-
"החזקתי את תבנית הביצים בהתרגשות, סוף סוף מצאתי – 'ביצים חופשיות'. 'הביצים הוטלו ע"י תרנגולות החיות בלולים ללא כלובים', מוסבר על גבי התבנית, אך תהיתי איך הם בחופש בלולים? והאם נותנים להם חופש תנועה עם 'הגבלות' בלבד או שזה סוג של 'ריסון מהודק'? • הרב מנחם וולף, מטפל זוגי בפסיכולוגיה, בסדרת טיפים לסגר הקרוב • לקריאה
מנחם|כ״ג בטבת ה׳תשפ״אהרב מנחם וולף
החזקתי את תבנית הביצים בהתרגשות, סוף סוף מצאתי – 'ביצים חופשיות'. 'הביצים הוטלו ע"י תרנגולות החיות בלולים ללא כלובים', מוסבר על גבי התבנית למתקשים כמוני. אך אני המשכתי להתבלבל, איך הם בלולים וגם בחופש? ורגע, לול זה לא כלוב? ובכלל, האם באמת נותנים להם חופש תנועה עם 'הגבלות' בלבד או שזה סוג של 'ריסון מהודק'? והביצים הרגילות, הן של תרנגולות מסוג 'סגר מלא מלא'?
תרנגולת מנוסה קפצה מהלול ולחשה לי כמה טיפים לסגר הקרוב:
• הקפידו שגם לאפרוחים שלכם יהיה סדר יום קבוע, רוחני וגשמי. כדאי שיהיה דומה למה שיש להם בבית ספר או בגן. קימה בשעה קבועה, מעבר מפיג'מה למדי א'. תפילה בכוונה. ארוחות נחמדות ולימוד או יצירה.
• הקפידו להוציא את עצמכם לחופשי כל יום לחופשי מהבית. הבית בסגר צפוף ומעמיס יותר. התאווררות תיתן לכם מעט נחת וכוח להתמודד.
• הקפידו להוציא את הילדים מידי יום לחצר, לראות שמים, לרוץ ולשחרר קצת עצמות. גם ילדים קטנים צוברים אגרסיות כאשר הם במתחם סגור יותר מדאי זמן.
• עשו לכם זמן כיף. סיפור מאבא או אמא לכל המשפחה. משחק קופסה ביחד עם ההורים. השתדלו לצחוק וליהנות יחד.
אבל הכי חשוב אמרה התרנגולת: 'ב'סגר', אתה צריך לדעת לכעוס נכון'. 'למה לכעוס?!', רציתי לשאול. אבל התרנגולת כבר קפצה לתוך הלול/ה'סגר' וברעש שהיה שם לא הצלחתי לשמוע כלום.
מה מיוחד במידת הכעס?
כך נראה אדם ש'מחליק' על עוגה טובה באמצע הדיאטה השמינית שלו. הוא נותן ביס מהעוגה ואז יורד על עצמו, אוכל ביס מהעוגה ואז אוכל את עצמו. ובמה מהרהר אדם שמתעצל ומכלה את זמנו במיטה? הוא שוכב וחושב, איך אשתנה ואהפוך לאדם יעיל ונמרץ. מידות רעות הן חיות מכוערות ולא אהובות. תוך כדי הביקור שלהם בנפשנו, אנו מתעבים ושונאים אותם ואף מנסים להיפטר מהם. אנו חשים עד כמה הן לא רציונאליות ולא יעילות.
כעס היא אכן טורף מסוכן, אבל היא חיה מזן אחר. בשעת ביקורה בנפשנו אנו משוכנעים שהיא רציונאלית וצודקת. רגש כעס בלי תחושת צדק, נראה יותר מצ'וקמק מתרנגול ללא נוצות. תנסה לכעוס על מישהו, על משהו שהוא לא עשה. תנסה לכעוס על ילד שהחליק והפיל צלחת, לאחר שאתה שפכת כוס שמן על הרצפה. הכעס לא מצליח להתניע את עצמו ללא תחושת צדק הגיונית. הכעס הוא קומבינציה של רגש רע עם אידולוגיה. בתוך הכעס טמון ה'אני מאשים' ה"רציונאלי" שלך, בתוספת עצבים על העוולה והפגיעה שנפגעת.
הכעס אוהב לומר: 'אני לא מקבל את זה ש…'. הכעס מרגיש שנעשה לו חוסר צדק, והוא מסתובב פגוע ומסוכן. כשהילד שלנו מתנהג לא כראוי ופוגע בערכים שאנו רוצים להקנות לו, או פוגע באחים שלו, או שהוא פוגע באיזון העדין שיש בבית, הוא עלול להיתקל בנו כועסים. כאשר מיכל ההכלה שלנו עדיין מאפשר, הוא יוכל לקבל הכוונה עדינה ומתקנת. אבל, כאשר אין בנו מקום להכיל עוד את הפגיעה, עלול לצאת מאיתנו כעס גדול ונורא.
הסיפור של הכעס
מה הכעס הזה מספר לילד שלנו? היינו רוצים שהוא יספר לילד, שאיננו מוכנים לקבל את ההתנהגות הזו בשום אופן.
לפעמים כשההורים כועסים, הילד מרגיש ששונאים אותו. יש פעמים שלאחר שההורים כועסים, הילד שונא בחזרה. הכעס בעיניים, הטון הגבוה ושפת הגוף כאילו מספרים לילד שאיננו מקבלים אותו ולא רק את ההתנהגות שלו.
יש את ההורים שבחרו תמיד לחבק את הילד, אין כעס. גם אם נשברו הגבולות והחוקים, גם אם יש וונדליזם, תמיד הם רואים בבנם את הנשמה הטהורה והטובה שיש בו. הם מעצימים ונותנים המון כוח לילד. הם עובדים עם עצמם ועל עצמם להגדיל את ההכלה ואת תיקון המידות האישי שלהם, והילד – בעז"ה יהיה בסדר.
לכעוס באהבה
אבל למי שלפעמים מתפרץ לו כעס, או מי שעדיין רוצה לומר לילדו שמשהו 'לא מקובל עליו בשום אופן', איך עושים זאת נכון? איך כועסים מבלי להעביר לילד תחושה שאנו שוללים את קיומו? איך כועסים מבלי לפגוע בקשר עם הילד? איך כועסים ומגבילים את ההתנהגות ללא פגיעה באמון של הילד בעצמו? איך כועסים נכון?
2 טיפים:
• וודאו שנזקף לזכותכם מספיק הזדמנויות של קשר חיובי ואוהב מהעת האחרונה. אם הילד לא מרגיש שאתם מספיק אוהבים אותו, חבל על הכעס. כעס מאדם לא אוהב, בטח לא יועיל לחינוך מאומה. זכרו, לא משנה כמה אתם אוהבים אותו. חשוב, כמה הוא מרגיש שאתם אוהבים אותו. רק אם הילד מרגיש שאתם מלאים באהבה אליו, אפשר לעבור לתנאי השני.
• הביטו לו בעיניים, תראו אותו. תראו את נשמתו השלימה והטובה, רגע לפני שאתם מראים לו שאתם כועסים עליו. אל תשרפו הכול, אל תשפכו את התינוק עם המים, אל תפרקו עליו את העצבים כעל שק אגרוף. הציבו גבול לילד, הוכיחו אותו כאשר נחוץ. אך השתדלו שילדכם יוכל לומר שגם בשעת הכעס, אהבתם אותו. כמו אב רחמן שרוחץ את בנו מרוב אהבתו.
לו יהי שנכעס פחות ונאהב יותר את עצמנו ואת ילדינו וה' יתברך יגלה אהבתו אלינו בגאולה שלמה מכל המייצרים.
הכותב הינו מטפל זוגי B.A בפסיכולוגיה, mmwolf770@gmail.com
תגיות: מנחם וולף