מידה כנגד מדיה • ראיון אקטואלי

מגזין פסחב"ד אינפו

בתקופת ספירת העומר, אנו קוראים בכל יום משפט שאנחנו אמורים להבין ולהפנים, אבל עם יד על הלב, לא תמיד אנחנו מצליחים להבין את מה שיוצא מפינו כשאנחנו מתפללים: בזכות ספירת העומר שספרתי היום, יתוקן מה שפגמתי בספירה הוד שבנצח..

לא תמיד ברור לנו מה עלינו לעשות? איך פגמנו במידה – שאנחנו לא מבינים את משמעותה ואיך נוכל לתקן אותה, אם לא ברור לנו מהי המידה.

בעולם העסקי ברור לכל טירון שהחלק הבסיסי בהשגת היעדים, היא הצבת מטרה מפורטת, שניתן למדוד אותה, ברת השגה, רלוונטית ותחומה בזמן. דווקא לכן, קשה לראות שבכל יום עלינו לנסות להשיג יעד – שנראה על פניו לא ברור או לא מובן.

לפני מספר שנים, הפכו המושגים המופשטים הללו למובנים, פרקטיים ומדידים. זאת בזכות יוזמה של המרצה והסופר הרב מנחם מענדל ערד, שבמקביל להרצאה מקיפה על עבודת המידות, החל לשלוח בכל יום בקבוצת ווצאפ בשם 'תפור למידותיך', טור יומי עם הסבר קצר על עבודת המידות ו'משימות יומיות' ברוח עבודת המידות.

פנינו אל הרב ערד כדי לשמוע על הרעיון והביצוע, על סיפורים ומשובים ועל תבונות מרגשות, שרלוונטיות לכל אחד.

מאיפה עלה לך הרעיון להתחיל לפרסם הסברים על המידות?

אני זוכר שבהתוועדות הראשונה בה נכחתי בישיבה, המשפיע דיבר בחיות על כך שכל שיחה, מאמר, כתב-יד-קודש, מכתב או וידאו מהרבי, שאנחנו רואים או שומעים, אנחנו צריכים להבין שהרבי מדבר אלינו. לא משנה מה מדובר שם, זו עבודה פנימית שלנו – להבין שהרבי מדבר אלינו.

זו התוועדות שממש נחקקה בי, ואני מנסה ליישם אותה בכל התחומים.

באופן אישי אני נמשך מאד להבנה עמוקה של דברים. מעין תחביב של לקחת נושאים שמצד אחד נוגעים בנו ורלוונטיים אלינו, ומצד שני הם נתפסים מורכבים, ככבדים או משעממים. אני מנסה להבין אותם ולעשות להם עיבוד שאנשים כמוני וכמוך יוכלו להתחבר אל הרעיונות.

כך לדוגמא עשיתי עם ההרצאה הראשונה שלי 'ונתנה תקף'. כאב לי לראות שאנשים, קל וחומר נערים וילדים, לא מחוברים לתפילות המיוחדות והמרגשות של הימים הנוראים. והאמת היא, שזה מובן, כי למרות המנגינות המרגשות – המילים עצמן לא מובנות. לכן בניתי הרצאה שנותנת מבט אחר, מרתק מרגש – לתפילות.

וכמו ב'ונתנה תקף' שזה נבע מתוכי, מתוך הרצון שלי להבין את מה שאני אומר – ומשם נולדה הרצאה שב"ה אני לא מפסיק לקבל עליה מחמאות, כך קרה עם 'תפור למידותיך'.

בכל שנה מחדש, אני מוצא את עצמי בפסח יושב על הספרים השונים שמבארים את עבודת המידות כדי להבין באמת מה עלי לעשות במשך תקופת ספירת העומר. בכל שנה אני קונה עוד איזה ספר או חוברת ויושב לקרא.

לפני כחמש שנים התחלתי לחקור את הנושא לעומק במטרה להנגיש את החומר בצורה של הרצאה ויזואלית, אבל ככל שלמדתי יותר – הבנתי עד כמה הסיפור מורכב. הבנתי שזה יהיה ממש מסובך לנסות להסביר במשך שעה, את כל המידות ותתי-המידות, ועוד לצפות מאנשים להבין, לזכור וליישם.

אשתקד, בדרך לבית הכנסת בשביעי של פסח, דיברתי עם בני בכורי שי' על הנושא, ופתאום עלה לי רעיון להפריד בין שני הדברים. מצד אחד לעשות הרצאה – שתדבר על ה'מאקרו', כלומר על עבודת המידות בכללות, האם ועד כמה מעשי וישים לנסות להשתנות? האם זו לא משימה יומרנית מדי שעוללה לרסק אדם? איך באמת מבינים את המונחים הקבליים הללו בחיי היום יום? מה עושה אדם עם המון רצון טוב, שמוצא את עצמו נכשל שוב ושוב בכעסים, קנאה, תאווה וכו'?

ובמקביל לכך, לפתוח קבוצה בווצאפ, כך שאנשים יוכלו להירשם לקבוצה ופעם ביום לקבל הודעה עם הסבר קצר מהן המידות של היום – בשפה מאד ישראלית ועכשווית וטיפים מעשיים, מדידים וישימים לעבודה יומית.

אתגר מולך? תפעל!

לא היו לך חששות שאולי אתה מטפס על עץ גבוה מדי?

לגמרי. היו לי המון חששות ואני חושב שחשוב שהקוראים ישמעו את זה, כי לעניות דעתי בסיפור הזה כל אחד יכול למצא את עצמו.

חששתי מאד קודם כל מטעויות שאולי יצאו תחת ידי. אמרתי לעצמי 'מי אתה שתתחיל לומר לאנשים מה נכון לעשות או לא נכון לעשות?', 'מי אמר שאתה באמת מבין את הספירות לעומק?', 'מה אתה 'איש קבלה?' וכו' וכו'. כמובן שנוספו לכל חששות טבעיים כמו הפחד להתחייב, לאכזב, להתמיד וכו'.

ומה גרם לך למרות החששות לצאת לדרך?

אענה לך בשפת המידות: עיקרן של המידות הן הרגשות חסד, גבורה ותפארת – שדי מוכרים לכולנו.

הנצח, ההוד, היסוד והמלכות פחות מוכרות, והאמת היא שהן נקראות 'לבר מגופא', כלומר, מחוץ לגוף. תפקידם לקחת את הרגשות ולהניע אותן לפעולה. לסייע לנו להתגבר על הפחדים, החששות והלבטים הפנימיים (נצח) או ה'מה יאמרו', ההעלבות, הציניקניות וכו' – שמונעים מאיתנו לפעול (הוד).

הדרך של אדם להוציא את הרגשות שלו מהכח אל הפועל, היא יסוד שמבטא התקשרות והתחברות. כאשר אדם 'נועל' את עצמו על העניין, בלי היגיון ובלי להתחשב בשום מונע ומעכב, זו הדרך שלו להגיע למלכות – מחשבה דיבור ובעיקר מעשה.

החלטתי כמאור, שאני פשוט מתחיל. מתחיל את הטור הראשון או במילים אחרות, מיישם את אחד הטיפים שאני נותן בהרצאה: היום יום אחד לעומר, מחר שני ימים לעומר. יש מולך אתגר? תעשה אותו. אל תפחד ממחר. אל תדחה את היום – בגלל מחר.

יצר הרע חסידי

אני חייב לשתף אותך ברגע מיוחד שנתן לי המון כח להמשיך.

בשנה שעברה תכננתי לכתוב מכתב לרבי ושהיה 'חי' בתוכי באותם רגעים, היתה העובדה שפתחתי קבוצה להפצת הטור היומי על עבודת המידות, ובתוך יממה היא התמלאה לגמרי ופתחתי קבוצה שניה שהתחילה גם להתמלא.

חשבתי לכתוב על כך לרבי. אבל אתה יודע, אתה יושב, רוצה לכתוב אבל משהו חסום בך. אני חושב לעצמי, "נו, באמת? תכתוב לרבי שפתחת קבוצת וואסטפ?!"

עברתי עם עצמי כמה שניות ארוכות של התלבטות, ואז נזכרתי בסיפור שהרבי המהר"ש אמר לבנו הרבי הרש"ב: "נקוט כלל זה בידך וזכור אותו תמיד: כל דבר המועיל או מביא לעבודה בפועל, כל מניעה שתהיה לדבר זה – אפילו אם המניעה היא מדבר נעלה ביותר – היא רק מתחבולותיה של הנפש הבהמית", ומה שהרבי הרש"ב אמר על כך: "עד אז לא ידעתי שיכול להיות יצר הרע שהוא כביכול ירא-שמים ואף חסיד".

הבנתי שהמחשבה ה'חסידית' הזו – מגיע מהחלל השמאלי והתיישבתי לכתוב.

לא תמיד אני מקבל תשובות כל-כך ברורות, אבל שמתי לב שכאשר אני כותב על עניינים של הפצה, של שליחות, של דאגה לאחרים – אני מקבל תשובות מיוחדות. וכך היה גם הפעם.

במכתב שנפתח באג"ק חלק י"ז עמודים קכ-קכ"א, הרבי פותח קודם כל בברכות אישיות מאד מיוחדות ונדירות ומדבר ממש על ספירת העומר ועבודת המידות ואז – במכתב הבא – מופיעות המילים הבאות:

"נעם לי לקרות בו ע"ד פגישתו עם כמה מאלה אשר יש להם השפעה על כו"כ מבני ישראל, שמזה מובן אשר כל רושם טוב שעושה עליהם, ובפרט ע"פ הידוע אשר סוף-סוף הרושם מתבטא באיזה אופן שיהי' גם בהנוגע למעשה, הרי במדה זו נכפל הרושם כמה פעמים ככה, כיון שנוגע להמושפעים של הנ"ל.

ראיתי שהרבי ממש מדבר על אנשים שמקבלים את הטורים, כאשר לכל אחד ישנה השפעה. על בני משפחתו, על תלמידיו, על האנשים בעבודה וכו'. מה גם שחלקם גם מעבירים את הטורים הלאה למקורבים שלהם וכו'.

ואז הרבי כותב: "ומזה מובן שכל השתדלות ואפילו יגיעה כדאית הן, כיון שאין זה בשביל הפרט (שאפילו עליו נאמר כל המקיים נפש אחת מישראל ה"ז קיים עולם מלא) אלא בשביל הרבים

ובמדתו של הקב"ה שהיא מדה כנגד מדה אלא שכמה פעמים ככה, הנה יהי רצון שפירות פעולותיו האמורות שאדם אוכלם בעולם הזה ישלם לו השי"ת ברוב נחת אמיתי מכל יוצאי חלציו שי' לאורך ימים ושנים טובות.

כמובן, זו היתה זריקת עידוד מאד חזקה. זה מכתב שאני ממש חוזר אליו פעם בשבוע, ומקבל חיזוק להמשך.

כשילד מפנים מהי 'גבורה שבגבורה'

הגיעו אליך תגובות?

האמת היא שקיבלתי הרבה ד"שים אגביים. כלומר אנשים שסיפרו לי שהם שמעו אנשים מדברים בהתלהבות על התכנים שהיו בקבוצה או – כמובן, המון תגובות של אנשים מכל העולם שאומרים תודה.

הגיעו אלי גם כמה סיפורים מרגשים. לדוגמא: באחד הטורים הראשונים (גבורה שבגבורה) כתבתי כך: "המחשב, הטלפון והחדשות באים על חשבון החיים הרוחניים והמשפחתיים? למשך היממה הקרובה – הגבילו את השימוש בהם לזמן מסוים ביום".

למחרת סיפר לי חבר, שאחרי שהוא מרדים את הילדים הוא צריך כמה דקות לעצמו עם אתר נייעס חרדי כדי להירגע מהיום שעבר. זו התרפיה היומית שלו במיטה לפני השינה. ופתאום הוא אמר לעצמו: "אני יכול בלי. לא קבעתי מראש מתי הזמן של השימוש בטלפון, לא אתן לטלפון לנהל אותי. ב'גבורה שבגבורה', אני יכול להתגבר על הטלפון.

זה סיפור 'קטן' כביכול אבל אותי הוא מאד ריגש.

אספר לך סיפור נוסף: בכפר חב"ד יש מחנך בשם הרב יהושע אלישביץ. הוא כתב לי שהוא לוקח את הטור בכל יום, מחלץ ממנו טיפ אחד שיכול להיות ישים לתלמידיו, והוא עושה להם מבצע, שמי שיתמיד בעבודת המידות היומית – יקבל פרס בסוף השבוע.

למחרת הוא שלח לי צילום של מכתב שכתבה לו אמא של אחד הילדים, ובו היא סיפרה שהבן שלה התגבר מאד על עצמו לעשות מה שצריך ולא מה שהוא רוצה והיא חותמת את המכתב במילים הבאות: "בערב, לפני השינה הוא אמר לי: "אמא, אני יודע למה הצלחתי להתגבר, כי היום היה גבורה שבגבורה!"

תסלח לי שאני מתלהב, אבל לראות שילד לא רק יודע מה ה'מידה' של היום, אלא יודע לתרגם את זה לחיי היום יום זו ממש גאולה. אני בהחלט חושב שמגיע לאותו מחנך את כל הכבוד, כי לא מספיק שאנחנו עושים עבודה עצמית עם עצמנו. ממנו יראו וכן יעשו.

אל תפחדו להיכשל!

סיפור נוסף שממש חיזק אותי: יום אחד מתקשרת אלי אישה שקיבלה את ההודעה של 'נצח שבגבורה', אחד הטיפים שהיו שם היה: המירו פחד וחשש מבני אדם – ביראת שמים. כשאתם דואגים אמרו לעצמכם: "ה' לי – לא אירא מה יעשה לי אדם".

והיא מספרת לי שהיתה לה פגישה מאד משמעותית וקריטית בעסקים אחרי פסח. היא מאד היתה לחוצה מהפגישה וככל שהתקרב זמן הפגישה וכשהיא הבינה מה הולך להיות בה, היא פחדה עוד יותר.

ואז בהשגחה פרטית היא קיבלה את מה שכתבתי. היא החליטה שהיא הופכת את הקערה על פיה. היא אכן התבוננה במשך שתי דקות במשמעות הפסוק 'ה' לי – לא אירא מה יעשה לי אדם' ונכנסה לפגישה עם המון ביטחון בה'.

הפגישה לא היתה קלה. המון אנשים – אחד מהם אפילו ערבי – תקפו אותה, ניסו לערער לה את הביטחון כדי להוכיח שהיא לא מתאימה לתפקיד, אבל היא החליטה שהיא מובילה את הפגישה, ולא מובלת על ידי אף אחד חוץ מה'. ב"ה הפגישה נחתמה בהצלחה רבה.

כשאתה זוכה לקבל כזו 'תשובה מהקב"ה', שעזרת ליהודי אתה מבין שכל המחשבות והחששות האם לעשות או לא? ואולי לא? ומי אני? וכל המחשבות שמגיעות מהחלל השמאלי שבלב – מנסות פשוט למנוע ממך לעשות דברים טובים.

ואני בהחלט רוצה לנצל את הבמה ולקרא לקוראים: יש לכם רעיון טוב? צאו לדרך. תעשו אותו. אל תפחדו מהכישלון. נכון, יתכן שבסוף זה לא יצליח. אבל אל תהיו אתם אלו שקוברים את הרעיונות שלכם – לפני שהם הגיעו לאור עולם.

(אין) הפי אנד..

שמעתי מרצה חב"די מפורסם שאמר על עצמו בבדיחות הדעת, שכאשר הוא יגיע לעולם שכולו טוב, ה'עונש' שלו יהיה שיושיבו אותו בשמים בחדר סגור, ישמיעו לו את כל הקלטות והדרשות שלו, ויאמרו לו: "מה – אתה – אומר?!"..

כמו שמשפיעים אומרים בהתוועדות, 'אני מדבר על עצמי', כך סופר שמצליח עם הכתיבה שלו – לרגש את עצמו – הוא יודע שהוא באמת נגע באנשים.

אני רוצה לשתף אותך במשהו אישי: יום אחד אני מקבל טלפון מגברת שהזמינה הרצאה והיא מתנצלת, אבל בשל בעיות תקציב, היא נאלצת לבטל את ההרצאה. תבין שמדובר היה ביממה לפני ההרצאה. היום כבר לא ייתפס על ידי אף אחד – ובמילים פשוטות, הפסדתי.

אבל, לא רק שלא כעסתי והגבתי בשלווה, אלא כאשר ניתקתי את הטלפון, מצאתי את עצמי אומר לעצמי – מילים שכתבתי בעצמי יום לפני כן:

יהודי של חסד-שבנצח יודע, שגם כאשר נראה שה' לא מאיר לו פנים, הוא מפנים שאם הוא לא רואה את ה' – כנראה הוא נמצא על כתפי ה'.

יחס (על) אנושי זה, מעורר גם יחס (על) אלוקי כזה. ואהבתו הגלויה של בורא העולם מתעצמת אף היא כלפי האדם שמוכיח בהתנהגותו, שהוא מודה על המתנות מה', אבל אוהב את ה', לא את המתנות מה".

חייכיתי, ואמרתי לה' תודה.

ומה היה ההפי-אנד?.

לא היה הפי אנד. הסוף השמח הוא, שנשארתי שמח גם בסוף. שעבדתי על המידות. או בפארפזה לסיפור עם הרב גוראריה, שנשארתי חסיד..