העונג כולו שלי • משיח בפרשה

לקריאה והורדה

בעומדנו בסיום חודש אדר, החודש של "נהפוך הוא", החלטנו לעשות קצת "נהפוך הוא" למדור, ולהתחיל בסיפור ולסיים עם בדיחה.

בהתוועדות ערב ר"ח ניסן, ש"פ פקודי תשל"ד, סיפר הרבי מלך המשיח את הסיפור הבא:

אצל אדמו"ר הצ"צ היה נהוג שהחסידים האורחים שהיו מגיעים לחג הפסח, היו מקבלים את צרכי החג, כולל צרכי ליל הסדר- מצה ומרור וכיו"ב, ע"י שליח מיוחד מהצ"צ. בביתו של הצ"צ לא היו מחכים עד הרגע האחרון, ערב החג, והיו מסדרים את משלוח הצרכים לאורחים מספר ימים לפני החג, וזאת כדי שכולם יהיו רגועים, ויגיעו לליל הסדר מתוך מנוחת הנפש.

פעם אירע שבערב החג הגיע החסיד ר' יחזקאל דרויער לביתו של הצ"צ והתאונן שאין לו צרכים בסיסיים לליל הסדר-מצה ומרור. מיד נעשה רעש, היתכן?! מה קרה, ומי ידו במעל?!

כששאלו את הצ"צ, הוא השיב שבודאי שלחו לו את צרכי החג ע"י השליח, כמו לכל שאר האורחים. ואז התברר, שאכן השליח הביא לר' יחזקאל את המשלוח מהצ"צ, אלא שר' יחזקאל, שהיה שקוע לחלוטין בעבודתו, שמע שהצ"צ שלח עבורו משהו, הוא לא חשב הרבה, ומבלי לחכות רגע, הוא אכל מיד את הכל, תול כדי שהוא מפטיר שמה שהוא אכל מהצ"צ הועיל ועזר לו רבות בעבודתו- לימוד החסידות ועבודת התפילה- בהם הוא היה עסוק אז. סיומו של הסיפור היה, שאותו חסיד זכה שהצ"צ יזמינו לערוך את הסדר יחד איתו, על שולחנו, דבר שאף חסיד אחר לא זכה אליו!

סיפור זה דורש ביאור. איך יעלה על הדעת להתנהג בצורה כזאת? היתכן שחסיד שמקבל משהו מהרבי לצורך החג, יבלע את הכל בשניה מבלי לחשוב על מה שיקרה בעתיד?  זאת ועוד, הרי ברור שר' יחזקאל נטל את ידיו ובירך ברכה ראשונה לפני האכילה, אז הוא לא היה מודע למה הוא אוכל?! הוא לא ראה שזה מצה ומרור, והוא צריך אותם בשביל ליל הסדר? מה קורה פה?

מסיפור זה לומד הרבי מוסר השכל חשוב, הנוגע לכל יהודי ובעיקר לחסיד של הרבי. על ר' יחזקאל לא שייך להקשות קושיות ולשאול שאלות, כי הוא היה בטל במציאות ("אויס מציאות") לאדמו"ר הצ"צ באופן שכל מציאותו היתה רק היותו חסיד של הצ"צ! ולכן ברגע שהוא קיבל משהו מרבו, היה ברור אצלו שדבר זה נוגע ושייך לעבודתו כאן ועכשיו, ולכן הוא לא המתין לרגע ואכל את המצה והמרור מיד. הנהגה זו יכולה להיתפס אצל רבים מאיתנו כהנהגה פראית ("א ווילדע זאך") אבל האמת היא שר' יחזקאל לא רק שהוא לא הפסיד מאופן הנהגתו, כי אם האכילה הפראית הזאת סייעה לו בעבודתו, ויתר על כן, הוא אף זכה שהצ"צ יזמין אותו לערוך את הסדר יחד איתו!

ההוראה הנלמדת מכך בעבודת ה' היא חשובה וקשורה מאוד לקביעות השבת בה אנו נמצאים, שבת ערב ר"ח ניסן.

עלינו לנצל כל דבר לעבודת ה' באופן מיידי, כשרואים או שומעים משהו שיכול להועיל לעבודת ה', אין להמתין ולחכות, כי אם "להכות על הברזל בעודנו חם", ולהוריד את ההתעוררות הרוחנית למעשה בפועל, מיד.

הדבר נכון תמיד, אבל הוא מקבל משנה חשיבות כשיום השבת מוביל ישירות לר"ח, ובעיקר לר"ח ניסן, חודש של גאולה.

ידוע בתפוצות ישראל שערב ר"ח נקרא בשם: "יום כיפור קטן". ביום זה אמור כל אחד לערוך חשבון צדק מעבודתו בחודש הקודם, וזה מהווה סיוע והכנה לחודש הבא. הדבר קשור על מצב הלבנה באותו יום, בערב ר"ח הלבנה מתמעטת עד כדי נקודה מזערית ואז היא נעלמת לחלוטין, עד למולד הלבנה מחדש, מה שמסמל את כניסת החודש הבא. זאת אומרת, שעבודתו של יהודי בערב ר"ח היא עבודת ביטול עצמו, התבטלות מוחלטת ממציאותו ומצבו הקודם.

בהשקפה ראשונה, היה נראה לומר שעבודה מסוג כזה- חשבון נפש, התבוננות פנימית, ביטול עצמו- שייכת יותר לימי החול, לימי השבוע הרגיליים, בהם היהודי עסוק, בכל מקרה, בענינים נחותים, עובדין דחול, הדורשים חשבון הנפש. לעומת זאת, ביום השבת, יום בו היהודי אמור להתעסק בעניני אלוקות נטו, יום של תענוג, יום של מנוחה ושלווה, נראה קצת מוזר לדבר על העבודה המיוחדת של "יום כיפור קטן". אחרי הכל, ערב ר"ח מסמל את עבודת הביטול, בעוד שיום השבת מסמל את עבודת התענוג, ולכאורה, תענוג וביטול הם שני הפכים מוחלטים!

אבל, בפועל, אנו רואים שדווקא כשערב ר"ח חל ביום השבת מקבל ערב ר"ח התייחסות מיוחדת. דווקא אז ישנה הפטרה מיוחדת ("מחר חודש") ועושים מההפטרה הזאת "רעש וצלצולים", דנים עליה במאמרי החסידות ומתוועדים עליה במשך השבת. אז, איך ניתן לחבר בין שתי ההפכים האלו?

והתשובה לכך נעוצה בסיפור בו התחלנו! ביטול ותענוג הם הפכים רק אם האדם הוא מציאות לעצמו. משא"כ כשהאדם מתבטל לחלוטין (כמו ר' יחזקאל דרויער) הרי שביטול ותענוג אינם סתירה אחד לשני. דוגמא לדבר אנו מוצאים במאמרי האדמו"ר הרש"ב, בעל ההילולא דב' ניסן, בהם הוא מסביר דרגה בעבודת ה'  הנקראת "עבד נאמן". אע"פ שעבודתו של העבד היא מתוך ביטול וקבלת עול, בכל זאת מכיון שהעבד הנאמן התבטל לחלוטין לאדון, הרי שיש לו תענוג נפלא בעבודתו, התענוג האינסופי שהוא מרגיש בעבודתו נובע מכך ממציאות העבד נהייתה מציאות האדון, ולכן תענוג האדון נהיה תענוג העבד, בדיוק כמו שהיה אצל ר' יחזקאל.

כשערב ר"ח חל ביום השבת ישנו חיבור מיוחד בין שתי ההפכים האלו, ביטול ותענוג. וע"י ההתבטלות המוחלטת מקבל כל יהודי את היכולת להרגיש את התענוג האלוקי העליון, בדיוק כמו שהוא אצל הקב"ה, אדון כל אדונים ומלך מלכי המלכים.

הרבי אף מדגיש זאת באמירה נחרצת ש"רואים במוחש עשרות דורות של יהודים שהתנהגו באופן של קבלת עול, ועי"ז נעשתה אצלם התרחבות אמיתית, כולל גם התרחבות אמיתית בחיים גשמיים".

דבר זה נכון כל ערב ר"ח שחל בשבת, והוא נכון שבעתיים כשמדובר בר"ח ניסן. ר"ח ניסן נקרא במדרש בשם: "ר"ח של גאולה-שבו נגאלו אבותינו ממצרים". מצרים מסמלת את הגבלות הטבע, מצרים מלשון מיצרים וגבולים, והיציאה ממצרים מסמלת את היציאה והגאולה מכל סוג הגבלה קיימת, כולל ההגבלות הקיימות בטבע העולם ("אויס וועלט- אין עולם").

בערב ר"ח ניסן מקבל יהודי את היכולת לבטל לחלוטין את הגבלות העולם, ולהתעלות מעל למציאות המוגבלת שלו. יהיו שיחשבו, שהתבטלות שכזו תביא לתוצאות שליליות, העדר השמחה, דיכאון וכדומה, אבל האמת היא שכשיהודי מקבל על עצמו את עול הבורא באמת, בד בבד הוא מקבל גם את תענוג הבורא, את הנחת רוח שיש לבורא מעבודת ה' שלנו. ואז מערב ר"ח הוא נכנס ישירות ל"ר"ח של גאולה", כי תכליתה של הגאולה היא היציאה מכל הגבלות הטבע והעולם וההגעה לאחדות מוחלטת עם הבורא יתברך, כן תהיה לנו תיכף ומיד ממש!

ועכשיו לבדיחה, שתעסוק ג"כ בעניני סדרים באוכל.

איש רחב גרם נכנס למסעדה ןמתיישב. ניגש אליו המלצר ואומר: "יש לנו חומוס, סלטים, סושי, קוסוקוס, אורז, פסטות… מה תרצה להזמין?"

הסועד: "באמת, לא משנה לי הסדר…."

שבת שלום!

____

מבוסס על שיחת ש"פ פקודי תשל"ד

____________________

שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.

הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:

עברית – לחצו כאן

אנגלית – לחצו כאן

רוסית – לחצו כאן

צרפתית – לחצו כאן