שלושה כתרים • דרשת משיח בפרשה

להורדת הדרשה בעברית

למה היה לארון הברית זר זהב?

יהודי חיפש את מרפאת השיניים המקומית על מנת שישימו לו כתר על אחת השיניים. בטעות הוא נכנס למשרד עורכי דין שהיה ממוקם באותו בניין רב קומות.

""סליחה, כאן מרכיבים כתרים?" שאל.

ענתה לו המזכירה: "לא אדוני, כאן פושטים את העור!"

פרשת השבוע, פרשת תרומה, עוסקת בכללות בכלי המשכן. הכלי הראשון עליו מדברת התורה הוא הארון. ולא בכדי, הארון היה מרכזו של המשכן ומבטא את תכליתו. הוא הכיל את לוחות הברית, שברי הלוחות הראשונות ואת ספר התורה אותו כתב משה רבינו באחרית ימיו.חז"ל במדרש מוצאים בתיאור בניית הארון ביאור מפורט לאופן הנכון בו עלינו ללמוד תורה, וכיצד עלינו להתייחס אל התורה.

ראשית, נאמר במדרש: מדוע בכל כלי המשכן נאמר:"ועשית" ואילו בקשר לארון נאמר:"ועשו" (לשון רבים)? "אמר רבי יהודה בן רבי שלום: אמר לו הקב"ה (למשה) יבאו הכל ויעסקו בארון כדי שיזכו כולם לתורה". (שמו"ר לד,ב) מכאן אנו למדים שהתורה בכלל, ולימוד התורה בפרט הינו נחלת הכלל. לא רק לרבנים ולחכמים, כי אם לכל איש ישראל, אנשים, נשים וטף!

זאת ועוד, את הארון עיטר זר זהב ("ועשית לו זר זהב סביב"). ולא רק לארון היה זר זהב, כי אם גם לשולחן ולמזבח הקטרת. המדרש מלמד אותנו שאותם 'זרים' מסמלים את שלושת הכתרים בהם הכתיר הקב"ה את עם ישראל בעת שהוא בחר בהם כעם. זר השולחן הוא סמל לכתר המלכות, זר המזבח הוא סמל לכתר הכהונה, ואילו זר הארון הוא סמל לכתר התורה. הרמב"ם (תלמוד תורה ג,א) פוסק ש"כתר כהונה זכה בו אהרון" (והוא שייך למשפחת הכהנים..) "כתר מלכות זכה בו דוד" (והוא שייך לצאצאיו עד למלך המשיח) ואילו "כתר תורה – הרי הוא מונח ועומד ומוכן לכל, שנאמר (דברים לג ד): "מורשה קהילת יעקב"; כל מי שירצה, יבוא וייטול." ה'כלי יקר', מוצא רמז מעניין לדבר, בקשר לעשיית זר הזהב לשולחן ולמזבח נאמר בתורה 'ועשית לו', אולם בעשיית הזר לארון לא נאמר 'עשית לו', כי אם 'ועשית עליו' כי אכן כתר התורה אינו רק לו, לאדם אחד ויחיד או לפרט, כי אם כתר התורה מונח עליו, כל הרוצה ליטול יבוא וייטול!

מהו אותו כתר נכסף? וכיצד נוכל להשיג אותו? ומה הקשר בין הכתר למלך המשיח ולגאולה האמיתית והשלימה?

כתר תורה מבטא עליונות ורוממות. בדומה לכתר המלך שמרומם את האדם לרמה אחרת, למדרגה נשגבת עליה הוא לא חשב שיגיע לעולם. הרמב"ם (שם) מתאר את האדם שזכה לכתר תורה בתור אדם שאינו מסיח את דעתו, עד שהוא והתורה הופכים להיות דבר אחד ומאוחד. התורה היא לא רק דבר נוסף שיש לו כאדם ש'קנה חכמה', אלא זהו כל מציאותו, עד כדי כך שהוא ממעט במלאכתו, ומקדיש מעט ממחשבתו ומזמנו עבור העסק רק כדי מחייתו. ובזמן הפנוי, ובעיקר בלילות, הוא משקיע את כל מרצו בלימוד, ואינו מאבד אפילו לילה אחד בלא לימוד התורה. כי בשבילו התורה היא "חיינו ואורך ימינו", ומהחיים אי אפשר להתנתק אפילו לרגע!

כל מי שיעשה קצת חשבון נפש אמיתי ופנימי בנפשו, יודה ויתוודה, שכנראה, הוא עדיין לא הגיע לכזאת רמה של לימוד התורה. יש לומדים יותר, ויש לומדים פחות, אבל כאלו שהתורה היא חייהם, מעטים הם (לצערינו..).

אבל, אל דאגה, בכתר הזה כולנו נזכה! כי, בסופו של דבר, בעידן הגאולה כל אחד ואחת מאיתנו נוכל להתמסר לתורה באופן אינסופי, "מבלי כל נוגש ומבטל", וככה כ-ו-ל-נ-ו נזכה לכתרה של התורה!

מצב העולם בעידן הגאולה, מצב אופטימלי בו אין צרות ואין בעיות, אין קשיים בפרנסה, ואין מלחמה. אין חדשות שטורדות ומורידות את המורל, ואין יצר הרע שמסביר למה באמת אי אפשר להתרכז בלימוד. זהו המצב האמיתי בו יכול כל יהודי להתמסר ללימוד התורה באופן כזה שהתורה תהיה כל מציאותו, בלי שום דבר שיפריע לו.

ואת זה רומזת לנו התורה בתיאור זר הזהב של הארון. הזר הזה הוא הסמל לכתר התורה שכולנו נזכה אליו בעידן הגאולה!

ומה יהיה עד אז? ומה נוכל ללמוד מכך היום?

הרבי מלך המשיח מחדש שגם היום, כל אחד יכול להיות בדרגת 'תורתו אומנתו' ולהתעטר בכתר התורה, ולא צריך לחכות עם זה עד הגאולה. אפילו יהודי שביומיום עסוק בעסקו ובפרנסת ביתו, יכול למלאות כל רגע פנוי בלימוד התורה. לנתק את הטלפון הנייח (אם למישהו עדיין יש..) לכבות את הסלולרי, ולהתמסר לתורה. בלי לענות על מיילים, בלי לבדוק הודעות וואטסאפ, בלי לצייץ בטוויטר, פשוט להיות מונח בלימוד. גם אם מדובר על שעה אחת בכל יום, או אפילו פחות.. אבל בשעה הזאת הוא חובש את כתרו של המלך, מלך מלכי המלכים, הלוא היא התורה הקדושה!

ובלשונו של הרבי (שבועות תשל"א):"בשעה שהוא לומד..העולם אינו קיים, הוא לומד כמו בחור ישיבה! לא כמו מנהל בנק, לא כמו מנקה ארבות, לא כמו סנדלר, ואפילו לא כמו נשיא ארצות הברית..הוא אפילו לא שומע שהטלפון מצלצל בשעה שהוא לומד"!

נסיים בסיפור, ר' משה ביאמר מחסידי האדמו"ר האמצעי, היה אדם חריף וגאון עצום בתורה. כיון שהיה זקוק גם לפרנסה, התמודד במכרז ממשלתי על בית חרושת ליצור בירה. ה' עזר והוא זכה במכרז. בין הסעיפים בחוזה החכירה נכתב שנציגי הממשלה יכולים לבוא בכל עת לביקורת ועל ר' משה לפתוח להם את כל המפעל ללא שהיות, ובמידה ולא יתבצע הדבר צפוי לקנסות גדולים ומאסר.

למרות עסקיו, שמר ר' משה על קביעות בלימוד – בכל יום היה מסתגר בחדרו 3 שעות ללימוד, ואז כאילו כל העולם לא קיים. כולם ידעו שבשעות אלו אין עם מי לדבר.

יום אחד, מיד אחר שנעל את חדרו לזמן הלימוד שלו, הופיעו במפעל נציגי הממשלה לערוך ביקורת. בני המשפחה והפועלים שחששו לפרנסתו וחייו, ניסו לדפוק על דלת החדר, להגיע דרך החלון, אך שום דבר לא הועיל. ר' משה לא הפסיק מלימודו. הפקידים כבר העלו בדעתם שכנראה הוא עסוק בטיוח מעשים לא כשרים ומרגע לרגע העלו את רף הענישה בו יתבעו את ר' משה.

לאחר שעות הלימוד, הזמין ר' משה את הפקידים הכועסים אל תוך משרדו, נתן בידם את כל המסמכים ופתח בפניהם את כל שערי המפעל, מבואתיו וחדריו, גם אלו שלא חשבו בכלל שקיימים. הפקידים שראו שהכל כשר ולפניהם אדם מהימן ביותר, שאלהו מדוע התמהמת, והרי חתמת על היענות מיידית ויכולת להפסיד את המפעל ויותר מזה. ענה להם ר' משה – על חוזה המפעל, חתמתי. על חיי – לימוד התורה שלי, לא חתמתי ולא נתתי לאף אחד בעלות עליו!

הפקידים ששמעו זאת, אישרו את המשך החוזה ואף אמרו לו שיותר לא יבואו לביקורת נוספת…

_______________________________

מבוסס על הדרן על הרמב"ם- תשמ"ה (לקו"ש חכ"ז) ומדרשים. על פי שיעור משיח בפרשה מהמחזור הרביעי. לשיעור המלא – לחץ כאן

שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.

הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:

עברית – לחצו כאן

אנגלית – לחצו כאן

רוסית – לחצו כאן

צרפתית – לחצו כאן