אין הזדמנות שנייה לרושם ראשוני

הורים יקרים, אם תקראו את השורות הבאות – אל תהיו מופתעים לשינוי שתחוו עם הילדים בבית ובישיבות.

אין הזדמנות שנייה לרושם ראשוני (טור זה נכתב ביום שני ר"ח אלול).

ליווינו את ילדינו לישיבות בהתרגשות. התפללנו שהרושם הראשון יהיה טוב. תכננו לפגוש את הצוות וגם הם התכוננו במשך זמן ארוך כדי לקבל את ילדינו. וכן גם אותנו.

הרושם על הילד כבר נעשה בעבר כשבאו לבדוק את התאמת הישיבה עבורם.

כעת באנו ההורים – מי בהרכב מלא ומי חלקי. הסתובבנו בין הורים מרוגשים וילדים מבולבלים. גם הם וגם הם, משהו חושש בעיניהם.

והנה – הילד קלט את החבר ומיד נעלם בוטח, כמאמר קהלת ד, ח: "טובים השנים מן האחד. כי אם יפלו – האחד יקים את חברו".

ההורים נצלו את השחרור כדי לעבוד על סיום הפסוק הבא: "והחוט המשולש לא במהרה ינתק". כדי שלא ינתק – צריך הרי לחבר אותו.

מתקשר אלי חבר: "מה אני אמור לעשות? היה בלאגן. הרבה הורים עמדו ליד המשגיח, הרגשתי שהוא קצר רוח. דווקא עם המגיד שיעור שנפגשנו היה קליק טוב באמת. הוא נתן לנו תקווה גדולה, אבל אני חושש מהמפגש הראשוני עם המשגיח. אני מרגיש שאין סיכוי שנוכל לשתף פעולה, לעשות שיחה משותפת עם חיבור אמיתי. אני חושש…"

אני אומר לאותו חבר דואג – ובצדק.

בפרשת ראה שקראנו בשבת אחרונה התורה מספרת לנו על מפגש שבהשגחה פרטית גם הוא יימשך 6 שנים: "כי יימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים".

ברור שהרושם הראשוני אינו נעים – המכירה אינה בנסיבות מחמיאות.

הפסוק ממשיך: "וכי תשלחנו… לא תשלחנו ריקם. הענק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך. מאשר ברכך ה' א-לוקיך – תתן לו."

הרושם הראשון באמת חשוב. אבל זה לא באמת בלי תחליף. להפך – אנו נדרשים לעשות עבודה ולמצוא את החיבורים.

התורה מצווה על האדון לראות את הדברים הטובים אותם הוא קיבל מהעבד. לראות את החיובי, להכיר בטוב שבו ולהוקיר תודה.

ולהוציא אותו חופשי עם הרגשה טובה. לתת לו להבין שמה שהוא נתן לאדון – זה בעל ערך בעיני האדון, ועל כן הוא מודה ומשלם.

איך אפשר באמת לשנות את הראשוני? איך אפשר לערער על משפט מחץ שתשמע אותו ממנטורים ומאמנים – וככל שתשלם יותר תשמע את זה בטון יותר מאיים – שח"ו לא תעשה טעות במפגש המכריע?

התורה מלמדת אותנו בפסוק הבא: "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה'…"

לפסוק הזה יש שתי משמעויות במודל "גשר להצלחה" אותו פיתחתי:

בתחושה הלא נעימה: "עבד היית" = כשאתה פוגש יהודי ואתה רואה בו "עבד" – תזכור שאתה היית עבד. אתה רואה בו את העבד שבך. התחושות שעולות לך – הן לא הוא, אלא איך אתה משתקף בו.

בפתרון – החיבור שאתה נדרש לעשות: חפש מה המשותף שיש ביניכם. אתה רואה את העבד שבו – תתחבר אליו. יש לכם שיחה משותפת, חוויות משותפות.

נחפש את הצד החיובי – עבודת ה' כעבד בקבלת עול. אתה תתחבר אליו, תרגיש אותו והוא יחוש שיש מישהו שמבין אותו, שחווה את הקושי שלו, וכך גם שמח בשמחתו, מעניק לו את הטוב מאשר נתן לך ה'.

אם גם אתם חוויתם אולי חוויה פחות נעימה במפגש – דעו, יש הזדמנויות רבות. אתם תמציאו אותן.

חשוב לקחת בחשבון שהיום הראשון הוא מאוד מאתגר. הצוות כבר ימים רבים עושה מעל ומעבר להתכונן לתחילת הלימודים.

פרטים טכניים רבים הצוות צריך לנהל – ובו זמנית לתת תשומת לב לכל תלמיד והורה.

גם ההורים מרוגשים ורגישים.

שחררו את תחושת העבד שעולה לכם מעומק התת-מודע. דעו שזה ממש לא אתם.

חפשו את המשותף עם מי מהצוות שאיתו אתם מרגישים יותר משוחררים. ואם תעשו את זה כמו שכתוב – אתם אפילו יכולים לאתגר את עצמכם עם אותו איש צוות שהעלה אצלכם את חוויית העבד.

תרגלו את זה בבית עם הילדים או חברים. תעשו שיחה אחרי שתשחררו את התחושות הלא נעימות, ואחרי שתמצאו את המשותף ביניכם.

ובסוף שבוע, או ביום עם מצב רוח טוב – כשהילת ההתחלה תתמוגג – תעשו את השיחה עם איש הצוות למען הצלחתו של בנכם בשנים הקרובות בישיבה בה בחר ללמוד.

תרצו לעשות שינוי? תנסו. תפעלו. תצליחו – באחריות.