"הרבי אמר לי שאוכל להיכנס בכל עת שאחפוץ"

מנחם זיגלבוים, בית משיח

הוא היה 'גביר' ונדיב–לב, הוא היה 'חסיד', והוא היה אחד מחשובי המפיצים של תורת הרבי מה"מ.

אם אפשר לומר, משפט זה ממצה את אישיותו ופועלו של הרה"ח הרב מאיר זאיאנץ ע"ה, שנפטר בערב שבת קודש פרשת במדבר, ג' בסיוון, והוא בן 89 שנים.

הרב מאיר זאיאנץ נולד בשנת תרצ"ב בפולין לאביו הרב שמחה יצחק ולאמו מרת חוה נעכא. בהיותו בגיל צעיר הגיעה משפחתו לברזיל, זאת על פי עצת אדמו"ר הריי"צ ששהה אז בפולין, באמרו לאביו "שמחה, בפולין כבר אין עתיד ליהודים", והציע לו לנסוע לברזיל ולהקים שם מערכת שחיטה כשרה ולחזק את היהדות.

כשהיה בן חמש–עשרה שנים, הגיע ר' מאיר עם אחיו הרה"ח ר' מרדכי ע"ה מס. פאולו לניו יורק, כדי ללמוד בישיבת 'תומכי תמימים' בניו יורק. במהלך השנים זכה להיות כמה פעמים ביחידות אצל אדמו"ר הריי"צ ואצל הרבי מה"מ. בשנים אלו זכה למסכת קירובים נפלאה מצד הרבי ששוחח עמו פעמים רבות, ואף דאג ללימודיו ועקב מקרוב אחר מסכת השידוכין שלו.

"מנעוריי הייתה לי הזכות הגדולה והעצומה להיות דבוק באילנא דחיי, להסתופף בצילו ולקבל ממנו הדרכות אישיות ומפורטות. איני יודע במה זכיתי לזה, אך עובדה היא שהרבי אמר לי הרבי שאני יכול להיכנס אליו בכל עת שאחפוץ בכך", כתב בראשית רשימת זיכרונותיו.

בשנת תשי"ד נשא לאישה את מרת זיסל לבית בראוווער, משפחה שהייתה מקורבת ביותר לאדמו"ר בעל ה'ויואל משה' מסאטמר.

פעם, בהיותו ביחידות, שאל אותו הרבי מה תוכניתו לחיים. ר' מאיר השיב כי בדעתו לגור בארצות הברית. הרבי אמר לו "אתה צריך לחזור לברזיל והמקום שלך הוא ברזיל". ואכן, שלושה חודשים לאחר חתונתו, חזר בהוראת הרבי, להתגורר לצד אביו בברזיל, שם החל לשלוח ידו במסחר בה ראה הצלחה רבה.

גם לאחר שעבר לדרום אמריקה, כל שאלה שהייתה לו בענייני מסחר ועסקים, היה משגר לרבי, שהדריכו בכל צעד ושעל. בזכות כך זכה לברכה רבה בעסקיו.

"אני רואה לעצמי זכות גדולה בכך שזכיתי להיות כל כך הרבה פעמים אצל הרבי. החל מהתקופה הראשונה, לאחר נישואיי, בכל שאלה שהייתה לי, עליתי על המטוס ונסעתי לרבי.

"הרבי מצידו קיבל אותי בחיבה, ואפילו קיבל אותי פעם ב'יחידות' בקריאה: 'מאירק'ה, שלום עליכם!' אבל מצידי, על אף שהייתי רגיל להיכנס אל הרבי, תמיד הכניסה הייתה מלווה בתחושה של חרדת קודש. הרבה פעמים רעדתי כשעמדתי מול הרבי ביחידות. רגליי ממש רעדו, פשוטו כמשמעו. עצם התחושה שאתה ניצב כרגע מול הרבי, עצם הידיעה שהרבי בוחן כליות ולב ויודע מה קורה איתך – מטילה עליך אימה ופחד".

עצותיו של הרבי בעולם העסקים

על הברכות והעצות העסקיות שקיבל מהרבי, סיפר הוא עצמו לימים בזכרונותיו בספר "חיים של ברכה".

בתקופה הראשונה סייע לאביו בעסקיו השונים, אך כעבור זמן רעייתו יעצה לו לבסס את חייו העסקיים בעצמו. "שאלתי את הרבי האם כדאי שאתחיל בהקמת עסק עצמאי, והרבי נתן לי את ברכתו. כך התחלתי לפתח את בית־החרושת שלי.

"בכלל, שאלתי את הרבי לגבי כל שאלה שהיתה לי בענייני העסק והרבי העניק לי תמיד את ברכותיו הקדושות.

"מאז שהתחלתי לנהל עסק עצמאי, מעולם לא היה חסר לי קרדיט. כל מקום שהלכתי אליו – נפתחו בפניי כל הדלתות. האמת היא שאינני מתפלא על כך כלל וכלל: אחרי כל כך הרבה ברכות שקיבלתי מהרבי להצלחה בעסקיי, היה ברור לי שכך יהיה…

"בהתחלה ניסינו לפתוח קו ייצור של חולצות שאשתי עיצבה, במרתף הבית שבו התגוררנו. אבל זה לא הצליח. לאחר מכן אשתי הציעה לי שנתחיל לייצר הלבשה לנשים, דברים שהיא מבינה בהם ויודעת לעצב ביגוד אופנתי לנשים, והסכמתי להצעתה.

"שכרתי מוסך בצידו האחר של הרחוב שבו התגוררנו. קניתי כמה מכונות תפירה מחברת פאן־אמריקאנו והתחלתי לייצר את הבגדים.

"בהתחלה שטח המוסך היה קטן ולכן אחרי כל יום שבו ייצרנו בגדים, היינו צריכים להוציא מהמפעל את הבגדים עוד באותו לילה, כדי שביום המחרת יהיה מקום להמשיך במלאכת התפירה. מה עשיתי? עליתי על מטוס וטסתי לריו, מכיוון שעסקי המסחר בתחום התפירה היו מוצלחים מאוד בריו. הלכתי למרכז הקניות אלפונדאגה שהיה בשכונת אוונידא פאסוס, שכרתי שם חנות והתחלתי למכור בה את הסחורה שלי. הבאתי מבחר של בגדים שלנו, הצבתי אותם בחלונות הראווה של החנות והתחלתי למכור את הסחורה בגדול. ברוך השם התחלנו לראות בעסק הצלחה גדולה מאוד. כל מה שהיינו מייצרים בשעות היום, היינו שולחים בלילה למכירה בריו.

"יום אחד בשנת תשי״ח הגיע אלי אדם מוכר, שעבד בשביל ממשלת ברזיל, והציע לי הצעה קוסמת: יש לי מגרש ריק בשטחי אזור התעשייה אלווס גואימאראס. אני רואה שאתם מקדמים את העסק שלכם בחריצות גדולה. אני מוכן לבנות בשבילך בניין רחב שיתאים לאכלס את המפעל שלך, אם תתחייב לשכור ממני את הבניין. אמרתי לו: מבחינתי, העיסקה סגורה. סיכמנו את פרטי התוכנית, והבנייה יצאה לדרך.

"שטח של האולם ששכרתי ממנו היה בגודל של כמאתיים מטרים רבועים ושם התחלתי לעבוד בקנה־מידה גדול הרבה יותר. בשטח החדש יכולתי להציב הרבה יותר מכונות. וכך, ברוך השם, הדברים הלכו והתקדמו מזמן לזמן ונהיו יותר ויותר מוצלחים".

"מאיר, אל תתעסק עם שבת!"

"בשנת תשל״ח רציתי להתחיל לייצר בדים עם חוטי ניילון, אבל היה לי קושי להשיג חוטי ניילון. פעמים שהייתי נוסע לצורך עסקיי לעיר התעשייתית פורטאלזה שבצפון־מזרח ברזיל. הנציג שלי שם, מר ג׳חה מיירלס, היה אדם טוב מאוד. הוא היה מיודד מאוד עם המושל המקומי, ממש בן–בית אצלו, וגם היה חבר טוב של גיסו של המושל, שהיה נשיא הקונגרס הברזילאי.

"פעם הוא הציע לי שיציג אותי לפניהם. הסכמתי והלכנו ביחד לביקור בביתו של המושל. כעבור זמן מה המושל הזמין אותי לפגישה ואמר לי: 'יש לי עסק טוב בשבילך. הוא הציע לי שמכיוון שבברזיל יש קושי להשיג חוטי ניילון, אולי נקים בצוותא בית–חרושת לייצור חוטי ניילון'. הוא הציע לי להקים את בית־החרושת לחוטי ניילון כשהוא מנוהל על־ידי שלושה שותפים – אני, המושל, וגיסו. המושל הבטיח לי שישיג לי מהממשלה הלוואה של שלושים מיליון דולר לצורך ההשקעה הראשונה והציע שכל אחד מאתנו יקבל עשר מיליון מתוכם.

אמרתי לו שאבדוק את הנושא לעומק.

"התחלתי מיד להכין מסמכים ולעבוד על בניית התוכניות וכאשר הכל היה מוכן, פניתי אל המושל וגיסו ואמרתי להם: 'תשמעו חברים. לפני שאני סוגר איתכם את העיסקה, עלי להתייעץ עם הרבי שלי'. הם התפלאו ואמרו לי: מאיפה הרבי שלך מבין בתחום הזה? אמרתי להם: 'הרבי שלי מבין בכל התחומים'. הסברתי להם שיש לי רבי שבלעדיו אינני עושה שום צעד משמעותי בחיי, ובוודאי שלא עסקים גדולים כאלה.

"במוצאי שבת ישבתי שעה ארוכה וכתבתי לרבי מכתב ארוך בן עשרה עמודים, בו פירטתי את כל פרטי התוכנית החדשה שנראתה מבטיחה מאוד. כתבתי לרבי שהכל חוקי, הכל מתאים לפי דיני התורה וגם השותפים אמיתיים ורציניים, ולא נראית לי בעניין זה שום בעיה.

"ביום ראשון טסתי מברזיל לניו–יורק. כשהגעתי לניו יורק, ניגשתי למזכיר ר' לייבל גרונר ומסרתי לו את המכתב כדי שייתן אותו לרבי. ביקשתי ממנו שייתן לי להיכנס אל הרבי בדחיפות עוד באותו לילה. זה היה יום ראשון בלילה, ליל ׳יחידות׳. ר׳ לייבל אמר שאני יכול להיכנס.

"נכנסתי אל הרבי בשעת לילה מאוחרת. הרבי התחיל לשאול אותי כל מיני שאלות על מה שקורה בברזיל ולא אמר לי אף מילה אחת ביחס לכל מה שכתבתי במכתב. לסיום, הרבי איחל לי כמה איחולים ובירך אותי בנסיעה טובה ובשורות טובות.

"נשארתי לעמוד במקומי, המום. הרבי פנה אלי ואמר:

"מאיר, כבר נתתי לך ברכה. מה עוד תרצה?"

אמרתי: "רבי, כתבתי מכתב ארוך ופירטתי את כל פרטי ההצעה העסקית הגדולה, בשותפות עם שני אנשי עסקים בכירים מאוד – והרבי אינו מתייחס לזה כלל".

הרבי ענה לי: "מאיר, זה לא בשבילך" ("ס'איז ניט פאר דיר").

התפלאתי ושאלתי את הרבי: "אולי הרבי יואיל להסביר לי למה לא כדאי לי להקים את בית–החרושת הזה, כאשר אני יכול לקבל הלוואה של עשרה מיליון דולר מהממשלה כהשתתפות בהשקעה שלי?"

הרבי ענה לי בקצרה: "מאיר, הרי כתבת שהמפעל אמור לפעול בשבתות".

האמת היא שכתבתי לרבי שבית־החרושת יהיה חייב לעבוד עשרים–וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, ואסור לו לשבות אפילו לרגע אחד, כי בייצור חוטי ניילון אסור להפסיק את פעולת המכונות לעולם. אבל חשבתי שבגלל השותפות עם הגויים ישנו היתר הלכתי להפעלת בית־החרושת בשבתות. אמרתי לרבי שבדקתי את הנושא עם רבנים ומצאתי שההצעה כשרה מבחינה הלכתית, לפי המבואר בשולחן־ערוך אדמו״ר הזקן הלכות שבת.

אבל הרבי אמר לי שוב: "מאיר, זה לא בשבילך", ושוב בירך אותי.

נשארתי לעמוד במקומי כהלום רעם, והרבי אמר לי בפעם השלישית: "מאיר, טשעפע זיך ניט מיט שבת" [= מאיר, אל תתעסק עם השבת].

כששמעתי שכך הדברים, אמרתי לרבי: "בסדר גמור".

הרבי אמר וכך עשיתי. כשחזרתי לברזיל, נסעתי לפורטאלזה כדי להיפגש עם המושל ועם נשיא הקונגרס. אמרתי להם: "תסלחו לי, אבל הרבי שלי אינו מרשה לי להקים את בית־החרושת בגלל סיבות של דת, סיבה של חילול שבת". הם היו עצובים כששמעו את החלטתי, אבל מכיוון שאהבו אותי מאוד, קיבלו את דבריי בהבנה ואמרו: "אם זה אסור לך מסיבות דתיות, לא נלחץ עליך. וכך הסתיים העניין".

"מאיר, אל תדאג"

לעיתים קרובות הייתי כותב לרבי על התחרות הקשה שיש לי עם החברות המתחרות והרבי היה מברך אותי שתהיה לי הצלחה גדולה. ופעם אמר לי הרבי: "מאיר, אל תדאג. תהיה לך הצלחה גדולה יותר מהם ובסוף הם יסגרו את העסק שלהם". ובאמת, ברכתו של הרבי התקיימה באופן נפלא, כי האיטלקים מכרו לי את החוטים במחיר זול הרבה יותר וכך יכולתי לייצר בזול ולמכור במחיר זול יותר.

פעם הודיעו שעומדת להתנהל ביקורת חזקה מטעם רשות המיסים הברזילאית והבנתי שהם אמורים להגיע גם אלי. פחדתי מזה מאוד. כשנסעתי אל הרבי לראש השנה, ניגשתי אל הרבי בהתוועדות וביקשתי ברכה בנושא זה.

הרבי אמר לי: "גש אל הרב חדקוב, תן לו צדקה כמה שהוא יבקש ממך – והכל יסתדר".

ניגשתי אל הרב חדקוב והוא לא ביקש ממני הרבה, רק חמשת אלפים דולר. נתתי את התרומה וכל העניינים סודרו על הצד היותר טוב… את כל הסוחרים בדקו, בלי שום יוצא מהכלל, ואני היחיד שבדרך פלא לא באו אלי…

פעם כתב לי הרבי בקשר לבקשת ברכה להצלחה בעסקיי: ״הפ״נ נתקבל. ובברכת הצלחה בעסקיו וכו'. ומועתק בזה מהספר לבושי שרד סי׳ קג: חייב כל אדם להחזיק במדת הצדקה ושיהיה לו כיס מיוחד לצדקה… כשמזדמן לו מי שצריך לקבל צדקה אז יחלק מהכיס… אזכיר על הציון״.

פעם הייתי אצל הרבי ב׳יחידות׳ וביקשתי ברכה להצלחת העסק שלי. זה היה כאשר העסק התחיל להתפתח. באמצע שהרבי דיבר, הוציא ממגירתו עשרה שטרות של מאה דולר, עשרה שטרות של חמישים דולר, עשרה שטרות של עשרים דולרים, ועשרה שטרות של עשר דולר.

הרבי אמר לי: "קח את כל השטרות הללו, תחליף אותם לשטרות של ברזיל, תכניס את הסכומים הללו לקופת העסק ותהיה לך הצלחה".

ברוך השם, הברכות של הרבי להצלחה בעסקיי התקיימו במילואן.

הסכם מכריע

בהיותו בחור ב–770, בשנות היו"ד, היה הרב זאיאנץ יוצא לחזור מאמרים ושיחות בבתי כנסת שונים בניו יורק. "מאז התחלתי לחוש את עוצמת פעולתן והשפעתן של השיחות על הציבור הרחב".

באותן שנים, שיחותיו של הרבי הודפסו בחוברות שבועיות, וטרם היו כרכים מסודרים של הלקוטי–שיחות. הכרך הראשון של ׳לקוטי שיחות׳ הופיע לקראת י״א ניסן תשכ״ב, לרגל יום הולדתו השישים של הרבי, ובהמשך עוד שלושה כרכים נוספים.

"כבר באותה תקופה נתחבבו עלי ביותר שיחות–הקודש של הרבי, המאירות כל פרט בחיינו ומעניקות עידוד וכוחות נפלאים להתעוררות והתחזקות בעבודת השם, הן בענייני עבודת הכלל והן בעבודתו הפרטית של כל אחד ואחד מאיתנו", סיפר הרב זאיאנץ.

לימים, הוא עצמו זכה להיות הפטרון של פרוייקט ליקוטי שיחות על טל כרכיו, שהפך להיות ב'מרכז הבמה' בעולם הספרות התורנית, וכך זה קרה:

באחד הימים של קיץ תשכ"ז הגיע אל הרב זאיאנץ הרב בן־ציון שם טוב, שעסק בהתלהבות בהפצת תורת הרבי, ובפיו בקשה לא שגרתית. עד אז היו ה׳לקוטי שיחות׳ של הרבי מודפסות על נייר ׳סטענסיל'. כעת הגיע הרב שם טוב והציע לרב זאיאנץ לקנות מכונת הדפסה מיוחדת עבור גיליון 'לקוטי שיחות'. "איך ייתכן שהשיחות הקדושות של הרבי, שצריכות להגיע לכל פינה בעולם, תהיינה מודפסות על נייר ׳סטענסיל׳ פשוט? היכן נשמע כדבר הזה?!״ וכאן הציע לחסיד הגביר לתרום מכונת הדפסה שתהיה בבעלות ה׳ועד להפצת שיחות', וכן להשתתף במלוא הסכום של הדפסת החוברות השבועיות שיודפסו מעתה בצורה מפוארת.

"הרב שם טוב אף הציע לי לעשות ׳הסכם׳: ההתחייבות מצדי תהיה לממן את הדפסת כל הכמות של ה׳לקוטי שיחות׳ השבועי, שעמדה אז על אלפיים עותקים, וההתחייבות מצד הוועד הייתה, שעל החוברת שמכניסים אל הקודש פנימה, אל חדרו של הרבי – תופיע הקדשה על שמי ועם שמות כל בני משפחתי'", סיפר הרב זאיאנץ בזכרונותיו.

"לאחר שביררתי אצלו את העלות הכוללת של הפרויקט, הודעתי לו שאני מצידי מסכים להצעה, וביקשתי ממנו שיודיע לי מה אומר הרבי על ההסכם. זמן קצר לאחר מכן, הרב שם טוב בישר לי שהוא מסר לרבי את הצעת ההסכם ושהרבי מסכים ומרוצה מההסכם הזה.

"בשלב מאוחר יותר, כשהייתי אצל הרבי, הרבי שאל אותי האם אני רוצה לקבל לידיי העתק של ההסכם… אמרתי לרבי שכמובן מאליו יש לי בו אמון מלא ומוחלט ולכן אין שום צורך בכך… אחר כך התחרטתי וחשבתי שהייתי צריך לבקש לעצמי העתק של ההסכם המיוחד והנדיר הזה".

כך יצא לדרך הפרויקט החדש. הרב שם טוב חזר מיד לניו־יורק, קנה מכונת דפוס חדשה והשיחה הראשונה שהודפסה בה הופיעה לקראת כ״ף מנחם־אב תשכ״ז, יום ההילולא של אביו של הרבי. החסידים בניו־יורק סיפרו אז שהרבי היה נראה בשמחה גדולה על ההדפסה במתכונת החדשה.

מנהל ה'ועד להפצת שיחות', הרב זלמן חאנין זוכר היטב את הפעם הראשונה: "לקראת כ״ף מנחם–אב הדפסתי במכונה החדשה כמה מאות עותקים מהחוברת של ׳לקוטי שיחות׳, כאשר הקיפול והכריכה מתבצעים על ידינו, הבחורים, באופן ידני. לאחר ההדפסה מסרנו למזכירות של הרבי עותק אחד של השיחה, כדי שיכניסו לרבי להגהה דוגמה של דף השער ל׳לקוטי שיחות׳. הרבי שלח לנו חזרה את החוברת ללא שהיות, בתוספת שאלה: מדוע בדף השער לא מופיעה החותמת של קה״ת? הרבי אף סימן בכתב–יד–קודשו היכן בדיוק צריכה להופיע החותמת של קה״ת והורה להדפיס את דף–השער מחדש, עם עיצוב השער המיוחד לספרים של הרבי.

״לשמחתנו לא היה גבול. הנה, הרבי מאשר לנו להדפיס מחדש את חוברות ה׳לקוטי שיחות׳ כפרסום רשמי של קה״ת. מעל כולנו גברה שמחתו של ר׳ בן־ציון והגיעה עד הרקיע השביעי. הוא פירש את תשובת הרבי כך שהרבי בעצם מקבל את ההצעה שלו שהחסידים צריכים ללמוד ׳לקוטי שיחות׳ בכל שבוע, והתחיל לעשות תעמולה גדולה על כך שכל חסיד צריך ללמוד בכל שבוע את תורתו המוגהת של הרבי. ומאז נקבע הסדר ב–770 שהחסידים לומדים בערב שבת לפני קבלת שבת את ה׳לקוטי שיחות׳ השבועי".

מאז הזכות הזו נשארה שמורה לרב זאיאנץ למשך שנים רבות. גם לאחר שבמשך השנים התווספו אנשים נוספים שמימנו חלק מהדפסת השיחות, כל שיחות הקודש הודפסו עם ההקדשה שלו ונשארה שמורה בידיו אותה זכות ראשונית – בכל שבוע, כשהיו מוסרים לרבי שלושה עותקים מהשיחה השבועית המודפסת, תמיד היו כל שלושת העותקים שנמסרו לרבי עם ההקדשה של זאיאנץ.

הוסיף וסיפר הרב זאיאנץ בהתרגשות: "אחי ר׳ מוטל ע״ה, התפלל בראש השנה תשכ״ח אצל הרבי. במוצאי החג הוא צלצל אלי ואמר לי: 'מאיר, אין לך מושג איזו זכות יש לך! במשך זמני התפילות של ראש השנה, ה׳לקוטי שיחות׳ עם ההקדשות של משפחתך היו בידי הרבי, וראיתי איך הוא הופך את החוברת ומעיין בכל השמות שלכם, אחד אחד'… מובן ששמחתי על הזכות הגדולה שנפלה בחלקי.

"בהתחלה, כשהופיעה ההקדשה שלי עם כל השמות, היו ששאלו בשביל מה אני צריך להדפיס את ההקדשה על שמי, ודווקא עם השמות של כל בני המשפחה. כשנכנסתי אל הרבי, סיפרתי לו על כך. הרבי ענה לי: 'תדפיס את ההקדשה דווקא כך, עם השמות שלך, של אשתך ושל כל הילדים, כי מצוה לפרסם עושי מצוה'. וכך עשיתי.

"את כספי התרומות שלי עבור ה׳לקוטי שיחות׳ נהגתי להעביר לידי ר׳ בן ציון שם־טוב, שעסק בגיוס הכספים

עבור ההוצאה לאור של השיחות. פעם אמר לי הרבי ב׳יחידות׳, שעלי להעביר את התרומות ל׳לקוטי שיחות׳ לידי ר׳ זלמן חאנין, שהיה מנהל ה׳וועד להפצת שיחות׳ ועסק בפועל בהדפסת כל השיחות של הרבי.

הקדשה מקודשת

הרב זאיאנץ לא הסתפק במימון ההדפסה, אלא גם עקב אחר המלאכה הגדולה לאורך הדרך. "נהגתי להגיע כמה פעמים בשנה ל–770 כדי לדבר עם הבחורים על מלאכת עריכת ה׳לקוטי שיחות׳, לעודד ולהמריץ אותם במלאכת הקודש", סיפר.

"לאחר שהרב שם טוב רכש מכונת דפוס חדשה מהתרומה שלי, החלו להדפיס בכל שבוע חוברות של שיחה לפרשת השבוע מתוך ארבעת כרכי ׳לקוטי השיחות׳ הראשונים שכבר הודפסו בתחילת שנות הכ"פים", סיפר הרב זאיאנץ.

"באותה תקופה נסעתי לניו יורק וכשנכנסתי אל הרבי הרבי נתן לי ברכה גדולה בקשר לתרומה שנתתי בשביל הדפסת ה׳לקוטי שיחות׳.

"לקראת ראש השנה תשכ"ח נסעתי אל הרבי. בערב ראש השנה מסרתי פ׳׳נ כמו כל החסידים, ובמוצאי ראש השנה קיבלתי ׳כוס של ברכה׳. בעשרת ימי תשובה זכיתי להיכנס ל׳יחידות׳. בפתק שמסרתי לרבי ציינתי כי בשנה זו ייכנס בני בכורי, ישראל אפרים מנשה שי׳, בעול המצוות ביום ט"ו אלול וביקשתי ברכה מיוחדת עבורו. הרבי הציע לי שידפיסו כמות נוספת של חוברות ׳לקוטי שיחות׳ שבועיות עם הקדשה מיוחדת לזכותו של בני, וייכתב בהקדשה שזוהי שנת הבר–מצוה שלו. ואכן, ב׳לקוטי שיחות׳ של שנת תשכ״ח היו שתי הקדשות: הקדשה אחת עבורי ועבור כל בני משפחתי שיחיו, והקדשה שנייה עבור בני ישראל בקשר לבר–מצוה שלו. כמו כן, באותה ׳יחידות׳ הרבי נתן לי ברכה גדולה מאוד בקשר לתרומה שנתתי בשביל הדפסת ה׳לקוטי שיחות׳.

"לקראת ראש השנה תשל״א, נסעתי שוב אל הרבי. בעת מסירת הפ״נים בערב ראש השנה, כשעברתי לפני הרבי ומסרתי לו את המעטפה עם הפ״נ שלי, פנה אלי הרבי לפתע ושאל: איז דער קאנטראקט מיט לקוטי שיחות דא? [= האם ההסכם עם ה׳לקוטי שיחות׳ נמצא כאן (בתוך המעטפה)?]. מיד עניתי לרבי בחיוב, ועל פניו הק׳ ניכרה שביעות רצון רבה מכך שצירפתי את ההסכם לפ״נ שלי.

"מאז, בעת שמסרתי לרבי את הפ״נ בערב ראש השנה, הייתי מצרף את ההסכם בקשר לתרומה שלי להדפסת ה׳לקוטי שיחות׳ השבועי בשנה הבאה והייתי מפרט את הסכום שאני מקבל על עצמי בשנה זו לתרום להדפסת השיחות". בשנים בהן נבצר ממנו להגיע, היה שולח את הפ"נ והחוזה באמצעות ידידו מנהל וועד להפצת שיחות, הרה"ח ר' זלמן חנין.

והנה מקרה מעניין נוסף, המלמד על החשיבות הרבה שהרבי ייחס לאחזקת הפצת הלקוטי שיחות, כפי שסיפר ר' מאיר זאיאנץ:

"באחת משנות הלמ״דים, עברתי לפני הרבי בעת מסירת הפ״נים בערב ראש השנה. כשמסרתי את מעטפת הפ״נ עם ההסכם, כפי שעשיתי כל שנה, הרבי שאל אותי האם ההסכם עם ׳לקוטי שיחות׳ נמצא כאן ועניתי שכן. הרבי שאל אותי: נאך מיינע ׳השגות׳? [= (האם זה) לפי ה׳השגות׳ שלי?…] מה יכולתי לענות? הגבתי אפוא בחיוך. אבל הרבי לא חייך, אלא אמר לי כך: 'גיי אריין אין בית המדרש, און שרייב איבער דעם קאנטראקט און קום צוריק פון דעם זייט׳ און איך וועל נעמען ביי דיר דעם פ״נ מיט׳ן קאנטראקט!' [= היכנס לבית–המדרש, תכתוב מחדש את ההסכם, ותחזור מהצד הזה (כלומר, שלא אצטרך להמתין מחדש בתור אלא אכנס מהכיוון שכולם יוצאים מהתור), ואקבל ממך את הפ״נ עם ההסכם!].

"הייתי המום, נרעש ונרגש לחלוטין. היום ערב ראש השנה, יום רציני מאוד עבור הרבי – ובאמצע מסירת הפ״נים של אלפי יהודים מתפנה הרבי לעסוק בנושא ההסכם שלנו על ה׳לקוטי שיחות׳, כאילו אין לו כעת דבר אחר בעולמו אלא הדפסת ה׳לקוטי שיחות׳ לשנה הקרובה!

"נכנסתי לבית־המדרש, ביחד עם הרב זלמן חאנין, כתבתי מחדש את ההסכם – כשאני מוסיף סכום נכבד למיטב הבנתי – ולאחר מכן ניגשתי ומסרתי את הפ״נ עם ההסכם המחודש. כשהרבי ראה אותי, חייך ושאל: 'הכל בסדר?' עניתי בחיוב ואמרתי שהוספתי על הסכום, והרבי איחל לי שנה טובה ומתוקה.

"בצום גדליה בבוקר הודיע לי המזכיר הרב גרונר שיצא עבורי מענה מהרבי על ההסכם שמסרתי לו בערב ראש השנה, וזה לשונו הק׳: 'לא זהו אבנא דילי' דמתגושש ביה' (המדרש אומר שהדרך לבדוק את כוח גבורתו של האדם הוא לפי כובד האבן שהוא מסוגל להרים, והרבי כתב לי שלפי הכוחות שלי, היה עלי ׳להרים אבן כבדה יותר׳, כלומר: לתרום סכום גבוה יותר).

"לאחר שנרגעתי מעצם ההפתעה על כך שמיד לאחר ראש השנה טורח הרבי לעסוק שוב בחוזה שלנו, התיישבתי וכתבתי לרבי שאם העסקים שלי יפרחו ושגשגו עוד יותר בשנה זו בעזרת השם, אוסיף לתרום סכום גדול יותר. על כך ענה לי הרבי עוד באותו יום מיניה וביה: 'איפכא מסתברא, בתחילה יוסיף בתרומתו ולאחרי זה יראה שעסקיו יפרחו עוד יותר'.

"אין צורך לומר שכך אכן היה בפועל ממש ובאופן פלאי.

באחת השנים הבאות, במענה על ההסכם השנתי, כתב לי הרבי:

כן יבש״ט תכה״י [= כן יבשר טוב תמיד כל הימים] וזכות הצדקה תעמוד ותסייעו וכו'".

ובשנה אחרת כתב הרבי:

נת' ות"ח ת"ח. ותנוח דעתו כאשר גרם נח"ר ועוד יותר.

"אני מרגיש חובה לציין ולהדגיש, כי אין לי ספק שכל הקירובים הנדירים והברכות הגדולות של הרבי שליוו אותי כל חיי, קשורות לזכות הגדולה והעצומה שהייתה לי לממן את הדפסת ה׳ליקוטי־שיחות'", סיים ר' מאיר זאיאנץ פרק זה בזכרונותיו.

מחזיק תורה וחסד

בנוסף לעסקיו המסועפים של הרב זאיאנץ, הוא גם היה עסקן ציבורי בכל הקשור לאחזקת היהדות בעיר פאולו שבברזיל, מקום מגוריו. הוא היה ממייסדי בית הספר לבנות 'בית יעקב', ובמשך 50 שנה היה נשיא בית הספר, וזאת בהוראת הרבי מה"מ ותחת הדרכותיו הרצופות להן זכה.

מלבד תרומותיו הרבות להפצת תורתו של הרבי, הוזיל מכספו גם למוסדות תורה ברחבי העולם ממגוון חוגים, חסידיים, ליטאיים וגם חב"דיים כמובן.

"הייתה לי הזכות במשך עשרות שנים להיות תומך פעיל בשורה ארוכה של מוסדות תורה וחסד, הן במדינתנו ברזיל, והן בארץ הקודש, ובארה"ב, ובכמה מקומות בכל קצוי תבל. בנוסף לניהול המוסד החשוב 'בית יעקב' בשליחותו של הרבי, נטלתי חלק חשוב ופעיל בהקמת ואחזקת מוסדות תורה וחסידות בעירנו ובמקומות רבים אחרים", סיפר ר' מאיר בזיכרונותיו.

"אין מטרתי בזיכרונותיי להתגאות ולהתרברב ח"ו, בהישגים אליהם הגעתי במשך ימי חיי", הוסיף וכתב. "מטרתי היחידה היא להראות איך כאשר חסיד הולך בדרך הסלולה שהרבי סולל עבורו, ומשתדל להיצמד בכל האפשר להוראות ולהנחיות שהוא מקבל מהרבי – אזי זוכים ובני ביתו להתברך בכל מילי דמיטב, מנפש ועד בשר".

באחת ההזדמנויות כאשר ביקש ברכה עבור עסקיו נענה במענה שלהלן:

הפ"נ נתקבל.

ובברכת הצלחה בעסקיו וכו'.

ומועתק בזה מהספר לבושי שרד סי' קג: חייב כל אדם להחזיק במדת הצדקה

ושיהי' לו כיס מיוחד לצדקה … כשמזדמן לו מי שצריך לקבל צדקה אז יחלק מהכיס…

אזכיר על הציון.

לא לפחד ממשיח

את הקווים הכלליים אודות יריעת חייו, מן הראוי לסיים בסיפור הבא שסיפר ר' מאיר עצמו:

"היה כאן בס. פאולו יהודי בשם ראובן צווערנער, גביר גדול מאוד. הייתי בידידות גדולה אתו. באחת הפעמים שחזרתי מהרבי, הוא פגש אותי ושאל: 'נו, מאיר, מה אומר הרבי שלך?' אמרתי לו: הרבי אומר שמשיח עומד לבוא בקרוב ממש. כתגובה אמר לי: 'תרים בבקשה טלפון לרבי שלך, ותשאל אותו אם הוא יכול לסדר שהמשיח יתעכב עוד קצת. הרי העסקים שלנו הולכים כאן טוב מאוד, לך תדע מה יקרה אם נעבור למדינה אחרת'…

"זמן קצר לאחר מכן אמר הרבי שיחת קודש, בה הסביר שלאנשי העסקים המתגוררים בחו״ל אין מה לדאוג מביאת המשיח, כי כל העסקים שלהם יועברו בשלמותם לארץ הקודש"…

(תודתנו לרה"ח ר' שניאור זלמן חנין, מנהל הוועד להפצת שיחות, על סיועו בהכנת הכתבה).