לזכור עד כמה הרבי סומך עלינו • הרב מנחם טל

הרב מנחם טל, מגזין בית משיח

לחיים חסידים!

בזמן שהיינו בישיבה, החסיד הנודע ר' זושא פויזנר ע"ה החדיר בנו את התודעה בעניין ההתקשרות לרבי מלך המשיח – להתמסר לגמרי לרצון הרבי, למעלה מטעם ודעת, בלי שיקולים אישיים.

בדברו על כך, סיפר כמה פעמים אודות אחד האברכים שנקרא לחדרו של מזכיר הרבי, הרב חודקוב ושאלו: "האם אתה מוכן לצאת לשליחות לעיר פלונית?", האברך ענה שישאל את אשתו, ויצא מהחדר.

בעמדו מאחורי הדלת, חשב האברך: אם הרב חודקוב קרא לי, בוודאי שהבקשה באה מהרבי. אם כן, בוודאי גם אשתי רוצה בזה, ואין צורך לשאול אותה. מיד נקש על הדלת ונכנס שוב לחדרו של הרב חודקוב והודיע כי הוא מסכים לצאת. אך הרב חודקוב אמר לו שזה כבר מאוחר מידי… 

על כך היה ר' זושא צועק ומכריז: "צא לשליחות הרבי בלי שאלות. אשתך כבר תצא אחריך, אך אצלך צריך להיות מונח בפשטות שיוצאים לשליחות לכל מקום שיגיד המשלח"… 

אברך חסידי צריך להיות זריז, ומיד כשהרבי מציע לו שליחות, עליו לומר "הנני" ובוודאי גם אשתו תאמר זאת בקול "הנני" לשליחות… 

את עניין הזריזות אנו למדים מאבינו הראשון, אברהם אבינו. ידוע ביאורו של אדמו"ר הזקן באגרת הקודש בתניא, שמעלתו של אברהם אבינו ע"ה בעניין העקידה, לא הייתה כל כך בעצם העקידה, אלא יותר בזריזות הנפלאה שהוא גילה בדרכו לעקידה – להראות שמחתו וחפצו למלא רצון קונו ולעשות נחת רוח ליוצרו.

הרבי מוליך למקום הנכון

ישנם פעמים שאצל שליח מזדמנות שליחויות אותן לא תכנן כלל, אך המשלח תכנן עבורו והפגיש אותו עם מי שצריך, וזאת על פי תוכניותיו של הרבי מה"מ.

כזה הוא סיפורו של שליח הרבי לענייני הפצת הגאולה בנחלת הר חב"ד הרה"ח ר' דוד יעקב גלייזר (על פי ספרו "יין המשומר") שמספר כי לאחר ג' תמוז תשנ"ד, קיבל הוראה מהמשפיע שלו לחזק את התושבים באמונה, שהנה הרבי מלך המשיח איתנו ומוליכנו לגאולה על אף ההעלם וההסתר לעיני בשר. 

מאז החל לעבוד בית אחר בית באופן מסודר, רחוב אחר רחוב על פי מפת קרית מלאכי, ובכל מקום דיבר ועודד את האנשים בבשורת הגאולה. 

"יום אחד", מספר ר' דוד סיפור מפעים, "החלטתי שלא ללכת לפי המפה, אלא לתת לרבי להוביל אותי לבית שהוא יבחר. אמרתי את הכרזת הקודש 'יחי אדוננו', והתחלתי ללכת. עברתי צומת ועוד צומת עד שהגעתי לרחוב האחרון. שם הרגשתי כאילו הרבי אומר לי: עצור כאן! הנה הבית אליו תכנס.

"כשדפקתי בדלת, בעל הבית פתח את הדלת ואמרתי לו: 'אני שליח הרבי מליובאוויטש ואני מבקש לדבר איתך כמה דקות על נושא משיח וגאולה'. היהודי, ללא כיפה לראשו, חייך והציע לי בשמחה להיכנס לתוך ביתו. מיד בהתחלה הגשתי לו תמונה של הרבי, וברגע שהוא לקח את התמונה – חשבתי שהאיש אוטוטו מתעלף… 

"בידיים רועדות לקח ממני את התמונה והודה לי מכל הלב. באופן חריג, הרגשתי שבעצם נתינת התמונה, מילאתי את השליחות שלי, ובזה הסתיים הביקור. 

"רק בחלוף שלוש–עשרה שנה, הבנתי עד כמה הרבי כיוון אותי בצורה מדויקת באותו מעמד:

זה היה בערב שבת אחת של חודש אדר תשס"ז, בהיותי בדרך למכולת לקניות לשבת, שמעתי לפתע קול קורא לעברי: 'היי חביבי, מה שלומך? למה לא רואים אותך?' הפניתי את ראשי וראיתי עובד עירייה חובש כיפה שהיה עסוק בצביעת המדרכה. אמרתי לו: 'ברוך ה", וביקשתי בעדינות 'תזכיר לי מי אתה'. הלה הציג את עצמו בשם יהודה וקנין מרחוב אילת 2, והמשיך: 'לפני שנים ביקרת אצלי. היית אז עם האופניים ותיק ג'יימס בונד. הגיע הזמן שתבקר שוב, תבוא במוצאי שבת…

"ואכן הגעתי לביתו במוצאי שבת, אז סיפר לי סיפור: 'לפני שלוש–עשרה שנה, חלמתי חלום מיוחד. ראיתי את עצמי עומד כאן באחד הרחובות בקרית מלאכי – וכל הרחוב מלא באשפה, עד כדי כך שבקושי יכולתי להרים את הרגליים. לפתע הבחנתי כי בסוף הרחוב המטונף יש פינה שזהרה בניקיונה. התקרבתי למקום בהשתוממות, ולהפתעתי ראיתי שולחן ארוך ועליו מפה לבנה פרוסה, ומאחורי השולחן ישב הרבי מחב"ד בכבודו ובעצמו. התקרבתי נרעש ורועד לכיוון הרבי, והוא הביט בי בעיניים חודרות ובמאור פנים ושאל אותי: 'במה אוכל לעזור לך?' באותו רגע נזכרתי בחלומי בסיפור שסיפר לי אבי, על אדם שאמר לפני מותו לשלושת בניו שיבקשו בקשה אחת, והוא יפעל בשמיים לקיימה: הבן הראשון ביקש עשירות; הבן השני ביקש בריאות וכוח; הבן השלישי ביקש 'ברכה'. לאחר פטירתו, התקיימו כל הברכות – כל אחד והברכה שביקש. אלא שהבן הראשון שהיה עשיר מאוד – סבל מתחלואים; הבן השני היה אמנם בריא מאוד – אך עני מרוד, ורק הבן השלישי שביקש ברכה, ראה ברכה בכל מעשי ידיו מתוך בריאות טובה.

"לכן, מיד ביקשתי מהרבי 'ברכה'. הרבי חייך והוציא מהכיס הפנימי בסירטוק שלו תמונה של עצמו ואמר לי: 'על ידי זה תהיה לך ברכה'…

"לא הספקתי לקחת את התמונה, ופתאום התעוררתי בהתרגשות רבה, כזו שלא חשתי מימיי. ידעתי בנפשי ללא צל של ספק שזה לא היה סתם חלום. הבנתי שהרבי העניק לי את הברכה המיוחלת באמצעות תמונתו. 

"בשלב זה לא ידעתי מהיכן אוכל להשיג את התמונה של הרבי. לא הייתי דתי בכלל, ומטבע הדברים גם לא היה לי שום קשר עם חב"ד. כל אותו יום הייתי שרוי בעצבות גדולה. והנה, באותו ערב בדיוק נשמעו דפיקות בדלת – ואז, דווקא באזור שלי, בפינה נידחת בעיר שאין בה כמעט דתיים, הגעת אתה ואמרת שאתה רוצה לדבר איתי על גאולה ומשיח. 

"מיד הבנתי שאתה שליח מהשמיים. אולם לא סתם – אלא שלפת את תמונתו של הרבי שכל כך רציתי לקבל באותו יום. הייתי המום! כבר באותו רגע החלטתי לחזור בתשובה. 

"ביררתי היכן יש חנות של תשמישי קדושה, וכבר למחרת קניתי תפילין, מזוזות, ציצית, כיפה, סידור וכמה ספרי קודש, ופתחתי בדרך חדשה בחיי – דרך מאושרת של תורה ומצוות. כל זה בזכות הרבי והשליח – אתה – כשהגעת בדיוק ברגע הנכון…"

הרבי מאמין בנו 

מספרים כי בארה"ב היה מורה למתמטיקה בכיתה ט' שהצליח להביא את כל התלמידים להצלחה מרשימה בהשגת ציונים של 90–100 בממוצע.

כשהגיע שליש השנה, קרא המנהל למורה ושאלו בהשתאות: "איך הצלחת להוציא את התלמידים בציונים כל כך גבוהים?" 

השיבו המורה: "מה הפלא? אני קיבלתי אותם עם ציונים גבוהים". 

התפלא המנהל: "לא זכור לי שבשנה שעברה הם קיבלו ציונים כאלה גבוהים. הבה נברר אצל המורה של שנה שעברה". המנהל פנה למורה של שנה הקודמת, והלה השיב במשיכת כתף: "ממש לא, בשנה שעברה הם קיבלו ציונים בממוצע של 70–80".

חזר המנהל למורה ואמר מה ששמע. "אם כן, גלה לי את סוד הצלחתך".

גם הפעם התעקש המורה ואמר: "לא, כפי שאמרתי, קיבלתי את כולם עם ציונים גבוהים". המנהל שידע כי אף אחד מהם לא מתכוון לשקר או להתל בו, החליט להיכנס לעובי הקורה. 

לאחר בדיקה מעמיקה גילה, שהמורה של השנה שעברה העביר למורה הנוכחי את רשימת הציונים, יחד עם זאת העביר לו גם את רשימת הלוקרים (תאים) בהם התלמידים מאפסנים את הספרים והמחברות שלהם. מספרי הלוקרים של תלמידי הכיתה היו 90 א', 90 ב', 91 א', 91 ב' וכן הלאה. המורה לתומו הבין שאלו הציונים שלהם… הוא ישב כל הקיץ שלפני פתיחת הלימודים ו'שבר את הראש' איך הוא מקדם כיתה כזו של גאונים… הוא התייחס אליהם כמו אל גאונים, והאמין בהם בהתאם, ואכן הצליח להביא אותם לרמה זו.

הבעל שם טוב אומר שכל מה שיהודי רואה ושומע – הוא צריך ללמוד מזה הוראה בעבודת ה'.

המסר מהסיפור הזה הוא פשוט: עצם העובדה שהמורה מאמין וסומך על התלמידים, כך הרבי סומך עלינו, והרבה יותר מכך! הרבי מסתכל על כל שליח ואומר: אפילו שאתה לבד בתאילנד, בסין או בעפולה, אתה שליח וחסיד שיכול להפוך את המקום. עליך לעשות תהלוכות ל"ג בעומר, לבנות מקווה, לייסד שיעורי תורה לגברים ולנשים, לבדוק את המזוזות לכלל היהודים, להניח תפילין עם אלפי היהודים בעירך, ובכל מקום קח איתך כרטיסי משיח ותחלק לכל אחד, וכן הלאה. 

הרבי מאמין בנו! 

לפני שבועיים קראנו בתורה "נח איש צדיק תמים", הקב"ה מאמין בו וקורא לו "איש צדיק תמים" ובכך הקב"ה מחזק אותו ומאמין בו. עצם האמונה בו העניקה לו את הכוחות לעבור את כל מה שעבר – להישאר צדיק ולא להיגרר אחר בני דורו. כך נח וכך גם עם בניו, אשתו ונשות בניו. 

הרבי סומך עלינו ועל משפחותינו ונותן לנו את הכוחות להפוך את העולם ולהביאו לגאולה מיד ממש. כשחסיד יעצור ויתבונן עד כמה הרבי מאמין בו – עצם מחשבה זו תנסוך בו כוחות לעשות ולפעול ובהצלחה רבה.

לחיים חסידים!