פסח, מצה ו… נס בבירת בוליביה • מרתק

הרב יוסף יצחק קופצ'יק, בית משיח

מי 'שמר' על המצות?

רוצים לשמוע נס?

כרגיל, בכל שנה יש לנו ניסים סביב המצות לפסח.

החוק פה בבוליביה קובע, שאסור להכניס יותר מ–5 קילו של אוכל למדינה. זה חוק שלא ממש אוכפים בגבול היבשתי, אבל בשדה התעופה זה שונה; שם יש מכונות שיקוף, וכל המזוודות עוברות דרכן.

אחי ובחור נוסף הגיעו לבוליביה לפני כחודש כדי לעזור לנו בשליחות בימי חג הפסח.

קודם שיצאו לדרך, התלבטתי כמה קילו של אוכל לשלוח איתם: מצד אחד – חייבים כמויות אדירות של מצות בשביל לילי הסדר הציבוריים פה. ובפרט השנה, אחרי שביטלו את הצורך בויזות למדינה, כנראה יחגגו איתנו מעל 1000 מטיילים.

בנוסף, אני זקוק למצות גם עבורי, ועבור יהודי הקהילה, ועבור הקהילות הנוספות שברחבי המדינה.

מצד שני – מצות תופסות הרבה נפח ואי אפשר 'להחביא' אותן במזוודה…

לאחר מחשבות ולבטים רבים החלטתי, שאנחנו נעשה את שלנו וה' יעשה הטוב בעיניו.

ארבע מזוודות עמוסות במצות (וגם קצת ממתקים למשלוחי מנות לילדים…) יצאו לדרך. הבחורים שמגיעים יודעים שזה לא יהיה פשוט, וצריך ניסים. המתח מלווה אותם כל זמן הטיסה.

בשדה התעופה, במסוע המזוודות, אח שלי קולט שאחת המזוודות שלנו מסתובבת, ועליה יש מנעול.

הוא לא שם את המנעול. אולי זו לא המזוודה שלו?

הוא בודק שוב, כן. זו המזוודה שלו – אבל המנעול לא שלו…

הוא מוריד את המזוודה מהמסוע וממשיך הלאה לכיון המכס. המוכסים כמובן שולחים אותם הצידה כדי לפתוח את כל המזוודות, אחת אחרי השניה.

מזוודה ראשונה. קרטון ראשון, מצות.

מה זה? שואלת הפקידה.

"מפיות", עונה אח שלי, מסתמך על זה שהמצות ארוזות בתוך מעטפות כחולות…

קרטון שני, מעל המצות היו קצת צלחות חד פעמיות לליל הסדר.

אח שלי מסביר לה שהכל זה כלים לפסח.

טוב, מזוודה שניה עוברת.

מזוודה שלישית אין בה כלום מלבד אוכל… אך המזוודה נעולה.

"תפתח בבקשה".

"אין לי מפתח", הוא משיב במשיכת כתף, "זה מנעול שחברת התעופה שמה", הוא מסביר לה.

דקה–שתיים של ויכוח, והפקידה מוותרת על פתיחת מזוודות ומשחררת אותם החוצה עם כמעט 100 קילו.

מי שם את המנעול? אנחנו עדיין לא יודעים…

העיקר שקיבלנו מצה 'שמורה' – תרתי משמע…

מעצרים, אבֵדה ותשועה בלב הקורונה

אם כבר סיפורים מחיי בית חב"ד, רבים שואלים אותנו בימים אלה – מה שלומנו בבוליביה?

אז, תודה על הדאגה והאכפתיות. עברנו כמה ימים מורכבים ולא קלים. בשבת שעברה הספקנו לארח כמעט 200 מטיילים.

ביום שלישי נשיאת בוליביה הודיעה על עוצר טיסות בינלאומיות וכן עוצר של כל הנסיעות הבינעירוניות, עוצר בבתים משעות אחרי הצהריים ואילך, ועוד כמה גזרות.

מיד מאות המטיילים הישראלים שנמצאים כאן, ניסו להימלט מבוליביה ואנחנו היינו עסוקים בלעזור להם: לתת עצות טובות ומועילות, לכוון לדרכים כאלה ואחרות, להרגיע עשרות הורים מודאגים ועוד רבות.

ביום רביעי צלצל הטלפון. שני מטיילים שהגיעו לעיר קוצ'במבה כחניית ביניים בדרך לברזיל, נעצרו. לאחד מהם היה קצת חום. שלחו אותם בכוח לאשפוז ולבדיקות קורונה… הבדיקות יחזרו תוך שלושה ימים, אבל עד אז יהיה כבר יהיה עוצר במדינה.

זו הבעיה הקטנה. הבעיה הגדולה יותר, שהתיקים שלהם נשארו בשדה התעופה. אין להם תפילין, לא בגדים ולא אוכל כשר ואפילו לא מטען לטלפון…

אני מיד בודק טיסה לעיר הזו. אמנם יש טיסה, אבל רק בערב. זה אומר שצריך להישאר לילה; כלל לא בטוח שהטיסה בחזור תצא כמתוכנן, ואז אני יכול להיתקע שם כמה שבועות…

מנסה עוד כמה רעיונות שלא צולחים. ואז אני נזכר…

לפני כחודשיים ביקרתי שם לאחר שנפטר שם יהודי מבוגר ונסעתי לעשות לו טהרה ולערוך הלוויה יהודית. פגשתי שם ישראלי שהגיע לכמה שבועות לעיר ואף הבאתי לו עופות כשרים. הוא תכנן להמשיך בדרכו, אבל מי יודע, אולי בסוף הוא שינה תוכניות והחליט להישאר שם? סיכוי קלוש. אבל ננסה…

טלפון אחד, ועוד אחד, ועוד אחד. הוא עונה! כן. הוא שם בקוצ'במבה, והוא מוכן לעזור!

הוא נוסע לשדה התעופה לשחרר את התיקים עם התפילין. אמנם לא רוצים לתת לו בלי צילומי דרכונים והמדבקה של המזוודות. עם המטיילים עצמם ניתק הקשר, כנראה נגמרה הבטריה. למרבה המזל, ביקשתי מההורים עוד קודם לכן צילומי דרכון (חכם עדיף מנביא…) בסוף אישרו לשחרר את התיקים עם צילום הדרכון.

הוא נסע מהר לקליניקה בה אושפזו כדי להביא להם את החפצים.

הם יצאו מהחדר כדי לקבל את פניו, ואז הזמינו להם שמונה שוטרים על שהפרו את הבידוד…

ב"ה, התפילין הגיעו בזמן ועכשיו אנחנו מחכים לתשובה שלילית (שבעצם היא התשובה הכי חיובית שיכולה להיות…).

אנחנו, החלטנו להישאר פה, בבוליביה, למרות העוצר והסגר.

יש פה יהודים בני הקהילות המקומיות (בלה–פז, קוצ'במבמה, ס. קרוז) שצריכים אותנו. צריך לחלק להם מצות שמורות לפני פסח, לערוך להם ליל סדר ציבורי גדול; יש גם עשרות מטיילים ש'נתקעו' בבוליביה ובוודאי הם יצטרכו עזרה (ההודעה הכי משעשעת שקיבלתי אתמול: "מה נשמע הרב, יצאנו עכשיו מתשעה ימים בג'ונגלים, מה קורה בבוליביה??? איך העולם התהפך בתשעה ימים"…).

לקחנו בחשבון גם שיקולים רפואיים שונים מחשש שמא נידבק חלילה בדרכים. וחיה [השליחה] צריכה ללדת בשעה טובה אחרי פסח ולכן היא לא יכולה לטוס עוד מלפני פורים…

אמנם, אין לנו כמעט צרכי החג, מצות ב"ה הגיעו בנס. יין הכנו פה. עם כל השאר כבר נסתדר…

ב"ה, שיש רבי בעולם שמעודד ומחזק ומנחה אותנו.

הבחורים המדהימים שהגיעו לפה כדי לעזור בימי הפורים והפסח כתבו לרבי מלך המשיח וסיפרו כי הם החליטו להשאר פה ולהוסיף בלימוד התורה וכו'.

הם זכו לקבל תשובה מדהימה באגרות הקודש (ציטוט חלקי מהמכתב):

"..בשאלתו בענין העתקה מאיטליא [המדינה הנגועה ביותר בעולם בימים אלה]. הנה אין נראה לי הדבר כלל, וכיון שזיכהו השי"ת שנמצא במקום שיכול לפעול שם או אויפטאן באמת בעניני יהדות בכלל ובענינים הקשורים בחסידות בפרט,

"הנה אינו מובן כלל וכלל למה לו לחשוב ע"ד העתקה וחיפוש במדינות אחרות, ובפרט שעל פי הידיעות אין המצב כדבעי בגשמיות וברוחניות בהמקומות שמזכיר, וחששא שכותב במכתבו מפני המצב הכללי של העולם, הנה מלבד שאין ידוע באיזה מקום בטוח יותר, הרי לכאורה בזמן הקרוב וועט מען יוצא זיין בפחדים לבד.

"וכיון שזהו – פחד כזה – דבר התלוי ברצון, הרי ישנה הברירה שלא לפחוד ולהיות בטוח בחסדי השי"ת חסד חנם שלא יהי' כל ענין של עגמת נפש ח"ו"

ב"ה, יש רבי בישראל! ואפשר לכתוב לו לקבל את ברכתו הק' ואת עצותיו המאירות.

אנחנו ממשיכים פה עם כל התוקף והכוח בשליחותו.

ובעזרת השם, שתיכף ומיד נראה את התממשות ברכתו שלא יהיה כל ענין של עגמת נפש ח"ו, ושנזכה עוד היום היום לגאולה האמיתית והשלמה ע"י הרבי מלך המשיח.