בית משיח: קווים לדמותו של המרא דאתרא הרב שוויי ע"ה

הרב שלום יעקב חזן, בית משיח

הרב שווי ע"ה נולד בשנת תרצ"ד לאביו הרב מרדכי אליהו שווי ולאמו מרת בוניא. אביו היה מתלמידי הישיבה המרכזית בליובאוויטש, ולאחר ששב לעיר הולדתו דווינסק, החל להתאבק בצלו של הגאון הרוגצ'ובר, שכיהן כרב קהילת החסידים. זו הייתה תקופה נפלאה בחיי הרב אליהו שווי, בה עשה 'שימוש' אצל הגאון הרוגצ'ובר, ואף זכה שהרוגצ'ובר הסמיכו להוראה.

כשהגיע לפרק "האיש מקדש", נשא לאישה את הרבנית בוניה לבית משפחת דיימאנד – משפחה חב"דית, מגזע חסידי אדמו"ר הזקן. היא גדלה בבית סבה, שם קיבלה חינוך חסידותי פנימי שהשתרש בנפשה.

לימים נסעה משפחת שווי – בהוראת הרבי הריי"צ – לעיר אבו שבפינלנד כדי לעסוק שם בחינוך ובקירוב הנוער ליהדות. הרב שווי חולל בקרב הקהילה מהפכה רוחנית כאשר הצליח לייסד במקום מניין קבוע, לימודי יהדות בצורה מסודרת לילדי הקהילה, ועוד.

לימים עברה משפחת שווי לעיר נארווא שבמדינת אסטוניה, בה כיהן כרב מורה–הוראה ושו"ב. ביתו היה בית של צדקה וחסד, והיה פתוח תמיד לעוברים ושבים, 'משולחים' וסתם אורחים.

החיים השקטים לא נמשכו זמן רב. בשנת ת"ש כבשו הרוסים את אסטוניה, וזמן קצר אחר–כך פרצה מלחמת העולם השניה.

כאשר החזית התקרבה, נמלטה משפחת שווי מזרחה, לעומק רוסיה. כשהגיעו לטשקנט, כמו עוד רבבות פליטים יהודים נוספים, התברר שהעיר מלאה וגדושה ואי אפשר להיכנס לשם. בני המשפחה המשיכו הלאה, עד שהגיעו לעיר וופקענט ליד בוכרה. למרבה הצער, זמן קצר לאחר מכן נפטר הרב מרדכי אליהו מרוב תלאות, והאם מרת בוניא נותרה אלמנה גלמודה ורצוצה, בלי סביבה יהודית. במצב הקשה ששרר אז נפטרה גם בתה הבכירה הינדא ע"ה, והאֵם נאלצה להתעסק במו ידיה בקבורת בתה… לאחר–מכן עברה המשפחה המיוסרת להתגורר בעיר בוכרה.

"למרות הכל, גם באותם ימים נוראים, דאגה אימי לחינוכנו על טהרת הקודש", סיפר לימים הגאון הרב יעקב אהרן שווי ע"ה. "כאשר אמא שמעה שבעיר נמצא הגאון המפורסם מטשעבין, הרה"ג דוב בעריש ווינפלד – הגיעה אליו ובבכיות ותחנונים הצליחה לפעול אצלו שהוא בעצמו ילמד את אחי הגדול ר' ברוך שלום ע"ה. כהבעת תודה (או כעין "שכר לימוד") הייתה מביאה בכל יום לבית הגאון שני דליי מים ממרכז העיר וגם התעסקה בניקיון ביתו".

כעבור תקופה פגשה מרת שווי חסיד חב"די, ר' אליעזר מישולובין ע"ה, והוא גילה לה שבעיר סמרקנד קיימת ישיבת 'תומכי תמימים'. שמועה זו החייתה אותה, והיא לא נחה ולא שקטה עד ששלחה את בניה ללמוד בישיבה. כדי שהשלטונות לא יתפסו זאת, נסעו הבנים בזה אחר זה, ולא ביחד. "כאשר השלטונות הגיעו לבית אימי ושאלו היכן הילדים, היא אמרה שאנחנו ברחנו לה…", סיפר הרב שווי, והוסיף: "אני, הצעיר בבנים, הגעתי לסמרקנד אחרי שאחיי הגדולים כבר היו וותיקים במקום. בזכות גילי הצעיר, ויתר למעני אחי הבכור על הספסל עליו היה ישן. למדנו בתת–תנאים, אבל שמחנו וידענו להעריך היטב כל רגע שאנו יכולים ללמוד תורה ולחיות בחברת חסידים. רק כעבור שנתיים הצליחה אימי להגיע לסמרקנד והמשפחה שוב התאחדה" (ראה מסגרת).

למרות גילו הצעיר, עוד לפני בר מצווה, החל לשקוד על לימודיו בישיבת תומכי תמימים המחתרתית בסמרקנד, ובכשרונותיו הצליח להשלים פערים של שנים, והפך לאחד מחשובי התלמידים.

יחידות מיוחדת עם ילדי הכתה

האחים למשפחת שווי המשיכו את לימודם ב'תומכי תמימים' גם בשנות הנדודים, כאשר בשנת תש"ו זכו לצאת יחד עם המוני חסידי חב"ד מרוסיה הסובייטית באמצעות נתינות פולנית מזויפת. לאחר תלאות רבות, הגיעה משפחת שווי למחנה המעבר בפוקינג שבגרמניה, ומשם לברינואה שבצרפת, שם המשיכו לשקוד באהלי תורה תחת ניצוחו של המשפיע הרב ניסן נעמנוב.

על פי הוראת הרבי, יצאו בני משפחת שווי מאירופה, ובשנת תשי"א הגיעו ללמוד ב'תומכי תמימים' במונטריאל שבקנדה.

לצד לימודיהם השוטפים, עסקו האחים רבות בהפצת מעיינות החסידות, בעיקר השפיעו על בחורים שהיו עדיין מחוץ לחב"ד להכיר מקרוב את תורת חסידות חב"ד.

הפעם הראשונה בחייו שהגיע לרבי, היה לקראת חג השבועות תשי"ב. "באותן שנים הייתה לנו זכות מיוחדת, שבכל פעם שהגענו ממונטריאל, יכולנו להכנס ליחידות אצל הרבי".

לימים מונה הרב שווי למלמד בתלמוד תורה של הקהילה במונטריאל. לקראת יו"ד שבט תשי"ט החליט להביא עמו את כל ילדי הכתה אל הרבי. באותו ביקור זכה להיכנס עם כל תלמידיו ל'יחידות' אצל הרבי. "במעמד זה זכינו לשמוע מהרבי שיחה שלימה אודות תפקידם של הילדים. מכיוון שאני הייתי המבוגר היחיד בקבוצה, כתבתי 'הנחה' מאותה שיחה, שנדפסה אחר–כך בשיחות קודש. מאז, נקבע המנהג, שבכל יו"ד שבט מגיעים רוב תלמידי הישיבה אל הרבי".

בשלהי שנת תשכ"א עזב את קנדה והגיע לקראון הייטס. כמה חודשים לאחר מכן, נשא לאישה את רעייתו תבלחט"א מרת רחל לבית קלורי. לאחר נישואיו החל לעבוד כמחנך ומגיד–שיעור בסניף 'בדפורד' של ישיבת תות"ל המרכזית.

בראיון שהעניק בעבר הרב שווי ל"בית משיח" חשף טפחים אחדים מדברים שזכה לשמוע מהרבי מה"מ ביחידויות השונות.

"ביחידויות הרבות להן זכיתי, הרבי דיבר איתי כמה פעמים אודות חשיבות ההשפעה על רבים ועל יחידים. כמו כן התעניין כמה פעמים מה אני לומד, והיה ממליץ על ספרים מסויימים העוסקים בנושא. למשל, כאשר למדתי הלכות מקוואות, המליץ לי הרבי על הספר "טהרת מים", ואמר שזהו ספר טוב על מקוואות. בפעם אחרת הורה לי הרבי לעבור על קיצור שולחן–ערוך".

בחירה של תשעים אחוז!

בתאריך כ' בסיון תש"ס הלך לעולמו הגאון החסיד הרב יהודה קלמן מארלאו ע"ה, לאחר מחלה קשה. הרב מרלאו שהיה הדמות הדומיננטית בבית דין בקראון הייטס, הותיר חלל גדול.

כשנה לאחר פטירתו של הרב מארלאו, התבקש הרב שוויי להכנס ולהיות לעזר בבית הדין, לצידו של חבר הבד"צ הרב אזדאבא. לאחר שנתיים – בהן הצליח בתפקידו, והתחבב מאוד על תושבי השכונה – הוחלט לערוך בחירות, בהן יחליט הקהל על מינוי רשמי לחבר הבד"צ.

ביום ראשון, כ"ב חשון תשס"ג, התקיימו בחירות לתפקיד רב חדש לשכונה. במסגרת הבחירות הגיעו אלפי תושבי השכונה לקלפי שמוקמה בקומת המרתף של 770, ובחרו ברוב גדול את הגאון הגדול הרב אהרן יעקב שוויי כמרא דאתרא וחבר בית הדין. לאחר ספירת פתקי ההצבעה התברר שהרב שוויי זכה בלמעלה מתשעים אחוז מהקולות!

חודש לאחר מכן, במהלך התוועדות י"ט כסלו המרכזית שהתקיימה בבית חיינו, הוכתר הרב שוויי לרב השכונה במעמד המד"א הרב אברהם אזדבא, נציגי הוועד הבוחר, חברי ועד הקהל ורבים מתושבי השכונה.

למעשה, את תעודת ה'סמיכה' שלו להוראה ורבנות, הוציא בשנת תשט"ז, בעת לימודיו בישיבה במונטריאל. אולם בפועל, לא כיהן בתפקיד רבנות באותן שנים ואף לא חלם לכהן אי פעם כרב רשמי, ובוודאי לא כמרא דאתרא בשכונתו של הרבי. "הפעם היחידה ששימשתי בתפקיד רבני כלשהו, היה כאשר הייתי בקעמפ במונטריאל, מוניתי לרב הקעמפ, ובתור שכזה היה עלי לפסוק בדיני איסור והיתר, עירובין ועוד – וכך במשך כמה שנים", סיפר פעם.

בשנת תשכ"ג הורה הרבי שכל אברך שמעוניין לצאת לשליחות – שיכתוב על כך ויכניס את המכתב למזכירות. הרב שווי ע"ה כתב שאף הוא רוצה לצאת לשליחות, אך הרבי השיב כי מכיוון שהוא כבר מלמד בישיבה – זוהי השליחות שלו! והרבי הוסיף ברכה מיוחדת להצלחה בעבודת החינוך".

זו הסיבה שכאשר הציעו לו להתמודד על משרת הרבנות בשכונת 'קראון הייטס', נטה לסרב, כיון שידע כי בתור רב במשרה מלאה ייאלץ לעזוב את משרתו כמחנך.

ומה הכריע את הכף לטובת הרבנות?

"שני דברים", השיב הרב שווי בענוותנותו הרבה. "נזכרתי שפעם נפגשתי עם המשפיע ר' מענדל פוטרפאס, והוא אמר לי שאם פעם יציעו לי תפקיד מסויים, שאקח אותו. והוא נימק: חסידי חב"ד הם כמו קבוצת כדורגל. כולנו רוצים מטרה אחת: להכניס את כדור הארץ לשערי התורה והחסידות. מהיכן יודע כל שחקן בקבוצה מתי מוטל עליו לתפוס את הכדור ולנסות להבקיע? – כאשר הכדור מגיע אליו, סימן שעליו לקחת ולבעוט בו לשער; זה תפקידו. כך גם אתה, אמר לי ר' מענדל, כאשר הכדור יגיע אליך – אל תהסס לקחת אותו.

"אבל הסיבה העיקרית בשלה הסכמתי ליטול על עצמי את עול הרבנות, היא התוכנית שלי לשלב את עבודת החינוך ברבנות. הרבי הביע פעמים רבות את רצונו שאברכים יכהנו כמורי הוראה. לצערנו, רצונו של הרבי לא התקיים במידה מספקת ויש מעט מאוד רבנים חסידיים לפי ערך. מכיוון שכך, לקחתי על עצמי לחנך אברכים לרבנות".

ואכן, במשך השנים השקיע הרב שווי מאמצים רבים בחינוך אברכים צעירים להיות רבנים מורי הוראה. רבים מעידים כי היו רואים תכופות במשרדו אברכים שוחרי–הוראה שהיו יושבים לצדו בזמן קבלת השאלות, כאשר הרב שווי מציג בפני המועמד–לרבנות את השאלות שקיבל, ומלבן איתו יחד דבר הלכה כשהם חוקרים את כל הפרטים וההיבטים של השאלה והתשובה.

"חינוך לרבנות", הטעים הרב שווי, "מתבטא בכמה מישורים: ראשית, רב צריך לדעת את ההלכה. שנית, הוא צריך לדעת להשוות את המקרה שמגיע לפניו למקורות ההלכתיים. ושלישית – הוא צריך כושר החלטה ופסיקה".

לא רק רב, אלא גם אבא

להיבחר לרב שכונה עם תמיכה כה רחבה של תשעים אחוזים, זה דבר נדיר. אולם לא בכדי זכה הרב שווי לאהדה כה גדולה. מלבד ידענותו הרבה, הוא נודע במידת הענווה והסבלנות, מצרכים די נדירים בימינו… למרות שאלות שנשאל הרב שווי אלפי פעמים במשך השנים, תמיד הקפיד להקשיב לכל שואל עד לאחר שסיים להציג את שאלתו, גם אם ידע בעל פה את תוכן השאלה והתשובה. הרב שווי ידע כי לא תמיד השאלה היא עצם המטרה בבואו של השואל אל לשכת הרב, אלא לעתים אנשים צריכים שישמעו אותם… לעתים הם צריכים עידוד או מחמאה נוכח 'שאלתם הנבונה'. "השואל מקבל אחרת את התשובה לאחר שהוא מבין שהרב שמע את כל דבריו בסבלנות", הסביר לתלמידיו.

ואכן, תפקידו של הרב שווי ברבנות השכונה, היה תפקיד מורכב ומסובך. הוא לא הסתפק בהוראת ענייני הלכה, אלא בשלל נושאים שעלו על הפרק. זוגות רבים הגיעו אליו עם בעיות בשלום–בית כדי שיסייע להם לפטור את הקשיים. פעמים רבות, מקרים אלו הגיעו במקביל לבעיות פרנסה מורכבות. הרב שווי השקיע שעות רבות כדי ללבן את הבעיות בין בני זוג ולהשכין שלום ביניהם מתוך גישה של פיוס ורוך.

בתור רב גם השתדל לעשות טובות לאנשים רבים, כאלו שהגיעו לפתחו וגם כאלו שלא הגיעו אך שמע כי זקוקים לעזרה. "כל אחד שמגיע אלי עם שאלה, יוצא בלב שמח לאחר שקיבל את התשובה. בדרך כלל, אנשים היום נוטים להחמיר על עצמם ועל כל ספק קטן רצים לרב. כך יוצא, שברוב השאלות שמגיעות לפני אני פוסק להיתר ולטהר. כמובן שפסק כזה גורם שמחה רבה לשואל. אבל גם במקרה שהפסק הוא אסור או טמא – הרי אין שמחה כהתרת הספיקות, וגם במקרה כזה שמח השואל במידה מסויימת".

גם בדיני תורה בהם ישב, חתר תמיד להגיע לפשרה בין שני הצדדים כדי שייצאו שניהם מרוצים. גם במקרים בהם לא הייתה ברירה, השקיע הרב שווי מאמצים לפייס את הצד המפסיד, בכך שישב עמו והראה לו את המקורות לפסק הדין ולהסביר לו באופן כזה, שהוא עצמו יבין מדוע הפסק היה לטובת הבעל–דין שלו.

אנשים רבים הגיעו אל לשכתו של הרב שווי גם עם שאלות בענייני שידוכים, השקפה וכדומה, שאינן קשורות ישירות לפסקי–הלכה. רבים הגיעו אליו גם עם תשובות שקיבלו מהרבי באמצעות ה'אגרות קודש' וביקשו ממנו שילבן עבורם את תשובתו של הרבי. לכולם האיר הרב שווי פנים, ובגישה של אהבה וסבלנות היה משתדל לרצות את פני השואלים והבאים לפתחו.

"פעם הרבנים היו יכולים להתחמק משאלות כאלה בטענה שאין זו שאלה הלכתית, וזה לא בתחום אחריותו של הרב. אבל היום, הרבי הטיל על הרבנים גם את התפקיד הזה. גם לשאלות כאלה אנחנו צריכים לתת תשובות", הטעים הרב שווי באותה שיחה עם "בית משיח".

ומהיכן הרב מוצא תשובות לשאלות שאין להם מקור בהלכה?

"אומר לך את האמת: סומכים על הקב"ה. אני מתפלל שאכוון אל האמת, לרצונו של הרבי, וסומך על הקב"ה שיתן בפי את המילים הנכונות".

חסידותו קודמת לרבנותו

"צריך לזכור, שאצל רב חסידי, החסידות מגיעה לפני הרבנות. וכלשון הרבי: "א חסידישער רב", שתיבת חסידישער מגיעה קודם – זאת אומרת שלא לוקחים רב ועושים ממנו חסיד, אלא לוקחים חסיד ועושים ממנו רב…"

ואכן, דומה שמילים אלו שהרב שווי שרטט לדמותו של רב חסידי, יאות הן עליו עצמו, בהיותו סמל מופת ודוגמה חיה לרב–חסידי, שחסידותו קודמת לרבנותו.

כל ימיו היה חדור בציפיה לגאולה ואף לקח חלק פעיל לעודד ולחזק את העוסקים בפרסום בשורת הגאולה והגואל. הוא אף תמך רבות במוסדות שחרטו על דגלם את נושא הגאולה כמו שבועון 'בית משיח', חדר 'אור מנחם' בשכונה ועוד.

בהתוועדויות רבות בהן השתתף, חיזק הרב שווי את החסידים בהתקשרות לרבי ובחינוך צעירי הצאן להתקשר לרבי ביתר שאת. "כולם מסכימים הרי שצריכים לחנך את הילדים לחיות עם הרבי. השאלה היא רק איך. הניסיון החינוכי הוכיח, שהדרך הטובה ביותר לחנך ילד לחיות עם הרבי, היא כאשר מניחים דגש על החובה לחיות בענייני גאולה ומשיח. ילדים לא מתחברים לדבר שהיה בעבר. הם נוטים להתחבר חזק יותר לדברים שקיימים בהווה. לכן, כאשר מחנכים ילדים שהרבי חי וקיים, ונמצא איתנו בהווה – הם חיים עם זה מאוד חזק. רואים במוחש שאלו שחיים עם משיח, וכך מחנכים את הילדים – יש להם הצלחה גדולה מאוד.

"מי שמתייחס אל הרבי כאל מי שנמצא בגנזי מרומים – הוא מסייע לו כמה שאפשר לסייע ממרחקים, מגנזי מרומים; אך מי שמתייחס אליו כאל רבי חי וקיים, שנמצא איתו כאן למטה – הרי הרבי מסייע לו כמה שאפשר לסייע כאשר נמצאים בקירוב מקום. ובאמת אלו המאמינים שהרבי חי וקיים, וחיים עם זה, ומחנכים על זה – זוכים לגילויים נעלים ביותר.

מהו האופן הראוי והנכון להפצת בשורת הגאולה?

"כמו בכל שאלה, מספיק להתבונן בהנהגת הרבי, כדי לדעת את הדרך הנכונה. הרבי ניצל כל הזדמנות כדי לדבר אודות הגאולה. ובזה גופא רואים, שככל שנקפו השנים, כך גבר קצב השיחות אודות הגאולה בהתאם לכלל ההלכתי הידוע ש"מעלין בקודש".

"לאור הנהגתו של הרבי, אין ספק שכיום צריכים לפרסם את בשורת הגאולה הרבה יותר ממה שפרסמנו בשנות הנו"נים, והרבה יותר ממה שפירסמנו בשנה שעברה. ובפרט שכעת אנחנו קרובים יותר לגאולה!"

יש הטוענים שכאשר מפרסמים את בשורת הגאולה, גולשים מהר לנושא זהות המשיח, שקשה להסבירו לאחר ג' תמוז.

"גם לחשש זה התייחס הרבי, ואמר שהעולם כבר מוכן, ולכן – כאשר יוצאים לעולם ואומרים את האמת, ומתכוונים באמת – המסר מתקבל.

"בצעירותי אהבתי לצייר, וכאשר הייתי בקעמפ, ציירתי ציורים יהודיים עבור קבוצות הילדים בקעמפ. לאחר הקעמפ, לקח ר' בערל מוצ'קין את הציורים לרבי. באחד הציורים ראו שופר עם שלוש–עשרה עיקרי האמונה, כאשר בעיקר 'אני מאמין בביאת המשיח', משולב ציור של הרבי. אחר–כך אמר לי ר' בערל שהרבי מאוד נהנה למראה הציורים…

"אם יש כאלה שלא מקבלים את המסר של הרבי, זה רק באשמתנו. שאנחנו לא מספיק מאמינים בזה, וכאשר הדברים לא יוצאים מהלב, קשה להם להכנס ללב… כאשר נפסיק להתבייש בדבריו של הרבי, ובהוראותיו הברורות לפרסם את בשורת הגאולה – ממילא יתקבלו הדברים בלי שום התנגדות.

"כאשר לנו יהיה ברור, בלי שום פיקפוקים, שחייבים למלא את כל הוראותיו של הרבי בנושא זה, ללא כחל ושרק, ולפרסם את כל דבריו של הרבי בנוגע לגאולה ומלך המשיח – אין ספק שהמסר יתקבל בעולם. עם הזמן גם הם יודו שחייבים שיהיה משיח בדורנו, ואפילו יתחילו להאמין שהרבי הוא מלך המשיח.

"ולאלה המתרצים את חוסר פעילותם בציטוט דברי הרבי 'באופן המתקבל', צריך לומר: הרבי אמר לפרסם באופן המתקבל, ולא לשתוק באופן המתקבל. כך בוודאי שלא מקיימים את הוראת הרבי!"

בצהרי יום השישי…

בשנים האחרונות התדרדר מצב בריאותו, אולם למרות חולשתו המשיך להתמסר למען תושבי השכונה, הן בשעות הרבות שהקדיש לכך במשרדי בית הדין, והן בשאר שעות היום בהן השיב לשאלות מביתו.

לאחר שנדבק במגיפת הקורונה, אושפז בבית הרפואה בניו יורק, אך לדאבון לב, ביום שישי האחרון השיב את נשמתו לבוראה, למגינת לבם של אלפי–אלפי אנ"ש וחסידים בשכונת קראון הייטס שיצאו ללוותו בדרכו האחרונה.
הלווייתו יצאה בצהרי יום שישי מ'בית חיינו', ועברה דרך כל רחובות השכונה, כאשר בכל מקום יצאו אלפי אנ"ש והתמימים ללוותו.

בשעות אחר הצהריים של יום שישי ("סימן יפה הוא לו"), נטמן בסמוך ונראה לאוהל הק'.

הותיר אחריו את רעייתו מרת רחל (ישלח לה השי"ת רפואה שלימה וקרובה) וילדיהם בתו, מרת רבקה. בנו הרב יוסף יצחק שווי – לוטין, אנגליה. בתו מרת חנה עטא טורק – משלוחי הרבי בעיר קורדובה ארגנטינה. בנו הרב מרדכי אליהו – קראון הייטס. בנו הרב ברוך שלום שווי – קראון הייטס. בתו מרת נחמה דינה ראפפורט. בתו מרת שטרנא שרה גינסבורג – משלוחי הרבי בשכונת בורו פארק ובתו מרת דבורה סרח.

יהי רצון שבקרוב ממש יקויים "הקיצו ורננו שוכני עפר", והוא בתוכם ובראשם.

*

חתום כעת מנוי לעיתון, וקבל כל שבוע חבילה חסידית גדושה ומלאה לכל המשפחה, כולל המוסף לנשים עטרת חיה והמוסף לילדים במחנה צבאות השם.

לרכישת מנוי לחץ כאן