מי יבוא אחר המלך?! • הרב מנחם טל

הרב מנחם טל, מגזין בית משיח

לחיים חסידים!

אימרו נא 'לחיים', כי פורים בא!

מספרים שכאשר ביקש הרבי מלך המשיח להקים את כפר חב"ד ב' ליד מושב צפריה, הגיעה משלחת שכללה את וועד כפר חב"ד ומספר משפיעים אל לשכתו של השר הממונה, שכן ידעו שיש תוכנית להרחיב את שדה התעופה על אותו השטח.

המשלחת ביקשה מהשר שאת השטח הזה ישאירו על מנת שיוכלו להקים בו את כפר חב"ד ב', כבקשת הרבי. השר השיב שהוא מתנצל, אך בקשת הרבי לא יכולה לצאת לפועל, משום ששטח זה כבר מסומן כחלק מתוכניות הרחבת שדה התעופה.

הרה"ח זושא פרטיזן שהיה אחד מחברי המשלחת, ראה שעל הקיר ישנה מפה גדולה של ארץ ישראל. הוא שם אצבע על המפה ואמר לשר: "שים לב! פה זה כפר חב"ד ופה סנטימטר ליד, יקום כפר חב"ד ב'". בעודו אומר זאת, היישיר ר' זושא מבט לעיניו של השר והמשיך: "המלך רוצה שכאן יקום כפר חב"ד ב', וכך יהיה!"

השר היה מופתע מתוקף הדברים, הגיב בהשלמה "אם המלך ביקש, מי יבוא אחר המלך?!" בעקבות כך שינו את התוכניות להרחבת שדה התעופה בכמה מאות מטרים, והתוכנית להקמת כפר חב"ד ב' יצאה לדרך…

על זה נאמר "כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך, אין להשיב".

ושוב אירע מקרה בשנים הראשונות להקמת כפר חב"ד – יום אחד הגיע לכפר צוות תקשורת על מנת לצלם כתבה על הכפר. במהלך הכתבה ראיינו את ר' זושא ושאלו אותו "מה הפילוסופיה של חב"ד?" ר' זושא השיב בלי לחשוב פעמיים: "הפילוסופיה היא לממש את הרצון של הרבי"…

הוא לא התחיל בסברות והסברים מהתניא או מתורת החסידות אודות הפילוסופיה החב"דית, אלא ניגש ישר לנקודה – הנקודה המרכזית בחיים של חסיד היא לממש את הרצון של הרבי מלך המשיח – להיות בטל למשלח.

ועל זה נאמר במגילת אסתר "ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר היתה באמנה איתו".

פיקחותו של המשוגע

בזמן הרבי המהר"ש, היה בליובאוויטש יהודי משוגע.

יום אחד ביקש להתקבל ליחידות אצל הרבי מהר"ש. המשמש חשב לעצמו כי לא ראוי לאפשר לו להיכנס אל הקודש ולבלבל את הרבי בדיבוריו. וכך, בכל פעם דחה אותו באמתלות שונות.

בחלוף מספר שבועות, כשראה המשוגע שהוא אינו מתקבל ליחידות, החליט לעשות מעשה.

בשל מצבו הבריאותי, היה הרבי מהר"ש יוצא מדי יום לטיול במרכבה כדי לשאוף אויר צח. כשראה המשוגע שאין לו כל אפשרות להיכנס אל הרבי, טיכס עצה: הוא המתין בצד הדרך, וכשהמרכבה עברה מיהר לקפוץ על העגלה והחל לשוחח עם הרבי.

החסידים שראו זאת ביקשו לעצור בעדו אך הם איחרו את המועד. המשוגע כבר הגיע אל הרבי והיה בעיצומה של שיחה עמו. כשסיים, קפץ מהעגלה כלעומת שבא.

החסידים הזועמים מיהרו לצעוק עליו. "משוגע שכמותך!" הם קראו, "כיצד העזת להטריד את הרבי?"

"הייתה לי שאלה רציני מאוד בגללה רציתי להתייעץ עם הרבי" השיב להם המשוגע.

"ומה השאלה?" הסתקרנו לדעת.

"יש לי חבר, משוגע כמוני, המתגורר בעיר ויטבסק. הוא פנה אליי והציע לי להצטרף אליו בויטבסק. 'העיר גדולה ויש די 'פרנסה' עבור שנינו' הוא אמר, 'ואילו ליובאוויטש קטנה מידי ולא צריכים אחד כמוך'!

"רציתי לעשות כדבריו, אך ידעתי כי לא עושים מאום מבלי להתייעץ עם הרבי! לא הרשו לי לפגוש את הרבי, אז נאלצתי לעשות זאת בדרך אחרת…"

"ומה השיב לך הרבי?" הסתקרנו החסידים.

"הרבי השיב שאשאר בליובאוויטש. שכן גם ליובאוויטש צריכה משוגע כמוני!"

לא הרפו ממנו החסידים:

"אך מהיכן משוגע שכמותך חשב על רעיון מבריק שכזה להיפגש עם הרבי?"

השיב להם המשוגע:

"אכן משוגע אנוכי, אך קצת שכל צריך…"

משפט זה הפך להיות 'שיחת היום' – צריך להיות שכל בראש על מנת לדעת שלא עושים אף צעד בחיים מבלי ששואלים את הרבי.

עניין זה מופיע, כאמור, במגילה "ואת מאמר מרדכי אסתר עושה" – לא עושים צעד בחיים בלי אמירתו של מרדכי היהודי שבדור.

בין כך ובין כך חשבתי לעצמי, מדוע הרבי מהר"ש ענה לו שגם ליובאוויטש צריכה משוגע. מה המסר שהרבי התכוון להעביר?

כמובן שלרבי יש עניינים ברומו של עולם, אבל לתומי חשבתי שהעניין הוא כזה:

לפני כמה שנים הייתי בקורס מרצים בהוראה. באחד המפגשים סיפר אחד המרצים על מורה שהגיע ללמד, אך בכתתו היה ילד מופרע. כמה שהמורה ניסה לעשות לו 'מבצע' ופעילויות, הוא לא הצליח לרסן אותו. בסוף המורה התייאש ואמר למנהל "או אני או הוא". לא הייתה כל ברירה ונאלצו לסלק את התלמיד מהכיתה.

לא עברו כמה ימים ולפתע ילד אחר שלא היה נחשב למופרע, החל פתאום לגלות סימנים מדאיגים לגבי חוסר שקט… ככל שחלף הזמן, הוא הפך להיות המפריע הרשמי של הכתה… גם פה ניסו שיטות של מבצעי עידוד ופרסים, עד שבשלב מסוים הבין המורה שזה לא יכול להימשך כך, ושוב פנה למנהל "אם אתה רוצה שאני אשאר, תסלק אותו". לא נותרה ברירה ונאלצו לסלק את התלמיד.

לא עברו כמה ימים ופתאום "נולד" מפריע חדש. או אז הבין אותו מורה, כי הקב"ה מסדר שבכל פעם יש תלמיד אחד בכתה שנדחק לשוליים, והוא כביכול הופך להיות דמות בולטת בכתה על ידי התנהגותו המפריעה. כשהאחד הולך, בא אחר תחתיו…

'השפן הקטן' – הפורימי

וברוח ימים אלו – נחתום את ההתוועדות ב"פורים תורה" מחוייך, כפי שנהוג באי–אלו מקומות.

מי מאתנו לא מכיר את השיר "השפן הקטן שכח לסגור הדלת, הצטנן המסכן וקיבל נזלת, לה לה אפצ'י, לה לה אפצ'י" וכו'…

ניתן להקשות על השיר הזה כמה קושיות: ראשית – למה השיר הזה מספר דווקא על שפן, והרי באותה מידה אפשר לשיר זאת גם על כבשה וכו'? ועוד: למה הצטנן דווקא שהוא קטן, האם שפן גדול לא יכול להצטנן? ושאלה נוספת חשובה: למה בסוף שרים "לה לה אפצ'י שלוש פעמים, ובפעם הרביעית מסיימים ב"לה לה" בלי אפצ'י?!

תודו שאלו שאלות קשות שמעולם לא חשבתם עליהן…

והעניין הוא כזה: שפן זה אותיות "נפש", וכאן מדובר בשפן קטן – שכן כאשר הנפש היא "בקטנות" אזי היא יכולה להצטנן ולשכוח לסגור את הדלת…

מהי אותה דלת?

ידוע הפתגם על "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך" – שזה הולך על שערים שיש לאדם: שתי עיניים, נחיריים, אוזניים ופה. אלו השערים של האדם שמשם נכנסים ויוצאים הדברים. אלא שלפעמים שוכחים לסגור את הדלת, ואז חלילה רואים, אוכלים או מדברים משהו שלא צריך. בעקבות כך מצטנן המסכן – 'צינון' זהו 'עמלק', "אשר קרך בדרך" – המבקש לצנן ולקרר אותנו מחום קדושת החסידות, שנתקרר מההשגחה הפרטית המלווה אותנו לראות כיצד כל דבר בעולם מושגח מלמעלה. הצינון מגיע למצב שאפשר לקבל נזלת – מלשון נוזל, דבר שעובר מרשות האחת לרשות השניה. וכפי שמבאר באיגרת התשובה בתניא, שכשיהודי חוטא, הוא מעביר חיות מהקדושה לקליפות ח"ו.

אבל יהודי חסיד רוצה בוודאי לעשות תשובה, שכן הוא לא יכול ולא רוצה להיפרד מאלוקות. לכן הוא עושה תשובה כדי לשוב אל ה'. התשובה צריכה להיות מתוך שמחה דווקא, ולכן הוא שר ומנגן ניגון חסידי עליז – "לה לה".

כשהיצר הרע רואה בכך, הוא נזעק במרוצה, ודוחף את היהודי שלנו שוב פעם לצינון – "אפצ'י". אלא שהיהודי שוב אוזר כוחות ושוב חוזר בתשובה, ומנגן בפעם השניה – "לה לה", ושוב בא יצר הרע ומפיל אותו, וחוזר חלילה. רק אחרי שלוש פעמים, היהודי אוזר כוחות חזקים יותר שלא להתייאש, הוא מנגן בכל ליבו – "לה לה", והשמחה שלו מבטלת את היצר הרע – ושוב אין "אפצ'י". (כמו בנטילת ידיים שאנו נוטלים ידיים שלוש פעמים, ורק אז אנו מסלקים את הטומאה).

ומתוך חיוך של 'פורים תורה' זה – נזכה כולנו להגיע אל יום הפורים מתוך שיר חדש על פדות נפשנו – שיר הגאולה, "שירה חדשה", שלא תהיה אחריה גלות, אלא "לה לה" אמיתי ונצחי.

לחיים חסידים!

א פריילאכען פורים שמח!