מצד אחד כל מי שזכה להיות באחד מהתשרי׳ס האלו מרגיש בצורה הברורה והוודאית ביותר, בלי שום ספק ולו הקלוש ביותר, שהמושג ‘תשרי עם הרבי׳ לא השתנה בכהוא זה. כל פרט ופרט בתשרי ב-770 צועק זאת. מספיק לראות את אלפי התמימים שלא זכו לראות את הרבי, מכוונים לנקודה אחת ויחידה – רבי, כשכל שעות היום שלהם סובבים רק סביב הרבי, כדי להרגיש בפשטות שהרבי כאן כפשוטו ממש ללא שום שינוי • הרב מענדי קרומבי שליח הרבי לבעתיים בטור מרגש
עוד תשרי הסתיים. התשרי ה-30 שבו אנחנו לא זוכים לראות את הרבי שליט״א!!!
מצד אחד כל מי שזכה להיות באחד מהתשרי׳ס האלו מרגיש בצורה הברורה והוודאית ביותר, בלי שום ספק ולו הקלוש ביותר, שהמושג ‘תשרי עם הרבי׳ לא השתנה בכהוא זה. כל פרט ופרט בתשרי ב-770 צועק זאת. מספיק לראות את אלפי התמימים שלא זכו לראות את הרבי, מכוונים לנקודה אחת ויחידה – רבי, כשכל שעות היום שלהם סובבים רק סביב הרבי, כדי להרגיש בפשטות שהרבי כאן כפשוטו ממש ללא שום שינוי
השמחה והריקודים לפני הסליחות הראשונות במוצש״ק, הרצינות כששוב נשמע הקול ׳במוצאי מנוחה׳, התקיעות של הרבי שמהדהדות גם באוזני מי שלא זכה לשמוע, ההצטופפות לברכת התמימים, העיניים שנשואות לבימה בשעת שירת המארש בשמחה אינסופית שמתפרצת מהידיעה שהרבי עומד על המדרגות ומעודד אותה בידיו הקדושות, הריקודים בכל לילות שמחת בית השואבה, ומעל הכל החג של הרבי – שמחת תורה, בהקפות ובריקודים כמעט בלי הפסקה, עד להתוועדות של מוצאי החג וכוס של ברכה. בכל אלה מרגישים בכל רגע ורגע ממש, שהרבי הוא ורק הוא מוביל את הכל, ושהכל בלי יוצא מן הכלל סובב אך ורק סביב הנוכחות של הרבי שמורגשת עד העקב שברגל.
ומצד שני, תחושת ה׳אינגצן צוטרייסלט׳ – שברון הלב והמרירות העמוקה, ביחד עם הצעקה הפנימית מקרב ולב עמוק ׳עד מתי?!׳, הייתכן שעוד תשרי עבר ולא זכינו לראות את פניו הקדושות של אבינו רועינו שליט״א?! ועתה בעוונותינו אין לנו לא לעקאח ולא דולרים, לא שיחות ולא יחידות, לא חיוך ולא עידוד, לא קונטרסים ולא ליקוטים.
הלזה יקרא תשרי?!
וכעת ׳ויעקב הלך לדרכו׳ כשחדווא תקיעא בליבאי מסטרא דא, ובכיה תקיעא בליבאי מסטרא דא. מצד אחד תחושת אשרינו מה טוב חלקינו הנפלאה והמרוממת ביותר, על כך שזכינו לזכות הגדולה והנפלאה ביותר להיות בתשרי עם הרבי, והמחויבות העמוקה לפרוע במחשבה דיבור ומעשה במשך כל השנה כולה, בביטול רצונותינו לרצון של הרבי.
ומצד שני, תחושה פנימית עמוקה מלב שבור, שלא ננוח ולא נשקוט, ונעשה כל שביכולתנו להביא את ההתגלות של הרבי שליט״א תיכף ומיד ממש, ולא רגע מאוחר יותר.
ואז נזכה שוב לתשרי אמיתי, נאזין לשיחות, נלמד את הליקוטים החדשים, נשמע את התקיעות, נראה את העידודים במארש, ונרקוד ונפזז בשמחת תורה מתוך תחושת שמחה ואושר הגדול בעולם: ׳על ידי הרמטכ״ל הגדול מכולם, נתגבר על ה-ע-ו-ל-ם!, כשהרבי שליט״א מניף את ידיו הקדושות כשפניו קורנות ומאירות.