ה"בבא ברוך" על הקשר של אביו עם נשיאי חב"ד • ראיון

שלושים ושמונה שנה חלפו מאז הסתלק ה"בבא סאלי", רבי ישראל אביחצירא זי"ע, לגנזי מרומים.

מאז, בכל יום, פוקדים המוני יהודים את ציונו הקדוש בנתיבות.

אין מילים שיוכלו לתאר את קדושתו ופרישותו, קצר הזמן מלספר על המופתים ש"התגלגלו" בחצרו, וקצרה היריעה מלהרחיב על תחושת היתמות שחשו מאות אלפי יהודים, עם הסתלקותו.

הקשר בין ה"בבא סאלי" לרבי מה"מ, היה מיוחד. לרבי ישראל הייתה הערצה אין-סופית כלפי נשיא הדור, והדבר בא לידי ביטוי בעובדות וסיפורים מדהימים. חלקם, טרם פורסמו.

לקראת יום ההילולא, עלינו לנתיבות, שם נפגשנו לשיחה ב-‏4 עיניים עם בנו וממשיך דרכו, רבי ברוך.

לשיחה הצטרפו בהמשך גם שני בניו, רבי משה ורבי יצחק – המכהנים כראשי כוללים וידועים אף הם בצדקותם.

"הקשר של מור אבי עם חב"ד התחיל עוד בתקופתו של הרבי הקודם, הרבי הריי"צ", גילה ה"בבא ברוך".

"זה היה כשהרבי רצה לפתוח ישיבות בצפון אפריקה, וכיוון שרצה לדעת היכן כדאי לעשות זאת, שלח אל אבי את השליח המיוחד שלו, הרב בנימין גורודצקי".

ה"בבא סאלי" שמע את דבריו של הרב גורודצקי, "והוא אמר לו למסור לרבי הריי"צ שכדאי לפתוח ישיבה במרוקו ובתוניס, אבל לא באלג'יר, וכך היה. שליחים של ליובאוויטש הגיעו והקימו את עולם התורה במרוקו ובתוניס, אבל לא פנו לאלג'יר", סיפר.

שאלנו אותו על הקשר של הרבי עם אביו. "זה היה קשר שמיימי, מיוחד. הייתה להם אהבה גדולה. כמה דיבר עליו בהערצה, כמה שיבח אותו", אמר, ושקע בהרהורים.

לשאלתנו, השיב כי "גם אני זכיתי להיות בקשר עם הרבי. הייתה לנו חלופת מכתבים".

בניו, כמו כל שושלת אביחצירא, מכבדים אף הם את הרבי מה"מ בצורה מעוררת השתאות. "סבא קדישא הלך בדרך החסידות. זו הייתה דרכו, ללא ספק. הוא הגה בתורת הבעל שם טוב ותלמידיו, ושמר על קשרים עם מנהיגי החסידות בדורנו, ובניהם כמובן הרבי מליובאוויטש. היה להם קשר מיוחד. דוגמא מובהקת לכך הוא המכתב שהרבי שלח ל'איבחזאן', שבו רשם עליו תארים, שלא כתב לאיש. היה בניהם חיבור רוחני, שמימי, מיוחד", אמר לנו רבי משה.

"איחבזאן", ראוי לציין, הוא הכינוי ה"פנימי" של בני משפחת אביחצירא לסבם הגדול. "הפירוש של זה מערבית הינו: אבא חכם", הסבירו.

רבי יצחק ביקש לספר סיפור, אותו "שמענו מהרב איידלמן ממרוקו: לפני עלייתו הסופית ארצה בשנת תשכ"ד, הסבא הקדוש היה נוסע מעת מעת לבקר כאן, בארץ ישראל. בדרך, הוא היה עוצר לחניית ביניים בצרפת, ומתאכסן בישיבת ליובאוויטש בברינוא הסמוכה לפריז. באחת הפעמים, הוא הגיע לישיבה מהטיסה בשעה 8 בערב, וביקש ספר קבלה. תוך זמן קצר הביאו לו ספר כזה, והוא נכנס לחדרו.

התלמידים החליטו לראות מה הוא עושה, והציצו מבעד לחריץ המפתח. הם ראו אותו פורס שטיח על הרצפה, יושב ישיבה מזרחית ולא מרים את עיניו מהספר. כך זה נמשך מהערב ועד עלות השחר, כאשר בעוד הוא שקוע בתורה בקדושתו וכאילו נמצא בעולם אחר, התלמידים, שהתחלפו ב'משמרת' כבר התעייפו וכמעט נרדמו. זמן קצר לפני שהאיר היום הוא קם, יצא מהחדר וביקש שיקחו אותו למקוה. אחר כך המשיך לתפילה, כאילו לא מדובר באדם מבוגר, שחזר מטיסה מעייפת, והגה בתורה כל הלילה. מלבד קדושתו ופרישותו, לא פסיק פומיה מגירסא. הוא לא הפסיק לרגע אחד מללמוד".

כשהחליט לתקוע יתד בארץ הקודש, פנה הבבא סאלי ליבנה .

באחד הימים הגיע אליו יהודי שדיבר בצורה מזלזלת בבעל שם טוב. הבבא סאלי הצטער על כך מאוד ואמר: "אני לא יכול ללון אפילו לילה אחד בעיר שכך דיברו על הצדיק", וביקש לעזוב מיד את העיר.

"התחנה הבאה הייתה אשקלון", סיפר לנו ה"בבא ברוך". "הוא התגורר בעיר הזו שנתיים ואז עקר לנתיבות – הנמצאת באזור נחל גרר, מקום מושבם של האבות הקדושים אברהם ויצחק. כשנשאל מדוע התגורר במשך 24 חודשים באשקלון – אם ידע שמקומו הוא דווקא בנתיבות, ענה כי משמים גילו לו 'שנשמתו של שמשון הגיבור עדיין לא הגיעה למנוחתה, ובאתי לפה במיוחד בשבילה. וכשנגמר התיקון, לא היה לי מה לעשות שם'. הייתה לו קדושה עצומה", אמר לנו רבי ברוך, ושב להרהוריו. 

התור הארוך שהשתרך מחוץ לחדרו אילץ אותנו לסיים את השיחה המרתקת, בידיעה שגילינו טפח מהקשר המיוחד בין ליובאוויטש לשושלת אביחצירא, אך יותר מטפחיים עדיין נסתרות.