מישהו פה התעלף מאכפתיות? • מרתק

אברהם רייניץ, מגזין בית משיח

אנו חיים בתקופה שבה נראה כי ההיסטוריה מאיצה את קצבה. חודש וחצי של ניסים מופלאים במלחמת "שאגת הארי" מול איראן הותירו את העולם כולו פעור פה. אותנו, חסידי חב"ד, האירועים הללו לוקחים מיד אל אותם ימים סוערים של שנת תנש"א. שוב מלך פרס מתגרה, ושוב מהדהדת באוזננו קריאתו של הרבי להודות לה' על הניסים, ומיד לאחר מכן הזעקה והתביעה: "עשו כל אשר ביכולתכם להביא את המשיח בפועל ממש!"

כדי לעשות סדר במאורעות ימינו ולחבר אותם אל חזון הגאולה, פנינו לרה"ח הרב סימון ג׳ייקובסון. כמי שעמד בראש "ועד הנחות התמימים" מאז סוף שנות הלמ"דים, הוא 'חי' לפני–ולפנים את תורת הרבי. מאחורי הקלעים, משמעות הדבר הייתה לעמוד במשך חמש שעות רצופות של התוועדות, לזכור הכל בעל–פה, ולאחר מכן לעמול לעתים שלוש יממות של לימוד אינטנסיבי בספרי חסידות ונגלה – כדי לדייק ולכוון לדעתו של הרבי.

היכולת לפענח את ה'פאזל' השלם של שיחות הרבי, יחד עם כישרונו להנגיש את העניינים העמוקים ביותר לקהל הרחב – כפי שעשה כמחבר רב–המכר העולמי "הדרך לחיים של משמעות" – הופכים את נקודת מבטו לייחודית. 

מלחמת המפרץ – ה'פרומו'?

בוא נחזור רגע למה שהיה בתנש"א. אתה היית אז מצוות ה"חוזרים" של הרבי, כך שהשיחות הללו אינן רק בגדר זיכרון עבורך, אלא חוויה פנימית ועמוקה הרבה יותר. כשאתה מסתכל היום על מאורעות אותם ימים – האם מלחמת המפרץ הייתה רק ה'פרומו' למה שקורה היום? 

הרב ג׳ייקובסון: מי שחי בתקופה ההיא, וגם מי שנולד אחר–כך אבל למד היטב את שיחותיו של הרבי, יודע שהרבי ראה במלחמת המפרץ את התממשות דברי הילקוט שמעוני ש"הגיע זמן גאולתכם", כפי שנדבר על כך בהרחבה בהמשך. אילו היינו זוכים, המדרש היה מתקיים בשלימותו, עד לגאולה השלימה, כהמשך המדרש "באותה שעה מבהיק הקב"ה אורו של מלך המשיח ושל ישראל והולכים כלם לאורן של מלך המשיח ושל ישראל וכו'". 

לצערנו, ואין אתנו יודע עד מה, היו מניעות ועיכובים, והגיע כ"ז אדר ואחר–כך ג' תמוז, ועדיין לא הגענו לגאולה האמיתית והשלימה. אנחנו לא יודעים כמובן להסביר הכל, אבל אין ספק שבמידה מסויימת התקיימו בשנת תשנ"א דברי הילקוט שמעוני, וחייבים אנו להסתכל בזה כחלק של מהלך הכללי לקראת הגאולה. כן, יכולים וצריכים אנו לראות את התמונה הכללית, לפי שיחותיו של הרבי.

כל נשיאותו של הרבי, מתחילתה ועד היום, היא מסע אחד עם יעד ברור: הגאולה האמיתית והשלימה. במאמרו הראשון, "באתי לגני" תשי"א, התווה הרבי את תפקידנו, ה"דור השביעי", להביא את הגאולה. בדור השביעי עצמו ישנן כמובן תקופות, שלב אחר שלב, כפי שהרבי חילק בשיחת כ"ב שבט תשנ"ב: התקופה שעד כ"ב שבט, והתקופה שלאחריו, כמבואר שם בפרטיות.

למעשה, נקודת ההתחלה הייתה ממקום גבוה וקרוב לגאולה, שהרי כבר ביו"ד שבט תשי"א אחזנו בעבודה של סיום עבודת הבירורים ונשאר רק "צחצוח הכפתורים", כלשונו של הרבי הריי"צ. בשלהי שנות המ"מים הרבי החל להתבטא שהכפתורים כבר צוחצחו, ובשנות הנו"נים התבטא הרבי שנסתיימו כל הבירורים, וכל מה שנותר הוא רק "לפתוח את העיניים" – כי "הגיע זמן גאולתכם" ו"הנה זה בא".

בכל שלב כזה, התחוללו אירועים שקירבו אותנו עוד יותר לגאולה, ואילו זכינו היינו מזמן בתוך הגאולה. לכן, כשאני מסתכל על תנש"א, אני רואה את זה כהתחלה של קיום הייעוד – שלב שהיה אמור להיות הגאולה עצמה, ומשום מה לא הושלם. המאורעות שאנו חווים היום אינם עניין נפרד, אלא המשך ישיר והעצמה של אותו גילוי עצמו.

כדי להבין את מה שקרה בתנש"א, ואת מה שקורה היום, עלינו לחזור אחורה אל קיץ תשכ"ז. בתקופת ההתעוררות הגדולה שהייתה בעם ישראל לאחר הניצחון הניסי במלחמת ששת הימים –דיבר הרבי על כך שלא רק שאנו עומדים בסמיכות הכי גדולה לקיום הייעוד "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול", אלא שהגילוי של אותו שופר גדול כבר התחיל בפועל!

בחודש תשרי תשכ"ח הרבי דיבר על כך כמה פעמים ואמר שמשמעות המאורעות בקיץ האחרון בארץ ישראל, שגרמו לזעזוע והתעוררות אצל כל בני ישראל – היא התחלת התגשמות נבואת ישעי' הנביא אודות ה"שופר גדול"!

בשבת בראשית (התוועדות שני') אמר הרבי מאמר 'והיה ביום ההוא' (להעיר, שבאותו חודש תשרי אמר הרבי שלושה מאמרים בדיבור המתחיל הזה), ואחר–כך הסביר שמאמר זה מיוסד על מאמר של הרבי הריי"צ בשנת תש"ג, שבו מדובר על שני סוגים של 'תקיעת שופר' שיהיו לפני הגאולה. הרבי התבטא אז, שתקיעת השופר המוזכרת בנבואות זכריה הייתה בתקופת מלחמת העולם הראשונה, והיא כוללת חבלי משיח ליהודים. ואילו התקיעת–שופר בנבואת ישעי', תהיה קרובה יותר לביאת המשיח, והיא התקיימה בתקופת מלחמת ששת הימים.

הרבי הסביר שזהו ה"שופר גדול" שהקב"ה תוקע בו וגורם להתעוררות רוחנית אדירה. אנשים שהיו במצב של "אובדים" ו"נדחים" התעוררו בתשובה על ידי התקיעה בשופר גדול. הייתה אז תנועה עצומה של בעלי התשובה כאן בארצות הברית, בארץ הקודש, ובכל המקומות, יחד ההתעוררות הרוחנית של כל שדרות העם – בעקבות שחרור הכותל וירושלים וכללות הנצחון.

בהמשך לזה דיבר הרבי בכאב גדול, שאילו זכינו והיינו מנצלים כדבעי את הרגע של הזעזוע כו' והיו מקיימים את סוף הפסוק "והשתחוו לה' גו'" – הי' משיח בא מיד, ומוציא את כל בני ישראל מהגלות; אבל לדאבוננו לא זכינו עדיין לכך, ולכן ממתין הקב"ה עתה שברגע זה ינצלו את ההתעוררות כו', כדי להתחזק בשמירת התורה ומצוות, באופן ש"ובאו גו' והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים" עד לגאולה השלימה.

רואים כאן שני דברים: א. תהליך הגאולה מתקדם, וחלקים ממנו כבר קורים, בהתאם ליעד שהרבי הכריז עליו בתחילת נשיאותו בתשי"א. ב. יכול להיות תהליך מסוים שמורכב משני חלקים, אתערותא דלעילא (יתקע בשופר) ואתערותא דלתתא (והשתחוו לה' בהר הקודש), שחלקו האחד קורה מלמעלה, ואילו היינו משלימים את החלק שלנו, הייתה מגיעה הגאולה, ומסיבות שונות לא פעלנו את החלק שלנו, וצריכים לחכות עוד. אבל התהליך ממשיך להתקדם לכיוון הגאולה.

נפילת אימפריות
והילקוט שמעוני

אם אנחנו מבינים שמדובר בתהליך הדרגתי שהחל בששת הימים, בוא נתקדם אל שנות הנו"נים. איך התמונה הגדולה הזו התפתחה לקראת המאורעות המטלטלים של מלחמת המפרץ?

הרב ג׳ייקובסון: לפני שמגיעים למלחמת המפרץ בתנש"א, אי אפשר לדלג על שנת תש"נ – הנפילה של רוסיה הקומוניסטית. הרבי אמר אז בפירוש שזהו סימן מובהק של גאולה: מלכות אדירה, אימפריה שממש נלחמה נגד יהודים ונגד האמונה בה׳, ופשוט נפלה וקרסה מבפנים, בלי שפיכות דמים ובלי מלחמה. אצל הרבי זה היה עוד שלב ברור בתוכנית האלוקית.

ואז הגענו לתנש"א. הרבי גילה לנו שהמלחמה הזו הייתה מהלך מובהק של קיום הייעוד בילקוט שמעוני. הרקע לזה החל למעשה כבר בשלהי חודש תמוז ובחודש אב תש"נ, כשפלש סדאם חוסיין לכווית. כשארגון האומות המאוחדות הציב לו אולטימטום לסגת, סדאם הודיע שהוא לוקח את ארץ ישראל כ"בת ערובה", ואיים שאם יתקפו אותו – הוא ישגר לעברה טילי סקאד נושאי ראשי נפץ כימיים. כולנו זוכרים איזה פחד איום השתרר אז בארץ. התקשורת ליבתה את החרדה, חילקו לאזרחים ערכות מגן, מסכות אב"כ ומזרקי אטרופין, ובכל בית הכינו "חדר אטום".

מול כל הפחד הזה, הרבי עמד כחומה בצורה של אמונה יצוקה. כבר בהתוועדות שבת פרשת ראה תש"נ, כשהעולם רק תהה אם תפרוץ מלחמה, הרבי החל להזכיר קבל עם ועולם את המדרש המפורסם: "שנה שמלך המשיח נגלה בה… מלך פרס מתגרה במלך ערבי… ואומר להם הקב"ה: בניי אל תיראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם… הגיע זמן גאולתכם".

כשהמלחמה פרצה, ראינו את ה"אראנו נפלאות" (ר"ת של שנת תשנ"א) במו עינינו. בסך הכל שוגרו 39 טילי סקאד על אזורי אוכלוסייה צפופים. בניינים שלמים התמוטטו, אך באורח נסי לא היה אפילו הרוג אחד באופן ישיר מפגיעת הטילים. המלחמה כולה הסתיימה באורח פלא בדיוק בפורים! הרבי ראה בזה סימן חד–משמעי. במהלך כל אותה שנה הרבה להזכיר את המשך הילקוט שמעוני: "בשעה שמלך המשיח בא, עומד על גג בית המקדש… ואומר: ענווים, הגיע זמן גאולתכם". הרבי הסביר ש"גג בית המקדש" פירושו בית מדרשו של נשיא הדור בחוץ לארץ – "בית רבינו שבבבל".

לדעתי, כולנו הבנו אז בתנש"א ש"אוטוטו זהו זה". כשהרבי הכריז מ–770 "ענווים הגיע זמן גאולתכם", כולנו האמנו באמונה שלמה שזו תהיה הגאולה ממש. הרבי רצה שזה יתקיים כבר אז, אך משום מה המהלך לא הושלם, והוא ממשיך ומתעצם בהזדמנות האדירה שאנו רואים מולנו היום. בלשון רבינו אז (בקשר לנפילת סדאם) "עוד חזון למועד".

"שאגת הארי"
– סגירת המעגל

אם אנחנו לוקחים את כל המקורות הללו ומניחים אותם על המציאות של ימינו – אחרי חודש וחצי של מלחמת "שאגת הארי"; מאות טילים בליסטיים ששוגרו מאיראן יורטו בניסי ניסים, בסיסים באיראן הותקפו בלי נפגעים לכוחותינו. איך אתה מסתכל על האירועים הללו מבעד למשקפיים של תנש"א?

הרב ג׳ייקובסון: אין ספק שהמלחמה הנוכחית היא קיום מדויק, ואפילו חזק יותר, של הילקוט שמעוני מתנש"א. הרי אז, כשהרבי ציטט "מלך פרס", הוא דיבר על סדאם חוסיין נשיא עיראק, שהם באותו אזור גיאוגרפי ולכן אמר הרבי שזה נחשב כאילו 'פרס'. אבל היום? היום זה לא 'כאילו' מלך פרס – זו איראן, מלך פרס כפשוטו ממש!

לכן נראה לי שכל מה שהרבי קישר אז את האירועים לילקוט שמעוני – חוזר על עצמו שוב, אבל בעוצמה גדולה הרבה יותר. כל המהלך שארצות הברית (ארם – אדום) יחד עם ישראל תוקפות את איראן (פרס – ישמעאל), ובעזרת השם גם יכניעו אותה לחלוטין – זו ממש סגירת המעגל של כל הייעודים.

וכמו בתנש"א, גם היום אנחנו רואים ניסים גלויים שלמעלה מדרך הטבע. טילים שיכלו להחריב מדינה שלמה מיורטים באוויר. נכון, לדאבוננו היו קורבנות במהלך המלחמות מסביב, אבל כשמסתכלים על הליבה של העימות מול איראן, רואים השגחה פרטית עצומה. הקב"ה אומר לנו שוב: "בניי אל תיראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם". השאלה היא רק אם אנחנו יודעים לפתוח את העיניים ולחבר כל הנקודות של התהליך ולראות איך המערכה הזו מנוהלת מלמעלה.

כדי להבין איך הדברים פועלים באמת, אני חייב לשתף אותך בסיפור מדהים שהתרחש ממש בקיץ האחרון, בתחילת המערכה מול איראן. קיבלתי אימייל ממוזיקאי יהודי שמתגורר בצפון מדינת ניו יורק, והוא מופיע בדרך כלל עם מוזיקת רוק חילונית.

הוא מספר כך: "ביום חמישי, ה–12 ביוני 2025 – הלילה שבו החלה מתקפת הפתע של ישראל על מתקני הגרעין באיראן (מבצע "עם כלביא") – הוזמנתי להופיע בבר בעיר פוקיפסי שבניו יורק. תוך כדי ההופעה, פתאום מתחילות לזרום החדשות שישראל תוקפת באיראן. הסתכלתי סביבי בבר, ואף אחד בקהל לא נראה לי יהודי, אבל משהו בתוכי בער. הרגשתי צורך בלתי נשלט לדבר על זה. עצרתי את המוזיקה, הודעתי במיקרופון לכולם מה קורה ברגעים אלו במזרח התיכון, וביקשתי שכל אחד יתפלל לשלום בדרכו שלו, ויקבל על עצמו לעשות מעשה של טוב וחסד ".

הוא סיים את ההופעה וחזר הביתה. בלילה שלמחרת, ליל שבת קודש, הוא חלם חלום מוחשי: "הרב לייבל גרונר (אותו הכרתי מהתקופה בה התגוררתי בשכונת קראון הייטס), הגיע אליי בחלום והציג את עצמו כמזכיר האישי של הרבי. ואז הוא אומר לי: 'הרבי ביקש ממני ליצור איתך קשר ולהודות לך על מה שעשית אמש בבר בפוקיפסי. כתוצאה מהדברים שאמרת, ישבה שם אישה יהודייה שהחליטה לפני כניסת השבת להדליק נרות שבת. המצווה שלה עזרה לחיל האוויר הישראלי להצליח בפעולה באיראן, עזרה להגן על תושבי ישראל והורידה שפע של ברכות לעולם. הרבי מוסר לך תודה'."

המוזיקאי התעורר בבוקר שבת, זכר את החלום לפרטי פרטים, אבל אמר לעצמו: "נו, חלום נחמד ומרגש, אבל מן הסתם זה סתם דמיון". אבל אז ביום ראשון הוא פתח את תיבת הדוא"ל שלו, וראה הודעה מאישה זרה שחיפשה אותו ברשתות החברתיות. וזה מה שהיא כתבה: "שלום, הייתי בבר בפוקיפסי בהופעה שלך. הדברים שאמרת כל כך נגעו בי, שהחלטתי בו ביום להדליק נרות שבת. תבין, לא הדלקתי נרות שבת במשך חמישים שנה! מאז הבת–מצווה שלי לא עשיתי זאת, אבל באותו יום שישי, בגללך, הדלקתי."

כשקראתי את האימייל הזה, התרגשתי עד דמעות. אנחנו רגילים להסתכל על העולם דרך פריזמה גיאופוליטית. אנחנו מתפעלים מטכנולוגיה של מטוסי קרב ויירוטים. לא תמיד אנחנו רואים בעין בשר את העוצמה האדירה של מצווה אחת. אבל כשלומדים חסידות, מקבלים פרספקטיבה עמוקה: עם ישראל כולו הוא אורגניזם אחד, גוף אחד. יהודייה שמדליקה נרות שבת בניו יורק אחרי חמישים שנה – היא זו שנותנת את הכוח ואת מטריית ההגנה הרוחנית לטייס שפועל באותו רגע בשמי איראן! 

זה מה שהרבי לימד אותנו לאורך השנים. למעשה, כמעט כל מבצעי הרבי נולדו בעקבות מצבים ביטחוניים בארץ. מבצע תפילין החל כהכנה לניסי מלחמת ששת הימים. הרבי ראה באתגרים הפיזיים קריאה לפעולה רוחנית, כי הכל עניין של מעשה בפועל. בלשון הרמב"ם: עשה מצוה אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה.

אדום וישמעאל
– העימות האחרון

הזכרת את הילקוט שמעוני כנקודת ציר, אבל ישנם מדרשים ומקורות נוספים השופכים אור על המלחמה הנוכחית – בפרט על המתח שבין המערב (אדום) לאיראן (פרס וישמעאל). תוכל להרחיב?

הרב ג׳ייקובסון: בוודאי. הילקוט שמעוני הוא מה שהרבי ציטט בפירוש, אבל כשחקרתי ודרשתי באותם ימים סוערים של תנש"א, גיליתי שישנם מדרשי חז"ל ומפרשים נוספים –כמו האברבנאל שחי בתקופת העימותים בין הנוצרים והישמעאלים – המציירים בדיוק את מפת אחרית הימים. גם במאמרי החסידות של הרבי הרש"ב והרבי הריי"צ (דרושי פסח תרס״ח ותש״ט. ומעניין שהרבי גם חזר על דברים אלו במאמרים שונים במשך השנים בזמנים שבהם ארץ ישראל עמדה בפני אויביה), מבואר שהגלויות האחרונות, והבירור האחרון שלפני התגלות משיח, הם של אדום וישמעאל.

קח לדוגמה את דברי בעל הטורים בסוף פרשת חיי שרה. התורה מתארת שם את מיתתו של ישמעאל בפסוק "עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל", ומיד בסמיכות פותח הפסוק הבא בפרשייה חדשה: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק". מדוע נסמכו הפסוקים? מסביר שם הבעל הטורים במפורש: "על פני כל אחיו נפל, וסמיך ליה ואלה תולדות יצחק – לומר: כשיפול ישמעאל באחרית הימים, אזי יצמח בן דוד שהוא מתולדות יצחק". מפורש כאן שהנפילה של ישמעאל באחרית הימים היא הסימן לצמיחתו של משיח בן דוד!

וישנו עוד גילוי מרעיש בכתב–יד הרבי, במענה לרב וולף גרינגלאס ממונטריאל: במאמר של הרבי מהר"ש לחג הפסח ("מצה זו" תר"ם), מוסבר על תפילתו של אברהם "לו ישמעאל יחיה לפניך". הרבי מהר"ש אומר שאמנם אברהם ידע בנבואתו מה יהיה מאותו ישמעאל באחרית הימים, ובכל זאת התפלל עליו. הרב גרינגלאס שאל את הרבי: למה מכוונות המילים "מה יהיה באחרית הימים"? הוא ציין לזוהר הידוע בסוף פרשת וירא, המספר שבני ישמעאל עתידים לעורר מלחמות תקיפות. הרבי, בכתב ידו, אישר זאת והוסיף "ומזח"ג ס"פ בלק, פיוט ישראל נושע (שעיר וחתנו). ועוד". פיוט זה אומרים ביום שלישי של סליחות (להעיר שזה הי' למחרת ה–11 בספטמבר 2001), המדבר על העימות בין שעיר (עשיו/אדום) לחותנו (ישמעאל, אביה של מחלת אשת עשיו). מזה שהרבי מוסיף אחר כך את המילה 'ועוד', משמע, שזה סוגיא שלימה ויש עוד ריבוי מראי מקומות לכך שבסוף אחרית הימים קודם הגאולה תהיה מלחמות בעיקר בין ישמעאל לאדום (בנוסף למה שהובא לעיל – גם במסכת יומא י, א. ובמהרש״א שם; תרגום יהונתן בן עוזיאל סוף פרשת לך לך; אברבנאל על ישעי׳ מה. ועל דניאל יב; נצח ישראל למהר״ל פכ״א, ועוד). 

אם תרצה לראות איך זה מתחבר לפאזל של המלחמה שאנחנו רואים היום מול איראן, בוא נסתכל בתוספות במסכת עבודה זרה (דף ב, עמוד ב). הגמרא שם מזכירה שלעתיד לבוא הקב"ה יישב בדין עם כל האימפריות, ופותחת במלכות רומי ובמלכות פרס. והגמרא מסבירה מאי שנא הני (רומי ופרס) דחשיבי…? משום דהנך משכי במלכותייהו עד דאתי משיחא. התוספות שם מסבירים: "משכא מלכותייהו עד דאתי משיח… עתידה פרס שתפול ביד רומי… סמוך לביאת המשיח". אתה מבין מה קורה כאן? פרס עתידה ליפול בידי רומי (מלכות אדום) שהיא תרבות המערב, ארצות הברית של ימינו – ואירוע זה מתרחש ממש "סמוך לביאת המשיח". זה בדיוק התסריט שמתרחש כעת מול עינינו!

לכן, כשהרבי הביא את הילקוט שמעוני בתנש"א, הוא ראה את המהלך השלם נפרס מול עיניו. היום, כשאנחנו רואים את כל הניסים הללו מול איראן (פרס) עצמה, בגלגול המודרני והחזק יותר של האירועים – אין לי ספק שזהו הקיום השלם של כל הייעודים. כשמשלבים כל המקורות הנ"ל – את הגמרא והתוספות, הילקוט שמעוני, ואת הבעל הטורים, זה מעורר ומחזק את האמונה והביטחון שזה יסתיים בגאולה השלמה.

"אני את שלי עשיתי"
– סוד כ"ח ניסן

הגענו לנקודת הרתיחה של אותם ימים בתנש"א, שמשליכה ישירות על ימינו. שתי שיחות מיוחדות נאמרו אז בתוך יומיים: בכ"ו ניסן הרבי דיבר באריכות על הניסים הגדולים, ואמר שיהודי צריך להכיר בנס עד ש"הוא לא מתבייש לצאת בריקוד בגלל הניסים הגלויים!". ואז, יומיים לאחר מכן, בליל כ"ח ניסן, הרבי מטיל את הפצצה ואומר: "מה עוד יכולני לעשות… אני את שלי עשיתי, ומכאן ולהבא תעשו אתם כל אשר ביכולתכם". האם הרבי העלה אותנו קודם לתודעה של הודיה, כדי שמתוך ה'יום זכאי' הזה ניקח סוף סוף את האחריות לייעד האמיתי?

הרב ג׳ייקובסון: אין ספק. הרבי קודם כל דורש מאיתנו לפקוח את העיניים. בשיחה של כ"ו ניסן הרבי הסביר באריכות שההנהגה הניסית מול עיראק היא המשך ישיר של יציאת מצרים. הרבי תבע שם ש"מרוב השמחה והשירה על הניסים הגלויים העכשויים, נבוא תיכף ומיד ממש ל'נודה לך שיר חדש על גאולתנו', בגאולה האמיתית והשלימה".

אבל, וזה ה'אבל' הגדול – אי אפשר להסתפק רק בהתפעלות מניסים. אצל הרבי זה לא מספיק שמתפעלים או רוקדים; הכל חייב להיות מתורגם מיידית ל'מעשה בפועל'. ואכן, יומיים לאחר מכן, בכ"ח ניסן, הרבי זעק מדם ליבו את מה שהוא אולי המסר הכי נוקב ששמענו אי פעם: "הדבר היחידי שיכולני לעשות – למסור הענין אליכם: עשו כל אשר ביכלתכם – ענינים שהם באופן דאורות דתוהו, אבל, בכלים דתיקון – להביא בפועל את משיח צדקנו תיכף ומיד ממש!" הרבי הוסיף שם משפט מצמרר: "אילו היו מתכוונים ומבקשים וצועקים באמת, בודאי ובודאי שמשיח כבר היה בא!!"

כדי להבין עד כמה הדבר הזה היה יסודי ועקרוני אצל הרבי, מספיק להיזכר באותו וידאו מפורסם ומרטיט מחלוקת דולרים ביום ראשון. הייתה שם אישה, שבסערת רגשות זעקה מקירות ליבה: "רבי, סמכו עליך כל השנים שאתה תביא את המשיח. ומה קרה עכשיו? המשימה כבדה מדי בשבילנו. זה בלתי אפשרי. אנו רוצים שתביא את המשיח!"

מתוך הדברים נראה שהאשה הזאת איבדה את הבן שלה, שכן מידי פעם השחילה זעקה מלב פצוע: 'אני רוצה את הבן שלי בחזרה!'… כששמעתי את זה, ממש הזדעזעתי. 

כולם יודעים איזו רחמנות אין–סופית יש לרבי לכל יהודי, קל וחומר לאישה שבורה שזועקת באמת. ואף–על–פי–כן, גם מול זעקה כזו, הרבי לא ויתר על העיקרון ש"זה תלוי בכם", וענה לה בטון שאינו משתמע לשתי פנים: "אם את סומכת עליי כרבי, קיבלת את תשובתי באופן ברור. האמיני לי שזה חייב להיעשות על ידך, ועל ידך, ועל ידך (והראה באצבעו הקדושה על כל הנוכחים). 

זה המסר שאנחנו חייבים להדגיש. הרבה אנשים טועים לחשוב שאנחנו צריכים 'לדאוג' שהרבי יעשה משהו. לא! אנחנו לא צריכים לדאוג לרבי – הרבי יודע בדיוק מה הוא צריך לעשות ואיך לנהל את המערכה. האחריות, ה'כדור', נמצא בידינו.

ההתעוררות של הניסים שראינו עכשיו באיראן, בדיוק כמו הניסים של מלחמת המפרץ (ואולי יותר מזה), נועדה בשבילנו. הרבי מנהל את כל האירועים, אבל הוא מחכה ל"עשו כל אשר ביכולתכם" שלנו מלמטה. זו לא קלישאה – זו הדרישה הכי פרקטית והכי בוערת של הדור שלנו.

קבלת המלכות באמת – מעבר לסיסמאות

כשאנחנו מדברים על האחריות שלנו – בזמנו עלה עניין קבלת מלכות מלך המשיח, והרבי בירך את המתעסקים בזה. ברבות השנים המושג התעמעם, ואנשים עשויים להסתפק בהכרזה או בשירת "יחי אדוננו", ולחשוב שבזה נגמרה העבודה. איך מסבירים את המושג של קבלת המלכות הלכה למעשה?

הרב ג׳ייקובסון: זאת בדיוק הנקודה. אני זוכר שפעם ישבתי בהתוועדות ב–770, ושאלתי את השאלה הפשוטה: "חבר׳ה, איך אתם מפרשים את עניין קבלת מלכותו של מלך המשיח? מה זה באמת אומר? האם אפשר להסתפק בהכרזות בלבד? 

אמרתי להם: כאשר לומדים חסידות, ובמיוחד כאשר לומדים את מצוות מינוי מלך ב"דרך מצוותיך" של הרבי הצמח צדק, מבינים שיש פה משהו עמוק בהרבה. הרבי בעצמו ציטט את ה"דרך מצוותיך" הזה בשיחת שבת פרשת שופטים תנש"א. הצמח צדק שואל שם שאלה חזקה: הרי לעתיד לבוא כל ישראל יהיו תלמידי חכמים שילמדו את פנימיות התורה ויבינו את טעמי המצוות, שנאמר "ולא ילמדו עוד איש את רעהו… כי כולם ידעו אותי" – ואם כן, למה נצטרך מלך? הרי מלך שייך במקום של קבלת עול על דבר שלא מבינים, ואם נבין הכל – מה הצורך במלכות?

ומתרץ הצמח צדק יסוד עצום: למשיח יתגלו סודות אלוקות הרבה מעבר למה שהוא יוכל לגלות ולהסביר לנו. משיח הוא בחינת "ירום ונשא וגבה מאוד", למעלה אפילו מאדם הראשון. לכן, משיח יהיה גם "רב" וגם "מלך": מצד מה שהוא יצליח לגלות ולהסביר לנו בשכל – הוא ייקרא "רב". אבל מצד אותם סודות אלוקיים אינסופיים שלא יוכל לגלות לנו, ולגביהם אנחנו נצטרך להיות בביטול מוחלט אליו – מצד זה הוא נקרא "מלך".

אז מה פירוש "לקבל את משיח"? זה לקבל אותו גם כ"רב" וגם כ"מלך". "רב" אומר שאתה משקיע את כל השכל והמידות שלך ללמוד את תורתו, להבין את השקפתו ולחיות איתה. "מלך" אומר שאתה מקבל את עול מלכותו – מציית לכל מה שהוא אומר כחוק נצחי, גם אם זה למעלה מהבנתך. זה שילוב של הפנימי (רב) והמקיף (מלך).

אם אדם רק מאמין שהרבי הוא מלך המשיח, אבל בפועל לא מקיים את ההוראות שלו, לא לומד את תורתו ולא חי בהתאם להשקפה שהרבי מתווה – אז כל הצעקות הן סתם מן השפה ולחוץ. "באתי לגני" מלמד אותנו שאנחנו צבא המלך. במלחמת בית דוד, שהיא המלחמה להפיץ תורה וחסידות בכל העולם, אי אפשר להיות חיילים רק בסיסמאות. צריך מסירות נפש, קבלת עול אמיתית, וביצוע מדויק של פקודות המלך. אגב, במאמרי פסח של תרס"ח ותש"ט הנזכרים לעיל מבואר שאדום וישמעאך בעבודת האדם הוא עבודה של נצח והוד – פשוט ההתמסרות לחלוטין של אנשי חיל לביצוע ונצחון המלמחה מתוך הודאה וקבלת עול.

לכן, לצד ההכרזה של 'יחי אדוננו' אנחנו צריכים לשאול את עצמנו כל הזמן, האם אנחנו בטלים לרבי כמו ביטול של עבד למלך? האם אנחנו לומדים תורתו ומקיימים את כל הוראותיו, גם אם זה לא כל כך נח לנו, ולא ממש מסתדר לנו? זה נקרא קבלת המלכות באופן פנימי!

אותו דבר כאשר מדברים על 'לחיות משיח' – אי אפשר להסתפק באמירות בלבד. צריכים פשוט להתבונן, איך ייראה הבוקר שלי לאחר התגלות המשיח? איך תיראה התפילה, איך ייראה הלימוד, ואיך ייראה כל שאר היום. כאשר נתנהג ככה היום – זה נקרא 'לחיות משיח'.

זו הנקודה בשיחת פרשת תזריע–מצורע, הרבי הגדיר בצורה מדויקת מהי ה"דרך ישרה" להביא את משיח. הרבי קרא לזה 'מלכות שבתפארת': תפארת זו התורה, ומלכות זה משיח. כלומר – לימוד התורה בענייני מלך המשיח ובענייני הגאולה. זה לא יכול להישאר בגדר התלהבות בעלמא; חייב להיות מעוגן בהבנה, בלימוד, ובמיוחד בפנימיות התורה שבתורת החסידות.

והוסיף על זה הרבי בשיחת פרשת בלק, שהמטרה של לימוד ענייני גאולה ומשיח היא לא (רק) בתור 'סגולה', אלא בעיקר כדי 'לחיות עם הזמן', להחדיר את המציאות הזו בשכל, וממילא ברגש ובהנהגה בפועל, עד שהתודעה משתנה ורואים שהנה זה בא.

וזה קשור למה שהזכרתי מקודם, שצריכים לצייר לעצמנו איך ייראו החיים אם משיח מגיע מחר בבוקר? כי אי אפשר לצייר דבר כזה אם לא לומדים אותו! 

הרמב"ם פוסק שהמצב בימות המשיח יהיה כזה ש"לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה׳ בלבד", וש"מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים". אם מישהו לא לומד חסידות ולא מבין מה זה אלוקות בפשיטות – הוא לא יכול בכלל לדמיין מה זה אומר!

הייתי פעם בחברת תלמידי חכמים ליטאים ושאלתי אותם: 'מה פירוש שמלאה הארץ דעה את ה', ושלא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה'?' והם לא ידעו לענות. הם אמרו לי: 'אה, גם עכשיו כשיושבים ולומדים דף יומי או איזה שיעור גמרא, זה לדעת את ה". אבל זה לא הפשט ברמב"ם! זה לא רק ללמוד את הטקסט; זה מצב תודעתי. 

כשלומדים חסידות מבינים שגאולה זה "גילוי אור אין סוף בעולם הזה הגשמי" כדברי אדמו"ר הזקן בתניא ריש פרק ל"ז. מבינים שכל דבר שאתה רואה הוא הוראה בעבודת ה׳. בכל דרכיך דעהו. כשאתה לומד את זה, אתה מתחיל לראות את ה–א׳ של "אלופו של עולם" בתוך כל פרט בתוך ה"גולה", וכך הגולה הופכת לגאולה. אי אפשר לחיות את זה, בלי ללמוד את זה!

היצר הרע מנסה לומר לנו: "נו, כבר 35 שנה עברו מתנש"א, שום דבר לא השתנה". אבל טענה זו היא מתחבולות היצר. וכבר למדנו שתורה צ"ל בכל יום בעיניך חדשים. כמו כן בקשר לבשורת הגאולה: דברי צדיקים קייימים לעד. באם הדברים היו אמיתיים לפני 35 שנה, על אחת כמה וכמה היום, עם כל העבודה מתו מסירת נפש במשך הזמן, ביחד עם קיום סימני הגאולה והנסים גלויים בזמננו. ולכן הרבי נתן לנו את הנשק היחיד שיכול לשנות את טבע האדם: התורה. בכוח התורה לשנות את הטבע והתודעה שלנו, כך שגם אם בפועל אנחנו עוד בגלות – הלימוד מרומם אותנו למצב של גאולה. פשוט ללמוד "מלכות שבתפארת", ללמוד חסידות ולצייר בשכל ובלב את מציאות הגאולה, עד שזה יהפוך להיות החיים עצמם.

השורה התחתונה – "טוט אלץ וואס איר קענט"

אם נסכם את הראיון ל"שורה התחתונה" – עברנו 35 שנים מאז אותה הכרזה של כ"ח ניסן תנש"א, ואנחנו בעיצומה של מלחמה מול איראן שסוגרת מעגלים היסטוריים. מה הפעולה הנדרשת מכל חסיד וקורא של 'בית משיח' היום בבוקר?

הרב ג׳ייקובסון: השורה התחתונה היא "עשו כל אשר ביכולתכם", וזה דורש מאיתנו מסירות הרצון. ידוע הסיפור שהרבי הביא על החפץ חיים: כשהייתה גזרה על היהודים והעסקנים טענו שאין להם יכולת לעשות יותר מה שעשו, הוא שאל אותם: "מישהו התעלף פה מרוב אכפתיות?" הרבי כמובן לא מבקש שנתעלף פיזית, אבל אנחנו חייבים לחיות באותה מסירות של רצון, באותה אכפתיות בוערת.

איך זה יורד למעשה? קודם כל בלימוד ענייני גאולה ומשיח, כפי שדיברנו, כדי לשנות את התודעה שלנו למצב של "גאולה". מתוך הלימוד הזה, אנחנו חייבים לצאת לפעולה ולהרעיש את העולם במעשים של הוספה בתורה, מצוות, ואהבת ישראל. פשוט, איבערקערן די וועלט (להפוך את העולם)! למרות שאולי איננו בדרגא כזו שמתעלפים ולא יכולים לישון בגלל של הגיעה עדיין הגאולה, אבל כשמתבוננים איך הרבי לא נח רגע ומוסר נפשו ממש שהגאולה תבוא תיכף ומיד, זה עצמו צריך לזעזע כל אחד מאתנו בתוך לבבנו פנימה, שמתעוררת (בלשון רבינו בכ"ח ניסן) תמיהה הכי גדולה: היתכן שמבלי הבט על כל הענינים — עדיין לא פעלו ביאת משיח צדקנו בפועל ממש?!… דבר שאינו מובן כלל וכלל! 

עלינו לזכור שכל מבצעי הרבי נולדו בדיוק בעיתות של מלחמה ואתגר ביטחוני בארץ ישראל. המבצעים הללו הם הנשק האמיתי שלנו מול "מלך פרס". כפי שראינו בסיפור המדהים על הדלקת נרות השבת של אותה אישה יהודייה בפוקיפסי – כל מעשה בפועל שאנחנו עושים כאן ועכשיו מכריע את הכף.

אין לנו זמן לאדישות. הבמה מוכנה. הקב"ה סידר שהכל מוכן, העולם מוכן. מנהיגי אומות העולם עושים את חלקם, הניסים מתרחשים מול עינינו כמו במגילת אסתר מודרנית, והרבי מנהל את המערכה. עכשיו, עם כל הכלים העצומים והטכנולוגיה שעומדת לרשותנו, התפקיד שלנו הוא להפיץ את בשורת הגאולה לכל פינה בעולם – "טוט אלץ וואס איר קענט" (עשו כל שביכולתכם) – ולדרוש באמת, במחשבה, בדיבור ובמעשה, שמשיח יתגלה בפועל ממש, בגאולה האמיתית והשלימה, תיכף ומיד ממש!