ילדי כל העולם – התאחדו!

השבוע, בלא כל התראה מוקדמת, ממש כמו רעידת אדמה או צונאמי, בעיצומו של ביאור הספק השני מתוך שלשת הספקות של רמי בר חמא בדין של 'בעליו עמו', נכנס המזכיר לכיתה בלוויית חייל חרדי כתום כומתה ונעים סבר. "הוא מפיקוד העורף, רק יגיד כמה דברים לכיתה" לחש המזכיר ויצא כלעומת שבא.

רק כשהחייל אמר שהוא יקצר כי נשארו רק ארבעים וחמש דקות עד ההפסקה, הבנתי עד כמה גבולות המושג הערטילאי 'כמה דברים' ניתנים למתיחה. סגרתי את הגמרא תוך כדי בקשת מחילה מרמי בר חמא שיצטרך להמתין למחר.

החייל החמוד מפיקוד העורף שבא ללמד את הילדים איך להגיב בזמן אסונות כמו מלחמה או רעידת אדמה, הגיע כמובן עם מערך שיעור מובנה שכלל שאלות, משחקים והפעלות שמטרתם ללמד את הילדים השאננים מה עושים בזמני החירום השונים. ולהטמיע בהם את החשיבות של התרגול.

לצורך כך, הוא ביקש מן הכיתה להסתדר בשורה לפי מספר הנעליים מה שלקח להם בפעם הראשונה כמעט דקה שלמה. לעומת זאת, אחרי שתרגלו זאת מספר פעמים, הצליחות לצמצם את הזמן ל5 שניות בלבד.

החייל שאל את הילדים מדוע לדעתם, הצליחו להסתדר אחרי התרגול בעשירית מן הזמן שלקח להם בפעם הראשונה. הילדים ענו תשובות שונות מהם הרכיב החייל החביב על הלוח את המילה תכנית. ראשי-תיבות = תכנון, כלים, ניסיון, ידע, תרגול.

2.

באותו יום, כמה שעות אחרי, התקשר אלי ר' בצלאל שיף. "יש לך שלש דקות"? הוא שאל. "בשבילך, תמיד". עניתי לו בחשש מה. תיארתי לעצמי שזה קשור לטור בו פרסמתי את הסיפור עם הנחשים ברכבת, אבל לא ידעתי האם מחמאה תהיה בפיו או שמה להיפך.

"אהבתי איך שכתבת את הסיפור הנחשים", הוא אמר, "נזכרתי בעוד סיפור יפה שהיה לנו, אתה רוצה לשמוע"?  השאלה הייתה כמובן מיותרת, זה היה כמו לשאול את החתול האם יהיה מוכן לשמור על השמנת. כמובן שרציתי, ור' צאלקע סיפר:

"הראשון למאי ידוע ברוסיה כחג הפועלים, היה זה אחד החגים היותר פופולאריים בשלטון הקומוניסטי של אז. גולת הכותרת של אירועי היום, הייתה תהלוכה עצומה שבה צעדו המונים כשבידיהם שלטים ודגלים אדומים, ברקע שירי עם קומוניסטיים ובתווך משאיות עם כיבוד וכמובן הרבה הרבה וודקה.

"תהלוכת ה-1 במאי הייתה מפגן כח של המפלגה הקומוניסטית כלפי אזרחי ברית המועצות ובעיקר כלפי העולם. כך שההשתתפות הייתה חובה לכל אשר בשם פועל או סטודנט יכונה. הצועדים נעו בטורים לכיוון מרכז העיר, שם עמדה בימה. צריך היה לעבור ליד הבימה כשבידיים דגלים ופלקטים המהללים את המפלגה ואת הממשלה. הטורים נעו באופן מסודר בהתאם לתוכנית. לחמוק מהאירוע הזה היה די קשה. את כולם הזהירו מראש. בכל מפעל היו אחראים שניהלו רשימות ועקבו אחר הצועדים, מה גם שמשאיות שעמדו סמוכות זו לזו חסמו את המעברים והרחובות אל תוך העיר, ועקבו אחרי כל מי שניסה לחמוק החוצה מן המצעד.

רק המחשבה על העלול לקרות למי שלא השתתף במצעד הביאה את כולם להצטרף לצועדים. שם הפתגם 'אם אתה לא שם – אתה לא קיים', לא הייתה מליצה בלבד…

"שנה אחת, יצא האחד במאי בשבת. לא הייתה לנו ברירה וצעדתי כמובן עם כולם. לפתע פגשתי בקבוצה של שלשה יהודים שעמדו ודיברו. היו שם ר' יצחק זילבר, ר' ישראל מרינובסקי ור' אריה ניאזוב. זה היה שבת בבוקר והם טיכסו עצה כיצד להתחמק מהמצעד לתפילת שבת בבית הכנסת.

התקרבתי לחבורה, ר' יצחק זילבר תפס במרפקי ואמר לי: "שמעת מה ר' ישראל אמר"? "לא", עניתי. "ר' ישראל אמר שכל המצעד הזה זה רק הכנה ותרגול לקראת המשיח. כשמשיח יבוא, צריך שידעו איך צריכה להיראות תהלוכת ניצחון. לכן עכשיו מתאמנים לקראת הצעדה הגדולה באמת שתהיה בגאולה".

מסביב נשמעה מוסיקה. אנשים נשאו פלקטים, שרו בקולי קולות שירים פטריוטיים, וארבעה יהודים עמדו באמצע וחלמו על משיח. הדברים של הרב מרינובסקי, הפיחו בנו פתאום שמחה מיוחדת. מספר הרב שיף. פתאום התחלנו לשיר 'עבדו את ה' בשמחה' ויצאנו בריקוד ספונטני בלב המצעד הקומוניסטי. סביבנו היו קבוצה גדולה של אוזבקים קומוניסטים. רובם היו שתויים כהוגן, וכשראו אותנו החסידים רוקדים בהתלהבות, הצטרפו לריקודים ועד מהרה נראו עשרות גויים קומוניסטים רוקדים במעגל גדול לצלילי 'עבדו את ה' בשמחה'".

3.

השבוע צעדו יחדיו מאות אלפי ילדים באלפי תהלוכות ברחבי העולם. אחרי ששמעתי את הסיפור מהרב שיף, חשבתי של"ג בעומר זה לא רק מפגן של יהדות ואהבת ישראל, אלא ממש תרגיל עולמי ענק של צעדת הניצחון על הגלות בביאת המשיח.

אז מי שרוצה לדעת איך זה יראה כשמשיח יבוא, שיסתכל איך זה נראה בתהלוכה אצלו בשכונה או בעיר וידמיין את התהלוכות של כיכר השבת, כיכר המדינה וכיכר העצמאות נפגשות. את ילדי הת"תים מביתר, אלעד ירושלים ובני ברק צועדים יד ביד עם ילדי תל אביב, אדיס אבבה, דימונה, טבריה, ראשון לציון, ניירובי, פלטבוש, דלהי, הרצליה פיתוח, פרדס כץ, שיקגו וכל העולם כולו.

כולם צועדים בסך, בפאראד הגדול בהיסטוריה, בידיהם שלטים ודגלים, מלווים במשאיות ומוצגים. מתופפים בתופי מצעד, דרבוקות, תופים אפריקאיים תופי טם-טם ומצילתיים. כולם חולפים, בשדרה המרכזית שמול בית המקדש בירושלים, כשעל במה מוגבהת, נשען על סטנדר מרופד בקטיפה אדומה וכחולה, עומד מלך המשיח, מחייך חיוך רחב, מנופף בידו לצועדים כשלצידו רבי עקיבא, ורבי שמעון בר-יוחאי.

לתגובות: shneorc@gmail.com