רוממות א-ל בגרונם • טור נוקב

א' מראשי ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש בארה"ק

בכל יום שלישי בשבוע, מכניס הדוור לתאי הדואר, בכל הישובים החרדים, את העיתון שהפסוק מעיד עליו: "ויתד תהיה לך וגו'". כלומר שמטרתו והשימוש בו ידועים ומפורשים. ואת חטאי אני מזכיר, שאעפ"כ לפעמים גובר עלי יצרי, ואני מעלה את העיתון הביתה, ומציץ מן החרכים, לקרוא את המדור שבו מתפרסמים ספרים חדשים, ש"נתקבלה תרומה" לחלקם בבתי מדרש, וכמה פעמים אכן קיבלתי ספרים מעניינים עבור ספריית הכולל שלנו.

בדרך כלל, מיד אחרי שאני מעתיק את מספר הטלפון או הפקס לקבלת הספרים, הרי העיתון כולו מוצא את הדרך למקום שהוא ראוי לו. אבל הכל הרי בהשגחה פרטית, והנה משום מה נגררתי הפעם (בגיליון כ"ב תמוז) להביט גם במדור הסמוך, וכאן נפתרה לי שאלה שהטרידה אותי זה זמן רב. והיא, איך יתכן שעובר מאורע כזה של סיום הרמב"ם, שנלמד ע"י רבבות יהודים בכל קצווי תבל, ולא שמענו שהיתה על כך שום מחאה או תגובה באותם החוגים? והרי תהלוכות ל"ג בעומר עם מליוני ילדים בכל העולם ממש, זוכות לתגובתם בכל שנה ושנה, ואינן עוברות בשתיקה, ולמה יגרע חלקו של הרמב"ם שאין היתד יוצא נגדו, ומדשתקו שמע מינה דניחא להו?! ממש פלא עצום!

אכן פתאום צדו עיני כותרת גדולה "רוממות", ומתחתיה כותרת משנה "דור שטוב לו השתיקה". הכותב הוא הרב שאול לרנר (ואינני יודע אם זה שמו האמיתי או רק שם עיתונאי). וראיתי שם אריכות גדולה לענין האם בדורנו ניתן לתקן תקנות חדשות עבור כלל ישראל, כגון צומות בימים שארעו צרות לאבותינו, או לתקן קינות על השואה שפקדה את עם ישראל בדור האחרון וכו'. וניסיתי למצוא לאן חותר המחבר. אך בסוף המאמר הארוך גיליתי את הסוד, וזה לשונו: "והנה כאשר בדורנו בזמן האחרון, התחילו לבוא בחידושים מחידושים שונים.. כשלומד רמב"ם ולא ידע ולא יבין שאין הלכה כמותו בכל מקום, שיש שו"ע ויש ראשונים החולקים, ונמצא שיכול להתיר את האיסור ח"ו. וכדאי יותר ללמוד את הקיצור שו"ע והמשנה ברורה, וידע את ההלכה, וידע שצריך לשאול לרב בכל דבר".

קשה מאד להבין מה הקשר? כל המאמר הארוך מדבר על התקנת תקנות חדשות בדורנו. ושם לא מוזכרת תקנת לימוד הרמב"ם, ואילו כשהגיע למסקנה, אינו מדבר כלל על הכח לתקן תקנות, וטוען שאסור ללמוד רמב"ם כיון שהלומד יטעה ויחשוב שהלכה כמותו. ויותר טוב ללמוד קיצור שו"ע ומשנה ברורה.

אתה קורא ונדהם. מיהו אותו ציבור שעבורו כותבים את השורות האלו, כשאין קשר בין שורה אחת לשניה? האם היה כדאי לך הרב שאול לרנר, לעמול כל כך עם המצאות שאין להן שחר, והכל, אולי תצליח להשפיע על אחד הקוראים, שלא לזכות לאחת המתנות הנפלאות שנתן הרבי מליובאוויטש לכלל ישראל, והיא לימוד הרמב"ם היומי?

האם אינך יודע שלימוד הרמב"ם, מתחילתו ועד סופו, אין זה תקנה חדשה, כי כבר ניתקן ע"י האר"י הקדוש שכתב: "טוב ללמוד ספר הי"ד לרמב"ם, כי שם מבואר כל תרי"ג מצוות, ויחשב לו כאילו קיים אותם". והרה"ק רא"ל אפשטיין בעל הפרדס כותב ע"פ דברי האר"י אלו: "שהוא ממש חוב של האדם ללמוד כל ספר הי"ד". ובמכתב הה"מ ממעזריטש לתלמידו בעל התניא שילמד בכל ערב בספר הי"ד: "כי קבלתי ממורי הקדוש, שהוא סגולה ליראת שמים ולבער החיצונים".

האם לא הספקת ר' שאול לרנר הנכבד, לראות את ה"מוסף" הנהדר של עיתון "המודיע" שהוציאו לכבוד סיום הרמב"ם, ובו עובדות מגדולי צדיקי הדורות, שהיו לומדים בכל יום ויום את משנה תורה לרמב"ם, ומהם שהמליצו לכל דורשי ה' לעשות כן. וכגון: הרבנים הגאונים הקדושים והצדיקים, החוזה מלובלין, רבי אלימלך מליזענסק, האוהב ישראל מאפטא, הרמ"מ מקאצק, החתם סופר, רבי חיים מקאסוב, רבי שלמה מקרלין, הרמח"ל, רבי אהרן מבעלזא, זכות כולם תגן עלינו. וראה שם אריכות של סיפורים מכל אלו, ומה שכתבו בענין זה.

האם אינך מבין, שהדברים שכתבת הם פגיעה בכבודם של גדולי ישראל וראשי הישיבות, שהשתתפו בגופם בחגיגות סיום הרמב"ם, וקראו בדברים שנשאו שם לכלל ישראל, לאמץ את התקנה הקדושה של הרבי מליובאוויטש, וביניהם האדמורי"ם הקדושים ה"לב שמחה" וה"פני מנחם" מגור (שהעיד בעצמו שקיבל את התקנה ולמד כן בכל יום), האדמורי"ם מאלכסנדר, רחמסטריווקה, סדיגורא, לעלוב, ויז'ניץ. ערלוי, הגאונים ר' משה פיינשטיין, ר' פנחס הירשפרונג, רבי אפרים יאללעס, ר' יהודא צדקא, ר' שמואל הלוי וואזנער, זכר כולם לברכה לחיי העוה"ב. ופלא עצום, שכל גדולי ישראל אלו, כנראה שלא התפעלו כל כך מהקושיא העצומה שהעלית, שמוטב ללמוד קיצור שו"ע.

וכמו"כ עוד מאות ואלפי גדולי תורה תלמידי חכמים וצדיקים, שהשתתפו באחד או יותר מסיומי הרמב"ם ב-ט"ל הסיומים שהיו מאז התקנה הקדושה ועד היום, בארץ ישראל, ארה"ב, קנדה, ואירופה, ואפילו במרוקו ומצרים וכו', כנראה גם הם לא חששו שיפסקו כרמב"ם שלא כהלכה.

והרי הכותרת הראשית בכתבה שנגד לימוד הרמב"ם, מעידה על עצמה, והיא "רוממות", כלומר: "רוממות א-ל בגרונם, וחרב פיפיות בידם". ועל כותרת המשנה "דור שטוב לו השתיקה", אני אכן מסכים איתך בכל לבי.

ונסיים בדבריו של ה"חפץ חיים" שכותב ללמוד את י"ד החזקה לרמב"ם. ומוסיף: "כמה יהיה מאושר האיש ההוא לנצח, עי"ז שיהיה לאות ולתפארת בישראל".

וכמה תהיה אתה, ר' שאול לרנר הנכבד, מאושר, אם תעשה מאמץ, ותיסע לטבריה לבקש מחילה מהרמב"ם ז"ל, ותפרסם זאת באותו מקום ששם ניסית להניא מישהו בקצה העולם מלימוד יד החזקה, ותודיע שם על תשובת המשקל, שאתה בעצמך החלטת לאמץ את התקנה של לימוד היומי ברמב"ם. ובזה תתן אצבע קטנה, של אחדות ישראל, בתקופה קשה זו לעם ישראל.