דמות דיוקנו – או המקום שמתמלא בנחשים ועקרבים

הרב שניאור זלמן שניאורסאהן, שליח הרבי ברובנא, אוקראינה, מאמן ומטפל בכיר בשיטת itt, מפתח מודל גשר להצלחה – לתקשורת בין־אישית בונה להורים וצוותי חינוך

האטתי, כמעט ובלמתי. זה היה ליד שער בית־ספר. ילדה קטנה ישבה על האספלט, ולצידה רוכנת חברה טובה, מנסה לנחמה ולשכנע אותה להיכנס לבית־הספר.

עברו שם בנות. עברו גם מורות. והיא – נשארה. בתנוחה אימהית, נוכחת, לצד חברתה.

הבטתי בה והערצתי אותה. והבנתי: כך נראית דמות.

בפרשת וישב, אותה קראנו השבת, התורה מספרת לנו על יוסף שעומד בניסיון של אשת פוטיפר. מה נותן לו את הכוח? דמות דיוקנו.

חז״ל מתארים את דמות דיוקנו של אביו. כל משפיע חסידי מדבר על הדמות, וכל דרשן מסלסל את ה״וימאן״.

אלו לא שני דברים שונים. הדמות וה״וימאן״ קשורים זה בזה. כשיש דמות – יש וימאן.

בתחילת הפרשה – הבור. בור ריק.

רש״י מפרש: מים אין בו – אבל נחשים ועקרבים יש בו. אין וואקום. חלל לא יכול להישאר ריק.

כך גם בדמות דיוקנו אצל הילד. כאשר אין דמות דיוקנו של אבא – חייבת להיות דמות דיוקנו של איש סמכות אחר. מישהו שאפשר לסמוך עליו. מישהו שמאפשר להיות במצב של ״וימאן״.

אם לא – המקום הזה מתמלא.

לפעמים אלו גם חברים טובים – אבל הם לא תחליף לאנשי סמכות.

ובמקום שאין דמות, קשה מאוד לסלסל ״וימאן״ בטבעיות.

ואז נכנסות דמויות אחרות: בדידות. חוסר שייכות. תלישות. ולפעמים ממש – נחשים ועקרבים.

חג חנוכה הוא זמן לחינוך. גם לילדים הגדולים. גם לבחורים שלומדים בישיבות.

זה הזמן לדאוג להם לדמות דיוקנו. כזו שתאפשר להם לומר ״לא״. להיות במצב של ״וימאן״. מקום בו יש על מי לסמוך.

אל תאפשרו לחוק הוואקום לנהל את הילד שלכם ולהכניס לתוכו דמויות לא־אמונות וכל מרעין בישין.

ואם אתה מגיד שיעור, משגיח, ראש ישיבה, או הורה שרוצה להיות דמות דיוקנו לבן או לתלמיד – איך עושים את זה בפועל?

יש פתגם מכ״ק אדמו״ר מהר״ש: בנוגע לחנוכה ״צריך להקשיב לנרות״.

הקשבה יוצרת דמות – סמכות, במודל גשר להצלחה אני מלמד איך להקשיב. בחג החנוכה אפשר להתחיל לתרגל הקשבה: עם הילדים בבית. ועם התלמידים בישיבה.

חנוכה זה הזמן להיות הגשר להצלחה לילדים שלנו – הגשר בין סמכות הורית לסמכות חינוכית.

מישהו מצוות הישיבה שיהיה עבורו כתובת. דמות.

תתקשרו לצוות. תתמקדו. אל תחששו מהשקט. – תקשיבו

רוצים שינוי? תנסו. תפעלו. תצליחו, באחריות.