-
מבצע מצה החל בהוראת הרבי בשנת תשי"ד, אך במרוקו המבצע התחיל לפי הוראות הרבי בשנת תשי"ג. מגזין פסחב"ד אינפומגיש את תמצית הדברים על פי הספר חב"ד במרוקו וארכיון חב"ד במרוקו • מאת: שניאור זלמן ברגר • לקריאה
יוסי סולומון|ט״ז בניסן ה׳תשפ״השניאור זלמן ברגר, מגזין פסחב"ד אינפו
מבצע מצה החל בהוראת הרבי בשנת תשי"ד, אך במרוקו המבצע התחיל לפי הוראות הרבי בשנת תשי"ג. הנה תמצית הדברים על פי הספר חב"ד במרוקו וארכיון חב"ד במרוקו.
בשנת תשי"ב החלה להתבצע במקנס אפיית מצות שמורות לפסח על ידי השלוחים, בארגונו של הרב מיכאל ליפסקר. השלוחים מקזבלנקה הגיעו למקנס כבר בשלבי ההתארגנות, וכולם כאחד טרחו בהכנת המצות שיעלו על שולחנם של השלוחים, תלמידי הישיבות והמקורבים הרבים. כך זה היה נראה: שליח אחד מרדד, השני מחורר את המצה, השלישי מכניס את המצות לתנור, וסביבם עשרות מתלמידי ישיבת חב"ד ויהודים מקהילת מקנס העמלים במרץ. המחזה חזר על עצמו מדי שנה בשנה, ועם הזמן היה נראה כמו במאפיית מצות בכל מקום בעולם, אך בתחילה הדבר נראה כמו חלום. גם בשנים הבאות המכשולים בדרך לאפיית המצות היו רבים ולא תמיד צפויים.
תחילה עמלו להשיג חיטים "שמורה" משעת קצירה, אחר כך חיפשו ריחיים לטחינת המצות, עד שלבסוף הותאמו הריחיים שנמצאו לטחינת מצות מהודרות. בשלב הבא ניגשו להכשרת התנור במאפייה של הקהילה היהודית, בו אפו מצות יהודי העיר, אך החסידים ביקשו להחמיר בליבון התנור לפני אפיית המצות המהודרות. במקביל ציפו את כל השולחנות עליהם רידדו את המצות ושיפרו פרטים רבים בתהליך האפייה כך שהכל יהיה בתכלית ההידור, וזאת לעיניהם המשתאות של האחראים והרבנים שנכחו במקום.
במהלך האפייה היה הרב מטוסוב אחראי על הכנת המצות, הרב זלמן טייבל עסק בהשגחה כללית על המאפייה ואילו הרב מיכאל ליפסקר עסק בעבודה הדורשת מיומנות מיוחדת – הכנסת המצות לתנור. לאחר כל העבודה יצאו מהתנור מצות פריכות, טעימות וריחניות אך בעיקר מהודרות בתכלית ההידור, ועליהן דיברו כל יהודי קהילת מקנס וקהילות אחרות אליהן הגיע שמע המצות.
בשנה הראשונה – תשי"ב – נאפתה כמות מצות קטנה והספיקה בעיקר לשלוחים. אך לקראת השנה השנייה קיבל השליח הרב מטוסוב מנהל מוסדות חב"ד במרוקו, הוראה מיוחדת מהרבי בנוגע לחלוקת המצות:
"כדאי להתענין במנהגם [מנהג היהודים] על אתר [במרוקו] בנוגע לפסח ובפרט בענין שמורה וכמדומה שגם בשנה שעברה נתנו [השלוחים] לאחדים. ואם אין בזה חילוק דמערבאי מדינחאי [בני ארץ ישראל ובני בבל], היינו [בהבדלים במנהגי האפייה בין] אשכנז וספרד – אולי כדאי ליתן בתור תשורה להעומדים בראש באהלי יוסף יצחק והתחילו לנהוג במנהגי חב"ד – מצות שמורה לאפיקומן עכ"פ. ובטח גם בזה יתדבר עם הרה"ג והרה"ח כו' מוהרבא"ג [הרב גורודצקי]".
מספר ימים לאחר שנכתבה אגרת זו, הזכיר הרבי את ההוראה החדשה באגרת לרב גורודצקי.בהתאם להוראה זו אפו השלוחים מצות רבות וחילקו ליהודים רבים. אם בשנה הראשונה הסתפקו השלוחים ברכישת חיטים "שמורה", הרי בשנה זו נסעו השלוחים עצמם יחד עם תלמידי ישיבת מקנס לשדה ונכחו בשעת הקצירה מתחילתה ועד סופה. השקים ובהם החיטה השמורה הועברו לביתו הפרטי של הרב ליפסקר, שם אוחסנו בחדר שהיה מיועד רק למטרה זו. בחדר הזה הוכנו גם החיטים לטחינה.
בשנה זו הטחינה עברה ביתר קלות ומלאכת האפייה עברה למאפייה פרטית ב"מאלאח", השכונה היהודית. במאפייה זו היו חדרים רבים, והדבר הקל על סדר האפייה. כמות המצות שנאפו היתה גדולה הרבה יותר, ובעקבות הוראת הרבי הנזכרת חולקו מצות למורים, תלמידי הישיבה וחברי תפארת בחורים.
על כך דיווח הרב מטוסוב לרבי לאחר הפסח: "בנוגע לפסח בפרט של מצה שמורה, חילקתי בזה הרבה, והיה להם בזה ענין רב למדי".בשנים הבאות השתפר הסדר בקצירה עוד יותר, כאשר הקצירה נעשית על ידי קומביין שעליו עמד אחד מתלמידי הישיבה להשגיח שאין באזור מים. שקי החיטה היו מגיעים היישר לביתו של הרב ליפסקר ומשם לאפיית המצות. בשנים אלו כמות המצות הלכה וגדלה, בגין הוראת הרבי בשנת תשי"ד לכלל חסידי חב"ד לחלק למכריהם מצות עבודת יד לליל הסדר. קצב האפייה הורחב עוד יותר, במיוחד לאחר שחלק מחברי תפארת בחורים, יהודים בעלי משפחות, החלו לאכול בפסח רק מהמצות הנאפות על ידי השלוחים, והאפייה נחלקה לשני ימים. המצות חולקו לשלוחים, למקורבים, לרבנים ואישי ציבור נוספים ורבים מבני הקהילות היהודיות במרוקו.
בשנים יותר מאוחרות נבנה תנור בישיבה החב"דית במקנס, וחדרי הישיבה המרווחים שימשו להכנת הבצק, הרידוד וכדומה. השלוחים היו מגיעים עם ילדיהם לאפייה, וכך היה ניתן לראות את האפייה מתנהלת יחדיו על ידי הרב ליפסקר, הרב מטוסוב, הרב פינסון, הרב ליברוב, הרב איידלמן, הרב רסקין ועוד. כולם היו שוהים יומיים במקנס, כשאת הזמן הפנוי מאפייה ניצלו להתוועדות חסידית משותפת. אם היה זה בימינו, היו בוודאי קוראים לזה "כינוס השלוחים השנתי של מרוקו"…
את חלוקת המצות, כולל יין שיוצר במיוחד לפסח (על ידי השלוחים במרתף בית הרב מטוסוב) ניהלו השלוחים כל אחד במקומו. הנה דיווח קצר של הרב מטוסוב לרבי על חלוקת המצות בשנת תשי"ט: "גם השנה אפינו מצה שמורה במקנאס, וכרגיל בכל שנה מחלקים למקורבים ולמורים ולתלמידים והכל לפי ערך ככל אשר מספיקים לאפות".
תגיות: מגזין פסחב"ד אינפו, שניאור זלמן ברגר
כתבות נוספות שיעניינו אותך: