עשרת הדברות בגאולה העתידה • הרב גרשון אבצן 

הרב גרשון אבצן, מגזין בית משיח

אנו נמצאים כעת בימים שבין ט' באב לט"ו באב. 

בעוד שהלכות ומנהגי האבלות הקשורים לתשעת הימים מסתיימים בי' באב, הרי שישנו מנהג אחד שאנו, חסידי חב"ד, ממשיכים בו עד ט"ו באב: עריכת סיומי מסכת והשתתפות בהם מדי יום. רוב האנשים הקוראים טור זה מודעים לכך שלא תמיד זה היה המנהג בחב"ד. רק בשנת תנש"א קבע הרבי מה"מ את ההוראה והבקשה המיוחדת הזו.

במאמר זה ברצוני להתייחס לשאלה שנשאלתי על ידי אחד מתלמידיי, בנוגע למנהג שלנו לגבי סיומים. אני חש שישנם עוד אנשים ששואלים את אותה השאלה ומשום כך אני מעלה זאת כאן. 

•   •    •

לפני הצגת השאלה, הבה נניח תחילה מספר יסודות.

1. כאמור, מנהגנו הוא לשמוע סיומים מדי יום, החל מראש חודש אב ועד ט"ו באב. 2. בעוד אנו, חסידי חב"ד, מקפידים לשמוע את הסיום היומי, הרי שאיננו מנצלים את הסיום כדי לאכול בשר בתשעת הימים. 3. חסידים, הגם שהם הולכים לפי ההלכה ללא פשרות, תמיד מחפשים דרכים היתרים להוסיף בשמחה בתקופת שלושת השבועות (וזו הסיבה שאנו מתמקדים בעריכת סיומים).

[מורי הרב עקיבא וגנר ע"ה היה מציין שאין כמעט סיפורים המובאים ב'ספר המנהגים'. סיפור אחד כן מובא (בהקשר לט' באב) הוא אודות ה'צמח צדק' שהיה נוהג לכנות את רבי ישראל מרוז'ין "הרוז'ינר הקדוש". פעם סיפר ה'צמח צדק': הרוז'ינר הקדוש לא סבל כל עצבות ואפילו לא מרירות – וכתוצאה מכך חסידיו הפכו לשובבים. באחד מימי תשעה באב השתעשעו זמן מה בהשלכת קוצים (ברקנים) זה על זה. לאחר מכן החליטו לטפס על גג בית המדרש ולהוריד לולאת חבל מעל הפתח. מי שנכנס בדלת, נלכד בלולאה והועלה מיד "אחר כבוד" אל הגג… המתיחה הצליחה עד שהרבי שלהם, הרוז'ינר בכבודו ובעצמו, נכנס מבעד לפתח, והלולאה נתפסה בו. מלמעלה היה קשה להבחין מי האיש שאותו מרימים, ורק כשהצדיק היה במחצית הדרך למעלה, זיהו אותו… "כשהורידו אותו בחזרה לקרקע, קרא: 'ריבונו של עולם! אם בניך אינם שומרים את יום הטוב שלך, אז קח אותו מהם!'"]

על בסיס שלושת היסודות שהוזכרו לעיל, מתבקשת השאלה: מדוע באמת איננו אוכלים בשר ועוף בתשעת הימים בסמיכות לסיום המסכת? לכאורה, ההימנעות מאכילת עוף ובשר בשעה שיש היתר הלכתי מלא לעשות זאת – מוסיפה לאבלות ולעצבות הפומבית. חסידים הרי מחפשים להוסיף בשמחה היכן שאפשר ומותר הלכתית; ואם כן, הם צריכים להיות הראשונים לנצל את ההזדמנות הזו כדי לערוך סעודות של בשר ועוף ובכך להרבות בשמחה?

זו הייתה תשובתי לשואל (וכמובן אפשר להסכים או שלא להסכים):

גרוע יותר מאי–ניצול של קולא הלכתית כדי לבטא שמחה בתשעת הימים, הוא לאפשר לעצמנו לפתח (בפוטנציה) דפוס חשיבה, לפיו התורה נמצאת כאן כדי לשרת את ההנאות והצרכים הגשמיים שלנו.

בואו ניכנס לרגע לראשו של אותו אחד שהולך לשמוע 'סיום' כדי שיוכל לאכול בשר: מצד אחד, הוא למד שבתשעת הימים אי אפשר לאכול בשר ועוף; מצד שני, הוא מאוד אוהב בשר ועוף – וכעת הוא נרגש לשמוע שאם ישמע סיום מסכת, הוא יוכל לאכול את הארוחה הבשרית בה הוא כל כך חושק. באותו רגע, התורה הופכת עבורו לצינור למילוי תאוותיו הגשמיות.

במילים פשוטות: עד ראש חודש אב, כדי לאכול את הבשר שהוא אוהב, הוא צריך: 1) בשר כשר זמין. 2) כסף לקנות את הבשר. 3) מקום (ואדם) שיבשל את הבשר כיאות. במהלך תשעת הימים, הוא זקוק לעוד דבר טכני אחד: סיום מסכת.

דפוס חשיבה זה מנוגד ליסודות של תורת החסידות, המתמקדת בקדושת התורה, ועומד בניגוד למושג החמור של "נבל ברשות התורה" (התנהגות לא ראויה המסתתרת תחת היתר רשמי שאפשר למצוא בתורה). החיפוש אחר סיום מסכת להרגל רק כדי לאכול בשר, תבזה את קדושת התורה שאותה אנו מנסים לרומם ללא הרף.

[כדוגמת הרעיון הזה, אפשר למצוא גם בהלכה הקובעת כי כאשר נערכת ברית בתשעת הימים (לא בשבוע שחל בו תשעה באב) – כל מי שמגיע לברית יכול לאכול בשר, אבל מי שמגיע כדי לאכול את הבשר – אסור באכילת בשר…]

בשלב זה, כאשר אנו כבר אחרי תשעת הימים, מי ייתן ונזכה ל"סיום" של הגלות הזו ולהתגלות השלמה של הרבי מלך המשיח – עם "תורה חדשה מאיתי תצא."

תרגישו חופשי לשתף אותי במחשבותיכם על הדברים לעיל, באמצעות שליחת אימייל אישי אל: [email protected]