בלי תחליפים: למה הרבי מתעקש על גאולה אמיתית ושלימה?

לוי זלמנוב, לחלוחית גאולתית

יש מילים שאנחנו רגילים לומר כל כך הרבה, עד שהן הופכות כמעט למטבע לשון שחוק. אבל אצל הרבי, שום אות אינה לחינם. כשאנחנו חותמים כל מכתב, כל שיחה וכל תפילה בברכה ל'גאולה אמיתית ושלימה', אנחנו לא רק מאחלים שיהיה 'טוב'. אנחנו מציבים תמרור אזהרה והגדרה מדויקת למהות החיים שלנו. בואו נצלול רגע פנימה, אל הלב של ההגדרות הללו, ונבין מה אנחנו באמת מחפשים.

מהי גאולה 'אמיתית'?

כשאנשים מדברים על משיח, כל אחד מצייר לעצמו ציור אחר בראש:

• הרובד המעשי: יש מי שמחכה לשקט. שלא יהיו מלחמות, שיהיה שפע כלכלי, 'מעדנים מצויים כעפר'. גאולה שבה נוכל לקיים מצוות וללמו דתורה ברוגע, בלי הפרעות טכניות. זה חשוב, זה נכון, אבל זה רק הגוף של הגאולה (נהי"מ).

• הרובד הרגשי: יש מי שמחכה לניסים. 'וגר זאב עם כבש', ריגושים רוחניים, שבירת חוקי הטבע. זו גאולה של התפעלות, של מידות הלב (חג"ת). זה גם חשוב ונכון, אך עדיין חסר העיקר.

אבל חסידות חב"ד מגלה לנו שהגאולה היא 'אמיתית' רק כשהיא נוגעת בנקודת האמת – ב'עצמות ומהות'. הגאולה האמיתית היא לא רק שיפור התנאים בעולם, אלא שינוי המציאות של העולם: 'מלאה הארץ דעה את השם'. המטרה היא לא לברוח מהעולם אל השמים, אלא להפוך את העולם הזה לדירה לו יתברך. אנו מחפשים את הגילוי המוחלט של 'עצמות ומהות', כשאנו כלים לגמרי לגילוי האין סופי. שהקדוש ברוך הוא יתגלה בצורה אבסולוטית בתוך מציאות העולם, 'דירה בתחתונים'.

זוהי גאולה 'אמיתית' אליה כל יהודי צריך לחכות. גאולה בה אלוקות תתגלה ותחדור במציאות העולם. וזה נעשה על ידי הפנמת החסידות. שהאלוקות תחדור בתוך המוח והלב שלנו, שנבין ונשיג אותה בהבנה והשגה. כשאנחנו לומדים חסידות, מתבוננים ומתפללים באריכות ובפנימיות, אנחנו כבר טועמים מהגאולה ה'אמיתית' הזו – גילוי של אור בתוך הכלי. אז אלוקות חודרת במציאות ה'תחתונים', במוח והלב של האדם.

ומהי גאולה 'שלימה'?

כאן מגיע הדגש שהפך קריטי בדורות האחרונים. בעולם שבו מנסים למכור לנו תחליפים ודעות כוזבות, שבו יש מי שחושב שכוח צבאי, ריבונות פוליטית או סלילת כבישים הם-הם ה'גאולה' (או 'אתחלתא דגאולה'), הרבי מזכיר לנו: גאולה שאינה שלימה – אינה הגאולה שלנו.

בזמן שהכותרות זועקות על 'ריבונות', ויש מי שמתרגש מעוד דונם או עוד כביש עוקף, יש מי שמזכיר לנו לא להתבלבל מהעטיפה. קל מאוד להחליף את הכמיהה בת דורות למשיח צדקנו ב'ניצחונות' של כאן ועכשיו, אבל אצל הרבי אין מקום לקיצורי דרך. כשאנחנו חותמים כל מכתב בברכת 'גאולה אמיתית ושלימה', זו לא הצהרת כוונות מנומסת – זו דרישה חריפה לאמת מוחלטת שלא מסתפקת בשקט בטחוני או ברווחה גשמית.

צריך לומר זאת ביושר ובלי להתנצל: הגאולה שאנו מחכים לה היא לא 'ציונות' ולא 'דתית'. זו אינה גאולה שנמדדת בכוח צבאי, בריבונות פוליטית או בסלילת כבישים. כל הניסיונות להפוך את הקמת המדינה ל'אתחלתא דגאולה', רחמנא ליצלן, הם בבחינת הפיכת חושך לאור.

אנחנו לא מתנחמים בפתרונות זמניים או ב'ריבונות' חומרית שאינה מבוססת על מלכות שמים ומשיח צדקנו. כל מה שאינו הגאולה המובטחת על ידי הקדוש ברוך הוא, עם בית המקדש השלישי וגילוי אלוקות מוחלט, הוא בבחינת חושך המנסה להתחפש לאור. 'משיח שקר' אינו רק אדם, אלא תפיסת עולם שמתפשרת על פחות מהדבר האמיתי. אנחנו מחפשים 'גאולה שלימה', בה אלוקות תתגלה בצורה מושלמת. אותנו לא מרגש עוד כביש או עוד בניין; אותנו מרגש עוד רגע של עבודה פנימית.

הדרך אל הגאולה הכללית

המסלול אל הגאולה הכללית עובר דרך הגאולה הפרטית. כשאני יוצא מהגלות הפנימית שלי, כשאני מפנים אלוקות באמת ב'עבודת התפילה', אני חש שהתכלית היא להיות 'שליח' ולהפיץ את האמת האלוקית בכל פינה בעולם – ואז אני פועל את הגאולה.

כשאנחנו דורשים 'גאולה אמיתית ושלימה', אנחנו מכריזים: אנחנו לא מוותרים על הקשר הישיר עם הקדוש ברוך הוא. אנחנו לא מסתפקים בחיצוניות. אנחנו מחכים ופועלים לרגע שבו 'כמים הפנים לפנים', הקדוש ברוך הוא יתגלה אלינו כפי שהתמסרנו אליו, ונצעד כולנו, עם מלכנו משיחנו בראשנו, משיח האמת, אל הגאולה שאין אחריה גלות, גאולה אמיתית ושלימה תיכף ומיד ממש.