל מאיפה יהיה לנו מן? מישהו החביא מן, למטרות חירום, לפני אלפי שנים?

ה'ילקוט שמעוני' (ירמיה רמז רסז) פותר את התעלומה: " וזה אחד משלשה דברים שעתיד אליהו להעמיד לישראל, צנצנת המן, וצלוחית של מי נדה, צלוחית של שמן המשחה". אליהו הנביא עתיד להביא את צנצנת המן אותה הניח אהרון הכהן למשמרת לפני ה' בזמן המשכן, ומאותה צנצנת אנחנו הולכים לאכול.

סברא נוספת היא, שכמו שמשה רבינו, "גואל ראשון", הוריד את המן בזמנו לדורו. כך גם משיח צדקנו, "גואל אחרון", יוריד מן חדש לבני ישראל בדורו. כי מי רוצה לאכול לחם בן אלפי שנים….

הכל טוב ויפה, אבל מה זה מלמד אותנו כיום ועכשיו? אין לנו מן, ואנחנו רעבים ללחם מסוג אחר…

מסביר הרבי מלך המשיח, שגם היום יש מן! הוא, אמנם, לא מן גשמי, ולא מברכים עליו ברכה מיוחדת, אבל הוא "לחם מן השמים", והוא גם מזין ומשביע. הלחם הוא כינוי ללימוד התורה, כדברי הפסוק: "לכו לחמו בלחמי". לחם מן הארץ מרמז על לימוד תורת הנגלה, בעוד שלחם מן השמים מסמל את לימוד פנימיות התורה, תורת החסידות. כמו שבמדבר, כל בני ישראל, בלי יוצא מהכלל,צדיקים, בינונים ורשעים אכלו את המן. כך גם היום, כל בני ישראל, בלי יוצא מהכלל, צדיקים, בינונים ורשעים צריכים "לטעום ולאכול" מתורת החסידות. וכמו שאז, אכילת המן ע"י הרשעיפ פעלה עליהם שינוי משמעותי לטובה, הלחם מן השמים "בער בהם" ולא נתן להם מנוחה פנימית, עד שהם שבו בתשובה, כך גם כיום לימוד תורת החסידות ע"י על אחד ואחת מישראל יפעל, ללא ספק, שינוי משמעותי לטובה בהנהגתו.

באחת מההזדמנויות (אחש"פ תשמ"ו, ח"ג עמ' 145) הרבי מלך המשיח הסביר את ההשוואה בין משה רבינו, גואל ראשון, למשיח צדקנו, גואל אחרון, באופן דומה.  משה רבינו נתן "מן" אפילו לעבדים ולשפחות, מצד ענותנותו הגדולה (עליה אנו קוראים ג"כ בפרשת השבוע) וכמו"כ גם משיח צדקנו, שיהיה ענו גדול, יתעסק וישפיע גם על הרחוקים ביותר, ויתן להם לטעום את הטעם האמיתי של "לחם מן השמים", תורת החסידות, המתוקה מדבש.

דווקא ע"י הפצת תורת החסידות בכל מקום ומקום, ולכל אחד ואחת, נוכל לזכות כבר לשבת בסעודת שור הבר והלויתן, ולטעום בגשמיות מאותו "מן" הנפלא!

ונסיים בסיפור מסתורי על אכילת מן בדור הקודם. הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל היה מגדולי רבני ירושלים בהלכה, וגם מקובל עצום. אחד מספריו העמוקים ביותר, נקרא "לחם אבירים". בפתיחת הספר נכתב: "קראתי המחברת בשם לחם אבירים, מטעמים הכמוסים עמדי".

מה הם אותם טעמים כמוסים?

סיפרה הרבנית חוה דינה בארי-שלזינגר ע"ה, בתו הצעירה של הגרי"מ חרל"פ זצ"ל, שבהיותה ילדה קטנה, נשמעו ערב אחד בשער הבית דפיקות נמרצות. בדלת עמדה חבורת מקובלים, שהיו בקשר מתמיד עם הרב חרל"פ. הם נראו נרגשים מאד, ובקשו לדבר בדחיפות עם הרב. המקובלים דרשו שכל בני הבית יצאו מהחדר, אך לה כילדה קטנה שאינה מבינה התירו להישאר.

כשננעלה הדלת, סיפר ראש החבורה, שהם מצאו בספרים שיחידי סגולה הראויים לכך יכולים למצוא שרידים מהמן, ומי שזוכה לאכול ממנו, יזכה להשגות גדולות ומיוחדות בתורה. וגילוי שרידי המן יהיה רמז לקירוב של הגאולה השלמה במהרה. בני החבורה יצאו לחפשו במדבר סיני, ולאחר תפילות בכוונה וחיפושים מרובים, זכו למצוא את מבוקשם. באחד מנקיקי הסלעים, מצאו שכבת מן נסתרת, ומיד מיהרו ורצו לבית הרב , לספר לו על התגלית המרעישה.

הרב התרגש מאד, ובקש לראות את המן. ראש החבורה פתח את תרמילו המאובק, והוציא ממנו צנצנת עם מעט אוכל בצבע לבן. הם חילקו את המן ביניהם, וכל אחד מהסובבים בירך ואכל מעט בכוונה עצומה. (איזו ברכה בירכו היא לא זכרה, אך הרמ"ע מפאנו פוסק כנ"ל שמברכים "המוציא לחם מן השמים")

יתכן שהספר 'לחם אבירים', מכיל בתוכו את הגילויים שבאו בעקבות אכילת המן.

שבת שלום!

__________

__________

מבוסס על הערה בלקו"ש חלק ד עמ' 1035 ובעוד מקורות

____________________

שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.

הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:

עברית – לחצו כאן

אנגלית – לחצו כאן

רוסית – לחצו כאן

צרפתית – לחצו כאן