"זִמְרָה נַנְעִים וְקוֹל נָרִים בְּטַל" • הבעל-תפילה מ-770 בראיון מרתק

שניאור זלמן נוימן, מגזין בית משיח

אם תבקשו מכמה חסידים לתאר רגע אחד מרגש ב-770, תקבלו מן הסתם תשובות כמספר הנשאלים. במהלך השנה יש אלפי רגעים מרגשים, וכל אחד מתחבר למשהו אחר. אבל יש רגעים ייחודיים שבולטים וזוהרים מבין כולם, רגעים שונים. כאלה הם רגעי תפילת הגשם בשמיני עצרת או תפילת הטל ביום-טוב ראשון של פסח.

הנעימה המיוחדת השמורה לתפילות אלו מהדהדת בראש… "חנוניך חלץ ממסגרים" – כמה הבקשה הזו חזקה אצל אלו שנמצאים כאן אצל מלך המשיח בחג החירות, ומבקשים בכל ליבם ומאודם לצאת כבר מסורגי הגלות. הרגשה שונה לחלוטין – אבל דומה בעוצמתה מרגישים בשיאו של חודש החגים, כש-770 הופך לים סוער וגועש בניגון הידוע שמיוחד גם להקפות אצל הרבי שליט"א – "על הסלע הך ויצאו מים"…

לכל רגע מרגש יש רקע. תפילת הגשם נאמרת על רקע 770 מפוצץ עד אפס מקום בחסידים, העומדים אחד על גבי השני בפירמידות רבות-קומות בחג שמיני עצרת, בין ליל הקפות סוער אחד למשנהו. לעומת תפילת הטל הנאמרת על רקע 770 מסודר ובוהק מנקיונות חג הפסח. אבל 'אלו ואלו' נשמעים בנעימה מיוחדת ומרגשת מקולו של אותו בעל-תפילה וותיק, מהחזנים המובחרים ב-770 בית משיח – הרה"ח ר' מענדל רייצעס שי', שמלווה בקביעות את התפילות הללו כבר עשרות בשנים, ופורט על מיתרי הלב.

אין ספק כי חלק נכבד מחוויה מרוממת זו נזקפת ל'בעל־תפילה' וה'בעל־מנגן' הידוע, שגם במשך השנה, בשבתות רבות ובחגים, עובר הוא לפני העמוד, בנעימות המיוחדות רק לו, בתפילות הלבביות מלאות החיות, הסוחפות את כלל המתפללים בבית משיח.

לרגל החג התיישבנו לשיחה עם הרב רייצעס שהפכה להתוועדות חסידית מרתקת, בה סיפר איך הכל התחיל, ושיתף בקשר האישי שלו לנשיא הדור – הרבי מלך המשיח שליט"א.

"אות ילדות טל להגן לתולדות"

"נולדתי בשנת תשח"י לאבי הרב אלחנן יהודה לייב ולאמי מרת שיינדל", פותח הרב רייצעס. "גדלתי כאן בשכונת קראון הייטס – "כאן ציווה ה' את הברכה".

"הבית בו התגוררנו בימי ילדותי היה ממוקם 'בלאק' אחד בלבד מ־770, מול מוסדות 'אהלי תורה'. 770 היה (ועדיין) הבית שלי… בתור ילד, השתתפתי בכל הזדמנות אפשרית בתפילות ובהתוועדויות עם הרבי שליט"א. אפילו בחדשי הקיץ, בהם רבים נוסעים לנפוש בהרים, הוריי מעולם לא נסעו מקראון הייטס וכך גם בחדשים הללו זכיתי להיות עם הרבי שליט"א.

"אם כבר מדברים על בית הוריי, כדאי לציין מענה מיוחד שקיבלנו מהרבי שליט"א בקשר לבית הזה. הוריי גרו בדירה אחת בבנין קטן, וכעבור שנים רבות – לאחר החתונה שלי – בעל הבנין הגוי מת ונוצרה הזדמנות לרכוש את הבנין כולו. בחנו את ההצעה, והיו צדדים לכאן ולכאן.

"היה זה בחודש חשוון תשמ"ח. כתבנו לרבי מכתב עם פרטי הספק לחיוב ולשלילה, ושאלנו לדעתו הקדושה. התשובה שיצאה מהקודש לא הותירה מקום לספק:

"זה שנים רבות שמדובר ע"ד כיו"ב [על דבר כיוצא בזה] ובבירור ובאריכות – ולאחכ"ז [ולאחר כל זה] מבקשים – – עצה!! אזכיר עה"צ".

בשליחות המלך למיאמי

בשנת תשל"ד ייסד הרבי מלך המשיח שליט"א את הישיבה-גדולה במיאמי. קבוצת תמימים נסעו מ-770 בתור 'התלמידים השלוחים' לישיבה החדשה, למדו ופעלו במקום, כך שהישיבה היוותה גם ובעיקר מגדלור של הפצת יהדות וחסידות. בקיץ תשל"ו יצאה הקבוצה השניה של התלמידים לישיבה, עליהם זכה להימנות הרב רייצעס, שמספר לנו על התקופה, מהזווית המיוחדת בה הוא חווה את הדברים:

"אחרי לימודיי בישיבה באהלי תורה, זכיתי לצאת לשליחות עם חבריי לישיבה במיאמי. עובדה ראויה לציון היא שהרבי בחר בעצמו את השמות שלנו! בשונה מהקבוצות בהמשך, בהן ההנהלה בחרה את התלמידים – בקבוצה שלנו ההנהלה הגישה לרבי רשימה, והרבי הקיף בעיגול את השמות. זכינו! טרם הנסיעה לשליחות, נכנסנו ליחידות בגן עדן התחתון. הרבי מלך המשיח נתן לכל אחד שני דולרים וברך אותנו.

"אחת מהפעולות שערכנו בישיבה עבור הקהל הרחב – היה שיעור שבועי מידי יום חמישי בנושאים מגוונים עם ראש הישיבה הרב יהודה לייב שפירא. באופן אישי התעסקתי רבות 'למשוך' אנשים לשיעור, וב"ה המאמצים נשאו פרי ובשיעורים השתתפו יהודים רבים.

"אמנם המצב הכספי של הישיבה היה בכי רע. ייתכן שהישיבה שלנו היתה הישיבה היחידה בעולם בה המטבח היה פתוח – שכן בין כה לא היה שם בו לאכול… באנגלית ישנו פתגם שאומר – 'מיאמי זה המקום שהכי יכולים ליהנות בחיים', אבל לנו היו תקופות שלא היה מה לאכול… אך הפירות המבורכים שראינו בעבודת השליחות היוו עדות חיה למצב הרוחני שהחל פורח.

"בחודש החגים זכינו לנסוע כולנו לרבי שליט"א – אבל לא כולם יחד… על-מנת לא להזניח את מקום השליחות, מחצית מהקבוצה נסעו לראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום־כיפור, ולאחר-מכן חזרו לשליחות; אז זכו המחצית השניה של הקבוצה לנסוע לרבי למשך חג הסוכות ושמחת תורה.

"מכיוון שבאופן כללי, העדיפו כולם לבוא לחג הסוכות, שמיני־עצרת ושמחת־תורה, לחגוג ולהשתתף בשמחה הרבה אצל הרבי מלך המשיח – נערכה הגרלה בין הבחורים מי ייסע לחציו הראשון של החודש ומי לחציו השני. רק אני לא השתתפתי בהגרלה, מכיון שאבי היה צריך את עזרתי בעסק שלו במכירת אתרוגי קאלבריא. הוא ביקש אישור מיוחד מההנהלה, ומידי שנה נסעתי לבית הוריי כבר לפני חודש תשרי עד מוצאי החג הראשון של סוכות, אז חזרתי לשליחות במיאמי.

"בחג הסוכות רוב הזמן נוצל למבצעים. מלבד מבצע לולב, פעלנו להביא יהודים רבים להקפות שערכנו, על ידי פרסום נרחב בסביבה. ההקפות עצמן נערכו ברחובה של עיר – הרחוב בו היה ממוקם בנין הישיבה, אותו המשטרה היתה סוגרת במיוחד עבור המאורע שנחגג בשמחה רבה.

"בין שאר פעולותינו ארגנו קבוצה של ילדים, דתיים וכאלו שעדיין אינם, שייסעו לרבי לשמיני עצרת ושמחת תורה. כך בשנה השניה לשליחותנו בישיבה, תשל"ח, ידענו על המאורע שהתרחש בליל שמיני־עצרת עוד באותו לילה, מכיוון שחלק מהילדים שהיו שרויים בבהלה דאגו ליצור קשר עם הוריהם ממכשירי טלפון ציבוריים… הורי הילדים הגיעו לישיבה וסיפרו לנו. ההרגשה היתה מאוד קשה. ובמיוחד כשלא היינו בקרבת מקום ולא היה באפשרותנו להתעדכן מה שלום הרבי שליט"א. מה שכן, לצד הבשורות המדאיגות העבירו לנו את המסר שהרבי שליט"א אמר להוסיף בשמחה. אני זוכר איך שהרב אליעזר טייטלבוים ע"ה – המשגיח בישיבה – רקד ורקד ללא הפסקה…

"במהלך החורף שלאחרי המאורע זכינו לשמוע את כל השידורים מידי מוצאי שבת. על זה אפשר לומר "קלקלתנו זוהי תקנתנו" – כך שמענו את ההתוועדויות, בשונה מהשנה שלפניה.

"בראש חודש כסלו כשהגיעה הבשורה המשמחת על צאתו של הרבי לקהל החסידים רצינו מאוד לנסוע לרבי, אבל היינו צריכים להישאר במקום שליחותנו. באותה שנה גם התקיימה בארץ הקודש החתונה של אחי הרב יעקב (כיום שליח הרבי מלך המשיח שליט"א ורבה של יסוד המעלה), וכשכתבתי לרבי על רצוני לנסוע, ענה הרבי לשאול את ההנהלה. ההנהלה לא אישרה לי לנסוע, ואכן לא נסעתי (אגב, גם אחי שהתגורר בקראון הייטס והיה כבר נשוי באותה העת שאל את הרבי בנוגע לנסיעה לחתונה והרבי ענה לו – "התורה חסה על ממונם של ישראל". כמובן שגם הוא לא נסע).

חוזרים לרבי אחרי החתונה

עם סיום השליחות במיאמי, בחודש ניסן תשל"ט, חזר הרב רייצעס ל-770, שם למד עד חתונתו עם רעייתו מרת פראדיל בתו של העסקן הרה"ח ר' שייע יוזביץ, מנכ"ל מוסדות תורת אמת בירושלים.

על האופן בו נרקם השידוך מספר הרב רייצעס, כי באותן שנים מתוקות ב-770, הוא קבע את מקום לימודיו בחדר שני של הזאל הקטן. גיסו לימים, ר' יעקב יוזביץ התחתן בקראון הייטס בקיץ תשמ"א, ואחותו הגיעה לחתונה. למרות שהיה ברצונה לחזור לארץ מיד לאחר-מכן ולהשתתף בבר המצוה של אחיה הקטן שניאור, הוריה דאגו שהיא תישאר בשכונה לצורך שידוכים. "גיסי שישב אף הוא בחדר שני, 'שם עלי עין' ודאג לקדם את השידוך שלי עם אחותו…".

לאחר החתונה שנערכה ביום הבהיר י"א שבט תשמ"ב בארץ הקודש, התיישבו הזוג הטרי בקראון הייטס, כדי להיות סמוכים בשנה הראשונה לרבי שליט"א. על שמחתם בשנה זו העיבה העובדה שאביו לא חש בטוב עוד קודם החתונה, ובתקופה שלאחריה היה זקוק לסעד ותמיכה – אותם העניק לו כמובן הרב מענדל רייצעס. כעבור עשרה חדשים נלקח הרב אלחנן יהודה לייב רייצעס ע"ה לבית עולמו…

לאחר סיום הלימודים בכולל, התכנית של הזוג היתה כמובן לצאת לשליחות, אך מסיבות שונות תכנית זו לא יצאה אל הפועל. אפשרות נוספת שעלתה באותם ימים היתה שהרב רייצעס יתעסק בגיוס כספים עבור מוסדות 'תורת אמת', אך הרבי שלל את זה.

בסופו של דבר הוא נכנס לעבוד בארגון הכשרות העולמי OK, ושימש בתפקידים רבי אחריות משך 26 שנים. בתחילה כמשגיח, ובהמשך גם כאחראי על אגף ההשגחה למסעדות ומפעלים. בתקופה אחרת עבד גם בארגון הכשרות CHK שעל-ידי בד"צ קראון הייטס.

רגעים מחדר היחידות

שנים רבות זוכה הרב רייצעס להיות בחצרות קדשנו, אך הרגעים שנחקקו בו במיוחד, היו כמובן היחידויות להן זכה. וכך הוא מספר:

"זכיתי להיות ביחידות פרטית אצל הרבי מלך המשיח ארבע פעמים. בבר מצוה, ובכל שנה לרגל יום ההולדת, עד גיל 16.

"באותה תקופה, התיידדתי עם בחור ממשפחה לא חב"דית, שהתגוררו בסמיכות ל-770, והיתה לנו קביעות ללמוד ביחד חסידות, והשפעתי עליו להתקרב לרבי. כשנכנסתי ליחידות, ציינתי את זה בפתק בין הדברים, והרבי אמר לי על-כך: "די מושפעים וואס דו ביסט אויף זיי משפיע, זאל זיין בהצלחה רבה ומופלגה" [= המושפעים שאתה משפיע עליהם, שיהיה בהצלחה רבה ומופלגה]. מילות קודשו מהדהדות עד היום במוחי, ואני משתדל להמשיך להשפיע ולקרב יהודים לרבי מלך המשיח".

על אחת הדרכים להשפיע על יהודים, שמענו מהרב רייצעס:

בשנתו הראשונה של קעמפ 'חיילי המלך' (בניהולו של הרה"ח ר' יעקב שפריצער), הגיע המשפיע הרב פיניע קארף ע"ה ללוות את הקעמפ. בסמיכות מקום היה גם מחנה קיץ של חסידי קלויזנבורג, ור' פיניע החל ללמוד איתם חסידות. לאחר סיום הקעמפ הם רצו להמשיך בלימוד, וגיסו של הרב רייצעס – המשפיע הרה"ח ר' שלום חריטונוב – לקח על עצמו את האחריות ללמוד עמם. כעבור זמן מה, הוא ביקש מהרב רייצעס להצטרף אליו, ומאז – הם נוסעים יחד ל'יוניון סיטי' מידי מוצאי שבת קודש (במשך שנת הלימודים) כבר למעלה מעשרים שנה, ולומדים יחד עם חסידי קלויזנבורג חסידות. איך לא – לבקשתם של מארחי השיעור, הרב רייצעס מנגן איתם לאחר השיעור מספר ניגונים, ורק אחר-כך נוסעים חזרה לשכונת המלך, אליה מגיעים לפנות בוקר.

יצויין, כי מנהיג הקהילה החסידית הזו כיום, הגאב"ד הרב שאול יהודה פריזנט (חתן של האדמו"ר מצאנז הקודם), אישיות חשובה וידיד חב"ד – היה משתתף במשך שנים בשיעור הזה, כשמגלה ענין רב בדברים ותוך כדי השיעור היה כותב לעצמו הרבה הערות לעיון.

על יחידות נוספת בחדרו הקדוש מספר הרב רייצעס: "לפני חתונתנו החל הסדר של יחידות כללית, וזכינו להיכנס ליחידות הראשונה לחתנים וכלות שהתקיימה בחדרו הקדוש של הרבי. החתנים עמדו לאורך הקיר של הדלת, והכלות לאורך הקיר של החלון. זכיתי לעמוד ראשון בשורה בקרבה הגשמית הכי גדולה לרבי. ממש קרוב… (אשתי זכתה גם ליחידות פרטית בשנת תשמ"א, אז הייתה כאן עדיין 'אורחת', יחידות בה קיבלה ברכות מאוד מיוחדות)".

עבודת הקודש למען בית רבי

"במשך השנים זכינו לעבוד בשביל העניינים הפרטיים של בית הרבי. אשתי תופרת במקצועה ומנהלת כיום עסק לשמלות כלה. משנת תשמ"ו ואילך, כל התיקונים, התפירות וכד' שהיו נדרשים בבית של הרבי מלך המשיח – אנחנו זכינו לעשות.

"זה החל כשיום אחד הגיע אלינו המשב"ק ר' שלום גאנזבורג עם בד בשני צבעים ועם חולצה לדוגמא, וביקש מאשתי לתפור 5 חולצות מכל צבע. הוא אמר בקצרה – "אל תשאלו בשביל מי זה, ואתם צריכים לקבל על זה כסף". לנו היה ברור בשביל מי זה… ידענו שהרבי רוצה שניקח תשלום, והיינו חייבים לבקש איזשהו סכום. היינו נוקבים אפוא בסכום סמלי של דולר או כמה דולרים. בהמשך הוא כבר כן סיפר לנו במפורש שזה היה בשביל הרבנית חיה מושקא. במשך כמה שנים אשתי תיקנה כל מה שהיה נצרך, גם דברים בשביל הרבי.

"אחרי כ"ז אדר ראשון תשנ"ב, בעקבות המצב היתה עבודה רבה. באותו זמן היה צריך כיסויים מיוחדים לשולחנות ולכסא, גם הוילון לפתח חדרו הק', ששימש בזמן המניינים שעשו בשביל הרבי, ואפילו עבודות שהיה צריך לעשות בבגדיו האישיים של הרבי מלך המשיח עצמו – הכל זכינו לעשות.

"היה זה לפני חג הפסח. העבודה היתה רבה, ובינתיים לא היה לנו זמן להכין את הבית. הרי ברור שלא נעכב את העניינים של הרבי, ודבר ראשון נעשה את מה שהרבי צריך. הגיע מצב בו אמרנו לעצמנו בבדיחותא – אם לא נספיק להכין את הבית, נעשה פסח שני…

"לא השארנו שום דבר אצלנו כמובן. אנחנו לא מחפשים פצצה בבית… מלבד דברים קטנטנים – כמו כפתור וכד' שממילא הולכים לפח אותם שמרנו. פעם קיבלנו סדינים של הרבי שהביאו לנו, ואשתי שילבה את זה ב'באדעקעניש' לכלות. לפני אחת הלידות במשפחה הגיעה לידינו בהשגחה פרטית משהו מהרבי לתיקון שהיה יחד איתנו בלידה, ומיד אחר-כך חזר לרבי".

סדר ניגונים שמעורר נשמות

מזה שנים רבות מאורגן ב-770 'סדר ניגונים וחזרת דא"ח' מידי שבת בזמן של רעווא דרעווין. במהלך השנים קיבלו המארגנים מענות עידוד מהרבי מלך המשיח. כך לדוגמא לאחר שבת פרשת אחרי תשמ"ט בירך הרבי "יה"ר [יהי רצון] שתהא פעולה נמשכת. אזכיר עה"צ [על הציון]". בדו"ח מהשבת הבאה – ש"פ קדושים – דיווחו המארגנים כי בסדר השתתפו קהל בכמות כפולה מזו של השבת הקודמת. על בשורה זו ענה הרבי: "כן יבש"ט לעת"ל [יבשרו טוב לעתיד לבוא] ובהוספה וכמדובר לכתחילה אריבער, אזכיר עה"צ [על הציון]".

במענה מיוחד שנשלח לר' יוסף לאש כשהודיע בחודש מנחם אב באותה שנה על סדר הניגונים בשעת רעוא דרעווין (וכן שיעור באחד מימות החול) נכתב: "נת' ות"ח [ותשואות חן] ויהא כ"ז [כל זה] כדרישת ימים אלה – לעלי' ולהוספה ועד למועדים טובים וכו'. והזמ"ג [והזמן גרמא] וכו'. אזכיר עה"צ [על הציון]".

נדמה, כי מי ששהה ב-770 בשעת רעוא דרעוין – ולו פעם אחת בלבד, ובפרט אם השתתף בעצמו בסדר ניגונים המיוחד שממלא חלק גדול מה'זאל', יכול להעיד על עצמו שברכותיו הקדושות של הרבי פועלות במשתתפים בסדר.

בתקופה מסויימת הייתה דעיכה של כמה שנים בסדר הניגונים, ומי שזכה – בעבודה אישית קשה – להחזיר את סדר הניגונים לתפארתו ולהביא את רצונו הקדוש של הרבי לידי פועל, הוא הרב מענדל רייצעס שי', שעד עצם היום הזה כמעט מידי שבת בשבתו מנחה ומנווט את ה'סדר' בטוב טעם, בחן ובנועם. דמותו ההדורה וזקנו הלבן בולטים מבין המשתתפים הרבים שמקיפים אותו בשעה זו – רגעים מתוקים שנותנים כוחות להמשך השבוע.

מספר הרב רייצעס: "בשנות הנו"נים המאוחרות ישבנו כמה חסידים ב-770 בסדר ניגונים, ביניהם כמה בעלי־מנגנים. רובם "נשמטו אחד אחד" במשך הזמן, ועמי נשאר גם הרה"ח ר' שלום לברטוב. כך נוצר מצב שהוא התחיל ניגון, לאחריו אני התחלתי ניגון, וחוזר חלילה. עד שהוא הזדקן והפסיק להגיע, ויצא שהתחלתי את כל הניגונים. בתחילה לא היו הרבה משתתפים. כל אחד ב-770 פנה לעיסוקו. זה מנגן, זה מתוועד. קבוצות קבוצות. אך אנחנו עשינו זאת בעקביות, ובכל התוקף – ואט אט ה'סדר ניגונים' הלך וכבש. הייתי בשיטה שאני לא מסתכל לצדדים. להיות בסדר ניגונים, על-אף שהיה אז קטן מבחינת כמות משתתפים, ולעשות את זה עד הסוף. בקביעות ובתוקף. כך – בכוחו של הרבי שליט"א – זה הצליח בסוף ב"ה".

הרב רייצעס לא מצליח לעצור בפרץ ההתרגשות שלו כשהוא מדבר על האוצר החביב היקר לליבו – סדר הניגונים אותו טיפח במו ידיו במסירות ובעקשנות, והוא מדבר על האופן בו ראוי לנגן ניגון חסידי: "בכלל, יש כאלה שיושבים עם ספר, ומידי פעם מנגנים. ב-770 ביקשתי מהחבר'ה שלא להתעסק בדברים אחרים. בסדר ניגונים זה הזמן רק לנגן. פשוט להיכנס לתוך הניגון. הניגון פועל בנשמה. אין לך זמן למחשבות זרות. יושבים עם כל הרצינות ומנגנים. סדר ניגונים זו ההזדמנות שלנו להתעלות".

"כלל נוסף עליו אני משתדל להקפיד – שכאשר יש קהל גדול, ובכלל ביומי דפגרא, אינני מנגן ניגונים לא מוכרים. לא באתי לכאן לשיר סולו… בשבתות רגילות לעומת זאת, אני משלב מזמן לזמן גם ניגונים פחות מוכרים, כך יש הזדמנות ללמוד ניגונים חדשים. באופן כללי אני משתדל לזהות את הקהל ולהתאים את הניגונים".

את הניגונים עצמם והאופן בו לנגן אותם למד הרב רייצעס בעיקר בתור בחור בישיבה, שם קיבל ולמד מהמשפיעים הרה"ח ר' פיניע קארף והבעל מנגן הרה"ח ר' שמשון חריטונוב. הרב רייצעס מציין באופן מיוחד את המשפיע של כיתתו באהלי תורה הרה"ח ר' שלמה מאיעסקי שי': "לא הרבה יודעים, אבל הוא גם בעל קול יפה, לצד חוש הסברה יוצא מן הכלל. א חסידישער יונגערמאן שאני מעריך אותו במיוחד. הוא היה מרים אותנו בפארבריינגענ'ס, משהו…". מתמוגג הרב רייצעס כשנזכר בערגה בימים ההם.

"אני משתדל שלא לנגן אף ניגון בקביעות (מלבד הניגון של המאמר כמובן). באופן כללי אני לא חוזר על ניגון משבוע שעבר. יש גם כל מיני דיוקים בניגונים – נוסחאות שונות לאותה תנועה בניגון, ויש גם טעויות שמשתרשות. אני מנסה להעמיד דברים על דיוקם, אבל לא מתעכב על זה יותר מדי ועוצר את הסדר ניגונים בשביל זה. מצד הנוסחאות השונות בניגונים זה טוב, וחשוב לדעת אותן, אבל לפועל ממש צריך נוסח אחד.

"כפי שסיפרתי קודם לכן, מסיבות שונות לא יצאנו ל'שליחות' במובן הפשוט של המילה, אבל כמובן שלכל חסיד יש שליחות במקום בו הוא נמצא, ואני רואה בסדר הניגונים שליחות מיוחדת: פגשתי בחורים שלא מוגדרים 'הכי חסידיים' שאמרו לי – "אם יש לנו למה להגיע ל-770, זה בשביל הסדר ניגונים". כאלה חבר'ה, יש להם לב זהב, אולי הם מתקשים בלימוד, אבל הנשמה בוערת, וסדר הניגונים מעורר את הנשמה. גם הניגונים בתפילות מחברים אותם, אבל הניגונים שב'סדר ניגונים' פועלים את החיבור הזה באופן מיוחד. אין שום 'חיוב' של משהו. זה רק לפתוח את הלב והנשמה. ובטח שהחיבור של הלב גורם גם לחיבור של המוח, ולפתיחה שלו לדברים טובים, חיוביים וקדושים".

הרב רייצעס רואה בכך שליחות חשובה, וגם ברגעי קושי בגשמיות, הוא מתייצב במסירות: "בשנים האחרונות, יש לי כאבים חזקים בגב, וקשה לי ללכת ולעמוד הרבה. גם לעבור לפני העמוד בשבתות – לא כל-כך קל לי. כשאני הולך ל-770 אני צריך לנוח באמצע. בהתחלה היה לי מאוד קשה, והיה לוקח לי המון זמן להגיע ל-770. אבל התאמצתי ממש, בכל הכוח, להגיע לפחות לשליחות שלי בסדר ניגונים".

ועדת הניגונים של י"א ניסן

שטח נוסף בו נקשר באופן טבעי שמו של הרב רייצעס הוא ועדת הניגונים שמתקיימת מידי שנה לקראת יום הולדתו של הרבי מלך המשיח שליט"א, אז נבחר הניגון לפרק תהלים החדש. במשך שנים רבות הרב רייצעס משמש כחבר בועדה, שלה עבודה רבה להקשיב לכל עשרות הניגונים שחוברו, ולבחור את הניגון שיעלה על שולחן המלך, וילווה את כל השנה הבאה, וגם הרבה אחר-כך.

"עצם הענין של ניגון לפרק של הרבי מלך המשיח זה יפה מאוד וחשוב מאוד. זה אומר שהרבי חי, ושאנחנו חיים עם הרבי", הוא אומר, ומוסיף: "אני משתדל שהניגון שאני בוחר שיהיה עם טעם, שיהיה עם לב".

הדרך לעמוד החזן

כאמור בתחילת הכתבה, מלבד תפילת טל וגשם, הרב רייצעס ניגש כשליח ציבור במשך השנה. ביקשנו לשמוע איך הכל התחיל, ומה ההרגשה בזמן בו הוא עומד כשליח ציבור במקום קדוש זה:

"מצידי אף פעם לא חשבתי לגשת לפני העמוד בתפילות השבת והחג ב-770. גם בגלל אימת הציבור, ובמיוחד העובדה שאתה עומד מול הרבי…

"במשך תקופה, בן דודי הגבאי ר' אברהם הולצברג, ביקש ממני לגשת לעמוד בשבתות. השבתי לו שאני לא יודע… ולא מצד ענווה, פשוט באמת חשבתי שאני לא מתאים לזה. הוא הפציר – "בכל זאת, תנסה". באחת השנים חל היארצייט של אבי בשבת קודש, והיות שבכל אופן הייתי צריך לגשת לעמוד, הסכמתי לבקשתו. בסוף בהשגחה פרטית זה לא יצא לפועל באותה שבת. אך בעקבות עצם ההסכמה, כעבור מספר שבתות הגבאים ביקשו ממני לגשת, ואכן ניגשתי לראשונה. היה זה לפני כ-22 שנה. הפעם השניה היתה זמן קצר אחר-כך, כשבתי נולדה בליל שבת. בבוקר באתי מבית הרפואה ל-770 לקרוא לה שם, ואחרי ה'מי שברך' הגבאי ר' זלמן ליפסקער שי' ביקש ממני לעבור לפני העמוד בתפילת מוסף. מאז הכל היסטוריה…

"כשהתחלתי להתפלל כאן בשבת ויום טוב רעדתי כולי – "דא לדא נקשן"… 'צוטרייסלט' ממש. הרגשתי שהרבי פה – הרבי איתנו. אם לא הייתי מרגיש את הרבי – לא הייתי ניגש. הרגשתי שהרבי מסתכל עליי, ומצד אחד זה פחד. אבל זו גם זכות גדולה. זכות ואחריות".

חוש מיוחד יש לו לרב רייצעס בניגונים אותם הוא משחיל תוך כדי התפילה, שמעבירים רטט של התרגשות והתקשרות. את נסיעותיו לעניני הכשרות ניצל הרב רייצעס בין השאר לשמיעת ניגונים, ונסיונות להתאים אותם לתפילה. ניגון שזכה להצלחה מיוחדת הוא אחד מניגוניו של ר' הלל מפאריטש (ניגון ל"ו בספר הניגונים), ששולב פעמים רבות ב'ממקומך', בקדושה של שחרית. זה היה כל כך מוצלח, שעבור אלפי האורחים בתשרי'ס הקודמים נחקק בזכרון שזה 'הניגון של ממקומך' בתשרי אצל הרבי מלך המשיח…

"בעבר לא היה ניגון זה מהניגונים המוכרים (בכלל, לא רק בקדושה). אך בסופו של דבר הניגון ממש כבש" הוא אומר. "ישנם בעלי תפילה שמנגנים את אותם ניגונים עשרות שנים. אני באופן אישי כן אוהב מידי פעם לגוון. אבל בניגון הזה – בעקבות בקשות חוזרות ונשנות המשכתי לנגן אותו תקופה ארוכה".

"כפשוט – אף פעם לא אשלב בתפילה ניגון לא חב"די. בפרט ב-770, מאן דכר שמי'… היה יהודי אחד שהתפלל לפני העמוד אצל השווער שלי בבית הכנסת 'צמח צדק' בעיר העתיקה בירושלים, וניגן ניגון לא חב"די. ומיד קיבל נזיפה מהשווער – "אם עוד פעם אחת תנגן ניגון כזה, לא תתפלל פה יותר…".

"לשפוך לב כמים"

על ה'חזקה' שרכש הרב רייצעס בתפילות טל וגשם הוא מספר:

"שנה אחת בחג הפסח, לפני כעשרים שנה, הלכתי ל-770 ובדרך פגשתי את ידידי הרה"ח ר' לוי איצ'ה שפירא ע"ה (הוא היה מבוגר ממני בשנים רבות, אבל היה לנו קשר קרוב מאוד, והוא פנה אלי כל פעם בחיבה וידידות באופן מיוחד).

היתה לו קביעות לגשת לפני העמוד בתפילת טל ב'בית משיח'. הוא אמר לי "מענדל, אני לא מרגיש כל-כך טוב. אולי תוכל להחליף אותי בתפילה?". השבתי לו שאני מוכן להתפלל, אבל הדבר תלוי כמובן בהסכמת הגבאים. הוא אמר שהוא ידאג לסדר את זה. ברוך ה' שהגבאים והקהל היו מרוצים, וכעבור חצי שנה ביקשו שאגש גם לתפילת גשם, ומאז זה הפך למנהג קבוע".

למרות שהרב רייצעס לא מתפלל בדרך כלל במהלך הימים הנוראים ב-770, אלא עובר לפני העמוד בבתי כנסת שבשכונת קראון הייטס, הוא מספר לנו על תחושותיו בימים הנוראים במהלך השנים – כיצד "הוא במזרח ולבו במערב": "נתחיל מכך שאני לא מוותר על המקום שלי ב-770 בימים הנוראים. אני משלם עליו, למרות שאני לא יושב בו. זו ה'אחוזה' שלי ב-770, "ד' אמות בארץ הקודש"…

"שנה אחת אף זכיתי לשמש כשליח ציבור ב-770 בימים הנוראים. היה זה כשהחלפתי את הבעל־תפילה הנודע ר' מרדכי ברקוביץ (בתפילות שלו – מעריב ליל א' דר"ה ומוסף, וביוכ"פ כל נדרי ונעילה), שבאותה שנה לא היה ביכלתו להגיע. התקשרתי לפני זה ושאלתי אותו האם הוא מסכים לכך בשמחה ובטוב לבב, ורק אז הסכמתי לגשת.

"זו זכות גדולה, ולכן עשיתי זאת למרות שבבית כנסת אחר בשכונה, בו התפללתי שנים רבות בימים הנוראים, הציעו לי כסף והפצירו בי להגיע אליהם, ממש לא היו שמחים שלא אבוא אליהם אבל לא היתה להם ברירה, 770 זה 770…

"לא נעים להודות, אבל אפשר לומר שכל התפילה שלי לפני העמוד בימים נוראים התחילה מהתבדחות… כאמור – בתור בחורים היינו בשליחות במיאמי. הגענו בחודש אלול וידענו שאנחנו נשארים לימים הנוראים. התוועדנו בשבת סליחות, ובמוצאי שבת המשכנו להתוועד. בכלל, מתוך רגשי געגועים למתרחש ב-770, כל אחד חיקה איזה דמות מעניינת ב-770. אני חיקיתי אז את ר' יוס'ל ויינברג. ובמוצאי שבת כשהגיע הזמן של אמירת הסליחות – אז כמובן עינינו וליבנו למנין סליחות אצל הרבי שליט"א ב-770, בו ניגש לפני העמוד ר' יוס'ל – אמרו לי 'תיגש לעמוד'…

"פעם התפללתי בבית הכנסת ה'קבוע' שלי לימים הנוראים – 'רעים אהובים' ביום הראשון של ראש השנה, וביום השני התפלל ר' יוס'ל ויינברג עצמו. היה מאוד מעניין לשמוע איך אני מחקה אותו… כי אני הרי התפללתי ב'נוסח ויינברג'… עד כדי כך שר' הרשל קוטלרסקי, ידידו של יוס'ל, הגיע לתפילה ואמר לו בחיוך "יוס'ל, הוא עושה את זה יותר טוב ממך"…

מלבד החזקה שיש לרב רייצעס בתפילות גשם וטל, הוא מקפיד על ה'חזקה' שיש לו בסליחות הארוכות של ערב ראש השנה. בתחילה הוא עלה ביום אחר בכל שנה, עד שבשלב מסוים החזקה נקבעה לתאריך של ערב ראש השנה. "זו הזכות שלי ואני לא מוותר על זה". "אגב" מציין הרב רייצעס מידי דברינו בחודש תשרי המרובה במועדות ובתפילות מיוחדות, הגימטריא של מספר הבית שלי היא – 'שבת בראשית'…

770 זה החיים שלי!

כשמדברים עם הרב רייצעס אי אפשר שלא לשים לב לכך שכל פרט שני שזור ב־770, וחייו קשורים בנימים רבים לא רק לבית, אלא כמובן גם למי ששיכן שמו בבית הזה. ביקשנו לשמוע ממנו איך חסיד כמוהו, ששוהה בסמיכות מקום ל-770 למעלה משישים שנה, וחווה את הרגעים המיוחדים ביותר שאירעו כאן, נכנס ל-770 היום – אפילו בסתם יום חול רגיל של שנת (הקהל) תשפ"ג:

"770 זה החיים שלי. אני מגיע בקביעות ל-770, יש לי חברותות קבועות בליל שבת ובשבת בבוקר לפני התפילה. כל החיים הם סביב 770. למרות שכבר קרוב לארבעים שנה שאני גר בקצה אחר של השכונה, ויש לי כמה בתי כנסת ממש ליד הבית – להתפלל ב-770 זה 'דבר הפשוט'. אין שום שאלה. מה יותר טוב מלהגיע ל-770?… אין משהו אחר".

"כפי שסיפרתי קודם, לאבי היה עסק למכירת אתרוגים, ובתור בחור במשך כל חודש תשרי הייתי 'תקוע' במכירת האתרוגים. בשביל אבי עשיתי את זה, אבל לעצמי לא רציתי להמשיך עם העסק. רציתי להיות ב-770. למרות שלא פספסתי שום פארבריינגען או תפילה של הרבי, אבל האווירה של תשרי, ה'לחלוחית', היתה חסרה לי. העדפתי – גם כאברך – לסגור את הביזנס שטומן בחובו רווחים נאים, ובלבד שהחודש המיוחד הזה לא ייהרס ויתפספס.

בכלל, כאן בשכונה מרגישים את אלפי האורחים שב"ה מגיעים לרבי מלך המשיח לחודש תשרי, ולאורך השנה כולה. במיוחד השנה – שנת הקהל, בה אפשר לומר שאין שבת ללא קבוצה או כמה קבוצות אורחים, וכך רואים ומרגישים בפשטות ממש – אז דער רבי לעבט! הרבי חי! שנזכה לראות כבר בעיני בשר את הרבי מלך המשיח שליט"א תיכף ומיד ממש נאו!